למצוא דירה להשכרה שעונה על כל הצרכים זאת כידוע משימה מורכבת. עבור סטודנטים בבירת הנגב הדבר מורכב עוד יותר. לרוב הסטודנטים יש תקציב מוגבל, רצון לגור באזורים המבוקשים הקרובים למוסד הלימודים, ותחרות עזה מצד עשרות אלפי סטודנטים שמחפשים גם הם מקום מגורים.
אז איך סטודנטית או סטודנט ממוצע מוצאים דירה להשכרה בבאר־שבע? יצאנו לבדוק מהם האזורים המבוקשים ביותר בקרב הסטודנטים, כמה משלמים על דירה ממוצעת, איך מצליחים למצוא בימים אלה דירה להשכרה במחיר סביר, והאם בשוק דירות שברובו מתנהל ברשתות החברתיות, למתווכים עדיין יש מקום.
כדי למצוא תשובות לשאלות הרבות, שוחחנו עם שלושה סטודנטים ששוכרים דירות באזורים המבוקשים בעיר, עם בעל מקום בילוי, וגם עם מתווך שעובד עם סטודנטים. קבלו את המדריך השלם לסטודנט שמחפש קורת גג בבירת הנגב.
להשתמש בקשרים
מורדי סבן (27), סטודנט להנדסת מכונות באוניברסיטת בן־גוריון, שוכר דירה ברחוב אליעזר בן יהודה בשכונה ב' עם עוד שני שותפים. הם משלמים על הדירה כ־3,600 שקל, כלומר כל שותף משלם 1,200 שקל בחודש.
בעיניו של סבן, מדובר במחיר סביר בהחלט. " לדעתי, הדירות כן במחיר סטודנטיאלי", הוא אומר. "מאז שהתחלתי לשכור דירות כאן, המחיר נשאר די דומה, משהו כמו 1,000–1,200 שקל. פשוט צריך לדעת לחפש. גרתי גם בדירה שבה שילמתי 1,400 שקל, זו הייתה דירה של שני שותפים, ולכן המחיר יקר יותר. חסכתי לפני התואר, אז הצלחתי לעמוד בזה, וזה היה רק לשנה. לדעתי, רוב בעלי הדירות מבינים שמדובר בבאר־שבע ולא במרכז, ונשארים בטווח הנורמלי של 1,200 שקל לחדר. אם הטווח שלך פחות מ־1,000 שקל, אז אני מאמין שיהיה לך יותר קשה, בטח באזורים המבוקשים".
האזורים המבוקשים שסבן מדבר עליהם כוללים בעיקר שתי שכונות: שכונה ב' ושכונה ד', בעיקר ברחוב רינגלבלום המיתולוגי.
"יש בניינים חדשים באזור שזה בנייני אביסרור, יעקב כהן, למדן ומתחם הבלוק, שזה גם אזור שהוא מאוד מבוקש", הוא מסביר. "יש בשכונה ד' את רחוב רינגלבלום שהקירבה שלו לאוניברסיטה משפיעה מאוד, מדובר בשתיים־שלוש דקות הליכה. שקלתי גם את האזור הזה, אבל בגלל שאני נייד על קורקינט, זה פחות קריטי לי. יש שם גם מלא בתי קפה, מסעדות, ברים, אווירה צעירה וכייפית שזה מושך הרבה אנשים".
כמה זמן לקח לך למצוא את הדירה שאתה גר בה ואיך מצאת אותה?
"בערך חודש של חיפושים. חברה תייגה אותי במודעה באחת הקבוצות בפייסבוק. חיפשתי רק דרך הפייסבוק. צריך להיות ממש על זה כל הזמן כדי למצוא".
יש לך טיפ לסטודנט שמחפש דירה?
"שיפעיל את כל הקשרים שלו וייכנס לדירה שחבר יוצא ממנה. קשה למצוא דירות ברחובות המבוקשים".
