מבנים ישנים וסדוקים שהטיח מתקלף מהם וחושף בטון מלא חריצים ובקיעים הם חלק בלתי נפרד מהנוף האורבני של בירת הנגב, ובייחוד מהנוף בשכונותיה הוותיקות.
גם בימים כתיקונם המבנים הישנים והמתקלפים האלה מסוכנים, והתושבים המתגוררים בהם, רבים מהם קשישים, חיים בחשש מתמיד מפני אסון שעלול להתרחש, ומוצאים את עצמם חסרי אונים ובלי כתובת למצוקותיהם.
שתי רעידות האדמה הקטלניות שפקדו בשבוע שעבר את טורקיה וגבו את חייהם של עשרות אלפי בני אדם, ושהורגשו היטב גם בישראל, המחישו את האסון הגדול שעלול להתרחש אם וכאשר רעידת אדמה חזקה תתרחש גם בישראל.
בעקבות רעידות האדמה תושבים המתגוררים באותם בניינים דורשים ממקבלי ההחלטות, ובהם עיריית באר־שבע ומשרדי הממשלה, לקדם תוכניות שיבטיחו את בטיחות המבנים האלה, ולהוציא אותן לפועל כמה שיותר מהר ולא להסתפק רק בהצהרות.
"זו סכנת מוות שמרחפת מעלינו, פשוט כך", אומר השבוע שמשון בונקר (68), אב לארבעה ילדים וסב לשני נכדים, המתגורר בבניין דירות בן שלוש קומות ברחוב יוחנן הורקנוס בשכונה ד'. "המדינה הפקירה את אזרחיה, תסתכלו ותראו איזה סדקים יש בבניין. רעש אדמה כמו בטורקיה הורס כאן את הכל, למי הם מחכים?".
לא ישנים בלילה
הבניין שבונקר ומשפחתו מתגוררים בו נבנה בתהליך מזורז בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת כדי לספק קורת גג לאלפי העולים החדשים שהגיעו לעיר בגלי העלייה ששטפו את המדינה שזה עתה קמה.
ממבט מבחוץ, הבניין נראה מוזנח מאוד וגם בפנים המצב לא פחות חמור: בגלל נסיגה של המבנה נשברו אריחי קרמיקה, נוצרו סדקים בקירות, דלתות לא נפתחות בגלל משקופים שהתעוותו, מים מטפטפים מהצינורות ויש עובש בכל פינה. ברור כשמש שהדירה שבונקר מתגורר בה, כמו עשרות אלפי דירות אחרות בשכונות הוותיקות, רחוקה מלעמוד בתקנים המחמירים בנושא עמידות מפני רעידות אדמה.
בונקר, כמו תושבים רבים אחרים, סבור שצריך לפעול ומהר. "אם רוצים לעשות פינוי־בינוי אז שיתחילו, ואם רוצים ללכת על תמ"א 38 אז שיעשו, אבל צריכים להחליט לפני שיהיה מאוחר מדי. אחרי רעידת האדמה בטורקיה אנשים פוחדים ללכת לישון בלילה כי הם חוששים", הוא אומר ומפנה אצבע מאשימה אל עבר הפוליטיקאים. "הגיע הזמן שהמדינה, במקום הסכסוכים בין ימין לשמאל, תסתכל עליי ועל אנשים כעם, לא חשוב אם אני שחור או לבן, ליכוד או ממפלגת העבודה, תטפלו בבעיה הדחופה הזאת. זה מגיע בלי התראה, הסכנה היא ממש מולנו. כולם חרדים, יש כאן קשישים שאי אפשר לפנות אותם באמצע הלילה. זאת הפקרות של המדינה וסכנת מוות, אין למי לפנות ואין עם מי לדבר".
חוששים מאסון
לא הרחק מביתו של שמשון בונקר, אנחנו פוגשים את דוד כהן (55), לשעבר יו"ר ועדת שכונה ד' מרכז. כהן מגיע מדי יום לבקר את אמו הקשישה והחולה המתגוררת בשכונה והוא מזמין אותנו להיכנס לדירתה הצפופה והישנה בקומה הראשונה כדי לראות את מצבה הירוד.
"אמא מתגוררת כאן מאז שנות החמישים, הבניינים כאן לא שופצו מעולם", הוא מספר, ומוביל אותנו למטבח כדי להראות לנו את אריחי הקרמיקה הסדוקים ואת העיוותים בקירות.
