בנייה לגובה, מתחמי התחדשות עירונית ופיתוח צירים ומרכזי מסחר. זהו הדגש של תוכנית המתאר של באר־שבע לשנת 2030 שאושרה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ומשרטטת את הקווים המנחים לפיתוחה של העיר לשנים הבאות ובמרכזה חיזוק השכונות הוותיקות.
כך לדוגמה בשכונה ד', בחלק מהמגרשים הגובלים ברחוב יהודה הלוי, תתאפשר בנייה של עד 24 קומות משולבת בבנייה מרקמית, כאשר בפנים השכונה תותר בנייה מרקמית משולבת בבנייה גבוהה עד 17 קומות.
בציר טוביהו תותר בנייה לגובה של 30 קומות ובתוך השכונה (שכונה ט') בנייה של 18 קומות. כך גם בשכונה א' ובשכונות ותיקות אחרות. בעיר העתיקה תותר בנייה עד ארבע קומות וקומה חמישית בנסיגה (בניין בו המפלס העליון מרוחק מחזיתו).
"התוכנית החדשה", אומר סגן וממלא מקום ראש העירייה, טל אל על, שמכהן כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, "תאפשר לעיר לצמוח בקצב, בזמן ובמקומות הנכונים. התוכנית מחזקת באופן משמעותי עם אישורה את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בראשותי, עם מעבר סמכויות רבות מהוועדה המחוזית אלינו".
אל על מציין כי "העיר באר־שבע היא העיר הראשונה והיחידה במחוז דרום בעלת תוכנית מתאר, ומצטרפת למספר ערים מצומצם בארץ. לא פעם התבטאתי כי תוכנית זו היא פרי עמל של למעלה משש שנות עבודה, היא מבחינתי גולת הכותרת של עשייתי הציבורית והמקצועית. התוכנית תשפיע על התפתחות העיר בעשרות השנים הבאות: חיזוק המרקם הקיים, השכונות הוותיקות, המרכז האזרחי והעיר העתיקה".
קראו גם:
מה המשמעות של אישור התוכנית?
"אפשר לומר שסוף סוף לעיר יש תוכנית אחת כוללת שקובעת ומחייבת על פי חוק, איך באר־שבע תיראה בשנים הקרובות. אפשר גם לומר שזו האמא של כל התוכניות של העיר, וכל התוכניות מעתה צריכות להיות מותאמות אליה".
"המדיניות הפוכה"
בעירייה לא רואים סתירה בין תוכנית המתאר שמחזקת את השכונות הוותיקות להקמת שכונות חדשות ובנייה מאסיבית של אלפי יחידות דיור כפי שהתחייבה העירייה במסגרת הסכמי הגג, אולם לא כל אנשי המקצוע סבורים כי מדובר בתוכנית מסודרת.
פרופ' נורית אלפסי, ראש המגמה לתכנון ערים במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון, סבורה שהעירייה מאשרת תוכנית, אך למעשה פועלת הפוך ממה שהציעה.
"הרעיון של התוכנית טוב מאוד", היא אומרת. "הבעיה היא לא עם הרעיון של התוכנית אלא עם הביצוע. הרעיון הוא באמת לעשות את מה שעושים בהרבה מאוד ערים בעולם, במיוחד בעידן הנוכחי - להשקיע בשכונות הוותיקות, לכלכל אותן, לשפר את התשתיות שלהן, לעבות אותן, להפוך אותן לאטרקטיביות יותר, ולמשוך אליהן אוכלוסייה ועסקים. עיר פנימית חזקה זה חוסן בטוח לכל עיר. הרעיונות מוכרים וידועים, והמדיניות בפועל של העירייה היתה דווקא הפוכה ממה שתוכנית המתאר הציעה".
פרופ' נורית אלפסי פרסמה באחרונה מאמר שהתפרסם במגזין בינלאומי בו התמקדה בנושא חידוש השכונות הוותיקות לצד פיתוח שכונות חדשות על ידי הרשות המקומית.
"התוכנית מציעה איזון", היא מסבירה, "היא הציעה להתמקד תחילה במרכז העיר ורק אחר כך להתחיל לצאת החוצה. אלה דברים שכתובים בפירוש בתוכנית, אולם העירייה פועלת אחרת".
מספר פרויקטים שנעשו בשכונות הוותיקות יכולים לשמש מודל להמשך תוכנית התחדשות עירונית, טוענת פרופ' אלפסי. אחד מאלה הוא 'פארק הסופרים' בלב שכונה ב' שלדעתה נחשב לפרויקט מוצלח, אבל לא כזה שמשפיע על המגמה המסתמנת: "מקימים שכונות חדשות שהופכות להיות תחרות לשכונות הוותיקות. הן בעצם בולמות את התפתחות השכונות הוותיקות, גוזלות מהן גם את תשומת הלב היזמית, וגם לוקחות מהן משאבים בפועל".
