בבית המשפט המחוזי בבאר שבע התייצבה הבוקר (ראשון) שירה איסקוב כדי להעיד במשפטו של אביעד משה, שניסה לרצוח אותה כשהיה הבעל שלה.
1 צפייה בגלריה
שירה איסקוב
שירה איסקוב
שירה איסקוב
(צילום: חיים הורנשטיין)
משה נמצא באולם ושומע את העדות, לאחר שביום חמישי דחה בית המשפט את בקשתו שלא להתייצב לדיון בשל מגפת הקורונה.
לאחר שעלתה איסקוב לדוכן העדים השמיעה הפרקליטה את ההקלטה הקשה מהטלפון הנייד שלה המתעדת את ניסיון הרצח. משה ואיסקוב השפילו את מבטיהם בזמן השמעת ההקלטה. לאחר מכן החלה איסקוב לתאר את השתלשלות האירועים: "זה היה אחרי שאמרתי לו שאני נוסעת לצפון להורים שלי לחג. אחרי חילופי מילים בינינו. אמרתי שאני לא יכולה להישאר יותר איתו. עשרה ימים לפני המקרה עברתי גרידה. היה לי קשה להתמודד עם האובדן של העובר. האובדן קרה אחרי שאביעד כעס עליי וצעק עליי. אני כעסתי וצעקתי בחזרה. אחרי זה היו לי כאבים חזקים בבטן ונפלתי לרצפה".
איסקוב המשיכה: "יום אחרי זה רציתי ללכת למיון. הוא לא רצה להוציא את הילד מהגן, אז הלכתי אחרי. אמרו שאין דופק לעובר. ארבעה ימים אחרי זה עברתי גרידה. הייתי שבוע בבית ולא הלכתי לעבודה. יום שישי הגיע. וכמה ימים היו חילופי מילים בינינו".
קראו גם:
"יום לפני התכתבנו. אמרתי שמה שגרם להפלה היה התקיפה והצעקות עליי. התחלנו התכתבות שהוא מאשים אותי ואני מאשימה אותו ואת האחיות שלו. הוא חסם אותי בוואטסאפ. שלחתי לו מייל אחר כך. הוא ענה לי. שלחתי לו עוד משהו. בערב הוא חזר הביתה, הכול רגיל. יותר מאוחר אני מתחילה לבשל. הייתה לי חתונה של מישהי מהעבודה והוא לא הסכים שאסע. אמר שאין לי מה לנסוע לחתונה של מישהי שהיא לא חברה טובה. רציתי לנסוע אבל לא היה לי את הכוח לריב איתו על זה. אמרתי שאולי הוא צודק, אני אחרי הפלה, אולי אני צריכה לנוח בבית".
היא הוסיפה: "לא הייתה הכלה מצידו על האובדן של העובר. הוא רצה תאומים ישר אחרי. לפני שאני נכנסת לגרידה הוא מבקש תאומים. לא היתה בעצם שנייה אחת לאובדן העובר ולהרגשה של כמה ימים אני עם תינוק מת בבטן. ביום חמישי הוא שלח לי וואטסאפ על מישהי שנכנסה להיריון ואמרתי שזה לא הסיפור שלי. הוא זה שהרס והחליט להכניס את המריבה של המשפחה שלו הביתה. ישבתי שבעה. רק בכי. ביום חמישי כבר התחלתי לבשל לערב החג וביום שישי המשכתי ואביעד הלך לעשות עם הילד קניות השלמה. ביקשתי בקבוק יין מיוחד שיהיה לנו כיף".
"ביום שישי זה התחיל כשהביא יין אחר. הוא אמר 'שום דבר לא טוב לך, כל דבר יש לך משהו להגיד'. כל מיני מילים לא נעימות. אמרתי 'הבנתי את הראש שלך, תן לי לסיים לבשל', והמשכנו את היום. אני המשכתי לבשל. אביעד שטף את האוטו, הכניס את הצינור לבית ושטף את הרצפה. ביקשתי שלא יעשה את זה כי נשארים הרבה מים והילד יכול להחליק. הוא התעצבן וצעק 'גם כשאני עושה משהו את לא מרוצה'".
