קרב בשדות זרים
הכדורגלנים הישראלים מאיימים להשבית את ליגת העל במידה ולא ייימצא פתרון הולם לדרישת המינהלת להגדיל את מכסת הזרים מחמישה לשישה. במידה והצדדים, קרי ארגון השחקנים ומינהלת הליגה, לא יגיעו להסכמות עד ה-27 באוגוסט.
כרגע, שחקני הקבוצות שתומכות במהלך של סכסוך עבודה הם: מ.ס אשדוד, בני סכנין, הפועל חדרה, הפועל חיפה, הפועל ירושלים, קריית שמונה, עירוני טבריה, מכבי בני ריינה, מכבי נתניה ומכבי פתח תקוה. אלו המתנגדים לסכסוך עבודה הם: מכבי חיפה, מכבי תל אביב, הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים.
אין ספק שהגדלת מספר הזרים פוגעת בכדורגלן הישראלי ובהתחשב באיכות הזרים הדלה שמגיעה לכאן, גם לא ממש מעלה את הרמה. נכון גם לומר שהכדורגלנים הישראלים נאבקים על עתידם ועל פרנסתם - ואין לגיטימי מזה.
ובכל זאת, איפה כל אותם כדורגלנים, אבירי הצדק, כשבעלי בית פרטיים קורסים כלכלית בגלל מפגעי מלחמה או קורונה? האם הם נאותים לקצץ בשכרם? בדרך כלל לא. האם הם מנהלים משאים ומתנים הוגנים בלי סוכנים שמנסים לסחוט את טיפת הלימון האחרונה מהקבוצות?, גם כאן התשובה לרוב שלילית.
חוסר שיתוף פעולה בתלוש השכר בגלל מפגעי טבע הוא לגיטימי כי כל אחד חייב לדאוג לעצמו. גם הרצון למקסם את תלוש השכר הוא פעולה הגיונית. אבל צריכים הכדורגלנים הישראלים לזכור שנקעה נפשם של בעלי הבית לשלם מס כפול עבור שחקן ישראלי, להיות מחויב לשלם גם ביוקר כי ההיצע דל והביקוש גבוה (נסו למצוא מגן שמאלי ישראלי או חלוץ ישראלי בעל שיעור קומה) וכי הפתרון היחיד כדי למלא את הסגל ולא לפשוט את הרגל הוא לפנות לשוק הזר.
אז נכון, זה פוגע בזהות, הורס את ההתקדמות של המקומיים וגם פוגע בנבחרות בגילאים השונים לאורך זמן - אבל אם הכדורגלנים כחול לבן וארגון השחקנים באמת רוצים לשמור על עצמם, הם חייבים לתת "סוכריה" לבוסים על הענף. והכוונה היא מצמצום קטן בשכר דרך חוזים המבוססים ברובם על הישגים, ועד פנייה לרשויות המס להפחית את הפער העצום בין הברוטו לנטו בתלושים של השחקנים כחול־לבן. בדיוק כמו שהכדורגלן הישראלי הממוצע בלשון של השכונה לא רוצה לצאת פראייר, כך גם מי שרכש מועדון כדורגל.
כוכב נופל
יהונתן כהן, עד לפני שנתיים כוכב על במונחים של הכדורגל הישראלי שגם נרכש מחדש ב-1.3 מיליון יורו על ידי מכבי ת"א - הפך להיות נער פוסטר בקרית שלום. באלופה זיהו שכהן כבר לא ממש יכול לתרום להם בכושרו הנוכחי והם מראים לו באלנגטיות את הדרך החוצה.
קשה לדעת מה קדם למה: הספסול של כהן על ידי המאמנים הקודמים איביץ' ורובי קין שגרם לו ללכת לאיבוד ולהפסיק להאמין בעצמו ולהפוך להיות צל, או שאולי היה זה בגלל שכהן לא הצליח להראות חלקיק מהיכולת שהטיסה אותו לאיטליה בעיסקת ענק. מה שבטוח הוא שכואב הלב, גם אם אתם לא אוהדי מכבי ת"א לראות כישרון כזה הולך לאיבוד.
כהן חייב לחשוב היום במושגים של ילד מהנוער ולזנוח את החשיבה העסקית שתשאיר אותו בהקפאה עם צ'ק עצום בכל חודש בחשבון הבנק. לבקש ממכבי שחרור, גם במידה של הפסד כספי רב, כדי להגיע למועדון שבו הוא ינסה להמציא את עצמו מחדש ב'כסף קטן' כי אין ברירה אחרת. היתה הקיץ לכהן הצעה קונקרטית מבית"ר ירושלים שהתמוססה בגלל שהוא ומכבי לקחו את הזמן ובגלל שאברמוב הרגיש שהוא בדרך לרכוש שחקן שעתידו מאחוריו בשלב מסוים.
