ליגה משלהם
המשורר רוני סומק אמר פעם בהתייחסות למצב הכלכלי־חברתי בישראל, שהמדינה שלנו מתנהלת כמו חגיגת ברית מילה. "לקטנים חותכים והגדולים חוגגים". זה בדיוק מה שקורה בימים אלה בכדורגל הישראלי עם ההחלטה להגדיל את מכסת הזרים לשמונה. הסיפור כאן פשוט: אף קבוצה בליגת העל לא מסוגלת להנחית זרים בסכומים ששופכים מכבי ת"א הפועל ב"ש ומכבי חיפה, שגם כמעט תמיד הישראלים הטובים ביותר נרכשים על ידן.
מה שאנו מקבלים במחזורי הפתיחה, וסביר שנראה גם בהמשך הליגה, אלה משחקים במעמד צד אחד. ב"ש הבקיעה עד כה שביעייה וחמישייה ורביעייה, מכבי ת"א שלוש רביעיות, וכל זאת רק אחרי שליש סיבוב.
גם מכבי ת"א וגם ב"ש, יצרו סגלים "מפלצתיים", שאפילו ויהיו להן תקלות בערב נתון כזה או אחר - ברור לכולם שהם בכמה דרגות מעל הליגה.
מה שלא ברור, הוא איך ברק אברמוב מבית"ר ירושלים, עם שלד ישראלי כל כך איכותי שכולל את אצילי, שועה, מיכה, ירין לוי, מוזי וגם מורוזוב - התעקש לתמוך בפורמט של אלונה ברקת למכסה של שמונה זרים, אחרי שבית"ר נכשלת שנה שניה ברציפות בליהוק כמעט כל הזרים שלה?
לתוך כל זה, אפשר גם להכניס את הפועל ת"א, שמראה, מהו תמהיל נכון בסגל. סתיו טוריאל הנפלא, רועי אלקוקין, אסף צור, ליידנר, רן בנימין ולצידם מאיימבו, קרייב, צי'קו והרכש החדש לויזוס לויזו. הפועל אולי לא תזכה השנה באליפות, אבל היא מראה, בצד הכי רומנטי של המילה, איך בונים קבוצת כדורגל מאוזנת ומרתקת עם תמהיל כמעט שווה של ישראלים וזרים, בדיוק כמו הפועל ב"ש של האליפויות לפני עשור, או הפועל בדאבל בשנת 2010.
בליגה נורמלית בלי פערי תקציב פסיכיים, גם הפועל ת"א, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים עם הסגלים הנוכחיים שלהם, היו יוצרים מאבק מרתק בין חמש קבוצות שטוענות לכתר. בפועל, אנחנו מתחילים להיות כמה שיותר קרובים לסקוטלנד עם צמרת של שתי קבוצות בלבד וליגה נוספת של כל השאר.
הקומץ שוב מרים ראש
ביום שישי לפני שבועיים, אחרי ההפסד של בית"ר ירושלים להפועל ת"א, פרצו מספר אוהדים לחדרי ההלבשה במתחם האימונים בבית וגן, קיללו את השחקנים, איימו עליהם והודיעו להם: "מי אתם בכלל? אנחנו בית"ר, אין לכם כבוד, לא נשב בשקט".
מאוהדים כאלו אין כבר למה לצפות. ההיסטוריה מלאה בשבירת שיאי אלימות/עימותים/ איומים (מחק את המיותר). איפה לכל הרוחות היו ברק אברמוב, והמנכ"ל כפיר אדרי שמנהלים את המועדון כדי להוקיע התנהגות מסוג זה? איך לא יצאה הודעת גינוי או סנקציה נגד ארגון האוהדים שיבהיר להם היטב שהרחוב לא מנהל את המועדון? שאלות טובות ותשובות אין.
ברק אברמוב, בניגוד למשה חוגג ואלי טביב, נשאר פאסיבי בכל פעם שהקומץ מרים ראש. זו התנהלות אסטרטגית קבועה שאומרת: "אני לא מתעסק איתם וכך יש לי שקט ואני גם מונע פיצוצים ואת האפשרות שמישהו ביציע המזרחי יסמן אותי כמטרה".
אברמוב שוכח שלבית"ר ירושלים יש מאות אלפי אוהדים ברחבי הארץ. שרובם ככולם, רוצים להקיא כשהם שומעים שכמה עשרות נכנסו לחדרי ההלבשה כדי לסגור חשבונות עם השחקנים. שהוא, שאמור להיות המבוגר האחראי, זה שיעשה סדר.
יגיע הרגע שבו הפאסיביות של אברמוב תהפוך לבומרנג. ככה זה בשרשרת המזון: אחרי שפותחים חזית נגד השחקנים ולאחר מכן נגד המאמן, בעל הבית הוא הבא בתור. בעלי הצהובים מנסה, כך נראה, ליצור מציאות של "שקט שנענה בשקט". גם הוא יודע, שזה רק עניין של זמן עד שקהל שלו, יתהפך גם עליו.
על הגל
כל התחזיות של הפרשנים, ניבאו בקיץ שהפועל חיפה תילחם על חייה בליגת העל. גם ההפסד במחזור הראשון לעירוני טבריה, נתן את התחושה שנגמרו הימים שבצד האדום של חיפה נשמו, באופן יחסי, אוויר פסגות.
