מסדרון ארוך בקומה השמינית של 'בית קרסו' בבאר שבע מוביל אותך אל לשכתה של פרקליטת מחוז הדרום בתחום האזרחי, עורכת הדין אורית קוטב, שבעוד שבועות אחדים ימלאו שנתיים לכהונתה בתפקיד.
אם נדמה היה לנו שנפגוש כאן פרקליטה, שלשכתה עמוסה בכונניות עם ספרי משפט וכרכים עבי כרס של פסקי דין שונים, או שעל קירות חדרה יתנוססו תעודות המעידות על הסמכתה כעורכת דין וכבוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, אז טעינו בגדול. הקירות חפים מכל כוננית ספרים, גם התעודות אינן תלויות על הקיר.
"למיטב זכרוני", מציינת עו"ד קוטב בחיוך, "התעודות הללו נמצאות באיזו מגירה בביתי. אפילו בבית לא תליתי אותן. אני מקווה שאתם מאמינים לי שאני עורכת דין".
במקום התעודות והספרים מפארים את קירות לשכתה של עו"ד קוטב ציורים פרי עטם של בני משפחתה. על שולחנה מונחים כלי קרמיקה, פרי יצירתם של ילדיה. עו"ד קוטב משדרת צניעות לאורך כל הדרך, כך גם במהלך הראיון עימה. גם אם נשאל שאלות אישיות יותר, היא אמנם לא תתחמק ממתן תשובה עליהן, אך תעדיף יותר לדבר על פעילות המחוז עליו היא מופקדת ובעיקר על צוות הפרקליטים, שאמון על כל ההליכים המשפטיים בתחום האזרחי בין המדינה לאזרח. בחירה נכונה
עו"ד אורית קוטב (47) נשואה לאיש 'קול ישראל', גיא קוטב, ואמא לשלושה ילדים. היא נולדה בחיפה, אך את רוב שנותיה היא עשתה בירושלים. ב־17 השנים האחרונות היא מתגוררת במבשרת ציון, משם היא עושה את דרכה מדי יום בשנתיים האחרונות לבאר שבע, ללשכתה בקומה השמינית.
"זה לא כל כך נורא", היא אומרת, "לעשות את הדרך הזו. זו דרך מאוד יפה ולא כל כך ארוכה. משכימים קום בשש בבוקר ויוצאים ליום עבודה וחוזרים עם ערב הביתה".
קוטב מחזיקה בתואר ראשון ושני במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הביוגרפיה שלה כוללת 13 שנים בפרקליטות מחוז ירושלים, שם טיפלה בתיקים פליליים, אזרחיים ומינהליים, עד שנבחרה בשנת 2009 לעמוד בראש היחידה החדשה לתביעות ומיקור חוץ בפרקליטות המדינה, שהיתה אז בשלבי הקמה, ואחראית על ייזום תביעות והובלת מהלכי אכיפה בכלים אזרחיים.
בילדותך, בצעירותך, בכלל חלמת להיות משפטנית? "האמת היא שלא חלמתי על כך. הייתי בכלל רשומה ללימודי ארכיאולוגיה והיסטוריה באוניברסיטה בירושלים. לעסוק במשפט זה לא היה חלום ילדות שלי. במשפחה שלי אין אף אחד שעוסק בתחום הזה. הנגיעה היחידה שלי בתחום הזה בצעירותי היתה דרך צפייה בסדרות טלוויזיה שעסקו במשפט, כמו 'פרקליטי אל.איי'".
אז מה, חישבת מסלול מחדש? "חברה טובה שלי הציעה לי ללמוד משפטים יחד איתה, והיום אני יכולה לומר לך שאני מרגישה שזו היתה בחירה נכונה עבורי. אני מאוד שלמה עם הבחירה הזו, במיוחד כשמדובר בתחום העשייה הציבורית. את הארכיאולוגיה אני משאירה למישהו אחר".
המסלול האזרחי בדרך כלל מתקשר תפקידו של פרקליט המחוז לאורך השנים לתחום הפלילי. הפרשיות הגדולות עוברות תחת טיפולו ומן הסתם הן גם יותר מתוקשרות וזוכות לכותרות מאלה שבתחום האזרחי. רבים אולי אינם יודעים, אך בכל מחוז מכהנים למעשה שני פרקליטי מחוז, האחד מופקד על התחום הפלילי והאחר על התחום האזרחי, שעוסק יותר בדיני חוזים, מקרקעין, משפט מינהלי, תכנון ובנייה, הגנה על נכסי המדינה ושמירה על השטחים הפתוחים.
עו"ד קוטב בחרה במודע, לדבריה, לעסוק דווקא בתחום המשפט האזרחי ולאו דווקא במשפט הפלילי. "אני לא חושבת שהתחום הפלילי הוא יותר סקסי כפי שזה יכול להצטייר ויותר מעניין", היא אומרת, "בסופו של דבר כל אחד בוחר את התחום לפי רצונו. מבחינתי, לא היתה כאן בכלל שאלה לאיזה מסלול אלך. ברגע שסיימתי את הלימודים ואת ההתמחות, היה ברור לי שאלך לפרקליטות ולמישור הציבורי. לא התפשרתי על אופציה אחרת. מבחינתי זה היה או פרקליטות או לחזור לארכיאולוגיה ולהיסטוריה. הפרקליטות היתה בשבילי בית מתחילת הדרך והיה ברור לי ששם אני הולכת למקד את העשייה שלי".
לא היתה התלבטות בין הליכה למגזר הציבורי או למגזר הפרטי? "בכלל לא. זו בחירה במקום שאתה יכול לממש ערכים ציבוריים, לבחור להתמקד בדברים שעושים שינוי חברתי. אתה יכול להוביל אינטרסים של שלטון חוק, לתמוך במדיניות ציבורית שנועדה להתמודד עם תופעות פסולות בחברה".
"התחום האזרחי", מציינת עו"ד קוטב, "הוא מאוד מגוון ואתה יכול להשפיע בהרבה מאוד היבטים. זה עולם ומלואו. בעצם כל החיים שלנו כאזרחים מלווים בתחום האזרחי יותר מאשר בתחום הפלילי בהנחה שאתה אזרח נורמטיבי ולא עבריין. התחום האזרחי נושק לכל תחומי החיים שלנו. בתפקיד שלנו אתה נותן מעטפת כוללת לציבור האזרחים בתחומים שמלווים את האזרח ביום יום".
ובכל זאת, התחום האזרחי לא זוכה לכותרות או לחשיפה לאור הזרקורים כמו התחום הפלילי. איך את מסבירה זאת?
"התחום האזרחי נשמע יותר יבש, קשה לספר אותו וקשה לדברר אותו, אבל מדובר בתחום מאוד ערכי. נכון שבסופו של דבר הפרשיות הפליליות מצטלמות טוב יותר, הן נשמעות יותר סקסיות. אבל שלא יהיו אי הבנות, האזרח הנורמטיבי פוגש את התחום האזרחי בחייו בין אם זה כדי להרחיב את ביתו או כשבונים לצידו שכונה חדשה או סוללים מול ביתו כביש. אנחנו נותנים לו את המענה בקטע הזה. מבחינתי, הבחירה בתחום הזה היא מובנת מאליה".

