שיר שרייבר, תושבת מיתר, התעוררה כשפורץ נמצא מול דלת הכניסה של יחידת הדיור שבה היא מתגוררת.
"לפני כשלושה שבועות, בשעת לילה מאוחרת, התעוררתי כשהפורץ היה כבר בדלת של החדר שלי", מגוללת שיר. "התחלתי לצרוח כשראיתי אותו. הוא היה רעול פנים וחבש מסכת גרב על פניו. בד בבד עם הצרחות שלי, גם הכלבה שלי נבחה וזה כנראה מה שגרם לפורץ לברוח עוד בטרם קלטתי מה קורה. אני גרה ביחידת דיור בבית של ההורים, ועד שהם הגיעו הפורץ כבר נמלט מהמקום.
"אני גרה במיתר מגיל שנתיים וזו הפעם הראשונה שאירוע כזה קורה לי. בכלל חשבתי שמי שעומד בכניסה לחדר שלי זה אחד ההורים שבא כדי להעיר אותי בבוקר, אבל לקח לי זמן עד שהבנתי שלא כך הדבר. מאז אותו מקרה אני בטראומה של ממש. אני לא ישנה בחדר שלי, אלא בממ"ד ליד החדר של ההורים שלי. האמת היא שמאז שהייתי קטנה אני בודקת שהבית סגור. בכלל, אני מפחדת לנסוע לבד בכביש בין מיתר לבאר־שבע בשעות הלילה. אם בכל זאת אני חייבת לנסוע בשעות מאוחרות ולא בשעות היום, אני נועלת היטב את דלתות הרכב ומתקשרת להורים או לבן זוגי כדי שיהיו איתי על הקו במשך כל הנסיעה. זה משרה יותר ביטחון.
"התחושה היא לא פשוטה. הזוי שבמדינה שלנו ובבית שלנו, שצריך להיות המקום הכי מוגן ובטוח עבורנו, אנחנו מרגישים לא בטוחים. מאז אותו מקרה אני כמעט ולא ישנה. זו שינה לא שינה. מתעוררת מסיוטים מכל רעש קטן שנשמע בבית ומתקשה להירדם. אני גם נפגשת לשיחות עם פסיכולוגית. התמודדות לא פשוטה עם המציאות הזו".
קראו גם:
בעקבות ריבוי התלונות והמקרים, חלקם מגיעים לפתחה של המשטרה, נמסר ממשטרת מרחב הנגב בתגובה: "בגזרת מרחב הנגב פוענחו השנה מספר מקרי סחיטה באיומים, נעצרו חשודים והוגשו נגדם כתבי אישום. המשטרה מנהלת מאבק נחוש ובלתי מתפשר בפשיעה החמורה באזור ובפרט במחוללי הפשיעה, הבריונות והאלימות באמצעות מגוון יחידות, כוחות ואמצעיים משטרתיים. כל תלונה או דיווח המתקבלים במשטרה ומעלים חשד לביצוע עבירה פלילית מטופלים מיד ביסודיות ובמקצועיות במטרה לסכל ולחקור מקרי פשיעה".
"במקביל,פועלת המשטרה כל העת באופן יזום והתקפי נגד תופעות פשיעה שונות המטרידות ופוגעות בתושבי האזור, במישור הגלוי והסמוי, במטרה לאתר ולהעמיד לדין את מחוללי הפשיעה באשר הם. בכל מקרה מעורר חשש יש לפנות לתחנת המשטרה הקרובה, להגיש תלונה וזו תיבחן".
