בשנת 1983 אימן את הפועל באר־שבע מאמן בשם שמעון שנהר ז"ל. במסגרת התוכניות שלו לקדם את הקבוצה הוא ביקש לצרף פיזיותרפיסט שיעבוד צמוד עם השחקנים. שנהר שמע על בחור צעיר ומוכשר בקופת חולים 'לאומית', ויצר עמו קשר. לבחור קראו אלכס פרישמן. המאמן הציע לפזיותרפיסט לעבוד במקביל בקבוצת הכדורגל, ולאחר כמה חודשים השידוך יצא אל הפועל.
"היו לי הרבה דילמות לאחר ההצעה של שנהר", נזכר השבוע פרישמן. "מצד אחד, אשתי עבדה כל יום עד שעות מאוחרת במפעל הפוספטים ליד ערד, כאשר בבית היו שני ילדים בני שלוש ושש, ואני הייתי אמור לעבוד מעכשיו גם בשבתות בתחום כדורגל. מצד שני, היה מפתה להתחיל לעבוד בעולם הספורט".
פרישמן לא ידע באותה תקופה הרבה על הפועל באר־שבע, אבל הנושא סקרן אותו והוא נענה לקיים פגישת הכרות עם המאמן שמעון שנהר.
כך נשמעה חלק מהשיחה בין השניים:
שנהר: "אלכס, אוהב כדורגל?".
פרישמן: "אוהב כדורגל טוב".
שנהר: "עם זה תהיה לך בעיה".
בסופו של דבר פרישמן הצטרף למועדון בקיץ 1984 והחל לעבוד לצידו של המאמן צביקה רוזן. מאז, במשך למעלה מ־36 שנה הוא עובד באותו תפקיד במועדון, עד שפרש מהתפקיד לפני כחודש. פרישמן שיתף פעולה עם למעלה מ־30 מאמנים ושבעה יושבי ראש, וטיפל במאות שחקנים במשך הקריירה הארוכה שלו, שרוויה בשלל אירועים שמחים ועצובים כאחד.
מדריך להתעמלות
פרישמן (70), נשוי לוולריה, אב לשלושה בנים וסב לשישה נכדים, נולד בשנת 1951 באוקראינה. הוא נחשף מגיל צעיר לעולם הרפואה כיוון שאביו היה מנתח. בתיכון למד פיזיותרפיה בלימודים אקסטרניים ועבד בתחום במקביל.
בגיל 18 קיבל פטור משירות צבאי תוך הסבר שישנה בעיה בלבו. בדיעבד התברר לו שלא דובים ולא יער. לאחר שהבין שכבר לא ילבש את מדי הצבא האדום, המשיך פרישמן לעסוק בתחום הפזיותרפיה, ובין השאר עבד כמדריך להתעמלות רפואית.
פרישמן עלה לישראל עם הוריו בשנת 1974 כשהיה בן 23 היישר לחום של באר־שבע בימים שלאחר טראומת מלחמת יום הכיפור. הוא קיווה להשתלב בעבודה בתחום הרפואי, אך לא קלה הייתה דרכו. תחילה עבד כפקיד לילה באולפן במרכז קליטה בעיר, ותוך כדי עבודה למד עברית. לאחר כמה חודשים פנה ל'סורוקה' וביקש להתקבל לעבודה. לעולה החדש והצעיר הוסבר שיש אפשרות לקלוט אותו, אבל במקביל עליו להירשם ללימודים בתחום הפיזותרפיה, כאשר גם קיבל המלצה שכדאי לו לשרת בצבא.
פרישמן הצעיר עבד תקופה קצרה ב'סורוקה' ובמקביל פנה לשלטונות הצבא בבקשה להתגייס תוך שהוא מסביר שקיבל בגיל 18 פטור משלטונות ברית־המועצות בגלל בעיה בלבו. הוא עבר סדרת בדיקות בסיומן הובהר לו שאין לו כל בעיה, ושהוא כשיר לשירות צבאי.
כיוון שהוא עולה חדש פרישמן שירת בצה"ל שנה וחצי בתור חובש מוטס בחיל האוויר, ולימים שירת תקופות ארוכות במילואים במקצוע הזה.