מספיק דירות לכולם
שלא כמו סבן שגר עם שני שותפים, מתן קוריאט (27) רצה למצוא פינה משלו. קוריאט, סטודנט לתקשורת במכללת ספיר, שוכר דירת יחיד ברחוב רינגלבלום בשכונה ד'. כיוון שהוא לומד במכללת ספיר, הקירבה לאוניברסיטה לא הייתה שיקול מרכזי.
"מצד אחד, בגלל שאני לומד בספיר, אז לא באמת עניינה אותי הקירבה לאוניברסיטה, מצד שני, הקירבה לאוניברסיטה זו קירבה לאנשים שרוצים לגור ליד האוניברסיטה שזה רוב הסטודנטים, אז זה כן שיקול, אבל לא שיקול מרכזי. לפני שהגעתי התייעצתי עם חבר מהבית מירושלים שעבר גם הוא ללמוד פה. בהתחלה עברתי לרחוב אלכסנדר ינאי, ורק אחרי כמה חודשים הבנתי מה הרחובות היותר מבוקשים ומה פחות. זה משהו שאתה מבין תוך כדי תנועה".
זו הדירה השלישית שקוריאט שוכר בבאר־שבע והוא למוד ניסיון בכל הקשור לחיפוש דירות בעיר.
"את הדירה הנוכחית לא לקח לי הרבה זמן למצוא אבל זה גם כי זה היה החיפוש השלישי שלי פה וכבר הבנתי פחות או יותר מי נגד מי", הוא מסביר. "כלומר, מה צריך לעשות בפייסבוק, להיות כל הזמן על הקבוצות ועל המודעות, להיות ראשון ולהראות רצינות. לקח לי מהרגע שראיתי אותה עד שסגרתי משהו כמו ארבעה ימים. אני אומנם גר באזור מבוקש, אבל הייתי די דינמי על הרבה רחובות, ומה שיצא לקחתי. מהחוויה שלי יש הרבה רחובות מבוקשים, ויש גם הרבה דירות והרבה אופציות, ולא כזה קשה למצוא. אנשים יכולים להגיד שהם לא מוצאים, אבל השאלה איך הם מחפשים".
משלמים את האקסטרה
גם לדעתו של קוריאט, אזורי הביקוש של הסטודנטים הם שכונה ב' ושכונה ד'. "בניין 'הבלוק' חד משמעית מבוקש מאוד", הוא מדגיש. "מאז שהוא נפתח, זה שינה את האווירה ואת המצב. יש להם סופר פארם ומסעדות מתחת לבית, ומדובר בבניינים חדשים מהניילונים שנראים טוב. בכללי, האווירה בשכונה ב' הפכה לאווירה של תל־אביב בתוך באר־שבע, כמו קהילה קטנה שרואה את עצמה מיוחדת יותר והגבול שלה זה בדיוק בכביש של מצדה שחוצה אותה. אם זה רחוב ביאליק ואם זה חז"ל שגרתי בו, כל הסמטאות בתוך חז"ל ששם זה רק חבר מוריש דירה לחבר, זאת התחושה. וכמובן גם רינגלבלום, גיורא והרחובות הסטודנטיאליים בשכונה ד'".
מה בעיניך הוא שכירות סבירה לדירה?
"אני משלם 1,650 שקל לדירת יחיד שזה מחיר מאוד זול. הממוצע הוא בין 1,800 ל־2,200 שקל, זה משתנה לפי הדירה והאזור. 1,800 שקל זה גם זול בעיניי, אבל זה תלוי מה אתה מקבל. יש בעיר הרבה קונסטלציות של דירות מחולקות ויחידות קטנות, אז אתה לא באמת יודע להגיד אם מה שאתה משלם שווה את זה או לא. בגלל שמדובר בדירת יחיד, יש הרגשה שצריך לקחת יותר. אני יכול להבין את זה, אבל מצד שני, ההבדל בין דירה של שלושה שותפים לבין דירת יחיד יכול להיות כולה 800 שקל. זה משהו די הזוי. לעומת מקומות אחרים, פה זה די מוזר שהפער בין דירה לשני שותפים לבין דירת יחיד או דירה לזוג הוא פער נמוך. אתה יכול למצוא דירה לזוג ב־2,800 שקל, אבל לדירת יחיד אתה אומר לבעל הבית ש־2,200 שקל זה המקסימום שלך. אלה פערים קטנים אבל צורת החשיבה היא קצת אחרת".
