"תמיד הלכתי נגד הזרם. אדם צריך להכיר בעצמו כמו שהוא. רציתי להוכיח לכולם שלמרות שאני שמנה אני יכולה להיות כמו כל אדם אחר. רציתי להוכיח שאדם שמן יכול לעשות דברים שעושה אדם רזה", את ההצהרה הזו משמיעה באוזנינו ניב שם טוב (9), תושבת היישוב אשכולות בדרום הר חברון ובתה של השדרנית, הסטנדאפיסטית והשחקנית מיכל שם טוב.
בעוד בשנים האחרונות האם עמדה במרכז תשומת הלב, הפעם היא מפנה את הבמה לטובת בתה, שאולי לא שואפת לפתח קריירה כמו אמה, אבל בהחלט ירשה ממנה את כושר הביטוי וההתבטאות, למרות גילה הצעיר.
המבטים שהן מפנות זו לזו במהלך הראיון המשותף עמן, המלווים לא אחת בהתרגשות מסוימת, מעידים על הקשר החזק בין השתיים. "ניב היא למעשה המנטור שלי", מציינת מיכל שם טוב, "כל מה שאני עשיתי ועושה במהלך כל השנים מתגמד לעומת מה שהבת שלי עושה. היא משוש חיי".
בשנים האחרונות לקחה מיכל שם טוב, שבמופעי הסטנד אפ שלה לא עושה חשבון למימדי גופה ומעידה שמאז שהיא זוכרת את עצמה היא שמנה ("אני לא מתביישת בתואר הזה"), את נושא דימוי הגוף צעד אחד קדימה.
בשנתיים האחרונות בתה ניב מצטרפת אליה להרצאות ולמפגשים בנושא דימוי גוף שהיא מעבירה בעיקר בבתי ספר ברחבי הארץ. "להיות אדם שמן זה לא סוף העולם", היא מדגישה, "לא צריך לעמוד כל היום מול המראה ולהיות מתוסכל מהמראה שלך. צריך להיות מרוצים ממה וממי שאנחנו, וזה נכון לכל גיל, החל מהיום שאתה נולד".
נהנית לאכול
למשימה הזו היא גייסה את בתה ניב, תלמידת כיתה ד' בבית הספר 'פסגות' במיתר. "מאז שאני זוכרת את עצמי קלטתי את כל מה שההורים, בני המשפחה והחברים שלי משדרים בכל הקשור לעובדה שאני ילדה שמנה", אומרת ניב, "זו המהות שלי. נולדתי לזה. תמיד יש מי שתומך בי".
קרה שנתקלת בהערות פוגעניות בשל מימדי גופך?
"יש מקרים שאני רבה עם חברות על רקע היותי שמנה, אבל אני יודעת שזה נעצר רק במהלך הריב בינינו ולמעשה הן לא באמת חושבות כך עלי. אני יודעת שאני כזאת וזה בכלל לא מפריע לי. אני מה שאני. אני לא יכולה לשנות את הגוף שלי ואני לא שמה לב לדברים האלה וממשיכה הלאה".
ילדים יכולים להיות אכזריים מאוד. לא מעליבים אותך? לא מציקים לך?
"האמת היא שבגן הילדים או בבית הספר זה לא קרה לי. דווקא בבית מעירים לא פעם בסוגיה הזו ומייעצים לי לא להגזים עם האוכל ולרדת במשקל. יש פעמים שאני אוכלת ואוכלת ומעלה יותר במשקל, עוצרת ומפחיתה במשקל וממשיכה הלאה".
ניב מעידה על עצמה שהיא לא אוכלת ירקות. שום ירק לא נכנס לפיה. לעומת זאת, היא אוהבת לאכול מאפים, בורקסים, פיצות וגלידות. "על זה אני לא יכולה לוותר", היא מודה. "ההורים מדי פעם מעירים לי על הרגלי האכילה האלה ומבקשים להרגיע אותי בקטע הזה. אני נהנית לאכול".
"שלא תהיה כאן אי הבנה, ניב היא לא ילדה זללנית", מתערבת האם מיכל, נשואה וגם אמא לרום (11) ולילד נוסף שהצטרף למשפחה, "היא אומנם לא אוכלת ירקות, אבל אוכלת פירות. כשהיא מגזימה, היא יודעת לשים לעצמה גבול. ניב אוהבת לאכול. אוכל זה החיים שלה".
ניב, את רואה באמא שלך מודל לחיקוי?
