ב-7 באוקטובר שהה אסף ארצי (50), תושב באר־שבע, בעל עסק לייבוא כלי רכב וארגון טיולים בגיאורגיה, בארץ לרגל חג הסוכות. שום דבר לא הכין אותו לקראת הבאות.
עם הישמע האזעקות והידיעות אודות מתקפת הטרור הרצחנית של מחבלי החמאס, הוא הוזעק על ידי חבר לסייע באיתור של בתו וחברה שהיו במסיבת "נובה" ליד רעים.
בחלוף השעות הוא כבר עסק בחיפוש ואיתור ניצולים וגופות. בערב הוא הוזעק לשירות מילואים ביחידת הניוד, שבמסגרתו הוא השתתף בסריקות ביישובים שהותקפו באותה שבת שחורה, ואיתר עם חבריו ליחידה גופות של נרצחים בשטח.
לאחר 114 ימי מילואים חזר אסף ארצי, אב לארבעה ילדים, שניים מהם לוחמים, והצטרף לכיתת הכוננות, כשהוא משמש כמפקד כיתת הכוננות של מערב באר־שבע.
ארצי גם חבר בהנהלת פורום כיתות הכוננות "הנני" ונציג כיתות הכוננות בדרום. פורום כיתות הכוננות "הנני" הוקם במטרה לחזק את כוחן של כיתות הכוננות והוא מונה למעלה מ־350 כיתות כוננות ברחבי הארץ.
"מלחמה תמיד תהיה מוצא אחרון בעבור מדינת ישראל", אומר אסף ארצי, "לנו כחברה יש רגישות מאוד גבוהה להרוגים ולפצועים שלנו. אלפי חיילים יישארו לצערי מצולקים נפשית והצבא, שגילה רגישות לעניין ועטף אותנו בסיוע נפשי מקצועי, חייב להתמיד ולסייע גם בשחרור הלוחמים חזרה למציאות ההזויה אליה הם חוזרים. לא תשמע אף לוחם שמוותר על לחימה. המוטיבציה בשמיים. הילדים המדהימים האלה הם לוחמים ביחידות העילית שלנו".
מה עומד מאחורי המוטיבציה הזו?
"אנחנו מודים לבורא עולם על הזכות להילחם יחד למען הילדים והנכדים של כולנו, להכין להם מדינה טובה יותר, יותר נטולת איומים. כל אחד מאיתנו, בין אם חזר מהטיול בדרום אמריקה או עזב את המשרד הממוזג בקומה המפוארת והמפנקת בחברת ההיי־טק, על מנת להחזיר הביתה את אחינו ואחיותינו, הבין את הסכנה ואת המחויבות".
אסף ארצי נולד בגיאורגיה ועלה ארצה בהיותו עולל בן תשעה חודשים. הוא גדל בבאר־שבע ומזה 25 שנה הוא מתעסק בייבוא מכוניות, ובשש השנים האחרונות הוא גם עוסק בתחום התיירות בגיאורגיה.
קראו גם:
על שירותו במילואים בגילו, הוא מציין כי "אם בגיל 50 יש לי את הכישורים לפגוע ברובה צלפים במטרת ראש מ־600 מטרים, ידע רב בהפעלת כלי נשק שונים ומשונים, כישורים ששמרתי עם השנים במסגרת עיסוקי התיירות שיש לי בגיאורגיה, אז לבטח שאוכל להילחם גם במצבי הבריאותי הנוכחי על הבית שלי.
"המחבלים היו במרחק של עשרה ק"מ בקו אווירי מהבית שלי בשביעי באוקטובר. אזרחים רבים יצאו להגן על הבית באותו יום. אני מרגיש בושה גדולה שלא הצלחנו במשימתנו להגן בשביעי באוקטובר על תושבי העוטף, ומאוכזב עד עמקי נשמתי שלא היתה לי הזדמנות לחלץ חטופים מהמנהרות של סינוואר. יש לנרצחים צוואה אחת והיא לחסל את האיום הזה אחת ולתמיד, ולמען הצוואה הזו אתייצב שוב ושוב למילואים".