משלבים זרועות

"אנחנו", מטעימה עו"ד קוטב, "מייצגים את משרדי הממשלה בבתי המשפט. כל משרד ממשלתי שמגיע לבית המשפט מיוצג על ידינו. אנחנו רואים את עצמנו כשומרי הסף. שומרי סף של שלטון החוק, בין אם אנחנו מתגוננים ובין אם אנחנו תובעים. אנחנו רואים את כלל המשרדים בראיית רוחב ולא נאפשר מצב שמשרד אחד יאמר דבר אחד ומשרד שני יאמר דבר סותר. המשרדים הממשלתיים הם חלק ממארג כולל של התנהלות ממשלתית. אנחנו בעצם משרד עורכי הדין הגדול במדינה של כלל משרדי הממשלה".
מה קורה כאשר שני משרדים ממשלתיים נוקטים בסוגייה מסוימת עמדות סותרות, כדוגמת פרשת כריית הפוספטים בשדה בריר שליד ערד. משרד הבריאות מתנגד, המשרד להגנת הסביבה אינו מתנגד ומשרד ראש הממשלה תומך בתוכנית לכריית הפוספטים. איך את מתמודדת עם מציאות שכזו?
"בסופו של דבר מוסדות התכנון יצטרכו לקבל החלטה, ואז אנחנו נצטרך לייצג את מוסדות התכנון. הכלל הוא, שאם אנחנו לא מצליחים לכנס את כולם לעמדה אחידה של כל משרדי הממשלה, זה יגיע לשולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. ביחד עם המשרדים הרלוונטים יקויים דיון ותיעשה חשיבה משותפת, והעמדה שתוצג בפני בית המשפט תהיה אחת. לא יקרה מצב שיבואו פרקליט של משרד הבריאות ופרקליט של המשרד להגנת הסביבה והם יתכתשו באולם בית המשפט. זה לא יקרה. גם לא תהיה התנצחות בין משרדי ממשלה על גבו של האזרח. לעתים קורה שיד שמאל לא יודעת מה עושה יד ימין. זה מצב בלתי נסבל מבחינתנו. הרעיון לייצר שילוב זרועות בין כל הגופים, לייצר סינכרון ומצב שהמדינה מדברת בקול אחד.

