"אני מאוד רציתי להבקיע. היו לי במשחקים קודמים כמה הזדמנויות, אבל לא הצלחתי כי אני לא גולר. השער הזה נגד בני יהודה שחרר אותי ונתן לי הרגשה טובה, נתן לי ביטחון, וזה פתח את המשחק האחרון שלנו. הקדשתי את השער לחברה שלי שיש לה עיניים מלוכסנות והחגיגה שלי היתה בשבילה".
כך אמר השבוע קשר הפועל באר־שבע, מריאנו באריירו בראיון ל"מיינט באר שבע" אחרי שער הבכורה שלו בישראל. הקשר בן ה־25 שיצא העונה לראשונה מגבולות ארגנטינה והשתלב נהדר במערך של יוסי אבוקסיס הוא אחד השחקנים הבולטים של האדומים בסיבוב הראשון שהסתיים השבוע.
איך אתה מסביר את ההתאקלמות המהירה שלך במועדון?
"אני לא חיפשתי לעשות דברים מרהיבים אלא לשחק פשוט בלי שטויות כדי לתפוס מקום קבוע בהרכב, לקבל ביטחון ולהכיר את הקבוצה ואת השחקנים של באר־שבע, וזה מה שעשיתי במשחקים הראשונים של הקבוצה כי התפקיד שלי זה לא לעשות דריבלים".
קראו גם:
כבר מהתחלה עשה רושם שמדובר בבינגו של האדומים. כמה ימים לפני המשחק מול מאת'רוול במסגרת סיבוב המוקדמות השלישי של הליגה האירופית ואחרי שהגביר את קצב האימונים שלו, באריירו האמין שהוא מסוגל לעמוד לרשותו של יוסי אבוקסיס.
"באותו שבוע היה לנו משחק אימון ורציתי לבדוק את עצמי מבחינת הכושר הגופני", נזכר הקשר הארגנטיני, "הרגשתי טוב עם המון ביטחון, המאמן גם ראה את זה והבין שהוא יכול לסמוך עליי. במשחק עצמו הרגשתי ביטחון למרות שלא הייתי בכושר משחק מלא, אבל כשנגמר המשחק, הרגשתי עייפות וכאבים בגלל העובדה שלא שיחקתי חצי שנה".
הפריצה לא הגיעה
בשנת 2015 הייתה אמורה להגיע הפריצה הגדולה של מריאנו באריירו. הקשר האחורי, אז בן 19 בלבד, היה חלק מהסגל הרחב של נבחרת ארגנטינה שיצאה לאליפות דרום אמריקה עד גיל 20 שהתקיימה באורוגוואי עם הרבה תקוות.
באריירו הצעיר נכנס במחצית של משחק הניצחון 2:6 על פרו וארבעה ימים לאחר מכן קיבל מקום בהרכב וראה את ג'ובאני סימאונה (הבן של מאמן אתלטיקו מדריד - י.ב.) כובש צמד בדרך לניצחון משכנע על בוליביה.
אבל אז, אחרי 28 דקות בלבד באריירו נפצע ונאלץ לראות מהיציע את חבריו ממשיכים עד הסוף וזוכים בגביע בפעם החמישית בתולדות הנבחרת הצעירה של ארגנטינה, וכשהוא חזר לקבוצת נעוריו, ראסינג קלוב זה כבר לא היה אותו דבר.
"הייתי יכול באליפות הזאת לעשות קפיצת מדרגה, אבל שיחקתי שני משחקים ונפצעתי וזה עצר אותי", סיפר באריירו, "זה היה, קרה וזה חלק מהמשחק למרות שבאתי לטורניר הזה עם הרבה תקווה".
ההשתלבות של באריירו בקבוצת הבוגרים של ראסינג קלוב, אחד ממועדוני הפאר בארגנטינה לא הייתה קלה. הוא לא הצליח לתפוס מקום קבוע בהרכב והושאל לקבוצת דפנסה אי חוסטיסיה במדיה שיחק שנתיים וחצי לפני שהושאל שוב, הפעם להוראקן כשגם שם היה מהשחקנים הבולטים עד שהליגה הופסקה בגלל משבר הקורונה ובאריירו חזר שוב לראסינג רק כדי להיות מושאל פעם נוספת.
ואז הגיעה שיחת הטלפון מהפועל באר־שבע שבקיץ האחרון חיפשה קשר שיכול לשחק גם בעמדת הבלם, שני תפקידים שבאריירו יודע לעשות מצוין. "אני הרבה זמן לא שיחקתי כדורגל והייתי רעב מאוד לחזור ולהצליח, אז כשהתקשרו אליי הסכמתי מיד", סיפר הקשר על המגעים עם באר־שבע. "הקשר הראשון שהיה לי זה עם אליניב ברדה שהסביר לי על הקבוצה ושכנע אותי לחתום וזה נתן לי חשק להגיע לבאר־שבע".
בדרך לאזרחות
באריירו נולד וגדל בבואנוס איירס למשפחה עם שורשים יהודיים, וכמו כל ילד ארגנטיני חלם להיות כדורגלן. "כשהייתי ילד צפיתי במשחקים של ריאל מדריד ומילאן והמודל לחיקוי שלי היה הקשר פרננדו רדונדו, נהניתי לראות אותו משחק ואני חושב שלמדתי ממנו הרבה", אומר הקשר. "סבא וסבתא של יהודיים וגם אמא שלי יהודיה, אבל זה לא היה שיקול מבחינתי אם להגיע לבאר־שבע או לא".