עדיף לו לכהן שיבקש שנה אחת של שיקום אצל סלובדן דראפיץ', שמומחה להצית מחדש שחקנים כבויים (תשאלו את איתי שכטר שהגיע ממכבי חיפה לבית"ר דראפיץ' ונולד מחדש תחת המאמן בבית וגן). אפשר גם להגיע לשנה אצל שרון מימר בריינה או לעבור טירונות קרבית במובן החיובי של המילה אצל רוני לוי בהפועל חיפה. כהן לא צריך כרגע כסף. הוא צריך מישהו שיאמין בו. אחרי שתחזור לו חדוות החיים יהיה לו מספיק זמן לעשות חשבונות.
נעלה את ירושלים
לא ברור לאן יגיע הפרויקט של להקת הברקים, אברמוב ויצחקי ואלמוג כהן בבית"ר ירושלים. עד כה זה נראה מבטיח עם קבוצה סופר התקפית, כדורגל שכיף לראות וקהל שכל כך צמא להצלחה שהוא יוצא מדעתו עם רכישת 9,000 מינויים, 4,000 חולצות ו-12 אלף אוהדים שמגיעים לדרבי זניח בגביע הטוטו.
ליגת העל, תאהבו את בית"ר או לא, זקוקה לצהובים שחורים בפורמה. זה מביא צבע, עניין, יוצר משחקים סופר מעניינים במיוחד, וכל זאת כאשר השנה לא יהיה את הדרבי התל אביבי הגדול, ולא את המשחקים רווי האמוציות בין בית"ר לאדומים של ספרא. תארו לכם ליגה שבה מכבי ת"א ומכבי חיפה, שלא נראות מבטיחות במיוחד, יזכו למאבק מהפועל ב"ש ובית"ר. תארו לכם פלייאוף עליון עם אצטדיונים שמביאים 20 אלף איש ויותר למשחק.
אבל, כל הכמיהה הזו לקאמבק בית"רי היא עם כוכבית ענקית. אם הקומץ הבית"רי, או בסימן הרשום שלו - ארגון 'לה פמיליה', יחליט באיזשהו שלב בעונה שהוא הורס לקבוצה שלו ולליגה כולה את החגיגה שבית"ר יכולה להביא איתה לכל מגרש, ומתעסק שוב באלימות וגזענות, אז לא תודה. ברק אברמוב אמר לפני שבועיים ש: "הקהל של בית"ר התבגר". בחייאת, אל תשברו לבעל הבית שלכם את המילה.
קראו גם:
משחק מיותר
השבוע הגיע לקיצו שלב הבתים של גביע הטוטו. מפעל שזכות הקיום היחידה שלו היא לתת לקבוצות אפשרות להוריד חלודה, לחמם מנועים ולהחזיר את הגעגוע של האוהדים להתכנסות השבועית שלהם באצטדיון.
אבל לא ברור מי ומה ולמה, חשב על הרעיון המוזר הזה שנקרא משחקי דירוג. מפגשים שתקועים לכולם כמו עצם בגרון, שאין להם שום חשיבות ספורטיבית, שהמטרה בהן, ובכן, היא לא לנצח אלא לדאוג שהסיוט הזה יעבור בשלום, קצת כמו ביקור אצל רופא השיניים. יש לא מעט קבוצות שהיו במתח איום, שמא הם ייאלצו לנסוע רחוק מדי לשחק חוץ בשביל הכלום והשום דבר הזה. בינינו, מטריד אתכם אם הקבוצה שלכם סיימה במקום השמיני או התשיעי במשחקי הדירוג של גביע הטוטו?
כיכר ספרא
"אנחנו כאן כדי להיות מכבי חיפה ומכבי ת"א תוך חמש שנים", אמר מואיז ספרא בנו של אדמונד ספרא, עם השלמת העיסקה שהפכה את משפחת ספרא לבעלי הבית של האדומים. ספרא ג'וניור הבהיר כי הוא מעוניין להפוך את הפועל למועדון הגדול בישראל תוך מספר שנים.
ככל הנראה יש לספרא את המשאבים והוא גם עושה רושם שהבוסים החדשים מפעילים את הראש ולא רק את הארנק. עובדה שהם מכוונים לשמות כמו גוני נאור ועדן שמיר, בנוסף ללירן רוטמן שכבר הוחתם. כלומר, הולכים על איכות אבל בהתאמות לליגה השניה ולא יורים באוויר.
המבחן הגדול של ספרא הוא ליצור שקט בהפועל ת"א. להפוך את המועדון הזה לרגוע, כזה שנותן לצוות המצועי לעשות עבודתו, ובקיצור: ליצור חיץ בין היציעים לספסלים. לכבד ולחבק את הקהל אבל עד השלב שבו הרחוב ינסה לנהל את הקבוצה. אם יידע לעשות את הפועל תגיע רחוק. אם לא, ספרא יסיים כמו מינצברג, כבירי, חוגג ואחרים שחשבו שהם מסוגלים להמציא את הגלגל ונפלו ממנו.
אתם אמרתם
"במקומו לא הייתי הולך לאמריקה, הייתי שוחה לשם"
אייל ברקוביץ' מפציר בדין דוד לעבור לשחק בליגת ה-MLS (רדיו חיפה)