סטודנטים עדיין יכולים למצוא דירה להשכרה במחיר סביר, למרות עליית המחירים ולמרות הבניינים החדשים והיקרים יותר?
"נניח ב'הבלוק' וב'למדן', כלומר בבניינים החדשים, יש דירות מאוד יקרות שיכולות להגיע גם ל־1,900 לשותף, אז זה כבר משהו שקורה, אבל חד משמעית אפשר למצוא דירה במחיר סביר. בסוף אני אומר לעצמי - אתה משלם יותר ממה שאתה יכול לשלם, כלומר אני יכול לשלם פחות. לדעתי, התירוץ הזה שאין דירות זולות או שבעלי בית מייקרים את השכירות הוא לא נכון. יש דירות, פשוט יש המון שיקולים מסביב שגורמים לאנשים לשלם את האקסטרה".
שווה את המחיר
לעומת סבן וקוריאט, שאינם חוששים לחזור לדירותיהם לבד בשעות הלילה, עבור סטודנטיות רמת הבטיחות של שכונה או רחוב מסוים היא שיקול מרכזי.
כך גם במקרה של שירה אלוף (25), סטודנטית להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן־גוריון, ששוכרת דירה במתחם הבלוק החדש, שלדבריה, בטוח במיוחד.
"כשחיפשתי דירה היו לי כמה שיקולים בחיפוש", היא מספרת, "שתהיה דירה משופצת, חדרים גדולים, אזור טוב. כלומר אזור שלא מפחיד ללכת בו בלילה. אפילו הייתי שמה את הפרמטר של האזור הבטוח במקום הראשון, לפני הכול. לא הייתי הולכת לגור בשכונות שאני פוחדת לחזור באמצע הלילה. גם קירבה לאוניברסיטה היא דבר חשוב, אבל אם האזור הזה היה אזור שלא נעים לגור בו, גם אם זה היה דקה מהאוניברסיטה, לא הייתי בוחרת לגור שם".
אלוף גרה בדירה עם שותפה ומשלמת מחיר שהוא גבוה יותר מהממוצע. "אנחנו משלמות 3,800 שקל ביחד, לא כולל חשבונות, כלומר 1,900 שקל לשותפה שזה מחיר מאוד יקר", היא מפרטת. "יש כמה פרמטרים שגורמים לי להגיד 'טוב, אני שמה 400–500 שקל מעל הסטנדרט'. יש לי תמיכה כלכלית ברמת המאה אחוז, אז זה קודם כל. בנוסף, יש פה תנאים ממש נוחים. זה רק אני ועוד שותפה אחת, ובגלל זה המחיר יקר. בכל חדר יש שירותים ומקלחת בנפרד, חדרים ממש גדולים, מרפסת ענקית. לפנינו גרו רק זוג אחד, אז נכנסנו לדירה כמעט מהניילונים. הבניין מול האוניברסיטה שזה מדהים, נעים להסתובב פה בלילה. בגלל כל הברים מסביב, יש פה תמיד אנשים, אז זה גם משהו שהיה חשוב. יש קוד בכניסה לבניין, מעלית, וכל מיני שירותים ששווים את המחיר".
ומה עם מי שלא מקבל תמיכה כמוך? זה נראה מחיר סביר לדירה עבור סטודנטים?
"חד משמעית לא. זה מחיר מאוד יקר. אני חושבת שעד 1,400–1,500 שקל זה המקסימום שאפשר לעמוד בו, והוא סביר לסטודנטים".
מהם לדעתך האזורים המבוקשים ביותר בקרב סטודנטים?