"אתגר גדול"

עו"ד קוטב רואה בתפקידה כפרקליטת המחוז סוג של אתגר. "מחוז הדרום", היא מדגישה, "הוא המחוז הגדול ביותר בארץ והוא בעל מאפיינים ייחודיים בהשוואה למחוזות אחרים בארץ, וזה האתגר הכי גדול להיות כאן. המדינה רואה את העתיד בנגב. צה"ל יורד דרומה, הדרום נותן מענה למצוקת הדיור במרכז הארץ. הנגב נמצא היום במקום אחר. אנחנו כפרקליטות מתמודדים עם המון אתגרים שנובעים מזה שהמדינה רואה בנגב אזור אסטרטגי, הרבה יותר מבעבר".
לא מעט סוגיות מעסיקות את פרקליטות המחוז בתחום האזרחי ואת העומדת בראשה. החל מטיפול בהפרות חוק בוטות בנושא שמירה על קרקע חקלאית ועל שטחים פתוחים, המשך בתופעת כרייה וחציבה של חול ומחצבים שונים ברחבי הנגב שלא כחוק, כמו גם סוגיית הבנייה הבלתי חוקית והפלישה לאדמות מדינה, בעיקר במגזר הבדואי. גם באשר לקידומה של התוכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית, יש לפרקליטות המחוז מה לומר ולו בהיבט המשפטי.
"כל הסוגיות האלה", מציינת עו"ד קוטב, "מייצרות הרבה מאוד עשייה משפטית בעלת היבטים ייחודיים למחוז הדרום. אנחנו בעצם דוגמה או המחשה לסוגיות מאד כבדות שמונחות לפיתחה של הממשלה. אנחנו אמורים לתת את התמיכה המשפטית למדיניות הממשלתית בנושאים הללו".
אחד הנושאים הללו הוא השימוש בקרקעות חקלאיות באזור שלא על פי הייעוד שנקבע לו בחוק. דומה שזה כבר הפך לתופעה במחוזותינו, אפילו לשיגרה מסוימת.
"זה נכון. זו תופעה. אנחנו פוגשים את השימוש בקרקע שלא בהתאם לייעוד בכל מיני נקודות, כמו במגזר החקלאי שם הופכים את הקרקע החקלאית לאזור תעשייה ומסחר בניגוד לחוק, או כשהמדינה מקצה קרקעות בפטור ממכרז לייעוד תעשייתי או תעסוקתי ואנשים משנים את השימוש ועושים בקרקע שימוש ריווחי, מה שמביא אותנו לפעילות אכיפתית מוגברת תוך שיתוף פעולה עם רשות מקרקעי ישראל".
השאלה היא האם הפעילות הזו מרתיעה?
"יש לנו הרבה פעולות אכיפה בשיתוף הגורמים השונים והרבה מהפעילות המרתיעה הזו יוצרת מציאות בה אנחנו פטורים מהגשת תביעות נגד פורעי החוק. המטרה שלי היא לא להגיש תביעות, אלא לייצר אכיפה. אם האכיפה נוצרת על ידי הנוכחות שלנו בשטח ומי שמבין שהוא יצטרך לשאת בעלויות פינוי הקרקע עליה הוא השתלט שלא כחוק אם זה ייעשה על ידי המדינה, אז הוא מעדיף לעשות זאת בעצמו, אז עשינו את שלנו. ברור שלאדם כזה עלויות הפינוי העצמי יהיו פחותות בהרבה בהשוואה לעלויות שיהיו כרוכות בפינוי של המדינה באמצעות כוחות משטרה, פקחים של רשות מקרקעי ישראל וגורמים נוספים. ראינו את זה בהרבה מקרים".
אבל לא הכל מסתיים בהסדר פינוי שכזה. כך, למשל, לפני חודשים אחדים נתבעו בעלי נחלה במושב שדה ניצן בחבל אשכול בנגב המערבי לשלם סכום של 400 אלף שקל בגין שימוש שלא על פי החוק בקרקע. באחרונה גם הוגשה תביעה מצד רשות מקרקעי ישראל להפסקת שימוש לא חקלאי בהיקפים נרחבים בשתי נחלות במושב מבטחים ותביעה לדמי שימוש בסכום של 800 אלף שקל. מדובר בתביעות שהוגשו בהמשך לכתב אישום חמור בגין עבירות בטחוניות שבוצעו על ידי בעלי הנחלות ולנוכח העובדה ששטחי הנחלה במבטחים שימשו בין היתר לאיחסון ציוד שהוברח, כך על פי כתב האישום, לארגון החמאס ברצועת עזה.
לצד התביעות לשמירה על הקרקע החקלאית הגישה הפרקליטות לפני חודשים אחדים תביעה כספית בגובה של יותר מ־416 אלף שקל כנגד פולשים לשטח ציבורי פתוח בתחומי העיירה הבדואית חורה, עליו הוקם מפעל לייצור בלוקים.
"אנחנו בתהליך של הגשת תביעות", מציינת פרקליטת המחוז, "יש לנו עוד תביעות בקנה. גם רשות מקרקעי ישראל מגישה תביעות באופן עצמאי. לא כל תביעה מגיעה אלינו. המבחן האמיתי הוא לא כמה תביעות יוגשו. בעיניי, ההצלחה היא ברגע שיגידו לי שלא צריך להגיש יותר תביעות ושהבעיה נפתרה".

