בבוקר יום ראשון השבוע, בזמן שרובכם ישבתם תחת מזגן או בפינה מוצלת כלשהי בניסיון לברוח מהחום המדברי המוכר של חודש יולי, מי שעבר במקרה באזור המטווח העירוני בבאר שבע לא יכול היה להישאר אדיש למראה הבחורה הצנומה שהיתה עסוקה כל אותה העת באימון - ריצה, עצירה, מציאת מסתור, דריכה, שליפה וירייה.
פקודה מהירה וקצרה של המאמן שלצידה, והסבב חוזר על עצמו. "לצערי, בתקופת השירות הצבאי שלי לא יצא לי לעשות הרבה מטווחים. עכשיו זה סוג של השלמה", אומרת בחצי חיוך אלמוג וקולקר, בת 21 מבאר שבע.
וקולקר, שבשגרת היום שלה מאמנת כושר אישית ויועצת תזונה בחדר הכושר 'גרייט שייפ', מוצאת את עצמה עסוקה מתמיד באחרונה. מאז החלה לעסוק בדוגמנות כלי נשק, היא נחשבת ל'תפוח אדמה לוהט' בעולם הדוגמנות הישראלי.
"אני עדיין חדשה בתחום הזה, כך שאפילו סוכן אין לי. מי שרוצה להציע לי עבודה צריך לדבר עם אבא שלי", אומרת הדוגמנית הצעירה שנולדה וגדלה במודיעין. "לא יצא לי לדגמן בכלל בעבר. נרשמתי פעם לתחרות 'מיס מודיעין', אבל אז, בערך בגיל 15, עברנו אחי, אחותי ואני עם אמא ובן הזוג שלה לבאר שבע".
אלמוג היא הבת האמצעית מבין שלושה אחים - אחיה הגדול, יניר (23), משרת כקצין בצה"ל, ואחותה הקטנה, ליאן (17), תלמידת תיכון במקיף ז'.
שירתת כלוחמת בשירות הצבאי שלך?
"התחלתי את השירות שלי כסמב"צית (סמלת מבצעים) ובהמשך פיקדתי על כיתת סמב"ציות בעצמי. עבדנו יחד עם גדודי לוחמים. אומנם לא הייתי לוחמת בפועל, אבל את השירות הצבאי שלי העברתי באזורים 'חמים' כמו עזה, מצרים וירדן. כל אירוע שהיה שייך לגזרה שהיתה תחת הקו שלנו, הייתי צריכה לעבור לשם".
כשהיא נשאלת על הקשר שלה לכלי נשק בצבא, היא מספרת כי "עשיתי מטווחים בהתאם לאזורים בהם הגדוד שלנו היה. זה מאוד תלוי במקום בו הוצבנו. אם קיבלנו הנחיה לצאת עם נשק, אז עשיתי מטווחים בהתאם לדרישות של הצבא. אפשר לומר שהייתי במבצע אבל לא מבצעית".
אל תתעסקו איתה
תתפלאו לשמוע, אבל בעוד תחום דוגמנות הנשק בעולם מפותח יותר, בארץ הוא עדיין בחיתוליו. "הצילומים שלנו לא נעשים רק בישראל אלא בעוד מקומות בעולם, לפי הדרישה של החברה שאני עובדת איתה. בישראל יש ארבע בנות שמתעסקות בתחום הזה כאשר הבולטת שבהן היא אורין ג'ולי. היא נחשבת ל'סוללת הדרך' שעוסקת בתחום כבר זמן מה ופתחה גם סוכנות לדוגמניות נשק", מספרת וקולקר.
אם מדוגמנית בתעשיית היופי המקומית מצפים שיהיה לה גוף חטוב, חיוך כובש ופנים קורנות, הרי שדוגמנית נשק צריכה גם להיות בקיאה במוצר שהיא משווקת ולדעת איך להחזיק נשק.
"מדובר בדוגמנות רגילה לכל דבר, רק שאני פשוט אמורה להחזיק נשק. יש בנות מאוד יפות שלא נכנסות לתחום הזה. צריך להבין, לא בוחרים כל בחורה יפה בשביל פרויקט כזה, אלא מכוונים מראש לנשים שיודעות להחזיק נשק. אני מעריכה שלפני שפנו אליי ראו תמונות שלי באינסטגרם מהשירות הצבאי עם נשק. היום כשאני כבר חלק מהתעשייה הזו, אין לי ספק שזה מוסיף נפח הרבה יותר מקצועי ואותנטי בצילומים".
