לפני כחמש שנים יצא משה עוז לרוסיה כדי לבקר במספר מפעלים לייצור נשק. כמי שהקים בשנת 2004 את חברת הנשק הישראלית caa הוא רקם במוחו הקודח כיצד לשדרג את רובה הסער קלצ'ניקוב, שפותח לפני כ־70 שנה.
צריך היה הרבה מהחוצפה הישראלית כדי לבוא אל המארחים הרוסים ולשכנעם כי כלי הנשק המיתולוגי הזה, שכבר הפך למותג, זקוק לשדרוג ולגרסה מתקדמת יותר. זה נשמע אולי פנטסטי ולא מציאותי, אבל עוז הצליח לשכנע את יצרני הנשק הרוסי, ואלה העניקו לו אור ירוק לשדרג את רובה הסער הוותיק. על שמו של הרובה הם לא הסכימו לוותר, ולכן הגרסה הישראלית של הרובה נקראת 'אלפא'.
"לקחנו את המנוע של הקלצ'ניקוב", מעיד עוז על עיסתו. "שיפצנו ושיפרנו את המעטפת שלו, והשארנו בו את המנגנון. על זה הוספנו ושיפרנו. הכנסנו בו את כל הטכנולוגיה החדשנית שלנו, וייצרנו למעשה נשק חדש על בסיס רובה הסער הישן. יצרנו קלצ'ניקוב חדש".
בחודש ינואר 2016 הוצג הרובה החדש לראשונה בתערוכת נשק בלאס־וגאס בארצות־הברית, זכה שם להצלחה רבה, ומאז בחברת הנשק הישראלית נערכים למכירתו ברחבי העולם.
עד כמה שזה יישמע מוזר, למשה עוז (49), כיום תושב מרכז הארץ, אב לשני ילדים, אין כל השכלה בתחום ייצור נשק. אמנם הוא בעל תואר שני במינהל עסקים, אך לתחום ייצור כלי נשק הוא נחשף רק במהלך שירותו הצבאי ובשנותיו הרבות בהן פעל במסגרת מערכת הביטחון, פעילות שהשתיקה יפה לה.
להיות חדשני
עוז נולד בבאר־שבע חודשיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. את ילדותו הוא עשה בשכונה ד', שם היה מוכר כילד שובב וחייכן. הוא למד בבית הספר היסודי 'מצפה', ואחר כך בתיכון מקיף ג'. בהיותו כבן 15 עבר עוז עם משפחתו להתגורר במיתר.
את שירותו הצבאי עשה עוז תחילה בקורס טייס. לאחר 15 חודשים הוא מצא עצמו משרת באחת הסיירות היותר מובחרות של צה"ל. ההמשך היה חמש שנים של שירות קבע, שבסיומן הוא נשאר במסגרות שונות במערכת הביטחון במשך 14 שנים.
עוז לא ממהר להסיר את הערפל מעל פעילותו הביטחונית המסווגת. הוא מוכן רק לגלות כי "הייתי ביחידות מבצעיות שונות במערכת הביטחון. גם עסקתי בהדרכה בתחום השימוש בכלי נשק, וגם הייתי המשתמש הסופי בהם. הכרתי את התחום מתוך השימוש העצמי שלי בכלי נשק, ואז גם נוצר בי הביטחון הזה מה כדאי לשפר בנשק כדי שהוא יהיה טוב יותר. ה'רומן' שלי עם התחום הזה החל עוד לפני כ־30 שנה. עברתי קורס ללוחמה בטרור במסגרת היחידה בה שירתתי בצה"ל, התחברתי לזה, וככה זה התחיל".
הסקרנות גוברת והדמיון שניצת, ככל שעוז בורר כל מילה היוצאת מפיו ונמנע מלחשוף את אשר עשה במהלך שנות פעילותו במערכת הביטחון. מבחינתו, בנושא הזה שתיקה שווה זהב.
לאחר השירות הצבאי עוז בוחר שלא לשוב למחוזות ילדותו ולעבור למרכז הארץ בעוד חלק מבני משפחתו מתגוררים בבאר־שבע. מבחינתו, חרף העובדה שזה כמעט שלושה עשורים הוא לא מתגורר בבירת הנגב, הוא נשאר באר־שבעי בנשמתו. "את זה", הוא מדגיש, "איש לא ייקח ממני, ולא חשוב היכן אני נמצא על פני הגלובוס".