הוא השתחרר מצה"ל בשנת 1976, ושנה לאחר מכן נישא לוולריה, צעירה שעלתה ארצה מאוקראינה באותה שנה, ושאותה הכיר קודם לכן במולדתם.
זמן קצר לאחר הנישואין הוא נרשם ללימודי פיזותרפיה במכון וינגייט. הלימודים נמשכו שנתיים, ובאותה תקופה התגורר בשנה בראשונה בנתניה, ובשנה שנייה בפנימייה במכון עצמו, בעוד אשתו מתגוררת בבאר־שבע ויולדת את בנם הבכור.
בשנת 1980 התקבל פרישמן לעבודה כפזיותרפיסט בקופת חולים 'לאומית' בבאר־שבע, ועם השנים מונה למנהל המכון עד שפרש בגמלאות לפני כשלוש שנים.
לוין לא שוכח
בשנת 1984 הצטרף פרישמן להפועל באר־שבע. הוא מספר שהשנה הראשונה בעבודה הייתה מעניינת, מאתגרת ומרובה בחוויות. כשאנחנו מבקשים שייזכר באירוע אחד שחקוק אצלו, הוא לא מתקשה.
"בתחילת אחד האימונים באותה שנה", הוא משחזר, "שאל אותי המאמן צביקה רוזן איפה שלום אביטן. אמרתי לו שהוא שוכב בבית עם כאבים בברכיים. רוזן לא ויתר ואמר לי: 'סע אליו עכשיו הביתה, ומצדי תביא אותו באמבולנס לאימון'".
פרישמן נסע לביתו של אביטן, ומצא אותו שוכב על המיטה. "בדקתי לו את הברך וגיליתי שהיא נפוחה. אמרתי לו: 'שלום, אין ברירה. צביקה רוצה אותך במיידי באימון'. אביטן לא הבין תחילה מה אני רוצה ממנו, אבל לאחר שהסברתי לו שוב ושוב שהמאמן לא מוותר עליו, הוא קם, התלבש וככה נסענו לאימון".
פרישמן מספר כי במהלך השנה הראשונה בקבוצה הוא למד דברים רבים על הכדורגל, והכיר את הנפשות הפועלות. "התחלתי להתעניין לעומק בכדורגל הישראלי, והאמת היא שיותר התחברתי לשחקנים מאשר למשחק עצמו".
רגעי השיא שלו בתפקיד הם באופן צפוי שלוש האליפויות בהן זכתה באר־שבע. "אין שום דבר שמתקרב לזה", הוא אומר בנחרצות. "זה האדרנלין, המתח באימונים והמשחקים, והקהל שדחף. חוויה מדהימה שלשמחתי נמשכה שלוש עונות".
פרישמן גם מציין לטובה את התקופה עם הבעלים אלי להב והמאמן אלי גוטמן, שהובילו לזכייה בגביע המדינה, ואת התקופה בה אימן את הקבוצה ויטלי סבצ'נקו האוקראיני (1994-1995). פרישמן מספר שעד היום הוא בקשר עם המאמן שמתגורר במוסקבה, ועם שחקנים מאוקראינה ששיחקו אז בבאר־שבע, בהם סרגי גוסייב, אנדרי טלססנקו וויקטור מורוז.
"העבודה עם ויטלי הייתה תקופה יפה גם כי הקבוצה שיחקה כדורגל יפה מאוד, וגם בגלל האווירה הטובה במועדון בזכות היו"ר באותה תקופה: רן פסח", אומר פרישמן. "הוא אדם מדהים ולא שגרתי. הוא דאג כל הזמן שיהיה גיבוש במועדון, ושיהיה כיף להגיע מועדון. פסח רצה שכל אחד יהיה מרוצה, ואפילו לנשות השחקנים הוא דאג ועשה הכל שיהיה להן טוב".
"אין שום דבר שמתקרב לחוויה של זכייה באליפות. זה האדרנלין, המתח באימונים והמשחקים, והקהל שדחף. חוויה מדהימה שלשמחתי נמשכה שלוש עונות".
עוד אירוע שפרישמן זוכר היטב התרחש ב־8 במרץ 1997. הפועל באר־שבע שנמצאת במקום השני בהדרכתו של אלי גוטמן מארחת ב'וסרמיל' את הפועל פתח־תקווה שבמקום השלישי, אותה מוביל ניר לוין.