וקולקר מציינת כי מלבד שיווק המוצר, היא עוברת גם הדרכות על כלי נשק. כן, הבנתם נכון, תעשיות הנשק קלטו את הפוטנציאל שיש לנשים יפות לשווק כלי נשק, ואם הן יודעות גם לירות בו, אז מה טוב.
"בדיוק כמו שמצלמים דוגמנית לצורך שיווק ופרסום של מוצר מסוים, כך זה גם עובד בתעשיית כלי הנשק. לעניות דעתי, אשה שמשווקת מוצר מסוג כזה, זה בהחלט יוצר העצמה של המוצר. הניגודיות שיש בין אקדחים ורובים שנחשבים למעוז הגבריות, לעומת אשה שהיא סקסית, יוצרת נישה מעניינת שבה חברות כלי הנשק מתחילות להבין את הפוטנציאל השיווקי הקיים".
איך הגעת להיות דוגמנית נשק?
"זה סיפור די משעשע למען האמת: יש חברה בינלאומית בשם 'CAA' עם סניף בישראל, שמשווקת אביזרים נלווים לכלי נשק וציוד צבאי נוסף. אחת לכמה זמן החברה פותחת תערוכה שבה היא מציגה חידושים בתחום. ביקשו ממני לעזור בסידור ובקבלת הפנים באירוע עצמו, ובמהלך התערוכה אחד המארגנים ביקש ממני להחזיק כלי נשק בשביל להעביר אותו ממקום למקום".
"כל מי שהיה באזור שלי וראה אותי מעבירה את הנשק, ממש התלהב לראות את זה. ביקשו ממני רשות לצלם אותי, ורק מהמבוכה הסכמתי. התמונות התפרסמו בכל העולם והתגובות היו ממש יוצאות דופן".
"אני לא רוצה שיהיה ספק, אם לא הייתי מכירה נשקים מהשירות הצבאי שלי, לא היה לי את הביטחון בכלל להחזיק נשק ביד, ולכן אני בהחלט חושבת שיש קשר ישיר בין הידע הקודם שלי מהצבא לאותנטיות של הצילומים - גם אז וגם היום. היום אני עדיין משתמשת באותו ידע בסיסי שרכשתי בשירות הצבאי שלי, אבל כמובן שלכל כלי נשק יש דגשים שונים ודרישות שונות".
את באמת יורה?
"תתפלא לשמוע, אבל אני באמת יורה", היא אומרת בחיוך. "בכל מטווח וצילומים, אני משתדלת לכוון כמו שצריך והפגיעות טובות מאוד אפילו. אני 'פייטרית' באופי שלי, ואם אני כבר יורה, אני רוצה לפגוע גם כמו שצריך. כמובן שכשאני נכנסת למצב שאני ממש מכוונת, זה נראה אמין ואז התמונה יוצאת טובה יותר. זה כמו שדוגמנית מדגמנת הרבה פעמים בגדים שהיא אוהבת, ואז הרבה יותר קל לה על הסט".
גירל פאוור
כחלק מהרצון לשמור על כשירות, כך שתדע לתפעל נשק ותהיה אותנטית בצילומים, וקולקר לוקחת חלק פעיל בתחרויות ירי 'מעשי־ספורטיבי'.
"זה די שונה מהמטווחים הקלאסיים שאנשים מבצעים במסגרות ארגוניות. ירי ספורטיבי הוא קצת אחר - האחיזה של האקדח שונה והדגשים שאנחנו מקבלים לירי שונים. כמובן שנושא הבטיחות בנשק הוא מעל הכל וממש לא כקלישאה. הפרות של הנחיות בטיחות יכולות גם להיות עילה להדחה מהתחרויות ובצורה הזו לסכן את כל הקריירה שלי כדוגמנית. באופן כללי, התחרויות עצמן מתקיימות בין פעם לפעמיים בחודש, ובכל פעם מטווח אחר בארץ מארח את התחרות הספציפית".
