"כואב וקורע לב" // שמשון שלמה
גיל: 67
מקום מגורים: באר–שבע
עיסוק: מנהל חשבונות
● מתי התחלת את הפעילות ההתנדבותית?
"זה היה לפני כ־20 שנה. לפני החגים חילקתי חבילות מזון מתרומות והמשכתי בהתנדבות במשך כל ימות השנה בסיוע לאוכלוסיות חלשות בביגוד, ריהוט וכלי בית. את הנתינה ינקתי מהבית, מהוריי. כילד קטן אני זוכר את המצוקות הכלכליות ואחד הסיפורים שנחרת בזיכרוני, זה שלאבא שלי לא היה כסף לטיול כשהייתי בכיתה ד'. תמיד אמרתי לעצמי שכשאגדל לא אתן לזה לקרות ואסייע ככל יכולתי לאחרים. הייתי דואג לקנות את מה שכלול בערכת תפילין לילדים שהגיעו לגיל בר מצווה".
● אילו מצוקות אתה פוגש?
"ממש כואב וקורע לב לפגוש אנשים שאין להם ומתקשים להתקיים. הם משתפים אותך ומדברים על המצוקות. יש משפחות שאני מלווה שנים ולא עוזב אותן".
● איך הסיוע לאחרים גורם לך להרגיש?
"אני מרגיש בשליחות ועושה את זה מתוך אמונה גדולה. כשחליתי והמשכתי לתרום, הרגשתי שהתרומה שלי לנזקקים עומדת לזכותי. ברוך השם זה מחזק אותי ונותן לי המון כוח ואנרגיות".
● יוקר המחייה משפיע על התרומות?
"זה נושא שבאמת כואב. התורמים הולכים ומתמעטים. משפחה שהייתה תורמת 500 שקל, השנה הודיעה לי אם המשפחה שהיא לא יכולה לתרום סכום כזה, אבל בכל זאת לא שלחה אותי בידיים ריקות והחליטה לתרום 20 שקל. זה אומר שלמרות שקשה לה, היא לא הפסיקה לתרום. המצב באמת קשה ואני מבין אותה, כי כשהיה לה היא תמיד תרמה. אני חייב לנצל את ההזדמנות ולהודות לסמנכ"ל סחר ושיווק של רשת 'טיב טעם', יוסי שליו, על שהוא מסייע לי שנים רבות, ובלעדיו היה קשה מאוד לבצע את הפרויקט. תודה גם למנהלת הסניף טל מאיר".
יוסי שליו אמר: "שמשון שלמה הוא איש יוצא דופן, למרות המחלה שלו הוא בלתי נלאה. אני רק עוזר לו בקטנה. הוא איש עם נתינה ואין הרבה אנשים כאלה בעולם הזה שעושים בהתנדבות מלאה".
גם בבית נתמכים ברווחה // סיימון דוידוב
גיל: 26
מקום מגורים: באר–שבע
עיסוק: סטודנט שנה ג' במכללת קיי לחינוך, בנושא נוער בסיכון. מכהן יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה
● מתי התחלת את הפעילות ההתנדבותית?
"הכל התחיל מיד כשנשרתי מהלימודים במקיף ג' ועברתי לקידום נוער כשהייתי בכיתה י', בן 15, שם התחיל כל הנושא של המעורבות החברתית וההתנדבות לקהילה, ומאז זה הפך לדרך חיים. בזכות המעורבות החברתית שעשית, זכיתי בפרס נוער מתנדב מראש העירייה וגם עשיתי בגרות חברתית".
● אילו מצוקות אתה פוגש?
"זה לא משהו מוזר לי, אני לא מתבייש לומר שיש תקופות שגם המשפחה שלי מקבלת סיוע מהרווחה. אני האח הגדול, יש לי עוד ארבעה אחים קטנים, ואנחנו מקבלים סיוע מהרווחה, וגם אנחנו כמשפחה מקבלים סלים לחג. כלומר, גם כשאני מתנדב בעמותות בשיתוף פעולה עם ועדת ההתנדבות בראשות עו"ד מינה קלמן־חדד בארגון 'נאיר' או ב'באר־שובע', כל שנה אני לוקח חלק במקום אחר, אני יודע כמה עוזר הסל שכל משפחה מקבלת. לא משנה מי פונה אליי, אני תמיד מגיע באהבה, הולך, תורם, ואני פשוט עושה את זה מהלב".
● איך הסיוע לאחרים גורם לך להרגיש?
