כמה עשרות, אולי מאות מאוהדי הפועל ת"א, התנהגו ביום ראשון האחרון בבלומפילד כמו חוליגנים, עבריינים ופראי אדם. להגיע למשחק כדורגל עם אמל"ח כאילו מדובר במלחמה, זו לא רק סכנת נפשות. זה מחריב את המשחק, כי איזה אבא או אמא, ישלחו את בנם או בתם למקום שבו יש לא פחות מאשר אינתיפאדה?
אבל האחוז הבודד של הברברים האלה הם לא משהו שמשטרת ישראל לא אמורה להסתדר איתו. תפקידה של המשטרה לשמור על הסדר הציבורי, להגן על שומרי החוק מזרועם הארוכה של פורעי החוק. היא עושה את זה בכל מקום - בכבישים, באירועים המוניים, במקומות דתיים. הם מעולם לא העלו בדעתם, לנעול מסגד בגלל ציבור מפר סדר. הם גם לא פוצצו הופעה של זמר או זמרת בגלל התנהגות פרחחית של קהל עוין. אם כבר, הם אישרו את כניסתם של מאות אלפי אנשים להר מירון, אירוע שנגמר כזכור באסון.
כנראה שמשטרת ישראל באה עם אג'נדה ברורה לבלומפילד, כמו האולטראס של אוהדי הפועל - לעשות בלגן ולשבור עצמות. ההתבטאות של קצין משטרה: "אני רוצה מעצרים, מכות אני רוצה", מדברת בעד עצמה. אוהדי הפועל הגיעו כדי לפוצץ חזיזים ורימוני עשן, יש שוטרים שבאו כדי לפוצץ את המשחק.
חשבון הנפש כאן הוא לא רק של המנהלת ובתי המשפט, הוא גם של כחולי המדים. כל זמן ששוטרים יתנהגו כמו אולטראס, ויהפכו את עצמם מכאלה שאחראים שמשחק כדורגל יתקיים כסדרו וכולם יגיעו הביתה בשלום, למפחידים לא פחות מאוהדים עם קעקועים חזיזים ואבוקות האירועים הללו יכולים לחזור.
פעם זה בגלל רימון עשן או חזיז, ופעם אלרת בגלל אוזלת היד של המשטרה, שגורמת לכך שמבריחים אמל"ח צה"לי, חס ושלום, ביום מן הימים גורם פח"עי עשוי להכניס למגרש גם רימון חי.
משטרת ישראל נחלה כישלון חרוץ. היא לעולם לא תודה בכך. בדיוק כמו שהיא לא תודה כי נכשלת בעוד פרמטרים כמו הפשיעה במגזר הערבי למשל. הפועל ת"א כנראה תספוג הפסד טכני. כולם יצקצקו בלשון כמה הכדורגל אלים ומשטרת ישראל תמשיך לקבל המון כסף והמון זמן מסך ותהיה בטוחה שהיא גדולה יותר מהמשחק של כולנו.
בעצם, מה כבר נשאר לצפות, כשהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר מודיע ש"מדובר בשימוש בכח סביר"?. אם כבר, מדובר בהתבטאות לא סבירה.
איפה ליאור?
דייגו פלורס פוטר ביום שני לפני הצהריים מאימון מכבי חיפה. לא היתה כנראה בתולדות הכדורגל הישראלי ידיעה מובנת מאליה כמו סיום דרכו של המאמן הארגנטיני בסמי עופר.
פלורס, בחור נחמד אבל לא ברור מי בחיפה או בכלל בכדורגל הישראלי האמין שהוא מסוגל לשקם את האימפריה הירוקה בדימוס? בעצם יש אחד כזה: קוראים לו ליאור רפאלוב.
ייאמר מיד: רפאלוב גורם כמעט לכל איש כדורגל לרצות שהוא יצליח כי הוא כדורגלן עבר מפואר ואדם מקסים שהוא מודל לחיקוי. אבל תיק המינוי ההזוי של פלורס הוא אך ורק של המנהל המקצועי של מכבי חיפה שנפל פה בגדול וגרם למועדון בו הוא עובד נזק עצום.
בכל מקום מתוקן, כשהמנהל המקצועי לוקח החלטו כאלה ונופל איתן, הוא צריך להיות זה שמשלם את המחיר. ברק יצחקי כמנהל מקצועי במכבי ת"א בחר את אייטור קראנקה כמאמן מכבי ת"א ופינה את מקומו יחד עם הספרדי. גל אלברמן שהצליח מאד עד לפני שנה בחיפה, שילם יחד עם ברק בכר את מחיר הכישלון.
כואב הלב לכתוב את הדברים האלה על רפאלוב. אבל אם פלורס צריך לשלם במשרתו על הפארסה בחיפה העונה, רפאלוב אשם שבעתיים. בהנחה שיעקב שחר יתן לו להמשיך, רפאלוב יצטרך להתעלות על עצמו כדי לתקן את הרושם של תחילת דרכו מחוץ לכר הדשא. אם בחיפה אכן ימנו את ברק בכר לקדנציה נוספת כמאמן, רפאלוב ייאלץ לוותר על כמה מהעקרונות שלו (כמו למשל ההתעקשות המיותרת להפוך את גיא מלמד לנער פוסטר) כי בפעם הבאה שבחיפה יחליטו על שינוי מקצועי - הוא יהיה הכתובת.
שנאה בלי סיבה
חבר הפלרמנט הבריטי בברמינגהאם, איוב חאן, עוכר ישראל, מיהר ביום שני בבוקר לצעוק בכל מקום אפשרי, שהדרישה שלו שלא לאפשר את כניסת אוהדי מכבי ת"א למשחק מול אסטון וילה ב-6 בנובמבר, מוצדקת, ולראייה: אירועי האלימות בדרבי התל אביבי.