פתח־תקווה הובילה 0:1 משער של עצמי של סתיו אלימלך, ושמרה על היתרון השברירי עד הדקה ה־90 בדרך לניצחון חוץ חשוב שמציב אותה חזק במאבק על האליפות מול בית"ר ירושלים.
השופט יצחק בן־יצחק החליט על תוספת זמן, וארבע דקות בתוך התוספת שרק השופט לבעיטה חופשית לזכות באר־שבע, מרחק של כ־25 מטרים מהשער של שי הס, אז שוער פתח־תקווה והיום מאמן שוערים בהפועל באר־שבע.
"באותו רגע שנשרקה הבעיטה לטובתנו גדי חזות שכב פצוע מחוץ לקווים ואני טיפלתי בו", נזכר פרישמן. "סתיו אלימלך רץ אליי ואמר: 'תעשה כל מה שאתה יכול כדי שגדי יחזור למגרש ויבצע את הבעיטה'. אני מסתכל על גדי וזה אומר לי: 'איזה בעיטה. אני בכלל לא יכול לדרוך על הרגל'".
אבל אלכס כמו אלכס לא ויתר. "קשרתי לו עם תחבושת את הקרסול עם הנעל ביחד", מספר פרישמן. "הרמתי אותו ותמכתי בו עד לקו האורך של המגרש".
חזות הלך באיטיות לעבר הכדור שהיה מונח כ־25 מטר ישירות משער פתח־תקווה. הוא הזיז באלגנטיות את ג'ובאני רוסו וסיאד חלילוביץ' מהאזור, רץ לאחור, לקח תנופה - ובעט בעוצמה. הכדור פגע ברגל של בני קוזושווילי מפתח־תקווה, שינה כיוון, הטעה את שי הס - וחדר פנימה ליד הקורה. שוויון 1:1. בן־יצחק לא חידש את המשחק.
"עד היום", ממשיך פרישמן, "בכל פעם שאני פוגש את ניר לוין הוא מזכיר לי את הטיפול בחזות והשער שכבש. בכל מפגש לוין אומר לי: 'אני לא אשכח לך את זה לעולם'".
אירוע לבבי
והיו כמובן גם תקופות ורגעים עצובים. אצל פרישמן בזיכרון חרוטות שתי ירידות הליגה של הקבוצה, ומשחק הדמעות המפורסם של יוסי בניון, אבל מעל לכל הוא לא שוכח את מותו הטרגי של צ'אסווה נסופוואה.
"אחרי מותו של צ'סוואה הייתי בכמה ועדות חקירה של ההתאחדות, ומאז אותו מקרה הרבה דברים בתחום הרפואי השתנו לטובה"
זה קרה ב־29 באוגוסט 2007. נסופוואה, שחקן זר מזמביה שהצטרף לקבוצה כשבועיים קודם לכן, לקה באי ספיקת לב ומת במהלך משחק אימון נגד מכבי באר־שבע שנערך באצטדיון 'וסרמיל'. במשך כ־40 דקות מאז שהתמוטט העניקו לו טיפול על כר הדשא, ולאחר מכן הוא הובהל ל'סורוקה' שם נקבע מותו באופן רשמי.
"צ'אסווה היה אצלי יום לפני המקרה", נזכר פרישמן. "דיברנו ברוסית. הוא ידע את השפה כי שיחק במשך שנה ברוסיה. אני הייתי באותו משחק אימון בו התמוטט, אבל לצערי עזבתי את המקום כמה דקות לפני שזה קרה. בדיעבד הייתי צריך להישאר עד סוף האימון, כי בכל זאת אני חובש בהכשרתי. זה דבר שמלווה אותי עד היום. אחר כך הייתי בכמה ועדות חקירה של ההתאחדות, ומאז אותו מקרה הרבה דברים בתחום הרפואי השתנו לטובה".
בשנים האחרונות אנחנו מתוודעים להרבה מקרים של שחקנים שמתמוטטים על כר הדשא. ממה זה נובע?
"מדובר במום מלידה שלא תמיד מגלים אותו גם בבדיקות הכי מתוחכמות".
אליניב ברדה ניצל למרבה המזל מהתמוטטות שכזו.