"אני זו אני. אני לא צריכה שום מודל לחיקוי. יש לי את עצמי. אני אומנם לוקחת פה ושם דברים מאמא שלי ושומרת אותם לעצמי. אני לא מתכוונת לחקות את אמא שלי".
מאושרות בכל גזרה
המסע שמיכל שם טוב ובתה ניב עושות בסוגיית דימוי הגוף נולד אחרי שנים שמיכל עשתה קריירה מאחורי המיקרופון ועל הבמה. מבחינתה של מיכל, שהיתה בעבר פרזנטורית של מותג האופנה למידות ביניים 'סו סימפל', לא מדובר בעוד נדבך בקריירה שלה.
"הפכתי להיות מודל עבור אנשים רבים וזה התבקש ממני", היא מטעימה. "אני רוצה להוכיח שאני חיה את החיים שלי במלואם. זו מתנה מבחינתי. זה נולד כתוצר מהפעילות הרדיופונית והבימתית שלי, בניגוד לניב שכבר נולדה לתוך זה. בגילה של ניב לא היו לי את התובנות שיש לה".
זה דורש הסבר.
"בילדותי לא הייתי ילדה מאושרת ושמחה. תמיד הייתי מלאה. אני לא חושבת שנשים מבוגרות מגיעות לתובנות כמו שיש לניב. היא מתבטאת כמו אישה בת 40 עם ניסיון חיים עשיר, והיא כולה בת תשע".
מאז התבטאה שהיא אינה חוששת לחקות את בר רפאלי ולא מתביישת ללבוש מידה 48 ולחלום להיות הפרזנטורית השמנה הראשונה שמתנוססת על שלט חוצות בנתיבי איילון, מיכל שם טוב עברה לדבריה אבולוציה.
"כבר לא דחוף לי להיות על שלט חוצות באיילון, לי חשוב שיהיו ילדות כמו ניב", היא אומרת, "לא צריך להתעסק כל הזמן בשמירה על הכושר ועל הגזרה, צריך להיות מאושר בכל מצב ובכל גזרה".
את המסע שהיא עושה עם בתה מגדירה מיכל שם טוב שליחות. "זה הייעוד שלי בחיים. זה הכי חשוב מכל מה שאני עושה", היא אומרת, "אנשים קמים בבוקר לתוך איזו ונטילציה של חיים, אנשים אומללים, לא מסופקים משום דבר. אני רוצה לשדר את ההיפך".
"לא ראיתי מישהי שמסתכלת על עצמה במראה ואומרת לעצמה 'אני אש'. אז השמנתי בעוד חמישה קילו. אז מה? בוא נניח את זה בצד. בוא נתעמק בזוגיות, בהורות, בקריירה".
"תמיד לא נהיה מרוצים מעצמנו. ההשמנה היא עוד נדבך בקנקן שבמקרה הזה הוא הגוף שלנו. לא צריך להסתכל בקנקן, אלא מה שיש בתוכו. מה שאנחנו עושים לעצמנו, כשמייחסים חשיבות רבה מדי למראה החיצוני זו סתם צביעות".
עם יד על הלב, את רואה בניב גרסה משופרת שלך בתור ילדה?
"מה פתאום. ניב היא גרסה הרבה יותר טובה ממני. היא לא הספיקה להתקלקל, היא הרבה יותר מעוצבת ממני, הרבה יותר חכמה ממני בגיל הזה. אותי לימדו שאני צריכה להיות כמו כולם. אני מלמדת את ניב שהיא אב טיפוס. היא ילדה מאוזנת. אני מלווה אותה לכל מקום".
תניחו לילד
ניב שותה בצמא כל מילה היוצאת מפיה של אמה. "צריך לתת לאדם את החופש להיות כמו שהוא", היא אומרת, "יש הורים שרוצים שהילדים שלהם יהיו טייסים, מהנדסים או רופאים, ואני בדעה שלא צריך ללחוץ על הילדים. אני רוצה להתפרץ ולומר 'תניחו לילד ואל תכתיבו לו מה לעשות'. אני מכוונת את עצמי למה שאני רוצה לעשות".
נאמנה לאמירתה, ניב לא עושה חשבון למימדי גופה ומשתתפת בחוג לבלט קלאסי ביישוב מגוריה. היא מספרת שבשעתו הציעו לה ללכת דווקא לחוג לריקודי היפ הופ, בטענה ששם תוכל להוציא יותר אנרגיות, לשרוף קלוריות, וכמובן להוריד במשקל, אבל ניב אפילו לא חשבה ללכת בכיוון הזה.
