איאד אבו עביד לא היה מתייג את העונה האחרונה שלו בהפועל באר שבע כמוצלחת במיוחד. אחרי שלוש שנים במועדון, כשהשנתיים הראשונות שלו היו מוצלחות מאוד, הגיעה עונת המשבר של הבלם בקבוצה. אבו עביד מצא את עצמו לא מעט בספסל או ביציע כשהוא מתוסכל ממעמדו.
בשבוע שעבר חתם בבני סכנין על חוזה במסגרתו יהפוך לאחד השחקנים הבכירים ביותר בקבוצה מהצפון. על רקע הפציעות האחרונות בסגל של הפועל באר שבע, רבים מהאוהדים תהו האם המועדון היה צריך להתעקש קצת יותר ולהשאיר את השחקן בנגב לעונה רביעית.
אבו עביד הגיע לבאר־שבע בקיץ 2021 לפי המלצה של המאמן דאז רוני לוי, שאמר לאלונה ברקת: "את צריכה בקבוצה שלך חיילים נאמנים שייתנו את הכל". אלונה הלכה עם ההמלצה של לוי, שמהר מאוד התבררה כנכונה ומוצלחת.
לא בנו עליו
אבו עביד (29), נקלט היטב בקבוצה בהיבט המקצועי ומהר מאוד התחבר לאוהדים שאוהבים שחקנים מהסוג שלו: כאלה שעולים אל הדשא עם סכין בין השיניים. שחקנים שבאים לכל משחק עם כל הנשמה גם כשהם לא כשירים במאה אחוז.
כאמור, בשנתיים הראשונות החיבור בין אבו עביד לבאר שבע היה מצוין, מה שסייע לאבו עביד להגיע לסגל נבחרת ישראל וגם כמובן לרשום כמה הופעות בינלאומיות.
בשנה השלישית החיבור בין הצדדים כבר התחיל לקרטע, ובכל זאת במועדון זכרו לאבו עביד את השנתיים הטובות ובעיקר את העניין שהוא בכל מקרה שחקן סגל טוב.
האסטרטגיה הייתה להמשיך את ההתקשרות לעוד שנתיים לפחות. בחודש דצמבר של השנה שעברה פרסמנו את ההצעה החדשה שהועברה לאבו עביד שכללה חוזה לשנתיים נוספות, אבל המשא ומתן בין הצדדים לא הניב פירות.
בשבועות האחרונים, ועל רקע כניסתו של רן קוז'וך לתפקיד מאמן הפועל באר שבע, במועדון כבר לא לחצו על הגז ולא המשיכו לנהל מגעים מול אבו עביד, שהיה חופשי לנהל משא ומתן עם כל קבוצה אחרת. אם עד אז היו אלה פערים כספיים שהרחיקו את הבלם מהקבוצה, כעת כבר לא היה ברור אם המאמן החדש בכלל בונה עליו. אבו עביד הבין שלא מדובר בתרגיל מתמטי מסובך, וחתם בסופו של דבר בבני סכנין.
את שלוש השנים שלו בבירת הנגב הוא יזכור לטובה. "להפועל באר־שבע ולאוהדים האדירים שלה יש מקום משמעותי בלב שלי לעוד הרבה שנים", הוא אומר השבוע בראיון ל'מיינט באר שבע והנגב'. "אני והמשפחה שלי נקלטנו היטב בעיר, התחברנו והרגשנו כמו בבית. אני יכול לגלות לך שאת הבית שלי בבאר־שבע ברחוב סוקולוב, הבית שבו התגוררתי בשכירות, בסופו של דבר גם רכשתי".
זה אומר שהיו לך מחשבות להישאר כאן לעוד כמה שנים?
"כן, העניין הזה היה לגמרי על הפרק. כמו שאמרתי, הרגשתי מצוין בבאר שבע וחשבתי בהתייעצות עם המשפחה להישאר בקבוצה כל עוד זה תלוי בי. לאכזבתי, בסוף זה לא קרה. כדורגל זה דבר דינאמי ודברים משתנים. בכל מקרה, הפרידה שלנו מבאר־שבע היא ברוח הכי טובה שיש ותמיד אזכור את כולם רק לטובה".
בסופו של דבר הפערים הכספיים הכריעו?
"כן, למרות שהיו כמה וכמה נסיונות, לא הצלחנו לגשר על הפערים וזה בסדר מבחינתי".
לבני סכנין תקציב קטן מהרבה מזה של באר שבע. איך בכל זאת חתמת שם ולא כאן?
"האסטרטגיה של סכנין היא להשקיע בשלושה־ארבעה שחקנים מובילים שיקבלו שכר בהתאם ואחר כך במספרים יותר קטנים לבנות את יתר הסגל".
שיחק פצוע
אבו עביד לא מתכחש לעבודה שהשנה השלישית שלו בהפועל באר שבע הייתה לא טובה, אבל לדבריו דווקא בהתחלה הוא הרגיש מצוין.
"גם את השנה השלישית פתחתי בצורה טובה מאוד", הוא מספר, "אבל אז נפצעתי במפשעה, פרצה המלחמה והכל השתנה. כשחידשו את המשחקים, אליניב ברדה והמנהלים אמרו לי לנסות לשחק תחת הכאבים והפציעה עד שהסגל יהיה יותר מלא וניתן יהיה לצאת למנוחה ולהשקיע בהחלמה".
בפועל לא הצלחתם להגיע לסיטואציה הזאת.
