לרפי אליהו, אחד מגדולי השחקנים של הפועל באר־שבע בכל הזמנים, מלאו לא מכבר 70 אביבים. אלא שבמשפחת אליהו, למרבה הצער, לא יכלו לחגוג את האירוע. במקום חגיגה גדולה לרגל יום הולדת 70, הם ציינו בצער שלוש שנים לפציעתו הקשה בתאונת דרכים, ששינתה את חייהם מקצה לקצה.
תזכורת: בבוקר שבת, 28 באפריל 2018, היה אליהו בדרך חזרה מבאר־שבע לביתו בלהבים כשהוא נוהג במכוניתו, לאחר שנטל חלק, כהרגלו כמו בכל שבת, במשחקי קטרגל בשכונה ג'.
בצומת הרחובות רגר - דרך מצדה, מול בית החולים 'סורוקה', התנגש אמבולנס בעוצמה ברכבו של אליהו. מחקירת המשטרה עלה כי היה זה אמבולנס שפינה פצועים לבית החולים, שעבר ככל הנראה באור אדום.
אליהו נפצע באורח קשה מאוד, והועבר ל'סורוקה' כשהוא עם פגיעה מוחית קשה ביותר, מורדם ומונשם. הוא אושפז ביחידה לטיפול נמרץ כללי, שם החל במאבק על חייו.
בהמשך, לאחר שמצבו התייצב מעט, הועבר אליהו למחלקת פנימית ג' כשהוא נושם בכוחות עצמו. משם הוא הועבר לשיקום במוסד שיקומי בנס ציונה, ולאחר מכן למוסד שיקומי בתל־אביב.
בני המשפחה קיבלו בהלם מוחלט את המכה הקשה שניחתה עליהם, וסיפרו בכל הזדמנות על הגעגועים הרבים אליו, ועל כמה שחסרונו מורגש.
לכל מי ששאל, סיפרו בני המשפחה בכאב כמה קשה ועד בלתי אפשרי להסתגל למצב הזה.
שוב ושוב הדגישו בני משפחת אליהו כמה בריא היה רפי, ושכל חייו עסק בספורט. לא פעם תהו איך יד הגורל גרמה לכך שהמקרה הנורא התרחש דווקא לאחר שהיה בדרכו הביתה לאחר ששיחק קטרגל, אחד הדברים שאהב בחייו. "רפי היה משחק באופן קבוע כדורגל במשך 30 שנה עם חברים", סיפרו בני המשפחה.
מבחינת בני המשפחה, החיים כאילו נעצרו לאחר התאונה, ומאז הכל מתנהל סביב רפי. "שינוי של 180 מעלות בחיים", נהגו לומר בכל הזדמנות.
"אינו מגיב"
"ברור לגמרי שמאז התאונה הקשה לפני שלוש שנים, שגרת החיים של המשפחה השתנתה מקצה לקצה", אמר השבוע רמי אליהו, בנו של רפי ומי שהמשיך את דרכו בהפועל באר־שבע. "אבא נמצא במצב של תרדמת, והבעיה העיקרית היא שאינו מגיב".
בני המשפחה, כך מספר רמי, תולים תקווה זעירה בעובדה שבצוות הרפואי אמרו לא פעם שייתכן וישנם רגעים שרפי קולט מה שאומרים בסביבה, אך בגלל מצבו אינו מסוגל להגיב.
"בחצי השנה הראשונה לאחר התאונה עוד האמנו שיהיה שינוי משמעותי במצב של אבא", ממשיך רמי. "אבל ככל שהזמן נוקף, אנחנו מבינים שלמרבה הצער הסיכויים אינו גדולים. למרות זאת, אנחנו לא מרימים ידיים ומתפללים לנס. אנחנו מרוצים מאוד מהצוות הרפואי והטיפול המסור שמעניקים לו, ומקווים בכל יום לשמוע בשורות טובות".
כדורגלן העבר אפריים צבי: "לאחר שנכנסתי לחדרו ועמדתי מול מיטתו, ניסיתי ליצור איתו קשר, אבל זה לא הלך. כל הסיטואציה הזו היתה קשה מאוד עבורי. ביציאה מהמוסד הרפואי לא הצלחתי לעצור את הדמעות - ובכיתי כמו ילד"
מאז שהסתיימו המגבלות השונות שהוטלו בשל הקורונה נערכת תורנות בין בני המשפחה, ובכל יום מישהו אחר צמוד למיטתו. "זו בהחלט תחושה קשה מנשוא", אומר רמי בכאב. "כואב לנו מאוד שאדם שהיה כל חייו פעיל וחזק פיזית הגיע למצב כזה".
חיים אליהו, אחיו הגדול של רפי: "אנחנו, בני המשפחה, עושים כל מאמץ כדי לבקר את רפי, למרות שתנאי הביקור של המוסד הרפואי בו הוא מאושפז לא פשוטים. מגבילים אותנו בזמן, וכמובן שגם במספר המבקרים שיכולים להיכנס אליו בו זמנית".
חיים אליהו מספר כי בשנה האחרונה הביקורים היו קשים שבעתיים בגלל מגבלות הקורונה. "כשאנחנו בכל זאת מגיעים אליו", הוסיף האח, "אנחנו מנסים לדבר איתו. למרות המצב הקשה, כולנו תקווה שהוא יצליח לצאת מזה".