שמשון בונקר, תושב שכונה ד': "אם רוצים לעשות פינוי־בינוי אז שיתחילו, ואם רוצים ללכת על תמ"א 38 אז שיעשו, אבל צריכים להחליט לפני שיהיה מאוחר מדי"
בחדר הסמוך הוא מראה לנו את הבליטות בתקרה ואת החיפוי שנשר מהקירות. "לפני שנה תיקנו ושוב פעם זה מתחיל להיסדק", הוא מספר ומצביע על התקרה, אבל הבעיה היא לא רק בדירות עצמן, אלא בבניין כולו. כשאנחנו יוצאים עם כהן לחצר האחורית, אנחנו רואים את הסדקים המתרחבים בקירות הבניין הספוגים מי גשמים. נוסף על מצבו הירוד של המבנה, גם צנרת הבניין ישנה, והתושבים סובלים שוב ושוב מפיצוצים בצינורות הביוב. "יצקנו את הביוב בבטון כדי שמי הביוב לא יתפרצו ויציפו את כל הסביבה", מספר כהן.
אתם חוששים?
"ודאי שאנחנו פוחדים וחוששים. אמא מיואשת. הבניין נכנס לשיקום שכונות לפני 15 שנה ועד היום לא יצא לביצוע. החשש הוא שהבניין יקרוס וכולם ימותו. יש כאן הרבה אנשים מבוגרים, האנשים האלה הם חסרי אונים, לאן ניקח אותם?".
משה מליינקר (81) נמצא באותה סירה. מליינקר אומנם מתגורר בבית קרקע בשכונה ד' ולא בבניין משותף, אולם עדיין מדובר במבנה ישן שנבנה לפני יותר מ־60 שנה והמצב הפיזי שלו ירוד.
"אי אפשר לדעת איפה תהיה רעידת אדמה ואם חלילה זה קורה זה יהיה אסון", הוא אומר. "צריך להתחיל לטפל באופן רציני ולא סתם להבטיח ולא לעשות כלום. נכון שאני גר בבית קרקע שנחשב פחות מסוכן ברעידות אדמה, אבל זה עדיין לא ערובה לביטחון. ברור שאלה שמתגוררים בקומות פוחדים והם בסיכון ויש להם בעיה, אבל גם בית קרקע יכול להתמוטט".
גם מליינקר רואה במקבלי ההחלטות את האחראים למצב. "שירתתי בצבא, עברתי מלחמות, המדינה צריכה לדאוג לי", הוא אומר. "לפני הרבה שנים באו ואמרו לי שיש תוכנית פינוי־בינוי, אבל מאז לא שמעתי כלום. אני חושב שהזמן לא משחק לטובתנו".
תהליכים ארוכים
בימים אלה עיריית באר־שבע, משרדי הממשלה ויזמים פרטיים מקדמים מהלך משולב להתחדשות עירונית בשכונות הוותיקות. התוכניות כוללות סלילה וחידוש של כבישים ומדרכות, חידוש תשתיות ביוב, מים וחשמל, פיתוח והקמת גינות ציבוריות וקהילתיות והחלק המהותי - מתן סיוע, עידוד וליווי ליזמים פרטיים בפרויקטים של פינוי־בינוי, תמ"א 38 וניצול שטחים פנויים לבנייה.
יש לציין כי קבלנים ויזמים מעדיפים לרוב תוכניות פינוי־בינוי בגלל הכדאיות הכלכלית שלהן, שכן במקום כל דירה שמתפנה הם יכולים לבנות 7–8 דירות חדשות.
לפני שבועיים קיבלה הוועדה המחוזית דרום תוכנית להתחדשות עירונית שיזמה העירייה במתחם קולנוע "אורות" שבמרכז שכונה ג'. במסגרת התוכנית ייבנו כ־750 דירות, יחודש המרכז המסחרי וקולנוע אורות המיתולוגי יעבור תהליך שימור.
מתחם אורות הוא אחד מתוך כ־14 מתחמי התחדשות עירונית בבאר־שבע הנמצאים בימים אלה בשלבי תכנון ושבזכותם ייבנו במרכז העיר כ־15 אלף דירות. המטרה של תוכניות אלה היא לצמצם את הפערים בין השכונות הוותיקות לבין השכונות החדשות ולעבות את מרכז העיר.
ואולם, יש לזכור שמדובר בתהליכים ארוכים ומייגעים הנמשכים שנים רבות, אבל בצל רעידות האדמה שהיו בשבוע שעבר - תושבים רבים חשים שצריך פתרון מהיר יותר שיספק להם כאן ועכשיו את ההגנה הדרושה.
לא רגועים
"כל הבית זז ורעד, זה היה מפחיד", מספרת השבוע ראיסה פיודורוב (72), נכה המתגוררת ברחוב בני אור בשכונה ב'. כמו תושבים רבים בבאר־שבע, בפרט, ובמדינה, בכלל, היא חשה היטב את רעידות האדמה שהיו בתחילת שבוע שעבר.
