ההחלטה לפיה החל מעונת המשחקים הקרובה יגדל מספר הזרים בכל קבוצה בליגת העל לשישה, היא לא פחות מטירוף מוחלט. מבלי לדאוג לאינטרסים של הכדורגלן הישראלי (שבמקום לבכות על ההחלטה הזו הגיע הזמן שיזיע קצת), חייבים לשאול באיזה מקום בעולם מגדילים את מכסת הזרים כשהייבוא שמגיע לכאן מעבר לים כדי לשחק כדורגל לא איכותי כמעט במאומה מהחומר המקומי?
במציאות של שנות ה-90 ושנות ה-2000 כשהגיעו לכאן שמות כמו אובארוב, טרטיאק, שאלוי, באל, פץ ועוד רבים וטובים, כל זר היה משנה את פני הקבוצה שלו. מאז, עם שינוי כוחות השוק באירופה וההתמדה שלנו ללכת אחורה, יש לא מעט קבוצות שהשחקנים הזרים שלהם לא רק שיויונים ברמה למה שיש אלא אפילו עוד יותר גרועים.
במהלך חודש אוקטובר, כשהחשש של שחקנים זרים היה בשיאו והם החלו לנטוש את ישראל, פתאום גילינו שיש כאן חומר מקומי לא רע בכלל. ספק רב אם לפני שנה היו כאן שישה זרים בכל קבוצה, מישהו מכם היה מכיר את עדי יונה, הישאם כיוף, ניב אליאסי, מאור גנאח ועוד.
איזו זהות יכולה להיות לילדים ובני נוער כאשר למעלה ממחצית ההרכב שלהם לא דובר את השפה? איך נייצר כאן שוערים, בלמים וחלוצים כשעל פי רוב התפקידים האלה מאוישים על ידי זרים?
וגם (ולזה לא נראה שמישהו אף אחד לא שם לב) איך קבוצות שנאבקות בשיניים עם סוכנים שמודיעים להם שהלקוח שלהם לא מעוניין לנחות בישראל, מדינה מגויסת ומדממת - ימצאו בכלל שישה זרים שעונים על הקריטריונים?
העיקר שמחליטים. העיקר שמנחיתים. העיקר שמעכשיו בכל חדר הלבשה ידברו פחות עברית.
נייס גיא
גיא לוזון יוביל את הנבחרת האולימפית באולימפיאדת פאריז 2024 ויהיה למאמן הראשון שעושה את זה מאז דוד שוויצר ז"ל באולימפיאדת מונטריאול 1976.
לוזון מעולם לא היה ולא יהיה קונצזוס. הפה הגדול, הייחוס המשפחתי, התגובות המוגזמות אחרי גולים וגם כשלונות מפוארים במכבי חיפה בית"ר ירושלים והפועל ת"א כש'בבית וגן', משה חוגג כינה אותו "יורגן קלופ הישראלי" הוא גרם לכולם להתפוצץ מצחוק.
אבל צריך להגיד על לוזון את הדבר הבסיסי שכבר נעלם מענף הכדורגל: אין הרבה אנשים עם תשוקה כמו שלו. שחקנים שהתאמנו אצלו, גם במקומות בהם לא הצליח, יגידו לכם שיש לו המון כדורגל, שהפספוסים בקריירה נבעו בעיקר בגלל שהוא לא יכול היה לדחות סיפוקים.
בגלל זה קיבל את הפועל ת"א המרוסקת של עמרי כבירי, את חיפה הבלתי אפשרית בתקופת הבצורת של עשור ללא אליפות ואת בית"ר בתפר בין אלי טביב למשה חוגג, קבוצה שלא היה בה יותר מאשר רעש וחוסר סבלנות.
לוזון יכול לקנות את עולמו בפאריז וגם לצאת למסע שלא יקרה בו שום דבר מרגש, אבל קשה שלא להיות בעדו כשרואים את גאוות היחידה שלו, את הטירוף ובעיקר את מה שנעלם מכר הדשא בישראל כבר מזמן אצל אנשי מקצוע - הרגש. ההעפלה לפאריז הראתה שהוא לא שכח כדורגל. תחזיקו לו אצבעות.
הפריקית
"למה בחרתי ברן קוז'וך?" שאלה השבוע אלונה ברקת בקול במסיבת העיתונאים של הפועל ב"ש, "כי אני פריקית של כדורגל טוב".
ובכן, יש הרבה דברים טובים להגיע על קוז'וך. הוא מקדם צעירים, הוא הישגי, הוא מצליח להביא את הקבוצות שלו לפיק הנכון בפרק זמן קצר (זכה בגביע המדינה עם מכבי פ"ת, בגביע הטוטו עם מכבי נתניה והגיע לגמר הגביע עם אותה נתניה) וק'וז'וך גם בהחלט מנסה לשחק כדורגל ולא להפוך את 90 הדקות למופע משמים.
יכול להיות מאד שקוז'וך הוא אחד ממאמני העתיד של ישראל. נקווה בשבילו. אבל גם אם לברקת היה עליו מום והיא אולי ראתה בו תואם ברק בכר או מי שיגיע רחוק ורוצה שהוא יגדל ביחד עם המועדון שלה, גם היא יודעת שהיא לקחה סיכון עצום בעצם המינוי הזה ושקוז'וך, לצד שלוש שנים לא רעות בכלל, גם נקלע לא מעט למשברים.