"לא הייתי שם כשזה קרה. המזל הגדול שהוא קיבל טיפול ראשוני נכון בשטח, וגם עבר שם אמבולנס באזור, שפינה אותו במהירות לבית החולים תוך המשך טיפול".
גם פרישמן עצמו חש על בשרו אירוע לבבי בזמן אימון. בסיומו של אימון שגרתי של הפועל בתחילת פברואר 2017 הרגיש הפזיותרפיסט שמשהו לא בסדר עם הלב שלו.
"טיפלתי במאור בוזגלו ולפתע התיישבתי", הוא משחזר. "הרגשתי שמשהו לא טוב עובר עליי. דיברתי עם דימה החובש שלנו, והוא מיד שאל 'למה אתה יושב? אתה אף פעם לא יושב במהלך טיפול".
דימה טרשצ'נקו מיד הבין שצריך לפנות את פרישמן ל'סורוקה', ובחדר המיון בין אלה שקיבלו את פניו היה ד"ר ליאור זלר, מנהל מחלקה פנימית ג' ורופא הקבוצה. הצוות הרפואי ביצע בדיקת א.ק.ג שהצביעה על הפרעות בקצב הלב. פרישמן הובהל לחדר הלם, שם ניתנה לו מכת חשמל ללב באמצעות דיפיברילטור. משם הוא הועבר להמשך טיפול ביחידה לטיפול נמרץ לב, וכעבור כמה ימים שוחרר לביתו.
"כלוב ציפורים"
פרישמן ידוע בקרב אנשי מקצוע בארץ כמי שדוגל במשך שנים ארוכת בהענקת טיפול שמרני ולא בניתוח. לימים השיטה הזו הוכחה את עצמה עם לא מעט ספורטאים.
"לא כל השחקנים חוזרים בצורה מוצלחת מניתוח", הוא מסביר את האני מאמין שלו בקטע הזה. "יש את הטראומה מעצם הפציעה עצמה, ואחר כך מהניתוח. בהליך כזה צריך לחכות הרבה זמן עד שהספורטאי מרגיש שהוא יכול לחזור. חשוב לציין שטיפול שמרני זו לא המלצה גורפת. רק לאחר שיחה עם הספורטאי ובדיקה שלו מתקבלת המלצה. לרוב זה טיפול שמרני".
יש הרבה שחושבים שדור השחקנים בשנות ה־2000 יותר שביר ופציע מהדור הקודם.
"הייתי אומר יותר מפונק, ולא יותר פציע. מצד שני, אסור לשכוח שהאימונים ב־20 השנים האחרונות יותר אינטנסיביים ובקצב גבוה יותר, וגם השחקן עצמו מודע יותר לגופו. פעם שחקן פצוע היה נושך שפתיים, ממשיך להתאמן כרגיל ומתחנן לשחק. היום זה אחרת. אולי בעצם יש את עניין הפינוק".
פרישמן סבור שעבודה קשה ונכונה על הגוף יכולה למנוע פציעות, ומבחינתו המודל לכך הוא שחקן העבר אפרים דוידי.
"אני קורא לאפרים דוידי 'איש הברזל'", אומר פרישמן בחיוך. "אנשים בפירוש היו מתפרקים כאשר היו מתנגשים בו באימונים או במשחקים. היה נדיר שהוא פצוע. זה נובע ממבנה הגוף שלו, אבל גם מעבודה קשה ומוסר עבודה גבוה".
יש לך עוד דוגמאות?
"בוודאי, גם אסי רחמים וסתיו אלימלך היו אנשי עבודה קשה, וזה בא לידי ביטוי בחוזק הגופני שלהם".
כאשר פרישמן מדבר על אסי רחמים הוא מיד נזכר באירוע יוצא דופן עם השחקן. באחד האימונים לקראת משחק חוץ מול מכבי נתניה בעונת 1992-1993 נפצע השוער כתוצאה מהתנגשות עם קורת השער.
"בדקתי אותו", אמר פרישמן, "ומיד הבחנתי שהברך רופפת. אמרתי לו ולמאמן שאין סיכוי שהוא עולה למשחק מול נתניה, כי זה יכול לסכן אותו".
