כשמדברים עם אדריכל רם מרש, בעל משרד האדריכלים הגדול בדרום האחראי לפרויקטים ברחבי הארץ, ניכר שהוא אוהב מאוד את מה שהוא עושה. "מי שמתעורר בבוקר ורואה בניין ולא מתרגש ממנו לא יהיה אדריכל", הוא קובע, "זה כמו רפואה, אתה לא יכול להיות רופא אם אתה לא מתרגש מלטפל באנשים".
האיש שהטביע את חותמו על תוכניות ופרויקטים רבים ושותף למיתוגה של באר שבע, מתרגש בכל פעם כשהוא נשאל על תפיסות אדריכליות, מיזמים ויעדים תכנוניים. טביעת האצבע של מרש ניכרת בכל פינה בבירת הנגב, החל בפארק נחל באר שבע ומרכז הצעירים, דרך גשר הצינורות ובניינים בשדרות שז"ר וכלה במתחם סינמה סיטי החדש.
משרדו מתמחה בבינוי ערים, גשרים, מבני ציבור, מגורים, מוסדות בריאות, מסחר, בידור, משרדים, תעשייה ותחבורה, שימור, ועוד. "זה אתגר לא פשוט כי אנחנו כל הזמן צריכים להוכיח את עצמנו", הוא אומר.
ריק תכנוני
רם מרש (58), יליד באר שבע, נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר ברחוב רמב"ם הצמוד לעיר העתיקה, לא הרחק מבית ילדותו ברחוב סוקולוב. אביו יעקב מרש הגיע לבירת הנגב בשנת 1954 והקים את משרד עורכי הדין הראשון בעיר שהיה ממוקם ברחוב הפלמ"ח.
בבית הספר היסודי למד מרש ב'אחווה' ולאחר מכן בתיכון מקיף ג'. בסיום הלימודים התגייס לצה"ל, חתם קבע ושירת בתפקיד קמב"ץ במלחמת לבנון הראשונה והשתחרר בסיומה בדרגת סגן.
מיד אחרי השחרור נרשם ללימודי אדריכלות בטכניון בחיפה, וכמו באר שבעים צעירים רבים תכנן לחיות ולעבוד במרכז הארץ, אולם בתחילת שנות ה־90 החליט לחזור לעיר הולדתו, בעיקר בגלל האדריכל יוסף שרשבסקי ז"ל שחיפש שותף צעיר ונמרץ למשרדו בעיר. תחילה היה שותף במשרד 'שרשבסקי מרש' ובשנת 2002 פנה לדרך עצמאית ופתח את המשרד הנושא את שמו.
הפרויקט הראשון שלו, שבזכותו חזר לבאר שבע, היה תכנון מרכז חינוך למיח"א - מחנכי ילדים חירשים. הפרויקט השני שלו היה תכנון מפעל 'בל־ארט' בקריית יהודית.
בתחילת שנות התשעים, כשהגיעו גלי העלייה הגדולים מברית המועצות, היה ביקוש גדול לתכנון בנייני מגורים, ולצד אלה תכנן מרש את בנייני המשרדים בשדרות שז"ר וברחובות הסמוכים ובהם 'בית נועם', 'בית פריזמה', 'בית אביסרור', 'רסקו סיטי', ועוד.
"כשהגעתי לבאר שבע גיליתי, למרות שהמשרד שהגעתי אליו היה משרד מאוד משמעותי, שהיה פה חלל ריק גדול מאוד בתחום האדריכלות", הוא נזכר.
מה מאפיין את האדריכלות של בירת הנגב?
"בתחום התכנון נהוג יותר להעריך היסטוריה ומורשת, אז אנחנו חוזרים אחורה לאמצע המאה העשרים כשנוסדה באר שבע החדשה. היתה עכשיו תערוכה גדולה במוזיאון הנגב שעסקה בכך שבאר שבע הפכה להיות שדה ניסויים של האדריכלות הברוטליסטית".