היא העדיפה את חוג הבלט הקלאסי, תחום שנדיר למצוא בו רקדניות בעלות מידות גוף גדולות. גם במקרה זה ניב ביקשה לשבור מוסכמות. מבחינתה, להיות בלרינה שמנה הוא לא משהו יוצא דופן. נכון, ששאר משתתפות החוג דקיקות ורזות, אבל לניב זה כלל לא מפריע. היא מניפה את רגליה בקלילות ועושה פירואטים שלא מביישים שום בלרינה.
ניב, למה בחרת דווקא בבלט קלאסי?
"אני הולכת עם השונה. יש לי חברות שהולכות להיפ הופ, שזה סגנון כבד, ולעומת זה בלט הוא קל ואתה מרגיש בו כאילו שאתה מרחף. בחרתי בבלט כדי להוכיח שלמרות מימדי גופי אני יכולה להיות קלה כנוצה ולרחף. אני באה להוכיח שכל אדם יכול לעשות כל דבר שהוא רוצה בו. שום דבר הוא לא בלתי אפשרי".
"בניגוד לתחומים אחרים", מציינת ניב, "בבלט קלאסי אין ויתורים ואין הנחות. לא הצלחת לעשות איזו תנועה מסוימת או תרגיל מסוים, עלייך לחזור עליו שוב. אני לוקחת את זה ברצינות ומתמידה בזה".
את לא מרגישה שאת מפסידה חוויות ילדות בגלל כל הזמן שאת משקיעה בבלט?
"בכלל לא. הילדות שלי נשארת וזה לא מפריע לי. אני אומנם מתאמנת הרבה שעות ביום בריקוד, אבל זה לא פוגע בילדות שלי. זו חוויית הילדות שלי. יש לי גם זמן לשחק עם חברות. יש לי זמן לכל דבר, גם זמן לאכול. האמת שההתעסקות בבלט גם באה על חשבון השעות שפעם הייתי מקדישה לאכילה. זה מאזן את נושא האכילה".
מסע משותף
כבר שנתיים ניב מלווה את אמה בהרצאות בנושא דימוי גוף שהיא מעבירה במסגרת פרויקט "ניצוצות". "זה ממש כיף", היא אומרת, "אני לומדת מזה המון. רק במסע הזה אני מתוודעת פתאום לעובדה שאמא שלי צוחקת על מידות גופה. לא ידעתי את זה עד אז".
"מקבלים אותי כמו שמקבלים את אמא. בסוף גם רוצים לעשות איתי סלפי. מאמא שלי הם מבקשים חתימות. אני רואה את עצמי בהמשך הדרך ממשיכה בפעילות הזו. אני רוצה לפעול בקטע הזה של דימוי גוף במה שאמא שלי לא הצליחה לעשות בילדותה ובנעוריה".
"בניגוד לאמא אני רוקדת ושרה. אמא בילדותה לא עשתה את זה. אני גם לא צוחקת על מימדי הגוף שלי. אני לוקחת את זה בשיא הרצינות. קשה לי לצחוק על מה שאמא צוחקת".
זאת הפעם הראשונה שמיכל שם טוב ובתה ניב נחשפות בגילוי לב שכזה. מבחינתן המסר שהן מעבירות שווה את החשיפה. בקיץ שעבר, נזכרת מיכל, כשהמשפחה היתה בים, התעקשה ניב ללבוש ביקיני ולא בגד ים שלם.
"בילדותי לא היה לי איך להתמודד עם מצבי", מספרת מיכל. "לבשתי אז בגד ים שלם ועליו לבשתי חולצה. לא היה לי מי שיעבד איתי את המציאות שבה חייתי. אז בגיל מסוים ברחתי לתחום הצחוק. התייחסתי במופעים שלי לנושא ההשמנה כבדיחה. לא הייתי מודעת למימדי גופי".
"ניב לא זקוקה לזה. היא הולכת ישר. היא לא צריכה לעשות סטנד אפ כדי להטמיע את נושא דימוי הגוף. הבנתי שהסיפור של ניב יותר גדול ממני. היא לוקחת אותי בהליכה".
"אני לא חושבת לפתח קריירה מהנושא הזה כמו שאמא שלי עשתה", אומרת ניב, "אני לא מתכננת מופעי סטנד אפ, גם לא להצחיק אנשים. אני רוצה לעלות על במה ולהסביר לקהל מה הוא צריך לדעת על הגוף. בינתיים, יש לי את כל החיים לפניי".