רחמים לא קיבל את הדברים. "תעשה כל מה שצריך כדי שאני אשחק", הוא אמר לפזיותרפיסט. "אני עולה למשחק גם אם אני מת".
רחמים עבר טיפולים במשך השבוע, וביום המשחק פרישמן חבש את הברך של השוער עם מגן עטור במתכת ("זה היה כמו של כלוב של ציפורים", נזכר רחמים השבוע). כיוון שעל פי חוקת המשחק אסור לשחק עם מתכת, פרישמן עטף היטב את החלק המתכתי בבד, ובנוסף רחמים עלה למשחק עם מכנס טרנינג שחור כשבחוץ 40 מעלות.
"בסופו של דבר הצלחנו להסתיר את המתכת ולא גילו את זה", אומר פרישמן. "סיימנו את המשחק בתוצאה 1:1, כאשר אורן סגרון כבש את השער היקר. אסי היה אחד הבולטים במגרש".
מדוע בסופו של דבר הסכמת שאסי יישחק למרות הפציעה הקשה?
"ברגע שעשיתי קיבוע עם הברזל, זה מונע סכנה להחמרת הפציעה של השחקן. מעבר לכך, אסי כמו אסי לא היה מוכן לוותר על אף משחק, ועשה הכל למען הקבוצה. לשמחתי מצאתי פתרון, אמנם לא חוקי, אבל כזה שעזר לכולם לעבור את המשחק בשלום. אסי כמובן לא עבר ניתוח. עשיתי לו טיפול שמרני והוא החלים במהירות".
בין רחמים ופרישמן שוררת מערכת יחסים מיוחדת וארוכת שנים. הקשר הראשון של רחמים, שוער העבר ומי שהיה מנכ"ל המועדון עד לפני כחודש, עם פרישמן נוצר בתחילת 1988.
הפועל באר־שבע נערכה למשחק ליגה מול בית"ר ירושלים, האלופה שבדרך ששיחקה באותה עונה את משחקיה ב'בלומפילד'. השוער הראשון אבי ליברמן נפצע מממטרה באימון, והשוער השני יהודה אלוש היה פצוע כיוון שנפל מסוס. סיטואציה זו הותירה את המאמן נסים בכר עם שוער קבוצת הנוער, אז נער בן 17 בשם אסי רחמים.
רחמים ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת מול תותחים כמו אורי מלמיליאן, אלי אוחנה, גרי וונדרמולן, סמי מלכה, ועוד.
באר־שבע הובילה 0:1 משער של שמעון ביטון בדקה השישית, ומאותו רגע ועד סוף המשחק הופעל לחץ אדיר על שערו של רחמים, שהצליח לשמור על רשת נקייה עד שריקת הסיום.
מאז ועד קיץ 2009 שיתף פעולה רחמים השוער לסירוגין עם אלכס פרישמן, ומשנת 2010 ועד 2021 היה למעשה הבוס שלו בעקיפין, במסגרת תפקידו של רחמים כמנכ"ל המועדון.
"לפני הכל, מדובר באדם מדהים", אמר רחמים השבוע. "אלכס הוא אחד מאנשי המקצוע המוערכים בארץ. בשנים בהן הייתי מנכ"ל הקבוצה קיבלתי עשרות פניות מאנשים מכל הארץ שרצו להתייעץ איתו. מחזיקים ממנו כאחד האנשים המומחים בתחום. קראו לו לא פעם ולא פעמיים בשם 'רנטגן', כי ידע לאבחן פציעה לפני שנעשו כל הבדיקות עם כל האמצעים הטכנולוגיים הכי חדשים".
רחמים מספר בהתלהבות על אדם מקסים, חייכן שהיה חביב על כולם. "היה תענוג גדול לעבוד איתו גם כשחקן וגם כמנכ"ל. הייתה לי חווה גדולה וכבוד רב לשתף איתו פעולה", מסכם רחמים.
פרישמן ומיגל
כשמדברים על פציעות בספורט, אי אפשר שלא להזכיר את קפטן הפועל באר־שבע בשנים האחרונות, הבלם מיגל ויטור. על יכולתו המקצועית אין עוררין, אבל על כך מעיבות פציעות רבות מדי שמלוות אותו מאז שהצטרף לקבוצה בקיץ 2016. מאז שהגיע לבאר־שבע הוא הספיק בין יתר הפציעות לקרוע את הרצועות הצולבות בשתי ברכיו. אלה פציעות ספורט קשות מאוד, שיכולות לגמור קריירה, בטח כשמדובר בשתי הרגליים.
