אי אפשר לספר על הקריירה של אברהם נומה ככדורגלן מבלי להזכיר את צמד האליפויות הרצופות בהן זכה כשחקן מפתח בהפועל באר שבע באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת.
16 שערים היו לו באליפות הראשונה ו־14 בשנייה. נומה התחיל את דרכו בענף בשנות השישים המוקדמות, ובגיל 16 וחצי כבר עלה לקבוצה הבוגרת והשתלב בה בצורה יוצאת דופן.
"אברם" כפי שכונה על ידי חבריו לקבוצה, היה מה שהגדירו אז 'שחקן נשמה'. אחד שנתן והיה מוכן לתת הכל למען הקבוצה שלו בכל זמן ובלי תנאים. כשאמרת אז את המילים הפועל באר שבע - אמרת אברהם נומה.
לא בכדי נומה היה אהוב הקהל. גם בתקופות בהן חדר ההלבשה של הקבוצה היה מחולק למחנות לפי שיוך שכונתי, בקרב האוהדים נומה היה ונותר קונצנזוס. נומה שגדל צמח והתפתח בבאר שבע, מעולם לא חשב לעזוב לטובת מועדון אחר עם תנאים טובים יותר למרות שהיו לו הצעות רבות כשהיה בשיאו.
בשבילו הפועל באר שבע והעיר באר שבע תמיד היו הכל. אחת ההוכחות לנאמנות העיוורת שלו למועדון ולאוהדיו היתה המחויבות הבלתי מתפשרת שלו. להחמיץ משחק עבורו היה דבר חריג מאוד. אם זה לא קרע או שבר, נומה יהיה שם.
רק הוותיקים מבין אוהדי הקבוצה זוכרים שהחמיץ משחק ליגה כאשר ישב שבעה על מות אשתו עליזה, אך ימים אחדים לאחר מכן כבר היה שם על המגרש בשביל הפועל באר שבע. נומה פרש בשנת 1980 בגיל 32 בגלל קרע ברצועות הברך. לאחר שהשתקם מפציעה עוד שיחק במשך מספר עונות בליגות הנמוכות, ולאחר מכן אימן באילת ובמרחבים.
הדרכת הדור הבא
עד אמצע שנות התשעים נומה התנסה בתפקידי אימון בכמה קבוצות בוגרים וגם במחלקת הנוער, אך רק אחרי שהגיע לעבוד כמאמן בבית הספר לכדורגל של מתנ"ס מרגליות בשכונת דרום, נראה שהוא מצא את ייעודו.
מאמצע שנות התשעים ועד לפני כמה שנים, נומה היה הלב הפועם של בית הספר לכדורגל שהתחיל בקטן והפך עם השנים לסוג של מוסד עירוני מוכר וידוע שהוסיף לא מעט לשכונה הוותיקה.
"אני מאוד אוהב לחלוק את הידע שלי עם ילדים", מספר אברהם נומה, "הייתי כל החיים שלי מאמן ילדים. אני מרגיש שאני תורם להם לא רק מבחינה מקצועית, אלא גם בתחום החינוך".
"אני עובד בבית ספר יסודי וכל הילדים ה'בעייתים' מגיעים אליי כי אני יודע לעניין אותם בדברים דרך הכדורגל. מנסה ללמד אותם לקחת על עצמם אחריות. כמובן הכל בצורה יפה ומכובדת גם כלפיהם וגם כלפיי".
נומה מספר כיצד הוא מצליח בעזרת הכדורגל לפתור בעיות אצל הילדים. "אין אצלי כזה מושג ילד 'בעייתי'. כל ילד בשבילי הוא עולם וצריך לקבל את היחס הכי חם שמגיע לו. אני משתדל להכניס אותם לתלם, ללמד אותם דברים על החיים".
"אני חי את העולם של הילדים ויודע בדיוק מה הם צריכים ורוצים. כנראה שזה יוצא לי טוב, אחרת לא הייתי נשאר כל כך הרבה שנים בתפקיד הזה. אני ממשיך באותה הדרך ומקווה לעשות את זה עוד שנים רבות. אני מקבל כל הזמן תגובות ממורות שלא מבינות איך אני מצליח להשתלט על הילדים שמשתוללים. אצלי זה בא בקלות".
"אלמוג כהן היה אצלי והיה ילד 'בעייתי'", נזכר נומה, "אבא שלו אמר לי 'נומה, הילד שלי עושה בעיות'. חמש שנים היה אצלי והיום הוא מרוויח שכר עתק בליגה הגרמנית. הצלחתי לאפס אותו. אצלי כל אחד מתאפס על עצמו. נתתי לו לעשות אימוני כושר מפרכים. הוא התאמץ והשקיע והיום אני גאה לראות אותו".