כל מה ששמענו משם זה את יואב כץ מציע את הקבוצה למכירה, ומצהיר שוב ושוב כי הוא כבר עייף ויגע.
זה אמנם מוקדם, אבל מי שמסתכל על צורת המשחק של הפועל חיפה (לא רק על התוצאות הסבירות והמפתיעות), מבין שיש כאן קבוצה שתעשה המון צרות לכל קבוצה בליגה ואפילו תיאבק על מקום בפלייאוף העליון.
מה שגל אראל עשה כאן, וזה איש מקצוע שזו שנתו הראשונה כמאמן ראשי, זה לקחת חבורת שחקנים שהיא פייטרית, שבאה להסתכל לכל יריבה בלבן של העיניים ובעיקר כזו שלא מתקרבנת ואינה מחפשת אליבי כמו זה של דילול הסגל וקריאות ה"תחזיקו אותי" של בעל הבית שלה - רק כדי להתחבא מאחוריו.
הפועל חיפה בדרבי האחרון למשל לא היתה עדיפה על מכבי חיפה. היא אפילו נאלצה להתגונן בחלק גדול מהזמן. ועדיין, אפשר היה לזהות בקלות שהיא לא תרד מנוצחת מכר הדשא בסמי עופר כי קבוצה שלמה, בלי יוצא מן הכלל, באה לתת עבודה טאקטית, מחויבות, מלחמה על כל כדור והמון לב ונשמה.
כל הפרמטרים האלה לא יביאו את חיפה למקום הרביעי כמו אשתקד, אבל תהיה להם עונה מאד מהנה שתביא הרבה גאווה לאוהדיה.
קראו גם:
מנור נגד העולם
השער של מנור סולומון במדי ויאריאל שהעניק לקבוצה שלו שלוש נקודות, הוא לא רק ציון דרך בקריירה של מספר 6 החדש של הספרדים. הוא כבר ממש עניין לאומי.
במציאות בה בכל מגרש בספרד יחכה לסולומון קהל עוין ואנטישמי שינסה להוציא אותו מדעתו ועל הדרך לתמוך ברוצחי תינוקות ואונסי נשים מתוך רשעות ובורות - בכל פעם שהילד מפתח תקוה יעשה מהלך מבריק, הוא יסתום להם את הפה אבל גם יראה לאוהדי הקבוצה שלו בעצמם, שיצאו נגד החתמתו, כי הם צריכים להגיד תודה שיש להם שחקןשכזה.
סולומון לא ימגר את האנטישמיות בספרד וגם לא ינמיך את הלהבות שלה. ועדיין, אין דרך נאותה יותר להכניס אצבע בעין לכל אוהד כדורגל מברצלונה, מדריד, סביליה, בילבאו ופמפלונה (העיר של אוסאסונה).
במציאות שבה קיימות כל כך הרבה נקודות על גבי הגלובוס בה יהודים וישראלים הפכו למוקצים מחמת המיאוס, סולומון יכול (ואולי גם צריך) להיות השגריר ושר ההסברה שלנו. נכון, בלי מיקרופון וחליפה - אבל עם כשרון נדיר ולב ציוני פועם.
שער הגיא
העובדה שגיא משפתי הוא השוער הראשון של מכבי ת"א, היא ברירת מחדל. במכבי ת"א הנחיתו כאן בקיץ את יואב ג'ראפי הפצוע, כי משפתי לדעתם לא היה מספיק טוב על מנת להחזיק קבוצה שרוצה לזכות באליפות.
ועוד תזכורת: משפתי הוא לא השוער השני של מכבי ת"א אלא השלישי אחרי ג'ראפי ואופק מליקה.
ספק רב אם משפתי הוא השוער שאוהדי מכבי ת"א חלמו שיגן על שערם, אבל זה מה יש. מה שמרשים בכל הסיפור הזה, זו העובדה שמשפתי, מאז שנכנס לשער, עושה עבודה מצוינת כולל הצגת שוערות מרשימה מול פאוק סלוניקי.
“עברתי הרבה במכבי ת”א, גם שתי אליפויות ואני לא ילד פה. תחילת העונה הייתה לא פשוטה, אבל כל משחק וכל אימון באתי להראות מי אני ומה אני. הוכחתי ללאזטיץ’ שאני צריך להישאר בשער? יכול להיות, הוא יודע מה אני שווה”,
גם לאזטיץ' הודה: "משפתי היה מצוין". מבחינת מכבי אלו בשורות נהדרות, שכן יש לה עוד שוער שיכול להגן על השער. אבל זו גם מסקנה מתבקשת: לא צריך 'להתאבד' על שוערים זרים בכל מחיר. יש לנו אחלה שוערים ישראלים מאליאסי, משפתי, גד עמוס ואחרים.
אתם אמרתם
"אם אתה רוכש שחקן ב-15 מיליון אירו ולא משתמש בו מיידית, אז אתה בעצם סוג של משוגע"
מרקו ואן בסטן מאבחן את קבלת ההחלטות באייאקס בנוגע לשיתוף אוסקר גלוך
(אתר YNET)