נאכוף את החוק

עד שזה יקרה, עוד יעברו מים רבים בנחל באר שבע. בינתיים מאזכרת בפנינו פרקליטת המחוז את תביעת החוב ודרישה להשבת הקרקע במסגרת הליכי הקפאת הליכים נגד חברת 'סיליקט דימונה' שקיבלה קרקע בדימונה למטרת תעשיה ובפועל קידמה שימוש מסחרי במקרקעין.
"הקרקע כמעט וחמקה מידינו", מספרת פרקליטת המחוז, "על ידי שימוש מסחרי שלא על דעת רשות מקרקעי ישראל ובניגוד לייעוד הקרקע. בהתערבות הפרקליטות בהליכים המשפטיים הגיעה המדינה להסדר להקצאת הקרקע על ידה ולקבלת תמורה בגין הקצאה זו. מבחינתי, האינטרס הציבורי הוא העיקר. אסור להוריד רגל מהגז. שכל הזמן יידעו, שככל שלא תהיה הסדרה אנחנו נטפל ונאכוף את החוק".
כשמדובר, למשל, בחקלאים באזור שמתקשים להתפרנס מחקלאות ויש גם כאלה שמחסלים את משקיהם, ועושים דין לעצמם ומשנים את ייעוד הקרקע רק כדי לשרוד, הראייה היא שונה?
"אני יכולה לקבל את המצב הזה עד עשיית דין לעצמם. רשות מקרקעי ישראל ערה לשינוי שחל באופי החקלאות ומאשרת שימושים לא חקלאיים בקרקע חקלאית, אבל זה חייב להיות מוסדר ומאושר ולא שמישהו ייקח את החוק לידיו ויעשה דין לעצמו. אנחנו ערים לעניין ולמציאות המשתנה".
רוב שטחו של הנגב הוא מדבר. רק חול וחול וגם מחצבים החיוניים לשוק הבנייה והסלילה. משאבי הקרקע הללו קורצים ללא מעט עברייני כרייה וחציבה בלתי חוקית. במהלך השנה שעברה ננקטו הליכים כנגד חברה שכרתה חול בניגוד לחוק במישור רותם וכנגד חברה נוספת שפעלה בצורה דומה באזור ניצנה.
"האשלייה הזו", אומרת עו"ד קוטב, "שהמשאב הזה הוא בלתי נגמר ובלתי מתכלה, היא תופעה חמורה ולא נוכל להשלים איתה. זה משאב ציבורי ושייך לציבור וכל כרייה וחציבה טעונה אישור כנגד תשלומי תמלוגים למדינה. זה אחד היעדים שלנו לשנים הקרובות לפעול יחד עם רשות מקרקעי ישראל בנושא הזה. הפרקליטים לא יילכו לבדם בחולות כשהם מצויידים במשקפות לאיתור מי שכורה או חוצב בניגוד לחוק. לקחנו על עצמנו להוביל פעילות אכיפתית אינטנסיבית בשנים הקרובות. אני מקווה שזה שטר שאוכל לפרוע אותו במהלך התקופה שלי כאן במחוז".