"בעצם אנחנו מתחילים - הוא אומר לי משהו, אני אומרת לו משהו, וזה רק מתעצם. ואז הוא בא ומנסה להקטין אותי ולהגיד לי כמה אני מכוערת ושאני כמו אישה בת 70. רק מנסה להקטין אותי ולהראות לי כמה אני לא מוצלחת ולא בסדר. הוא בא לי מול הפרצוף במטבח ואמר לי את זה".בשלב זה החלה איסקוב לתאר את האלימות הפיזית מצד משה. "אז הגיע הרגע שאני אומרת 'אני לא יכולה לשמוע את העלבונות האלה, אני לא יכולה להיות איתו בבית שלושה ימים בסגר. אסע לצפון להורים שלי. זה לא יהיה טוב לאף אחד מאיתנו שנישאר ביחד בבית'. התקשרתי לטלפון של אבא שלי ואמרתי לו שאני באה. לקחתי את הילד להחליף לו חיתול. ואז כשיצאתי לחדר ליד לקחת שקית לחיתול אני בטלפון עם ההורים, אביעד לקח אותי ותפס אותי וזרק אותי על הרצפה".
"אמרתי לו 'הבטחת שלא תיגע בי. אני לא מזמינה משטרה. פעם שנייה שאתה נוגע בי זה גירושים. אני לא רוצה להישאר יותר'. חזרתי לשטוף את הילד, ואני ממשיכה להיות עם ההורים שלי בטלפון. תוך כדי לוקחת את התיק, שמה בגדים לי ולילד. הלכנו לחדר שלו להלביש אותו. התיק שלי היה בחדר העבודה. אביעד ניסה להחביא אותו ושם אותו מתחת למיטת התינוק. אביעד אחריי. הוא רוצה כנראה לשמוע מה אני אומרת להורים שלי. הכנסתי בגדים שלי לתיק. חזרתי לסלון לקחת בקבוקי מים, כמה ספרים לדרך שיהיה לו. נעמדתי ליד הדלת ורציתי לצאת".
אז חסם משה את דרכה של איסקוב, שרצתה לצאת מהבית, והחל בניסיון הרצח. "הוא לא נותן לי לצאת. נועל את הדלת וסוגר את התריס והחלון, אומר לי 'את לא הולכת' ורצה להצטרף. אמרתי 'אתה כבר לא בא איתי לשום מקום'. הוא החזיק לי את הידיים מונע ממני להגיע לדלת. המטרה שלי הייתה לצאת מהבית. כשמתקרבים לדלת הוא נועל את הדלת וסוגר את התריס. כשהילד יורד מהידיים אני מסתובבת כדי לתפוס אותו. והחבטה הראשונה הגיעה בראש. ועוד אחת ועוד אחת. ועוד הרבה, ואני צועקת ומבקשת ממנו שיפסיק"."צרחתי שיפסיק וביקשתי סליחה. ביקשתי עזרה מאבא שלי. ההורים שלי היו על הקו. הילד צרח וזעק לשמיים. ביקשתי ממנו שיהיה עם הילד וייקח אותו ויחבק אותו וירגיע אותו. הילד התיישב לידי. כולו התמלא בדם שלי. אני שכבתי על הרצפה והילד היה משבצת לידי. פשוט התיישב וזעק לשמיים ובכה. בזמן הזה הוא לא מפסיק להכות אותי".לאחר מכן שלף משה את הסכין שבה דקר את איסקוב. "הוא ניגש למגירה של הסכום ומוציא סכין. ואני מבקשת ממנו שלא יעשה את זה. הוא אומר לי 'את לא תהיי אימא של הילד. לא תהיי אימא שלו'. הוא ניגש אליי וחונק אותי ואומר 'תמותי'. אני מבינה בדיעבד למה לחש. הוא חנק אותי עם שתי הידיים שלו. אני שוכבת, הוא עליי העיניים שלו עליי, והוא מחכה שאאבד הכרה. אני רואה את השנאה שלו בעיניים, 'למה הבחורה עדיין לא מתה?'".ברגע זה של העדות התבונן בה משה, ואז שב להשפיל מבט. "בין לבין הגיעה גם השכנה. אמרתי 'תפסיק, אני רוצה לחיות', והוא המשיך עם הדקירות. ואז אני זוכרת את השכנים מחזיקים אותי ואומרים שעוד מעט האמבולנס יגיע. שתי שכנות לידי, אמרתי 'אין לי אוויר' וביקשתי שישמרו לי על הילד. הרגשתי שאני כבר הולכת, שאין לי כוחות, אין לי אוויר, אין לי כלום".
איסקוב התחילה לבכות, אך המשיכה בעדותה. "היה אור. השכנים דפקו בדלת. הוא דיבר עם השכנה, סגר את הדלת חזרה ואז חזר לטפל בי. תוך כדי המכות. חזר לחנוק ולדקור. היה אור ואז חושך". לאחר מכן העירה אמרה ראש הרכב השופטים יעל רז לוי: "גברתי באה עם הרבה חוזק".
פרסום ראשוני: 12:08 , 21.02.21