פיודורוב, המתגוררת בקומה השנייה בבניין בן ארבע קומות על עמודים, מראה לנו את הליקויים הקשים בדירתה הכוללים סדקים, קירות נפוחים ורטיבות. "יש פה הרבה סדקים בקירות, זה ממש מפחיד", היא אומרת. "אני לא יודעת מה לעשות. זה מסוכן מאוד. אני חולה באסטמה, יש לי לחץ דם גבוה, ואני מתגוררת לבד. אני לא יודעת למי לפנות. כולם מדברים על רעידת אדמה ועל הסכנות, אבל אף אחד לא אומר מה לעשות, אני פשוט פוחדת".
מצב הדירה של פיודורוב הוא כאין וכאפס לעומת מה שנגלה לנגד עינינו בחדר המדרגות ובמסדרון בקומה התחתונה של הבניין שהיא מתגוררת בו. המבנה המיושן ספוג ברטיבות, צינורות המים והביוב גלויים, חלקים גדולים מהטיח נשר, סדקים גדולים נפערים לאורך תקרות המבנה ועל הרצפה יש שברי בטון. אם אלה לא ליקויים חמורים, אז לא ברור מהי ההגדרה של ליקוי חמור.
ראיסה פיודורוב, שכונה ב': "אני לא יודעת למי לפנות. כולם מדברים על רעידת אדמה ועל הסכנות אבל אף אחד לא אומר מה לעשות, אני פשוט פוחדת"
כמו פיודורוב, גם שכנתה בת שבע לוי (56), שמתגוררת בבניין זה 28 שנה, אינה רגועה כלל. "כשהייתה רעידת אדמה בשבוע שעבר הרגשתי שכל הבית זז", היא משחזרת. "זה מפחיד. המבנה שלנו ישן. זאת ממש סכנת חיים, אין מילה אחרת לומר. אתם רואים בעצמכם באיזה מצב כל המבנה הזה. איך אפשר להיות שקט ורגוע? הבעיה שאין לנו כתובת. מי מטפל בזה, מי צריך לסייע, ממש אין לי מושג".
סכנת נפשות
גם מצבו של "בית רמט" ברחוב ז'בוטינסקי בשכונה ג' רעוע ומוזנח. הבניין בעל מראה עצוב ומדכא ובמבנה שנבנה בשנות ה־60 של המאה הקודמת יש ליקויים רבים והוא אינו מתוחזק כראוי.
סטודנטית ששוכרת זה שלוש שנים דירה בבניין הישן מציעה שתי אפשרויות, "או שיפוץ יסודי שיגביר את חוזקו ובטיחותו של המבנה ואת מראהו או מחיקתו לטובת פינוי־בינוי. האפשרות השנייה נראית לי יותר ריאלית", היא אומרת.
חוזרים לשכונה ד'. שמואל הרוש (62) מתגורר יותר מארבעים שנה בדירה הממוקמת בקומה השנייה של בניין בן ארבע קומות ברחוב סנהדרין. הרוש מוביל אותנו לקומה התחתונה של הבניין כדי להראות לנו את העמודים שהוסיפו לו כדי לחזק את המבנה.
"הם בנו עמודים כדי לחזק את בניין הדירות, אבל זה כמו כוסות רוח למת, זה לא ממש מחזק את הבניין, זה לעשות צחוק מהעבודה", הוא אומר ומוסיף, "אצלי במקלחת אני לא יכול לסגור את הדלת כי המשקוף זז בגלל שהבניין בנסיגה. המצב חמור, זו סכנת נפשות. אמרו לפני חמש שנים שעושים פינוי־בינוי ומאז לא שמענו אותם, כלום. אף אחד לא מעניין אותו. משאירים אותנו להתמודד לבד".
לערוך בדיקה
דובר עיריית באר־שבע, אמנון יוסף, מסר בתגובה: "כידוע, מבנים שבנייתם אושרו ברחבי הארץ לפני שנת 1980, לא תוכננו על תקן רעידת אדמה. למבנים בקטגוריה הנ"ל בליה (תהליך של התפוררות) מואצת של כל מערכות הבניין, לרבות מערכת הקונסטרוקציה המתרחשת בעיקר במגזר הפרטי, בשל העדר בתחזוקה של המבנה. לכן, חובה על בעלי הנכסים לפעול לשמירת המבנה במצב בטיחותי תקין. על כל בעל נכס להזמין בדיקת מבנה על ידי מהנדסים מומחים לבדיקת קונסטרוקציות מבנים ולפעול לחיזוקם, וזאת על פי הנחיות הגורם המקצועי אשר הוזמן מטעמם".