הזכרת קודם שכלי הנשק הוא תחום גברי. מה גורם לבחורה צעירה להיכנס לתחום הזה?
"אני מאוד מאמינה בהעצמה נשית. לדעתי, אין משהו שגבר יכול לעשות ואשה לא יכולה. אגיד לך יותר מזה - אין תחום שהוא גברי, אלא יש תחום שאשה עדיין לא עשתה. גם בקורס המאמנים שעשיתי, הרגשתי שבהתחלה די מקטינים אותי והוכחתי לעצמי שעם כוח רצון ומוטיבציה אפשר להגשים כל חלום".
"בחלק מהזמן אני עדיין מרגישה נימה של זלזול כשאני מגיעה למטווחים, ולא משנה אם זה לאימונים או לצילומים. התגובות הפחות נחמדות נעות בדרך כלל בשאלות ציניות של 'את באמת יורה?', 'את פוגעת טוב?', 'זה מה שאת עושה?' ויש גם כאלה שעל הדרך מנסים לתקן לי את העמידה הנכונה ולשפר את הטכניקה, אבל לא ממקום של לרצות לעזור, אלא שחושבים שאני כנראה לא מבינה".
"חשוב לי לציין שיש גם לא מעט תגובות חיוביות ותומכות שמדברות בעיקר על העצמה נשית. אני חושבת שזה בעיקר קשור לדור המודרני יותר כיום ורוב התגובות הן מנשים צעירות שמאוד אוהבות ומפרגנות למה שאני עושה".
וקולקר זוכה לתמיכה של המשפחה והחברים הקרובים, אך נאלצת להתמודד גם עם תגובות עוינות של אנשים שלא רואים בעין יפה את העובדה שבחורה ישראלית מדגמנת כלי נשק.
"יש גם כאלה, אבל הן לא רבות", היא מדגישה, "אני קוראת תגובות באינסטגרם שלי ומדי פעם יש תגובה של 'את מעודדת מלחמות והרג', והן בעיקר מעוקבים שלי בעולם. המגמה הכללית שאני מרגישה היא שכמו שהעולם, בדומה לישראל, תומך בי בעיקר מכיוון של העצמה נשית".
דאע"ש כבר סימנו אותך כמבוקשת?
"כן, האמת שקיבלתי גם כמה תגובות מדאע"ש, עוד כשהייתי מעלה תמונות על מדים מהצבא".
את נמצאת בקשר עם קולגות שעוסקות בדוגמנות נשק בארץ?
"לא עם כולן. אנחנו עובדות בסוכנויות נפרדות והעבודה שלי היא לא עניינה של מישהי אחרת. יש שתי בנות שעובדות איתי בסוכנות ואיתן אני בקשר טוב יותר. אנחנו משתפות ומספרות אחת לשנייה על הצילומים ועל החוויות והתגובות שאנחנו מקבלות. חוץ מזה, מדובר על תחום שנמצא בתחרות, ולכן אני מעדיפה באופן אישי פחות לחשוף".
את עושה שירות מילואים?
"אני רשומה לשירות מילואים, אבל עדיין לא קראו לי. מי שקורא את זה ויכול להשפיע - אני מבקשת לקבל צו בקרוב".
יש לך אקדח אישי שלך או שאת כל פעם יורה במשהו אחר?
"כן. יש לי אקדח שלי של חברת Smith&Wesson m&p2.0. קיבלתי אקדח בשביל שלא אצטרך כל פעם ללמוד להתעסק עם נשק אחר. זה גם מקל עליי בצילומים וגם בתחרויות הירי, אני כבר רגילה לאחיזה מסוימת וכך אני יכולה לשמור על רמת ביצועים טובה יותר".
איך היחס של הגברים אלייך?
"אני רווקה. למרות שבאמת לא חסרים מחזרים והביקוש בשמיים. אם אני בצילומים או שרואים אותי עם נשק גברים ממש נרתעים מלהתחיל איתי. הרבה מתחילים איתי בחדר הכושר ויש כל מיני משפטי פתיחה שמשלבים את הדוגמנות של כלי נשק או את העבודה בחדר הכושר, אבל עדיין לא היה מישהו שהפיל אותי".