"הביאו את כל האדריכלים הכוכבים של אז ואמרו להם 'הנה יש פה את באר שבע, יש פריפריה בונים עיר מחדש, בואו תחגגו', ואז הביאו לכאן רעיונות כמו שיכון ה' לדוגמה, רמט, הפטיו בשכונה ה', בניין 14 קומות בשכונה ב', אוניברסיטת בן גוריון שהחלה להתפתח עם מבני הבטון הגדולים, מעונות ג', מרכז הנגב, בית יד לבנים, בניין העירייה, ועוד".
עיר גנים במדבר
מרש סבור שכמו שבתל אביב יש את "העיר הלבנה" שמושכת אליה המוני תיירים, גם בבאר שבע אפשר ליצור את מה שהוא מכנה שמורת טבע אדריכלית. זאת ועוד, "לפני תשע שנים כשרוביק דנילוביץ' הקים צוותי היגוי למיתוג העיר, הוא צירף אותי לאחת הוועדות ובאתי עם רעיון שקראתי לו 'באר שבע סטייל'. באתי ואמרתי 'בואו ננסה להוציא פה הנחיות מרחביות ולייחד את האדריכלות בבאר שבע על ידי שימוש בחומרים שמייחדים את המקום כמו בטון גלוי, שילוב עם אבן ולנסות לשלב בין הדברים. זה לא כל כך תפס".
אף שאותו רעיון לא הבשיל, מרש מנסה לשלב בפרויקטים שלו את אותם חומרים המייחדים בעיניו את באר שבע - בטון גלוי ואבן ארץ־ישראלית. "אני הכי אוהב לעבוד עם האבן החברונית הירושלמית כי כשבנו את באר שבע בתקופה העות'מנית השתמשו באבן חול ממחצבות מקומיות, שהיא אבן לא טובה. בגלל זה רואים שבכל הבניינים בעיר העתיקה יש המון ארוזיה. אבל אבן מקומית מבחינתי זו אבן מישראל ולא צריך ללכת רחוק, ואני משלב גם מים - החלום של רוביק דנילוביץ' של עיר שהיא נווה מדבר".
ואם כבר עסקנו במים, מרש מסביר שהתורכים תכננו את העיר העתיקה ליד מקורות מים, למשל רחוב קק"ל שהוביל מבניין הסראייה לבאר־אברהם ולכיוון הוואדי. הוואדיות היו לא רק מקור מים, אלא נתיב מסחר חשוב משום ששימשו למעבר גמלים, בהמות ולרעיית צאן.
אילו טעויות תכנוניות נעשו לדעתך בבאר שבע?
"תוכנית המתאר הראשונה של באר שבע שהגה האדריכל אריה שרון התבססה על התיאוריה של עיר גנים. זאת סוג של טרגדיה שרודפת אותנו הרבה שנים".
"לקחו בעצם איזושהי תיאוריה שהיתה רווחת באירופה בתחילת המאה הקודמת, בעיקר באנגליה, של עיר גנים - עיר שנועדה להביא את האוכלוסייה הכפרית החקלאית לתוך הערים, ואמרו בואו ניתן הרבה מרחבים פתוחים ובתים טבולים בירוק. ומה קרה לבאר שבע? הירוק לא קיים והיו המון בתים שביניהם לא קורה שום דבר".
"לא הצלחנו לסגור את הפערים האלה בעצם כמעט עד היום. כלומר, נוצרה פה עיר שבנויה משכונות סביב איזשהו מעגל, מנותקת מהעיר העתיקה ובעצם חוויית העירוניות לא התפתחה פה, חוויה שכן היתה בעיר העתיקה כשהייתי ילד".
וזו טעות לדעתך?
"ברור שזו טעות, כי אם אתה מחפש איך מתכננים עיר מדברית, אז לא היו מפזרים אותה כמו שפיזרו אותה, היו מצופפים אותה. עם קצת חשיבה יצירתית, דווקא אפשר היה למנף את המרחבים האלה שיש בין הבניינים ולהשתמש בהם היום כאפשרות להתחדשות עירונית וציפוף. זה יצר לנו בעצם סוג של רזרבות תכנוניות שלא היו קיימות אם היינו מצופפים את העיר".