עוד נמסר: "בעירייה פועלת מחלקה לאיכות הבנייה ומבנים מסוכנים אשר נותנת מענה לפניות תושבים (ניתן לפנות באמצעות מוקד 106) לצורך בדיקה ראשונית לאבחון רמת הסיכון ההנדסי או הבטיחותי למבנים במגזר הפרטי".
קפלן 12: הבניין פונה ושופץ
לפני כחמש שנים הוציאה עיריית באר־שבע צו פינוי לעשרות דיירים שהתגוררו בבניין בכיכר קפלן 12 בשכונה א'. הבניין שוקם ושופץ במימון הדיירים בשיתוף המדינה ולפני כשנה וחצי הורשו הדיירים לשוב אל דירותיהם.
כזכור, לפי כחמש שנים פונו עשרות דיירים מהבניין בגלל ליקויים חמורים שהתגלו ב־48 דירות, כולל קריסת שני עמודים בקומת הקרקע שהגבירו את החשש מפני קריסת המבנה. כיוון שהדירות בבניין בבעלות פרטית, הסוגיה שהטרידה את הדיירים היא מי צריך לשאת בהוצאות השיפוץ וחיזוק המבנה שעלותו הוערכה בכ־2.5 מיליון שקלים.
בזכות התגייסות של כל הגורמים המעורבים הושגה פשרה: העירייה דחפה וסייעה, בעלי הדירות תרמו את חלקם ושילמו כ־60 אלף שקל של אחד לטובת השיפוץ, ומשרד הבינוי והשיכון השלים את היתרה שנדרשה לשיקום הבניין.
תהליך השיקום והשיפוץ של המבנה היה ארוך ומייגע, והדיירים נאלצו להתגורר אצל קרובי משפחה, לשכור דירות חלופיות או לגור בהוסטלים. ואולם, בסופו של דבר, ההמתנה השתלמה, וכשלוש שנים וחצי אחרי שהם פונו מהבניין, השיפוץ הסתיים והדיירים הורשו לשוב אל בתיהם.
"זו בעיה לאומית"
גיא דוננפלד, מהנדס העיר דימונה ומנכ"ל איגוד מהנדסי ואדריכלי ערים בישראל, מנסה לעשות סדר בסוגיית עמידות המבנים.
"הבעיה היא לאומית ומי שצריך לקחת אחריות זו המדינה", אומר גיא דוננפלד (52), מהנדס העיר דימונה ומנכ"ל איגוד מהנדסי ואדריכלי ערים בישראל. לדבריו, בישראל יש אלפי יחידות דיור ואולי עשרות אלפי יחידות דיור שנבנו לפני 1980, לפני תקן (413) לעמידות מבנים ברעידות אדמה, ומכאן נקל להבין את המשמעות של נתונים אלה על האוכלוסיות המתגוררות ביחידות הדיור הללו.
מה נחשב למבנה מסוכן?
"זה שהמבנה 'ותיק' לא בהכרח עושה את המבנה למסוכן. כדי שמבנה ייחשב כמבנה מסוכן, אז הרשות מוציאה קונסטרוקטור שבודק את המבנה ויזואלית, נותן חוות דעת אם המבנה מסוכן. לכל רשות חוק עזר למבנים מסוכנים. כשדייר מגלה סדק במבנה שהוא גר בו, הוא חושש ליציבות של המבנה שהוא גר בו ויכול להתקשר לעירייה ולבקש שתוציא חוות דעת, ותולדה של הדבר הזה יכולה להיות שהעירייה תוציא צו למבנה מסוכן, כלומר המבנה מסוכן ועליך לתקן את המצב".
ואם מדובר באוכלוסייה חסרת אמצעים של מקבלי קצבאות?
"רוב הדירות בדימונה הן דירות 'עמידר', ואם יש אירוע כזה של סכנה שאנחנו מאתרים, אנחנו פונים ל'עמידר' שהיא חברה ממשלתית, ומבקשים מהם לתקן את הנזק".
קראו גם:
ומה קורה כשמדובר בדירות בבעלות פרטית?
"כשמדובר בדירה פרטית, אין ברירה והדיירים חייבים להתארגן יחד ולעשות מעשה כדי לתקן את המבנה. זו השקעה של לא מעט כסף, אופציה כזאת קיימת, אבל לא ריאלית".
אז מה צריך לעשות?
"אם המדינה היתה פועלת למשל להקמת קרן ושכל בניין חדש שמקימים מפריש סכום מהבנייה שלו לטובת אותה קרן, הקרן יכולה לשמש לתחזוקה של מבנים ישנים. זו היתה אופציה לדיירים, באמצעות הקרן למנף פרויקטים".