לאחר הפציעה הראשונה בברך, בחודש מרץ 2018, ויטור התייעץ גם עם פרישמן, שהמליץ כמובן על טיפול שמרני. בסופו של דבר החליט השחקן לעבור ניתוח לאחר שקיבל יעוץ מרופאים בפורטוגל.
9 צפייה בגלריה
מיגל ויטור (משמאל) יורד מהמגרש לצד הפיוזיותרפיסט אלעד דמרי. "שיטות מיוחדות כדי לשמור על הברכיים שלו"
(צילום: אורן אהרוני)
"ראיתי בזה שלא הצלחתי לשכנע אותו שלא לעבור ניתוח כישלון אישי", אומר פרישמן. "לאחר הפציעה הקשה שלו בברך השנייה הוא הסכים לקבל את חוות הדעת שלי ולעבור טיפול שמרני, לא לפני ששוחח עם שחקנים שעברו טיפול שכזה. לשמחתי, הוא חזר לשחק אחרי שלושה וחצי חודשים".
כל נפילה שלו על הקרקע גורמת לחרדה רבה גם לאנשי הקבוצה וגם לשחקנים.
"לזכותו ייאמר שהוא עובד קשה מאוד בכל יום. יש לו מוסר עבודה גבוה, והוא יודע מה הוא עבר עם הפציעות. הוא עובד עם שיטות מיוחדות כדי לשמור על הברכיים שלו, ולשמחתי עד עכשיו זה מצליח".
פרידה צנועה
פרישמן פרש באופן רשמי בסיום העונה הנוכחית. טקס פרישה נערך לפזיותרפיסט של המועדון לפני שריקת הפתיחה של משחק הבית מול עירוני קריית־שמונה, שנערך לעיני 2,500 צופים ב־23 במאי 2021.
"זה לא מכבד את פרישמן" אמר באותו מעמד אוהד ותיק של הקבוצה. "אחרי כל כך הרבה שנים במועדון, היו חייבים לבחור עיתוי יותר מוצלח לטקס פרידה. היה צריך להגיד לו תודה רבה במשחק בית בעונה הבאה מול אצטדיון מלא כדי שייקבל את כל הכבוד כמו שמגיע לו. זה היה עלוב וחבל. מגיע לאלכס יותר".
פרישמן סיפר השבוע כי ההחלטה לפרוש התקבלה בגלל הגיל שלו, אבל בעיקר בגלל משבר הקורונה.
"במרץ 2020", הוא מספר, "לאחר שהמשבר פרץ אלונה הודיעה שהיא עוזבת את הקבוצה. מיד ידעתי שהמצב לא יכול להימשך כמו שצריך בלעדיה, בעיקר בגלל הפן הכלכלי והקיצוצים שהיו צפויים. אני כבר ראיתי אז את סוף הדרך שלי בקבוצה. מצד שני, הגיע גם גיל הפנסיה שלי, כך ששני הדברים הובילו אותי למסקנה שצריך לפרוש. נפרדתי מהפועל באר־שבע בצורה הכי ידידותית והכי טובה".
אוהד הקבוצה: "היו חייבים לבחור עיתוי יותר מוצלח לטקס פרידה. היה צריך להגיד לו תודה רבה במשחק בית בעונה הבאה מול אצטדיון מלא כדי שייקבל את כל הכבוד כמו שמגיע לו. זה היה עלוב וחבל".
נראה אותך במשחקי בית באצטדיון בעונה הבאה. בטח קיבלת מנוי כבוד לכל החיים?
"לא נתנו לי שום דבר. תראו, אסי אמר לי בזמנו: 'אלכס, כל עוד אני במועדון, אתה תשב לידי בכל משחק ביציע'".
עכשיו אסי לא במועדון.
"ברור שאני רוצה להגיע למשחקים עם הבנים שלי שהם אוהדים שרופים. אני מאמין שמישהו במועדון ימצא את הדרך שתאפשר לי להגיע למשחקים".