"כל שכונה ב', בין איפה שאנחנו עד פארק הסופרים וטיפה אחריו, אלה המיקומים הכי מבוקשים. אני לא הייתי גרה בשכונה ד' וגם ממה שאני שומעת מהסביבה שלי, אנשים מחפשים להתקרב לאזור ב', בעיקר בנות, ובעיקר משיקולי ביטחון וחוסר נעימות ללכת בלילה במקומות אחרים כמו ג', ד', וכדומה".
רוצים לבלות
עוד שיקול שסטודנטים רבים מביאים בחשבון כשהם מחפשים דירה הוא היצע מקומות הבילוי שבקרבת מקום המגורים.
יעקב כהן, הבעלים של "בר גיורא", יודע היטב במה מדובר: רוב העובדים שלו וגם רוב הלקוחות שלו הם סטודנטים. "המקום שלי קיים חמש וחצי שנים", הוא מספר. "האמת, כשפתחתי האזור כמעט לא היה סטודנטיאלי, רוב התושבים של שדרת גיורא היו באר־שבעים ותיקים וכמעט לא היו סטודנטים. עם זאת, זיהיתי שהכול מסביב סטודנטים חוץ מהנקודה הזאת, ולאט לאט האזור באמת נהיה סטודנטיאלי והיום רובו הגדול הוא כזה. היום זה ברמה ש־85–90 אחוז מהאזור הוא סטודנטים".
בחופשות סמסטר, ובעיקר בחופשת הקיץ, כמות העבודה יורדת?
"כן, בטח. בעבר זה היה הרבה יותר משמעותי. אחרי הקורונה הייתה ירידה של 30 אחוז בלקוחות בערך, אבל עדיין משמעותי".
אתה מרגיש שסטודנטים בוחרים לגור באזור הזה בגלל הבר שלך ומקומות בילוי אחרים?
"בטח. אני גם רואה את זה בפוסטים ובפרסומים שבהם כתוב 'הדירה נמצאת ליד 'בר גיורא', נמצאת באזור סטודנטיאלי, כדאי לכם'. אז כן, לגמרי".
נעזרים במתווכים
נראה שסטודנטים המתגוררים בבירת הנגב מחפשים ומוצאים דירות למגורים בעיקר דרך הרשתות החברתיות או דרך חברים. מתווכים, שגובים עמלות תיווך, אינם נמצאים על הרדאר של רוב מחפשי ומחפשות הדירות הצעירים.
דור לוי, מתווך בחברת "דור נכסים" שמתמחה בין היתר בעבודה עם סטודנטים, טוען אחרת, ולדבריו, סטודנטים הם קבוצת לקוחות בפני עצמה.
"סטודנטים הם קהילה שלמה שבעצם מחולקת לכמה קטגוריות", הוא מסביר. "יש סטודנטים שהגיעו מחוץ לעיר ויש סטודנטים שהם בדרך כלל מהדרום. אלה מהמרכז רגילים לתנאי מחייה שונים".
תסביר.
"אם יש דירות שיש בהן יש כמה ליקויים, אז אלה שהגיעו מהמרכז או מהצפון יראו בזה משהו דרמטי שצריך לתקן עכשיו ואי אפשר לשכור את הבית בצורה הזו, ויש את הצד השני של סטודנטים שמוכנים להתפשר על דברים כמו תיקוני צבע או לסדר משהו בקיר או שידה שצריך להרכיב מחדש ודברים כאלה".
לוי ממשיך לתאר את ההבדלים בין קבוצות הסטודנטים, "הסטודנטים מהמרכז בדרך כלל באים עם תקציב שהוא יותר גבוה, וזה נותן לי אופציה לחפש להם יותר דברים".
איך סטודנטים מגיעים אליך?