הוא לא הצליח לרומם את המועדון בנתניה בעונה שאחרי גמר הגביע וגם עם פתח תקוה סיים את השנה בליגה בקול ענות חלושה, לצד כאמור הישג נפלא בגביע.
ברקת לא יודעת איך קוז'וך יעמוד בלחצים במקום תובעני כמו ב"ש עם אלפי אוהדים על הראש שתמיד יראו בו כמי שגזל (זה עוול כי המאמן הגיע לב"ש בזכות, אבל זה יהיה הנרטיב) את מקומו של חביב הקהל ובשר מבשרם אליניב ברדה - כך שנקודת הפתיחה שלו היא מאד בעייתית.
תשאלו את אלי גוטמן כמה קשה לרשת את אליל ההמונים אחרי שהגיע לבית"ר ירושלים במקום אלי אוחנה. תבדקו כמה בלתי אפשרי היה למסאי דגו לחיות לצד הצל של ברק בכר. וגם לאחיו, ברוך דגו, היה קשה על הקווים כאשר אוהדי מכבי ת"א התהפכו עליו כשבקרית שלום ניסו להעביר אליו את השרביט מידיו של אבי נמני, המלך הצהוב הבלתי מעורער .
אם ב"ש תצליח סביר שהגעגוע לברדה יתקהה וקוז'וך ישרוד בטרנר. אבל אם העסק יקרטע לכל חץ מצד היציע אליו תהיה כתובת: מחוסר הניסיון, דרך היעדר קילומטרז' בקבוצות גדולות ועד לעובדה שהוא מבחינת הקהל אחראי לכך שהבייבי שלהם ברדה נאלץ לחפש את עצמו במקום אחר.
ברקת קיבלה החלטה שהיא זכותה המלאה כבעלים. אבל גם היא יודעת שיש במינוי סיכון עצום. בב"ש הנוכחית, שרק הולכת ומתרחקת ממכבי ת"א ומכבי חיפה למרות השקעה כספית אדירה של בעלת הבית שלה - אין הנחות. גם קוז'וך יודע שבדיוק כפי שברקת הבהירה שויתרה על ברדה כי רצתה שינוי, אם המאן הטרי לא יספק את הסחורה היא עלולה לרצות בשינוי שוב.
האציל
בזמן שבדרבי החיפאי האוהדים הירוקים מקללים את רובי שפירא ז"ל והאוהדים האדומים את אבי רן ז"ל, במה שיכול להתחרות באליפות העולם בגועל נפש - קיבלנו השבוע שיעור חשוב מאבא של חטופה, שהראה לכולם בכמה משפטים כמה חמלה יכולה להיות בספורט ואיך לכבות את כל האלימות והשנאה שבסוף תעלה בחייו של מישהו.
רוני שטיינברכר, אביה של דורון, אוהדת מכבי חיפה אמר השבוע באחד מאתרי האינטרנט בעקבו טקס שערכה מכבי חיפה להעלאת המודעות להחזרת החטופים: "אני שמח שדיא סבע חלק ממכבי חיפה. הסתכלתי עליו בטקס, והוא עליי, ואני חושב שהעניין יצא מפרופורציות. כאבא של חטופה, העניין הזה מאחוריי". ואם הוא סלח לסבע, אז כל אוהדי מכבי חיפה באשר הם צריכים לרדת מהסיפור הזה כאן ועכשיו.
קראו גם:
השכן החדש
אף אחד לא יודע מה יעצור את מסע הקניות המטורף של עופר ינאי לטובת הפועל ת"א כדורסל, והאם תהיה זו הצלחה מסחררת או נפילה על האף, אבל בטח שמתם לב שינאי, מתחיל להיות קצת מכבי ת"א של פעם כשהיתה מחתימה כל מי שיש לו כרטיס שחקן באיגוד הכדורסל והוא אמור להוביל קבוצה אחרת.
הפניה לתמיר בלאט היא הרבה יותר אמירה והעברת מסר מאשר רצון להתחזק נטו. גם הרעיון לפיו הפועל ת"א תעבור לשחק ביד אליהו - מעוז הצהובים, הוא לא רק רצון למכור מינויים אלא הצהרה של ינאי לשמעון מזרחי ושות': אנחנו כבר לא השכנים הנודניקים שאתם יכולים לסבול. אנחנו, ובכן, רוצים יום אחד להיות כמוכם והקיץ הנוכחי הוא רק הצעד הראשון.
במכבי ת"א בטוח שלא אוהבים את זה. בהפועל ת"א ישתכנעו שהם לא אוהבים את זה, רק אם הצעד ייכשל, אך ירימו את ינאי על הכתפיים אם זה ייגמר בצלחת.
אתם אמרתם:
"הייתי כדורגלן גרוע. אני מאמן יותר טוב מאשר הייתי שחקן"
(המאמן החדש של מכבי ת"א, ז'רקו לאז'טיץ', ברגע של מודעות עצמית (ספורט 5)