בנייה במגזר הבדואי

תיק נוסף שמוטל לפתחה של הפרקליטות הוא סוגיית הבנייה הבלתי חוקית והפלישה לאדמות מדינה במגזר הבדואי, כמו גם הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב.
"בכל מקום בו נדרש קידום הסדר מקרקעין", מציינת עו"ד קוטב, "שם אנחנו נמצאים. השאיפה שלנו היא לפתור את הדברים במשאים ומתנים בצורה טובה ולא להקצין את הסיטואציה עד כדי הליכים משפטיים והכרעה משפטית, אבל במקום שלמדינה יש עניין בהסדרת מתחמי קרקע ולא ניתן להגיע הסדרים ולהסכמה אז מנהלים את העניין בבית המשפט, כמו למשל סיפורו של הכפר אל־עראקיב, שנמשך לאורך שנים".
סיפור כזה הוא סוג של מלחמת התשה? המדינה מפנה ואנשי הכפר חוזרים אל השטח. זה נראה כמו משחק 'חתול ועכבר'.
"במובנים מסויימים זה נכון. ברגע שהממשלה תקבע את מדיניותה בנושא אז אנחנו נתמוך בזה. אנחנו לא קובעים מדיניות. זה לא תהליך פשוט".
כשמדובר בנושא הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, היכן הדברים עומדים כיום לאחר שתוכנית פראוור לא הצליחה להמריא?
"זה מונח לפתחה של הממשלה. לא הפרקליטות תקבע איזה מתווה יהיה בנושא הזה. אנחנו יכולים להביא את ההיבט המשפטי בנושא. את התובנות שלנו אנחנו מביאים בפני הגורמים המחליטים. זו סוגייה שצריך לתת לה מענה ולהתמודד עם כל המורכבות והרגישות".
יש לך המלצה בנושא לגורמים המחליטים?
"את ההמלצה שלי בנושא אני אביא בפני אותם גורמים בדרכים המקובלות בדיונים פנימיים, לא באמצעי התקשורת. הנושא הזה חייב להגיע לפתרון. המדינה צריכה להשקיע מאמצים כדי שיגיע לפתרון".
ברזומה של עו"ד קוטב יש בכל זאת איזו נגיעה, לפחות בשנה האחרונה, גם בהיבט הפלילי, כאשר הפרקליטות בניצוחה הגישה תביעות נגד גורמי פשיעה. אולי אותן תביעות, שתכליתן היתה פיצוי המדינה כנפגעת מביצוע העבירות, לא עשו כותרות מרעישות, אבל כשמדובר למשל בתביעה נגד שלום דומרני בעקבות בניה בלתי חוקית שבוצעה על ידו במושב מגוריו על סכום של 70 אלף שקל או בתביעה בת יותר מ־17 מיליון שקל כנגד גנבי פגזים ממחסני תחמושת צה"ליים או בתביעה של 625 אלף שקל כנגד שני הצעירים הבאר שבעיים, ניב אסרף וערן נגאוקר, שלפני מספר חודשים העמידו את המדינה על הרגליים בגין החטיפה שלא היתה באזור חברון, אז זה לא דבר של מה בכך.

כאן כדי להישאר

כמעט שנתיים מכהנת עו"ד אורית קוטב בתפקידה כפרקליטת המחוז בתחום האזרחי. קודמה בתפקיד, עו"ד איתי בר, כיהן בתפקיד הזה שמונה שנים.
"כשהתקבלתי לתפקיד שלי ביחידת התביעות בפרקליטות המדינה", נזכרת עו"ד קוטב, "שאל אותי חבר טוב מה התפקיד הבא שלי. אמרתי לו שאני לא יודעת. הוא ענה לי שאני חייבת לדעת מה אני עושה בעתיד. כך גם שאלו אותי כשהתמניתי לתפקידי הנוכחי. אני לא חושבת על התפקיד הבא. במקום שאני נמצאת אני רוצה לעשות את הדברים בצורה הכי טובה. אני מתנהלת כאן כמי שבאה להישאר ולעשות את המקסימום".
ברגע של גילוי לב מודה עו"ד אורית קוטב כי "כולנו עובדים מאוד קשה. אנשים משקיעים את נשמתם בעבודה תוך ויתור על חיי המשפחה. כשאני מדליקה את המחשב שלי בערב בבית, אני מקבלת את כל המיילים מהפרקליטים. העבודה שלי פה היא לא יותר קשה מעבודתם של שאר הפרקליטים. כולנו עושים ויתור ורואים בעבודה הזו שליחות. העבודה הזו היא כמו ג'אנגלינג".
זה טעון הסבר.
"אנחנו משחקים עם הרבה כדורים באויר כל הזמן, בין החיים האישיים לבין העבודה. בתוך כל זה אנחנו צריכים להקפיד לתפוס את הכדורים האלה בזמן ולמצוא את האיזונים המתאימים".