החברות עם בנצי
החברות עם בנצי בלומנפלד ז"ל היתה חלק מרכזי בחייו של נומה, ושני החברים עברו לא מעט תחנות חשובות בחייהם המשותפים. לפני כשנה, כשבלומנפלד נפטר באופן פתאומי, נומה איבד לטענתו, חלק מנשמתו.
"בהתחלה בנצי היה מעריץ שלי", מעיד נומה השבוע. "הוא היה שכן שלנו והיה מבלה שעות רבות אצלנו בבית ברחוב הגאולים בשכונה ג'. אמא שלי ידעה רומנית בגלל אמא של בנצי. הוא היה צמוד אליי כמו צל והיה האוהד מספר אחד שלי עד לימיו האחרונים".
החברות ביניהם שינתה צורות וצדדים, אך תמיד התאפיינה בשעות שהיו מבלים ביחד אחד עם השני, אם זה בבית של נומה או בקיוסק האדום של בלומנפלד בעיר העתיקה שהיה מוקד משיכה מרכזי במדרחוב במשך לא מעט עשורים. דאגה אמיתית וחברות ארוכת שנים בין השניים נמשכת מבחינתו של נומה גם היום.
"בשבילי בנצי היה יותר מאח", אומר נומה וקולו רועד. "הוא המשפחה הכי קרובה. בכל יום אני עובר דרך הקיוסק שלו ויש לי דמעות בעיניים. היינו צמודים במשך יותר מארבעה עשורים".
יודעי דבר סיפרו השבוע שאחרי רכישת המועדון על ידי אלונה ברקת, נומה פנה לבעלת הבית החדשה עם בקשה אחת והיא להשאיר את בנצי בתפקידו במועדון. "באותה תקופה באו לאלונה ולוויקו (חדד - נ.ד.) עשרות שחקני עבר ואוהדים וביקשו לקבל תפקידים או ג'ובים כאלה ואחרים. רק נומה בא לבקש בשביל מישהו אחר", סיפר השבוע גורם בהפועל באר שבע.
הסיפור סביב תאריך הלידה
אברהם נומה, נולד בבגדד שבעיראק ועלה לארץ בגיל שלוש יחד עם משפחתו. הם הגיעו תחילה למעברה בבאר־שבע שבהמשך הפכה לשכונה ג'. במהלך הקריירה שלו ככדורגלן, מעבר לאהדה לה זכה נומה כשחקן הפועל באר שבע, הוא הפך להיות מזוהה יותר מכל עם השכונה הוותיקה הזאת.
"כל המשפחה של אבא שלי גרה אז ברמת גן", נזכר נומה. "רק אבא שלי אמר שבגלל שזאת העיר של אברהם אבינו, אנחנו נבוא לבאר שבע". תאריך הלידה המקורי של נומה כפי שמספרת האגדה הוא 21.12.1949, אך בתעודת הזהות שלו עם העלייה לישראל נרשם בכוונה תאריך לא נכון.
"תאריך הלידה של אבא שלי שונה בכוונה", מספר בנו שלומי, מנכ"ל חברת כיוונים. "אבא שלו החליט להוסיף לו שנתיים לגיל ואמר לאנשי הסוכנות טרם העלייה לארץ שהוא נולד בשנת 1947 במטרה שייכנס לגן ממשלתי, אז הוחלט 'להרים' את אברהם בשנתיים".
אם נומה לא היה הופך לכדורגלן, הסיפור עם שנת הלידה שלו היה נשכח, אך כשהגיע לגיל נוער הוזמן לנבחרת ישראל על מנת להשתתף במסע משחקים בבנגקוק. אנשי הנבחרת שמעו מנומה את הסיפור והחליטו לשלוח אותו לבדיקות קפדניות שייגלו את גילו האמיתי.
"בשנת 1963 מאמן הנבחרת היה צ'יריץ'", נזכר נומה, "שלחו אותי מההתאחדות לבדיקות באבו כביר ומצאו שזה הגיל הנכון. נתנו לי פתק כזה שאבא שלי היה צריך ללכת איתו לבית משפט כדי לאמת את הסיפור שהוא טעה בשנת הלידה שלי".
"הוא לא היה מוכן ללכת להודות שטעה, ולכן לא שיחקתי במשחקים הרשמיים, אלא רק במשחקי ידידות עם נבחרת הנוער".