"הצלחנו, אבל רק אחרי שקרעתי את שריר המפשעה וכבר לא היו הרבה ברירות. עם כל הרצון שלי לעזור, לא יכולתי לשחק. זה קרה במשחק הבית מול הפועל חיפה. אמנם ניצחנו 4:0, אבל במשחק הזה החמרתי מאוד את הפציעה והייתי צריך להיות מחוץ למגרשים לתקופה של חודש וחצי".
כשהחלמת, התקשית להיכנס להרכב ולחזור לעניינים.
"כן, חזרתי בשיא הרצף המצוין של הקבוצה ולא הצלחתי להיכנס להרכב כדי לחזור לעצמי. היה לי מאוד קשה לשבת תקופה לא קצרה בחוץ. זה גרם לי לכעס ועצבים".
כשאבו עביד מדבר על "כעס ועצבים" זכורה במיוחד התקרית החריפה בינו לבין אליניב ברדה בסיום המשחק מול מ.ס אשדוד. אבו עביד, שלא שותף במשחק, בחר לרדת מיד לחדר ההלבשה ובינו לבין אליניב ברדה התפתח ויכוח חריף מאוד ולא אופייני בכלל.
"הרגשתי פגוע וכעוס שלא קיבלתי אפילו דקה ושחקנים שהיו אחריי בהיררכיה נכנסו למשחק ואני נשארתי בחוץ", הוא משחזר. "כעסתי והתעצבנתי כי כל הזמן עבר לי בראש שהייתי ראוי ליחס יותר טוב. הרי נתתי את הגוף שלי למען הקבוצה, שיחקתי תחת כאבים לא פעם ולא פעמיים, ויעידו על כך כל מי שבקבוצה. אז עכשיו אני חוזר מפציעה, תחזירו לי בקטנה על מה שנתתי, תנו לי כמה דקות לחזור לאט־לאט לעניינים. זה לא קרה וזה הטריף לי את המוח".
והעימות עם ברדה?
"כאב לי והייתי עצבני אז התפתח בינינו ויכוח, אבל שנינו אנשים בוגרים שיודעים לסיים ויכוח בצורה מכובדת. למחרת הייתה שיחה בין אליניב, אלונה וביני וההדורים יושרו. אמוציות זה דבר שקורה בכדורגל וגם אליניב יודע את זה מצוין".
אתה שומר על יחסים טובים עם ברדה.
"לגמרי. מה שהיה הסתדר, המשכנו לעבוד ביחד ויש בינינו הערכה הדדית. אני יכול להגיד לך שאליניב היה הראשון שבירך אותי אחרי החתימה בסכנין".
מתנת פרידה
במהלך התקופה שלו בהפועל באר שבע הוצב אבו עביד לא מעט פעמים בתפקיד המגן הימני, ששם אותו בעמדה פחות רגילה מזו שהוא מכיר. "תשמע, זה לא סוד שאני בלם, זה התפקיד המקורי שלי, זה המקצוע שלי. אני תמיד מעדיף לשחק כבלם, אבל במהלך הדרך כשהמאמן ביקש שאשחק בצד ימין אז עשיתי את זה. אני חייל של הקבוצה".
אבל זה פגע בך בעונה השלישית. אנשים זוכרים לך משחקים פחות טובים בעמדה הזאת.
"יכול להיות, אני לא יכול לתת תשובה נחרצת בעניין הזה, אבל כמו שאמרתי, תמיד אעדיף לשחק כבלם".
קראו גם:
במבט לאחור, מה הרגע הכי זכור לך מהתקופה בבאר שבע?
"היו לי הרבה רגעים יפים בקבוצה. זכיתי עם הפועל באר שבע בגביע המדינה, סיימתי פעמיים כסגן ושיחקתי באירופה. הגשמתי במועדון הזה המון חלומות. אני יכול להגיד לך שהרגע הכי מרגש היה בתחילת הדרך שלי בקבוצה, כשניצחנו את מכבי חיפה 1:2 בסמי עופר. נכנסתי כמחליף, גרמתי לפנדל שהבקעתי, ואחר כך הבקעתי פנדל נוסף בתוספת הזמן. הפנדלים שבעטתי היו לכיוון השער שבו ישבו אוהדי באר־שבע ושם נוצר החיבור החזק בינינו. אף אחד לא האמין שנוציא משהו מהמשחק הזה כי שיחקנו ברובו בעשרה שחקנים. עוד רגע ענק קשור בזכייה בגביע המדינה באיצטדיון טדי, שוב מול מכבי חיפה. גם שם היה לי משחק טוב וגם הבקעתי בדו קרב הפנדלים. אלה רגעי שיא שכל שחקן כדורגל חולם עליהם".
בטח אכלת את הלב שלא שותפת בגמר נגד מכבי פתח־תקווה.
"כן, זה לא סוד ששחקני כדורגל מכוונים לרגעים גדולים. מאוד רציתי להיות חלק מהגמר, אבל אליניב חשב אחרת ואני מכבד אותו".
זכייה בגביע היתה משנה את כל ההכנות לעונה הנוכחית, אולי גם מבחינתך.
"זה ברור שאם היינו מסיימים עם תואר, זה היה משנה את התמונה. עבורי, זאת הייתה יכולה להיות מתנת הפרידה הכי טובה. עם זאת, אני יכול להגיד שאני מאחל לעצמי להצליח ולהתקרב בסכנין להישגים שאליהם הגעתי בהפועל באר־שבע".