חוזרים למרכז העיר
מרש מזכיר שני תהליכים משמעותיים שהתרחשו ושאת תוצאותיהם אפשר לראות עד היום. מצד אחד, הבנייה לפי גישת עיר גנים שרוקנה את העיר העתיקה, ומצד שני, הרגולציה הממשלתית הדוחפת לפתח את השכונות החדשות בפריפריה.
שני התהליכים האלה החלישו את מרכז העיר. וכאן, מדגיש מרש, נמצא האתגר הגדול של בירת הנגב: השארת הסטודנטים בעיר ויצירת מקומות עבודה, מגמה שנראית כבר בשטח עם בניית קריית ההיי־טק גב־ים, קריית התקשוב, ועוד.
אף שהוא אינו חוסך ביקורת על המגמות האלה, מרש מסתכל על חצי הכוס המלאה ואומר, "מה שכן מנסים לעשות היום הוא שלוקחים את התקציבים של הסכמי הגג ומשקיעים אותם במרכז העיר כמו בשדרוג שדרות רגר, פארק נחל באר שבע, פארק הסופרים, השקעות באוכלוסיות חלשות, וכדומה. יכול להיות שבעוד חמש עד עשר שנים ההשקעה הזאת תגרום לאנשים להעדיף לבוא לגור דווקא בליבה של העיר ולא בפריפריה".
את התהליך הזה מרש חווה עצמו. לפני שלוש שנים עזב את עומר ועבר לגור בבאר שבע. "אני מאוד נהנה מהקרבה לכל דבר, מהעירוניות שקיימת בבאר שבע, במגבלה הבאר שבעית. לא אהבתי את הפרבריות של עומר", הוא מסביר מדוע עבר לעיר.
"דרך אגב, רוב השכנים שלי הם כאלה, אז אני מאמין שהתהליך הזה יכול לקרות, אבל הוא תהליך איטי. אני חושב שהתהליך הנכון בהתחדשות עירונית הוא תהליך אבולוציוני, כלומר תהליכים שקורים לאט ובטוח ולא בבום טראח, וגמרנו. אני מעדיף כשהדברים קורים לאט ולא ללכת להרוס שכונה ולהקים מגדלים ב'פינוי בינוי' כפי שקורה בסין. זה לא מוביל למקומות טובים".
מגדלים באוויר
במהלך הראיון מרש מזכיר כמה וכמה פעמים את תוכנית 'פינוי בינוי'. "אולי בזכות זה שבבאר שבע אין היתכנות ל'פינוי בינוי' בהיקפים שאנחנו מכירים ממרכז הארץ, נעשות פחות טעויות", הוא מדגיש.
אתה יכול לנמק?
"מה מייצר בעצם חיים טובים בעיר? אז קודם כל קהילה - אנשים וקהילה היא דבר שמתפתח. נניח שעכשיו אני מדבר על הקהילה של שכונה א', אני לא הייתי רוצה לקחת את הקהילה הזו ולהגיד לה 'את לא מתאימה לי, נשים אותך במקום אחר', ולא הייתי רוצה להגיד לה שמרגע זה הם יעברו מדירות בקומה ראשונה, שנייה או שלישית למגדלים של 30-20 קומות. הייתי רוצה לקחת את הקהילה הזו ולהתפתח ממנה".
נקודה נוספת שמרש מזכיר היא סוגיית קנה מידה. "לקחת שכונה של מבנים בעלי שלוש, ארבע או חמש קומות, ולבוא ולהגיד שעכשיו מכפילים את קנה המידה הזה פי חמישה או פי שבעה יוצר חלל עירוני לא נכון. זה מעמיס על התשתיות, זה יוצר צפיפות יתר על המידה וזה פתח לטעויות. יותר נכון ליצור את הדברים לאט לאט עם המון בלמים רגולטוריים".
האם נכון לדעתך להקים מגדלי מגורים באזורים צפופים, כמו התוכנית שהעירייה מקדמת בחניון הגרנד קניון?