עבודה נוספת
דמותו של כוכב כדורגל עברה שינויים רבים במשך העשורים האחרונים. השיא אליו מגיעים היום שחקני כדורגל מקצוענים לא בא לידי ביטוי רק בתארים אישיים וקבוצתיים, אלא בעיקר בשכר השמן אותו הם מרוויחים. נומה, כמו עוד לא מעט כדורגלנים שהיו כוכבים בתקופתם, פספס את העושר הכלכלי שבא לצד כישרון מקצועי והישגיות.
חייו של כדורגלן בשנות השישים והשבעים לא היו דבש. במקביל למקצוע שאותו הוא אוהב, נומה כמו יתר חבריו נאלץ לעבוד במשרה כזאת או אחרת גם מחוץ למגרש הכדורגל.
כך למשל היה זה המנהל המיתולוגי של המועדון, זלמן כספי ז"ל, ש'אימץ' את נומה לחיקו ודאג לו למקום עבודה קבוע ויציב בחברת סולל בונה, מה שאיפשר לנומה מספיק זמן לעסוק בכדורגל ולקבל תנאי עבודה נוחים, כיאה למעמדו כשחקן קבוצת הייצוג של העיר.
"היו לו חיים קשים מאוד", מעיד חבר קרוב, "בכדורגל הוא היה שחקן גדול, אבל אז הכישרון בכדורגל לא היה מגיע לצד שכר גבוה".
"הוא נשמה גדולה מעבר להיותו שחקן גדול. הוא נלחם כל חייו עבור המשפחה שלו. ככדורגלן וכבן אדם נומה ייזכר לדורי דורות בבאר שבע". גם אחרי שפרש, נומה נלחם לא פעם על הפרנסה. זה קרה בערך בתחילת שנות התשעים.
הוא היה חסר כסף גדול. בשנות התשעים עבד כמה שנים טובות בבניין כמנהל עבודה. "באותה תקופה אבא עבד קשה כדי לפרנס את הבית", נזכר בנו שלומי. "לא היה חסר שום דבר, אבל הרגשנו שזאת תקופה של מלחמה על פרנסה. אותי תמיד עודדה הגישה שלו לחיים. זה משהו שראוי להערכה".
הטרגדיה והתפנית בזוגיות
מכריו וחבריו הרבים של נומה מציינים קודם כל את שמחת החיים שלו כאחת מתכונות האופי הבולטות של האיש. הגישה החיובית שלו לחיים לא תגמלה את נומה שחווה לא מעט אירועים טראומטיים במהלך חייו.
בשנת 1972 נפטרה עליזה, אשתו הראשונה, כשהיא בת 22 בלבד ממחלה קשה, ארבע שנים בלבד אחרי הנישואים שלהם. נומה נשאר אלמן עם שני ילדים קטנים, ילד בן שנתיים וילדה בת שלוש.
"אל תשאל מה עבר עליי", הוא אומר ושותק. "עד היום אני חושב עליה בכל יום. זה פצע גדול מאוד שנשאר ולא הגליד בנשמה שלי. הייתי גם ילד. כל החיים שלי הייתי כדורגלן מקצועי. חי ונושם כדורגל. הבנתי מהר מאוד שאין מה לעשות. יש שני ילדים שצריך לפרנס, והייתי צריך להתרכז במקצוע שלי".
במשפחה יודעים לספר שאפילו שר החינוך דאז, אהרן ידלין, התערב בניסיון לסדר לילדיו של נומה מקום בבית הספר של אחד הקיבוצים באזור, אך היוזמה לא התרוממה אחרי התערבותו של אביו שלא היה מוכן לשלוח את נכדיו לקיבוץ של מפא"י.
"השר ידלין אמר 'תביא אותם לקיבוץ', אבל אבא שלי עצר הכל כי לא רצה שהילדים ייצאו מהבית", הוא נזכר. כעבור שנתיים הוריו של נומה נפגשו עם הוריה של עליזה וסגרו סוג של דיל ששינה את חייו לתמיד.
"אבא שלי ואחי הגדול נפגשו עם הוריה של עליזה ועשו סידור שאתחתן עם אחותה חווה. לחצו ידיים, וככה זה נגמר. אני מבין שזה לא דבר רגיל, אבל ככה חיו האנשים פעם". עם חווה יבלה ביחד 37 שנים ויוולדו להם ארבעה ילדים נוספים, עד לפטירתה לפני שש שנים.