כוכב עולה
רפי אליהו נולד ב־8 במאי 1951 למשפחה שעלתה שלוש שנים קודם לכן מאירן. כמו רבים מהעולים באותה תקופה, תחילת הדרך של משפחת אליהו בישראל היתה במחנות העולים בפרדס חנה, ומשם המשפחה הגיעה לבאר־שבע.
אליהו הנער עשה את צעדיו הראשונים כשחקן כדורגל בשכונה א' הוותיקה, כאשר מרחק בתים ספורים ממנו התגוררו מי שיהיו אגדות כדורגל בעיר בעתיד: שמואל אדמון ומאיר ברד.
בהיותו בן 16 ושלושה חודשים בלבד, ב־26 באוגוסט 1967, העונה שבדיעבד הפכה לכפולה בשל מלחמת ששת הימים, ערך אליהו הופעת בכורה בקבוצת הבוגרים של הפועל במשחק מול בני יהודה תל־אביב ב'בלומפילד' (0-0) .
"מעבר לעובדה שרפי היה כשרוני", סיפר השבוע האח חיים, "באותה תקופה כמה שחקנים מובילים היו עוד בשירות מילואים בגלל המלחמה, ולכן צעירים כמו רפי קיבלו הזדמנות בקבוצה הבוגרת. אני ורבים מבני המשפחה ליוונו את רפי צמוד לאורך הקריירה, ומיעטנו להחמיץ משחקים של הקבוצה".
לצד הופעות בקבוצת הבוגרים מאז אותו משחק בכורה ב'בלומפילד', המשיך אליהו לשחק במדי קבוצת הנוער של המועדון. אליהו שיחק לצדם של שחקנים בני גילו, בהם אלון בן־דור, אפרים צבי ורוברט אלבז. אותה קבוצה מוכשרת זכתה באליפות המדינה לנוער בעונת 1968-1969, ובעונה זו נזרעו למעשה הזרעים שנבטו לשתי האליפויות ההיסטוריות של הקבוצה הבוגרת בשנים 1974-1976.
משחק הבכורה של אליהו בהפועל באר־שבע היה אות לקריירה ארוכה ועשירה במדים האדומים־לבנים. אליהו שיחק באגף השמאלי, לעתים כקשר שמאלי ולעתים כקיצוני שמאלי, ובין היתר התמחה בבעיטות עונשין.
עם הפועל באר־שבע זכה אליהו בשתי אליפויות רצופות (1974-1976) תחת הדרכתו של המאמן אמציה לבקוביץ'. בשנים אלו הוא היה בין השחקנים הבולטים בקבוצה, תוך שהוא משלב כישרון עם עבודה קשה.
בסך הכל שיחק אליהו במדי הפועל באר־שבע ב־419 משחקים בהם כבש 66 שערים. בשלהי הקריירה שיחק גם במכבי יבנה, מכבי קריית־גת ומכבי רמת־עמידר. בשנת 1986 פרש ממשחק פעיל ופנה לאימון.
לאליהו שתי הופעות במדים הלאומיים של נבחרת ישראל: בשני משחקים מול נבחרתה האולימפית של ארצות־הברית, שהתארחה בישראל בינואר 1975.
אליהו נמצא במקום השלישי בהיסטוריה של הפועל באר־שבע בכל הנוגע להופעות רצופות. לזכותו רצף של 17 עונות במדי הקבוצה, כאשר לפניו נמצא שלמה אילוז עם רצף של 18 עונות.
אליהו הוא מלך הבישולים של הפועל באר־שבע בכל הזמנים. אייל חטב, מחבר הספר "הפועל באר־שבע - כל המשחקים 1950-2020", ציין השבוע כי לאליהו 83 בישולים במדי הפועל, כאשר במקום השני נמצא אליהו עופר, שהוא קרוב משפחתו (נשואים לשתי אחיות) של אליהו. במקום השלישי: מאור מליקסון עם 78 בישולים. אליהו הוא במקום החמישי בטבלת כובשי כל הזמנים בהפועל באר־שבע עם 85 שערים.
לאליהו יש גם הישג גדול בזירה הבינלאומית. סמוך ליום הולדת 20, במאי 1971, הוא זכה עם נבחרת הנוער של ישראל באליפות אסיה שנערכה בבירת יפן, טוקיו. אליהו שיחק בהרכב במשחק הגמר מול דרום קוריאה לצדם של גדעון דמתי, אריה בז'רנו, שולם שוורץ ואחרים. נבחרת ישראל, בהדרכתם של עמנואל שפר ואמציה לבקוביץ', ניצחה בגמר 0-1 משער של שולם שוורץ.
החברים של אליהו לדור האליפות הכפולה בשנות ה־70 מתעניינים באופן רציף בשלומו, וחלקם נמצאים בקשר עם בני המשפחה.
"כשרפי היה מאושפז במוסד רפואי בנס־ציונה, לקחתי על עצמי להגיע אליו", סיפר השבוע כדורגלן העבר אפרים צבי. "לאחר שנכנסתי לחדרו ועמדתי מול מיטתו, ניסיתי ליצור איתו קשר, אבל זה לא הלך. כל הסיטואציה הזו היתה קשה מאוד עבורי. ביציאה מהמוסד הרפואי לא הצלחתי לעצור את הדמעות - ובכיתי כמו ילד".