תראו כמה צביעות. אוהדי מכבי ת"א לא עשו כלום בדרבי, חאן פועל מאג'נדה אנטישמית, והנה, הוא ערבב שמן ומים, ויצא לו שאוהדי מכבי מסוכנים לציבור, כי אם כבר אפשר לטנף יהודים וישראליים, אז למה לא?
ג'ק אנגלידיס, מנכ"ל מכבי ת"א, טען שסיפור הדרבי ייתן הרבה לחם וחמאה לשונאי ישראל כי מבחינתם לא משנה מה קרה, העיקר שיש במה להיתלות בו.
"לאנשים בחוץ לא אכפת אם זה מכבי או הפועל", אמר אנגלידיס. "מי שקורא את הסיפור בבריטניה לא מתעניין. הוא אומר 'אלו אנשים אלימים, לא ניתן להם להגיע לקהילות שלנו, למה שנרשה להם להגיע?', זה מה שאנחנו מתמודדים איתו”.
בגלל שאנגלידיס צודק, ואין שום קשר בין האירועים לבין שנאת ישראל התהומית שיש בבריטניה ועוד יותר מחצי עולם - הוא אפילו לא היה צריך להתייחס לזה. בוילה פארק לא רוצים ישראלים, זה לא משנה אם מדובר במלחמת חרבות ברזל, בדרבי או בעובדה שהם רוצים להשמיד את כולנו.
אנגלידיס היה צריך להגיד לתקשורת הבריטית ולחאן: "אתם שונאים אותנו ולא צריכים סיבה. תתעסקו בברימנגהאם סיטי ו-ווסט ברומיץ' (היריבות העירוניות של אסטון וילה) ושחררו מאיתנו".
קראו גם:
דגו לאן?
בני יהודה הובסה השבוע על ידי מכבי פ"ת 6:0 מה שיסיים את דרכו של מסאי דגו בשכונת התקווה. זה עצוב, כי מגיע לבני יהודה יותר וגם לגבי דגו, היינו מקווים שסוף סוף אחרי סדרת כשלונות בשנים האחרונות סוף סוף ימצא בית שאיתו הוא יגדל ויעשה קפיצת מדרגה.
אבל בדיוק כמו במקרה פלורס בחיפה או דראפיץ' בריינה, יש לנתח את זה בצורה אובייקטיבית. דגו אחראי בלעדי לכישלון של בני יהודה, ולא, ההישג הנחמד של זכיה בגביע הטוטו של הלאומית לא מטשטש את זה.
הוא קיבל בשנים האחרונות יותר מדי הזדמנויות פז כדי להפוך לברק בכר או רן קוז'וך החדש עם ג'וב בהפועל ת"א שאליניב ברדה הפך לזהב, לפני כן במכבי חיפה שהימרה עליו כפי שהימרה על רוני לוי ב-2004 שזכה עם הירוקים בשלוש אליפויות ברציפות. דגו בעט וולה מרשים בכל הצ'אנסים האלה. צריך להעריך אותו על כך שהוא ממשיך להילחם על הקריירה ולסמפט אותו בכל פעם שזה לא הולך. אבל כדאי מאד שדגו יעשה חשבון נפש. ישים קץ לשאיפות לעשות את זה בגדול בקבוצות שמכוונת למקום הראשון לעת עתה. ינסה לחזור לבסיס עם קבוצות שמחפשות לשרוד או לבנות את הכל מלמטה כמו סינדרלה (מנעד רחב מהפועל חדרה עד מכבי יפו). זו תהיה, בדיוק כפי שחשב דגו שיקרה לו בהפועל ת"א ובני יהודה - ירידה לצורך עלייה, ובעיקר שיהיה לו בהצלחה.
שחקו כדורגל
תחילת העונה בליגת העל נתנה את התחושה שחלק מהמשחקים הם לא כוחות. ב"ש פירקה את טבריה 7:0, הפועל ת"א את אשדוד 6:2 ומכבי ת"א את נתניה והפועל פ"ת 4:0. והנה לפתע, הכל מתחיל להתאזן כשמכבי ת"א מאבדת נקודות מול סכנין, ב"ש מפסידה לעירוני קרית שמונה ומכבי נתניה מפגינה קונצרט של כדורגל מול מכבי חיפה.
אז מה קרה כאן? כנראה שמי שמגיע לשחק כדורגל, להעז, לתקוף וללחוץ גבוה בא על שכרו ומי שמנסה להיות הפועל יהוד של שנות השמונים חוטף בראש.
שי ברדה, מאמן קרית שמונה, שיחק מול ב"ש אול אין. הוא יכול היה להתבזות אבל יצא המנצח הגדול של המחזור ועשה עם הקבוצה שלו סנסציה. אבוקסיס, מומחה על בסגירת משחקים, בא לסמי עופר ותקף, כפי שהיה אומר שייע פייגנבוים - גלים גלים. לא תמיד זה יילך, לא תמיד זה ייגמר בנקודות, אבל הדרך היחידה של שלושת רבעי ליגה, להיות פקטור אמיתי מול קבוצות טובות מהן, היא פשוט להיות אמיצים.
אתם אמרתם
"אפילו אוהדי כדורסל ראו שעלי מוחמד עדיף על גוני נאור ולו לקח חודשיים לקלוט את זה"
ראובן עטר מסביר סעיף חשוב בכישלון של דייגו פלורס (תוכנית הספורט של ישראל, רדיו חיפה, רדיו ירושלים)