בשנת 2004 פרש עוז ממערכת הביטחון, והחליט להקים מיזם יוצא דופן מסוגו: מפעל בקרית־גת לייצור אביזרים נלווים לכלי נשק. שנים לפני שהחל לייצר כלי נשק אמיתיים הוא התמקד בתחום האבזרים לנשק, כדוגמת מחסניות חדישות ונוחות לשימוש, כוונות מתקדמות, ידיות וקתות שאמורות להקל על המשתמשים בסוגי נשק שונים, אמצעים לראיית לילה ודורגלים שנפתחים בלחיצת כפתור ומסייעים לייצוב הנשק הקל שבידי המשתמש.
מה מביא אדם להקים מפעל כזה?
"במהלך כל שנות פעילותי עד אז התמקצעתי בתחום הנשק הקל והשימושים בו. כבר אז צצו במוחי כל מיני רעיונות כיצד לשפר ולהקל על המשתמשים בנשק. ככה זה התחיל. התחלנו בשדרוגים ובייצור אקססוריז לכלי נשק. בגדול, החלטתי לעשות דברים שאני אוהב".
המוצר הראשון שיצא מתחת ידיהם של עוז והצוות המקצועי שגייס לעזרתו היה 'אופק 1', שנשא את שם בנו הבכור, ונמכר ליחידה לאבטחת אישים. מדובר בתפס להרכבת פנס על רובה. כיום מייצר המפעל יותר מ־300 מוצרים, כשמרבית התוצרת מיוצאת לשוק האמריקאי.
עוז לא חושב שצריך הרבה תעוזה כדי לפתח מוצרים כאלה בלי רקע השכלתי בתחום. "כשאתה מתמקצע בתחום מסוים ויש לך ניסיון בזה, אז קל לך לבוא עם רעיונות שעד אז לא היו בשוק ולהעז", הוא אומר. "אין לי שום ניסיון בהנדסה, אבל האמת היא שאתה לא צריך. מסביבי יש מהנדסי נשק ומעצבי מוצר, שמוציאים לפועל את הרעיונות האלה. אני מכוון ברעיונות האלה לצרכים של המשתמש בנשק. לא צריך להיות מומחה בדברים האלה. צריך להיות חדשני ולהביא דברים שלא קיימים. המהנדסים מוציאים לפועל את הרעיונות שיש לך בראש".
ציוד לסרטים
הצצה נדירה אל אולמות הייצור של המפעל הייחודי הזה, שכל כניסה אליו מאובטחת מכל כיוון אפשרי, מאפשרת לך להיחשף לתהליך בו מרכיבים העובדים את כלי הנשק ואת האביזרים הנלווים אליהם.
כאן אתה נחשף ליצור דורגלים שמשמשים כיום את רובי 'תבור' ו'אם־16' של חיילי בצה"ל. הציוד גורם לך לתהות כיצד לפני עשרות שנים השתמשו חיילים בנשק האישי בלי כל האקססוריז האלה.
מוצר נוסף אליו נחשפנו, פרי המצאתו של עוז, הוא ה'רוני', הנקרא על שמה של בתו. מדובר במנשא לאקדח שמאפשר לייצב אותו כדי לבצע ירי מדויק יותר, וגם מעניק לו מראה של תת־מקלע מוקטן. עוז מדגים לנו כיצד בתוך שניות מוכנס האקדח למנשא והופך לדמוי תת־מקלע.
"זה מתאים למי שאין לו רשיון לשאת נשק ארוך", מציין עוז תוך כדי שהוא עושה לנו הצגת תכלית של הכלי, שכמותו ניתן לראות בסרטי פעולה. "זה מסייע לך להשתמש בו ביותר יעילות, ומעניק יותר יציבות בעת ירי".
בין לקוחותיו הרבים של עוז נמנים גם מי שאמונים על אספקת אביזרים שכאלה לטובת סרטי פעולה כמו ג'יימס בונד, ומכאן קצרה הדרך לידיהם של כוכבי קולנוע ידועים.