הקשר מספר שרק לאחר שהגיע לישראל הוא התבשר שיוכל לקבל אזרחות ישראלית מתוקף חוק השבות. "כשהגעתי לפה הסבירו לי שאני צריך להגיש את הטפסים, ואני אקבל תעודת זהות ישראלית וזה יהיה כבר לכל החיים".
מה אתה זוכר מהתקופה שלך כילד? חגגתם את החגים היהודיים?
"אני זוכר כילד שחגגנו את ראש השנה ביחד כמשפחה וכולנו נפגשנו והכרנו בעיקר את החג הזה".
המשפחה שלך רוצה להגיע לישראל?
"אני רוצה שהמשפחה שלי תגיע. הם תכננו את הטיול שלהם עכשיו לסוף השנה האזרחית, אבל אי אפשר ברגע הזה בגלל הקורונה. אני רוצה לטייל בישראל, קראתי ספרים על הארץ, על ההיסטוריה של מדינת ישראל ואני רוצה מאוד לבקר במקומות היפים בישראל כמו ירושלים, צפון, ים המלח, ועוד, ואני סקרן מאוד להכיר את המדינה".
יכול להיות שהמשפחה שלך גם תבחר להשתקע בישראל?
"אני לא חושב כי לכל אחד יש את העיסוקים שלו. אבא ואמא שלי עובדים ואחי לומד, אז לדעתי הם לא יעברו לגור בישראל בקרוב".
בינתיים, הוא זכה לקבל בשבועות האחרונים את בת זוגו, חואנה, שהגיעה מארגנטינה על מנת לגור איתו בתקופה הקרובה. "היא מאוד אוהבת את ישראל ורוצה להכיר את כל המקומות היפים במדינה", סיפר באריירו, "היא לומדת עריכת דין ונמצאת בחופשה מהלימודים, אז היא הגיעה לפה בינתיים ותחזור כשיתאפשר".
איך בא לידי ביטוי שיתוף הפעולה שלך עם מרסלו מלי?
"אף פעם לא שיחקנו ביחד למרות שהיינו שייכים לראסינג קלוב, אבל אף פעם לא יצא לנו לשחק באותה שנה באותה קבוצה. כרגע בבאר־שבע אנחנו כל הזמן ביחד גם על המגרש וגם מחוץ למגרש. כשיש מישהו מהמדינה שלך זה עוזר מאוד כשמגיעים למדינה זרה ולא מכירים כלום. גם היינו ביחד בבידוד מהרגע הראשון. ג'ונתן אגודלו הוא חבר קרוב וגם מיגל ויטור וז'וסוואה מדברים בשפת האם שלנו, וזה כיף שכולנו ביחד. כשאני מדבר ספרדית אני מרגיש בבית ובמדינה שלי".
הופתע לטובה מהרמה
אמנם באריירו לא הכיר את הכדורגל הישראלי לפני שהגיע לבאר־שבע, אבל הוא הופתע לטובה מהרמה. "בישראל מנסים לשחק כדורגל חיובי ויצירתי יותר ולהחזיק יותר בכדור", ניתח הקשר את ההבדלים בין הליגות, "בארגנטינה הכדורגל הרבה יותר אגרסיבי ופיזי יותר ברוב הקבוצות ורק הגדולות כמו בוקה, ריבר, ראסינג, ואינדפנדיינטה מנסות לשחק יצירתי יותר".
האם אתה מאוכזב מהתוצאות של הקבוצה בליגה עד עכשיו?
"היה עלינו עומס אדיר לשחק כל שלושה ימים בליגה ובאירופה כי שני המפעלים היו במקביל וזה לא היה פשוט כי הפסדנו כמה נקודות בליגה. הייתה לנו הגרלה קשה באירופה עם קבוצות מהרמה הגבוהה ביותר כמו לברקוזן וסלביה פראג ושם על כל טעות אתה משלם, אבל יש לנו קבוצה טובה מאוד וסגל טוב, ובסיבוב השני אנחנו נחזיר את הנקודות שאיבדנו ואנחנו מכוונים הכי גבוה שאפשר".
אפשר עדיין להדביק את מכבי חיפה במקום הראשון?
"אנחנו לא מוותרים כי יש סיבוב שני וגם פלייאוף. חווינו את זה בארגנטינה כשראינו קבוצות שרצו לאליפות בתחילת העונה והפסידו אותה אחר כך. שום דבר לדעתי לא גמור עדיין. אנחנו מסתכלים על המקום הראשון, והכי חשוב זה להסתכל על עצמנו, להשתפר, לנצח ולהמשיך להסתכל למעלה".
אבל גדול נפל על ארגנטינה לפני חודש עם מותו של דייגו ארמאנדו מראדונה, מגדולי שחקני הכדורגל בכל הזמנים. באריירו אמנם נולד אחרי שהקשר האגדי פרש, אבל המורשת שלו נשארה. "אני הייתי מאוד רוצה לראות אותו משחק וזה לא יצא לי", אמר באריירו, "היה לי מאוד קשה ועצוב לשמוע את החדשות מארגנטינה, הרגשתי עצב למרות שהייתי רחוק מהמדינה שלי. זה השפיע לרעה על כולם כי מראדונה הוא אליל וכל העולם הכיר את ארגנטינה בזכות דייגו ארמאנדו מראדונה. הוא אגדה בארגנטינה וכולם יזכרו אותו".
מה החלום הכי גדול שלך?
"קשה לענות על השאלה הזאת כי אני לא מסתכל לטווח הארוך אלא רק לטווח הקצר. אני רוצה לזכות בתארים עם הפועל באר־שבע. אני מאוד אוהב את המועדון, את החברים שלי, את השחקנים, הצוות המקצועי וההנהלה, ואחר כך אני רוצה להמשיך להתקדם ולהתפתח".