"קודם כל באמצעות הרשתות החברתיות שזה פייסבוק, אתרי יד שנייה, ולפעמים אני גם מעלה פרסומים באינסטגרם, וגם מפה לאוזן כזה. דבר שני, יש קבוצות בוואטסאפ שנקראות 'יחידות דיור ללא עמלת תיווך'. אני בתור מתווך לא לוקח עמלת תיווך מסטודנטים ומאנשים צעירים, בעיקר על יחידות דיור. מסיבה אחת שקודם כל יש לי את הצד של המשכיר, אז אני מסתפק בזה. דבר שני, כולם בני הגיל שלי, ואני חושב שלכל האנשים יש לתת גם שכירות של חודש ראשון וגם עמלת תיווך, לכן אני חושב שזה הכי פייר לא לקחת עמלת תיווך".
בלי כאבי ראש
ובכל זאת, משיחות שניהלנו עם סטודנטים עולה שהרוב מוצאים דירות דרך הרשתות החברתיות או דרך חברים. אז מיהם הסטודנטים שבכל זאת פונים אל מתווכים? "יש אנשים שאין להם כוח לכל הבלגן של לחפש דירה, לעבור על הפרטים, להיות על הרשתות, ללכת לראות את הדירות", מסביר לוי.
"הם מעדיפים לפנות למתווך בידיעה שהם יתנו לו עמלת תיווך או מלאה או חצי מלאה והוא שובר את הראש בשבילם. הם נותנים לו את רשימת הדרישות שחשובה להם בדירה, לצורך העניין דיברתי עם שתי שותפות שאמרו לי 'אנחנו לומדות רוב היום, אין לנו כוח לסבב טלפונים, אנחנו רוצות ספציפית ברחוב א' ב' וג', קומה נמוכה, שני חדרים וסלון'. אני רושם לי את כל הפרמטרים ומביא להן מתוך כל מאגר הדירות שאני מכיר, בין שמדובר בדירות שלי כמתווך או שיתופי פעולה עם מתווכים אחרים, מצמצם להן לשלוש־ארבע דירות וקובע איתן סבב, והן יודעות שמגיעה לי עמלת תיווך על השירות ועל העבודה שמסביב. נכון יש כאלה שמעדיפים לעשות את הדברים בעצמם כדי לחסוך לעצמם את העמלה, אבל אני חוזר לנקודה הראשונה, יש מתווכים שאם הגיעו אליהם דרך הפוסטים או משהו כזה, הם עדיין דורשים עמלת תיווך. אז אם כבר אתה יודע שאתה עלול לשלם עמלת תיווך, עדיף לך לפנות למתווך ולתת לו כמה נקודות, ואז ככה אתה חוסך את זה".
מה האזורים הכי מבוקשים בקרב סטודנטים ולמה?
"אני חושב שהאזורים הכי מבוקשים הם בשכונה ב' ושכונה ד', מה שיותר קרוב לאוניברסיטה ולמכללות. בגלל שלדעתי אולי אין מספיק חנייה, אנשים מעדיפים להוציא את הקורקינט או את האופניים או ללכת ברגל. אני גם חושב שהאוכלוסייה 'קנתה' אותם. מה הכוונה? ברגע שנכנסה קבוצה של סטודנטים ששוכרים באותו מקום, אז זה יוצר אווירה סטודנטיאלית באותו אזור. תרבות צעירה, עוד שכנים סטודנטים, זה נותן איזושהי זרימה לאזור. לרוב מבקשים הכי קרוב לסטודנטים".
לסיכום, המסקנות הן די ברורות - השכונות המבוקשות ביותר בקרב סטודנטים הן שכונה ב' וד'. מי שמעוניין לשכור דירה בתקציב סביר, לרוב צריך להתפשר על דירת שותפים, ובמקרה כזה דמי השכירות נעים בין 1,000 ל־1,300 שקל לחדר. רוב הסטודנטים מחפשים את הדירה ברשתות החברתיות, אבל מי שאין לו זמן לחיפושים, יכול תמיד לפנות אל מתווך. ולבסוף, בטיחות האזור והיצע מקומות הבילוי הם שני שיקולים מרכזיים בחיפוש דירה בקרב סטודנטים וסטודנטיות בעיר.