"קודם כל העירייה עשתה דבר נכון וסימנה מקומות שבהם היא מעודדת בנייה לגובה לאורך הצירים הראשיים רגר, טוביהו ומרכז אזרחי, שם היא מדברת על בניינים של עשרות קומות, אי אפשר להימנע מזה, וזה נכון".
"מה שקרה בגרנד קניון ומה שקורה בכלל הוא שקמים מרכזים מאוד חזקים, ובאופן טבעי הם ממגנטים אליהם ערכי קרקע גבוהים, וכפועל יוצא עולים הביקושים. באופן טבעי, במקומות שהמרכזים האלה הצליחו הם יצרו סוג של אטרקציה. זה דבר טבעי. אני לא בטוח שזה נעשה במכוון, כי כשהקימו את הגראנד קניון לא בדיוק חשבו על זה שרוצים לבנות מגדלים מסביב, זה קרה באופן טבעי".
מה דעתך על בנייה לגובה בבאר שבע?
"חבל מאוד שאנחנו לא יודעים להפיק לקחים לאור ניסיון של עשרות שנים. תכננתי את מגדלי סוקולוב, מגדלי קרן, ועוד, ואני יכול להגיד שבכל אחד מהמגדלים שיש בו מאה יחידות דיור ויותר בכל כניסה היה קשה מאוד לשווק, קשה מאוד לתחזק וקשה מאוד לשמור על רמה גבוהה".
"לכן פיתחתי איזושהי תזה שהמבנה הגבוה האופטימלי בבאר שבע הוא עד שישים יחידות בכניסה, סדר גודל עד 15 קומות, הוא מכיל תמהיל של דירות של שלושה, ארבעה וחמישה חדרים. אני אומר שבמקום לתכנן מגדלים עם כל כך הרבה יחידות דיור, בואו תפזרו את הביקושים על יותר בניינים, וכך תיצרו עירוניות ובניינים אנושיים יותר שקל לתחזק אותם".
אז נכון לבנות מגדלים במתחם הגרנד קניון?
"כן. אם אני כרגע מנטרל את מה שאמרתי לגבי 15 קומות ומעלה. אם כבר בונים מגדלים, אז זה המקום".
עצמאית בשטח
לצד טעויות תכנוניות שנעשו בעשורים הראשונים של התפתחות בירת הנגב, מרש רואה גם מגמות חיוביות המנסות לתקן את טעויות העבר. אחת המגמות האלה היא הטיפול שמקבלים המרחבים הציבוריים ברחבי העיר.
"התחלנו בשנים האחרונות להעריך את המרחב הציבורי", אומר מרש, "בגלל שיש לנו הרבה שטחים פתוחים יש המון פוטנציאל למרחב ציבורי ואנחנו רואים את כל הגינות והפארקים שמתפתחים לאחרונה. זה מרחב ציבורי שהיה מאוד מוזנח. במחשבה שנייה, יכול להיות שאותה גישה של עיר גנים תהפוך בעתיד ליתרון".
איפה הייתי רוצה לראות את באר שבע בעתיד?
"אני רוצה לראות את באר שבע עיר שמפתחת עצמאות ברמה הארצית. רוביק דנילוביץ' דוחף חזק מאוד לכיוון הזה, הוא מדבר על זה מעל כל במה. היא צריכה עצמאות כדי להפוך למרכז בעל אופי משלו, לא להתחרות בתל אביב. באר שבע צריכה להיות מחוברת מאוד, עם כבישים, רכבות לאופקים, נתיבות, אשקלון, ערד, דימונה, ירוחם, מיתר, להבים. החיבור צריך להיות חזק מאוד".
מה אתה אוהב לעשות בזמנך הפנוי?
"אני אוהב לקרוא ספרים, אני חבר באגודת הידידים של תיאטרון באר שבע והולך הרבה להצגות. יש לי מינוי כבוד של הפועל באר שבע בכדורגל ואני הולך לכל המשחקים, הולך גם לכל המשחקים של הפועל באר שבע בכדורסל. אני מאוד אוהב מוזיקה, ואיפה שיש אפשרות למוזיקה אנחנו הולכים. אני משתדל לטייל הרבה בחו"ל. אין רגע דל".
