יום שבת, שעות הצהריים החמימות שמבשרות על תחילת הקיץ. עבור אנשים רבים מדובר על הזמן המנומם הזה רגע לפני תחילת שבוע חדש, אבל עבור ילדים רבים זו הזדמנות להגיע למגרשי הכדורגל. הדיון שאינו נגמר בחברה הישראלית על משחקי כדורגל בשבת מחלחל גם לאוהדי הפועל באר שבע, בייחוד כשמדובר על משחקים ב'ווליום גבוה' כמו פתיחת הפלייאוף העליון.
הקהל של הפועל באר שבע הוא אחד מהקהלים המעורבים בארץ. ביציעים בטרנר יושבים הכול מהכול - יהודים לצד ערבים, דתיים וחילוניים, גברים ונשים ואפילו חלק מהסטודנטים כבר התאהבו באווירה המחשמלת של משחקי הבית בטרנר. הפסיפס הזה אומנם מיוחד מאוד, אבל הוא גם זה שמונע את התשובה החד משמעית בנוגע לסוגיית המשחקים בשבת.
באר שבע היא עיר עם זיקה למסורת ברמה מסוימת. מקומות בילוי כשרים, אירועי תרבות תורניים וגם אירועי הסליחות באצטדיון מתמלאים בכל שנה מחדש. לקבוצה המקומית יש קהל לא קטן של אוהדים שומרי שבת בכל והם ראויים להתחשבות בדתם ובדעתם.
מצד שני "שבת של כדורגל" זה מעבר למשפט וסיסמא. משחק כדורגל בשבת בצהריים נראה אחרת לחלוטין. מי מאיתנו שהיה במשחק בשבת וראה את היציעים יכל להתרשם בקלות מהאווירה השונה שבה משחקים כדורגל לאור השמש ולא לאור הזרקורים. משפחות וילדים מתרגשים, אווירה נקייה וחווייתית וההתרגשות היא אחרת.
המשחקים בשבת נותנים הזדמנות לחלק אחר של האוהדים להגיע. השעה המוקדמת מאפשרת להורים להביא את הילדים שלהם למשחק כבילוי בשבת, חיילים שנמצאים בבית ויכולים לראות את קבוצתם האהובה בעיניים ולא דרך המסך ואנרגיות צעירות וכיפיות במתחם ה"פאן זון" מחוץ לאצטדיון.
הדיון על כדורגל בשבת מעלה שאלות מורכבות. מעבר להתחשבות ברגשות הקהל שומר המסורת, מדובר גם על שיקול כלכלי: האם הוגן שאדם שומר מסורת שרכש מנוי לא יכול להנות ממנו? ועל הנושא הזה יש מי שצריך לתת את הדין ולמצוא את הפתרון ההוגן כלפי האוהדים החשובים האלה.
בעיניי, המשחקים בשעות המאוחרות באמצע השבוע לא מאפשרים באופן קבוע לחתך שלם של אוהדים צעירים להגיע ולחוות את הקבוצה. אני עד היום זוכרת את העלייה ליציע בוסרמיל, לפני שני עשורים, במשחק הראשון שהייתי בו בגיל שש. יש חשיבות רבה גם להסתכלות על תחלופת הקהל במשחקים בשבת וטיפוח דור העתיד של האוהדים, ולאפשר לו לגדול לתוך הכדורגל בשבת. זו חוויה בלתי נשכחת.
הכותבת היא אוהדת הפועל באר שבע וחניכה בקורס תקשורת ספורט