למרות שמדובר במפעל שמייצר כלי נשק ואביזרים נלווים שישה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, לא תשמעו כאן רעש מכונות מחריש אוזניים, וגם לא תראו עובדים שידיהם טבולות בגריז. 75 עובדים מועסקים במפעל, חלקם נכים וחלקם עובדים במסגרת שיקומית. על הקירות מתנוססות תמונות ענק של לוחמי יחידות מובחרות מהארץ ומהעולם כשהם מצוידים בכלי נשק ובמוצרים פרי ייצור המפעל.
עם לקוחותיו נמנים גופי ביטחון ואבטחה בארץ ובעולם, צה"ל ומערכת הביטחון. היקף המכירות נאמד בעשרות מיליוני דולרים בשנה. "אנחנו", מציין עוז, "מוגדרים כחברה ביטחונית שעובדת מול משרד הביטחון. כל נושא המכירות שלנו חייב באישור של משרד הביטחון".
סנטימנטים לבאר־שבע
המפעל ייצר במשך שנים אביזרים משלימים לכלי נשק, ולפני כשנה נרשמה במפעל אבן דרך היסטורית כאשר ניתן לו רשיון לייצר כלי נשק של ממש. כפועל יוצא מהרשיון הזה פיתחו עוז וצוותו את רובה ה'אלפא', הגרסה הישראלית של הקלצ'ניקוב.
"מדובר במשפחה של רובים בקליברים שונים", מסביר עוז. "אנחנו חולמים על ייצור כלי נשק במגוון דגמים כמו שיצרן רכב מייצר דגמים שונים של רכב".
אין חשש שהמוצרים שלכם יגיעו לידיים הלא נכונות כמו לארגוני טרור או לקבוצות גרילה ברחבי העולם?
"אנחנו מייצרים את המוצרים בהנחה שהם מגיעים למי שמדינת ישראל מאשרת למכור להם נשק ואביזרים נלווים. אתה כיצרן שולח את התוצרת שלך למקומות הנכונים. אין לנו שליטה אם זה יגיע אחר כך למישהו אחר. מה ההבדל בינינו לבין יצרן סכינים, שיכולים להגיע למי שדוקר ופוגע באנשים? ברור שיצרן הסכינים לא יפסיק לייצר בגלל המחשבה שהסכין תגיע לידיו של מחבל. בכנות אומר לך שאני לא אוהב לראות את המוצרים שלי בידיים הלא נכונות. תמיד קיים חשש שאפתח עיתון או אראה כתבה בטלוויזיה שמתעדת איזה מחבל אוחז בנשק שלנו. יש חשש מסוים, אבל אנחנו עושים את הכל שזה לא יקרה. הסיכוי שכלי נשק שלנו יגיע לידי ארגון מחבלים או קבוצת מורדים הוא נמוך מאד.עם זאת, אי אפשר למנוע זאת ב־100%".
היקף הפעילות של המפעל מחייב את הרחבתו. ההרחבה תתבצע סמוך למפעל הקיים. עוז לא פוסל אפשרות שבעתיד, אם צרכי המפעל יצדיקו זאת, להקים מפעל דומה גם בבאר־שבע.
"החברה מתרחבת", אומר עוז, "ויש לנו לא מעט עובדים מבאר־שבע. בטווח הקרוב אני לא רואה שאני מקים מפעל כזה בעיר, אבל אולי בעתיד הרחוק".
יש געגועים לבאר שבע?
"איזו שאלה? כל פעם שאני עובר בבאר־שבע, יש לי צביטה בלב. יש לי המון סנטימנטים לעיר ולהפועל באר־שבע. אני אוהד שרוף של הקבוצה. אני כל פעם נזכר איך הייתי מתגנב כילד לאצטדיון 'וסרמיל' כדי לצפות במשחקי הקבוצה. או שהייתי קופץ מעל החומה או מתגנב מתחת לחומה לתחומי האצטדיון. מה לא עשיתי כדי להיכנס למשחקים. כיף לראות את המקומות בהם גדלתי כאן".
חלום לחזור לבאר־שבע?
"בינתיים אני חולם להגיע לאצטדיון 'טרנר', אבל בצורה אחרת ממה שהייתי נוהג כילד. סוף-סוף אני רוצה להיכנס לשם בדרך הנכונה. חוץ מזה, אני באר־שבעי לכל דבר. גם כשאני כבר עשרות שנים מחוץ לבאר־שבע, אני תמיד נשאר נאמן לעיר הזאת וכמובן גם להפועל באר־שבע".