"בעיקר התרגשות, אתה מגיע עם הסלים לנזקקים, ויש המון אנשים שתורמים לקהילה, זה החיבוק, וזה עושה לי טוב כי זה מחזק אותי ונותן לי מוטיבציה להמשיך בדרך שאני מאמין בה, הדרך החינוכית. זה מחזק אותי במסלול שבחרתי, מסלול החינוך, ולהעריך את הקושי שאני פוגש מתוך ההיבט האישי שלי, כאילו לא רק לנו קשה, יש עוד הרבה אנשים שקשה להם ביום יום".
● יוקר המחייה משפיע על התרומות?
"זה משפיע. אם פעם היו תורמים מוצרים שנחשבים יקרים, ואלה בסך הכל מוצרים בסיסיים, אז עכשיו מורידים באיכות של המוצר, כלומר לוקחים את המוצרים הזולים יותר כדי להגיע לאותה כמות כמו בשנים קודמות. יוקר המחייה בהחלט משפיע. אני מרגיש את זה על עצמי בתור סטודנט ששוכר דירה הכי פשוטה בבאר־שבע, ואני מרגיש את יוקר המחייה כשאני הולך עם אשתי לסופר. אני לא יודע איך אני אסתדר כשיהיו לי שלושה או ארבעה ילדים".
"הנתינה עושה אותי בריא" // דרור מדמון
גיל: 71
מקום מגורים: באר–שבע
עיסוק: פנסיונר חיל האוויר ובעל קונדיטוריה ומסעדה בעברו
● מתי התחלת את הפעילות ההתנדבותית?
"התחלתי לפני 19 שנה ואני טוען שמה שעשה אותי בריא זו הנתינה שלי. ההתנדבות הראשונה של הייתה בהוספיס בית, הייתי מלווה חולים סופניים במשך חצי שנה. בשלב מסוים הרגשתי שזה לא מספיק בשבילי ובעודי מקבל טיפולים בבית החולים סורוקה, התנדבתי בביטוח לאומי - אפילו הייתי בודק אם ההחלטות של המטופלים היו נכונות. אחר כך המשכתי לפעילות התנדבותית נוספת בכל מיני עמותות. לפני שמונה שנים קראו לי מבית החולים לבריאות הנפש, ומאז אני עוזר בהתרמה במחלקות. במסגרת אחרת אני ממש ממשיך להיות פעיל בנתינה לזולת, מבקר קשישים, תומך בהם, ועוד".
● אילו מצוקות אתה פוגש?
"תמיד לקחתי את המקרים הקשים ביותר, טיפלתי בעריריים. המקרה הראשון שקיבלתי מהביטוח הלאומי היה ניצול שואה ערירי מרומניה שלא הכירו בו ואני בסוף סידרתי שיכירו בו כניצול שואה. אנשים שאין להם משפחות שיבקרו אותם, אם אתה לא מגיע אף אחד לא מבקר אותם, גם לא הרשויות, והם היו מאוד מוזנחים. טיפלתי באנשים עם מצוקות נפשיות, טיפלתי באנשים שרצו לנתק להם את המים, טיפלתי בהוצאות לפועל, ועיקר ההתנדבות שלי היא לעזור למשפחות במצוקה קשה".
● איך הסיוע לאחרים גורם לך להרגיש?
"זה עשה אותי בריא לאחר שחליתי. לא התרופות ולא כלום, הנתינה עושה את האדם הכי בריא, הטוב בלעזור למשפחות ולראות מצוקות של אנשים בחיי היום יום, לשוחח איתם, וכל זה על זמני הפרטי ועל חשבוני. לפעמים הייתי לוקח אותם לסייסטה ולבתי קפה ויושב איתם ומסיע אותם. זה נותן לי את הדבר הכי טוב שיכול להיות. הכל אני עושה מתוך רצון שלי".
● יוקר המחייה משפיע על התרומות?
"אנשים תורמים. יש לי תורמים שתרמו עכשיו 150 חבילות מזון שאני מחלק למוסדות. אנשים צריכים להבין שנתינה זו עזרה. דרך אגב, סטודנטים עוזרים מאוד לעריריים וזה החלק הכי יפה שיכול להיות בחיים, לראות סטודנטים עוזרים לאנשים".
בזכות אמא // לילי קינן
קראו גם:
גיל: 71
מקום מגורים: באר–שבע
עיסוק: רכזת מתנדבים בתנועת "באים לטוב" (תנועת של"מ - שירות למבוגר לשעבר), מתנדבת בתחומים רבים: עזרה לקשישים, מתנדבת עם ילדים בבתי ספר, מתנדבת במסל"ן, ועוד. שימשה כ–25 שנה מנהלת מחלקת אירועים בעיריית באר–שבע, וכיום היא מחזירה את עובדי העירייה שפרשו להתנדבות באגפי העירייה
● מתי התחלת את הפעילות ההתנדבותית?
"מאז שהייתי ילדה קטנה תמיד הייתה לי נתינה לאנשים. כבר שנים שאני מלווה משפחות, עוזרת להן בסלי קנייה, אם צריך לשלם חשמל, וקונה בגדים לילדים. מאיפה מגיעה הנתינה? מאמא שלי שהייתה עם נתינה ורוחב לב. אני מאמינה שזה בא ממנה. גם האחים שלי הם כאלה, אבל בעיקר אני. אני במשפחה דואגת לכולם, אני מטפלת באחותי שהיא עם דמנציה ויש לי אח שהוא גם עם דמנציה. אמא נפטרה מאלצהיימר וליוויתי אותה כל התקופה שהייתה עם המחלה כי אני קרובה לשטח הזה. אין לי רתיעה. זה בא לי מבפנים. אם דבר הוא בנשמה הוא יצא החוצה והכי טוב כי הוא אמיתי".
● אילו מצוקות את פוגשת?
"למשל, במשפחה שאני מסייעת לה מקרוב, יש מחסור באוכל ובבגדים. אין שם מישהו שמתפקד ושמרים את הבית. לפעמים אני מרגישה שאני מרימה את הבית, והבת שלי לפעמים אומרת לי 'אמא, אסור לעשות את זה כי אחרת תהיה להם תלות חזקה מאוד בך', אבל הרגשתי שאני טיפה מתרחקת וצריך לעשות את זה. צריך נשמה גדולה להכיל את זה. אני מבשלת להם ולעוד כמה אנשים, קונה להם בגדים ומצרכים. יש תלמידי רשת אמי"ת שעובדים בסופרים ומכינים חבילות, ובכל פעם אני מבקשת ממישהו שאני מכירה להביא חבילת מזון אליי הביתה. אני לוקחת את החבילות למשפחה הנזקקת בימי שישי, ואם זה לא מסתדר, אני הולכת וקונה לה".
● איך הסיוע לאחרים גורם לך להרגיש?
"אני מרגישה שזה ממלא אותי וזה נותן לי כוחות להמשיך ולעשות את זה ולעזור לעוד אנשים. בכל יום חמישי או שישי, אנחנו קבוצת אנשים שמבשלת לכמה משפחות. התארגנו ביחד ויש גם אנשים צעירים שמוציאים מעצמם כדי לעזור לאנשים, שיבורכו האנשים האלה".
● יוקר המחייה משפיע על התרומות?
"לפי דעתי הוא כן משפיע על התרומות. אני תורמת באיזושהי קבוצה ושם אני רואה כמה אנשים תרמו, ראיתי שהם לא הגיעו למכסה וזו הפעם השנייה השנה שזה קורה. הם לא הצליחו להגיע למכסה, שהם הקצו לעצמם, הם מכינים סלי מזון לחגים. ברור שמרגישים את המצוקות".
המצוקה במספרים
אחת המשימות החשובות של אגף הרווחה והשירותים החברתיים בעיריית באר־שבע היא לסייע לאלפי משפחות בבאר־שבע ולתת מענה לצרכים שעולים מהשטח, בדגש על אוכלוסיות בסיכון. בבאר־שבע מתגוררים כ־223,497 תושבים ותושבות, יותר מעשרה אחוזים מהם מקבלים סיוע מאגף הרווחה והשירותים החברתיים. ובמספרים: נכון לחודש נובמבר 2022 האגף מטפל בכ־11,299 בתי אב, שהם 23,853 נפשות.
ואולם, לא כולם רשומים ברווחה וחלק מהנזקקים מקבלים סיוע מעמותות וגורמים פרטיים, ולכן סביר מאוד שבפועל המספרים גדולים הרבה יותר.
אחת העמותות הגדולות בבירת הנגב המסייעת לנזקקים היא עמותת "באר־שובע". בשגרה העמותה מחלקת מדי יום 120 ארוחות חמות לקשישים ושורדי שואה. כמו כן מחלקת העמותה מדי חודש 145 חבילות מזון.
לקראת ראש השנה העמותה תחלק כ־1,000 חבילות מזון, כאשר מספר הפניות לסיוע רק הולך וגדל.
"מרגישים את העלייה בביקושים השנה לעומת ירידה משמעותית בתרומות", אומר מנכ"ל "באר־שובע", ארז נגאוקר, ומסביר, "יוקר המחייה זה לא רק סיסמה. המחייה בישראל יקרה ב־38 אחוז יותר ממדינות ה־OECD. עמותות החסד נמצאות בפני משבר כלכלי ומול שוקת שבורה. ארגוני המגזר השלישי ממלאים תפקיד קריטי בחברה הישראלית, במיוחד כשהמדינה הסירה אחריות מהדאגה והטיפול באזרחיה אשר נמצאים במצוקה כלכלית".
