מתי הפעם האחרונה שבה ראיתם מכונת תפירה, כמו שהיתה פעם לכל הסבתות שלנו? אז מסתבר שהעסק הזה דווקא חי ובועט, ואפילו עושה קאמבק לדור הבא. הנה, הסיפור הזה תפור עליכם.
בימים אלו חוגגים ב 'קמנמן - המרכז הארצי למכונות תפירה' 65 שנים להיווסדם. מהמרכז, שהחל כחנות קטנה בפסאז' אוניקו בעיר העתיקה בבאר-שבע, משווקים כיום לכל החנויות בארץ. במילים אחרות - כ-20 אחוזים ממכונות התפירה בישראל יוצאות מ'קמנמן'. איך זה בתור גאווה באר שבעית?
את העסק פתח הסבא אברהם קמנמן ז"ל בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת. אברהם היה ניצול גיטו וילנה שבליטא. אביו נרצח על ידי הנאצים וכילד דאג לפרנס את משפחתו. הוא החל לעבוד בחנות מכונות תפירה סמוכה לביתו וחלומו היה לפתוח חנות למכונות תפירה ובית מלאכה.
ואכן, שנתיים אחרי שעלה לארץ, הקים את החנות בפסאז' אוניקו, שהפכה לשם דבר והכי מוכרת בארץ. בנו, חנן (60), ונכדו, רועי (33) ממשיכים במאה ה-21 את השושלת והמסורת המקצועית המשפחתית.
מכונות התפירה, שמעלות בראשינו אסוציאציות בדמות הסבתא שמתקנת שמלה, או מחברת רוכסן או מכפלה, עברו חתיכת היסטוריה ודווקא הנשים הצעירות של היום "גילו מחדש את התפירה", כך טוענים האבא ובנו לבית קמנמן.
המקום הפך לנקודת מפגש עבור צעירות מכל העדות, הקהילות והדתות, וכפי שאומר חנן "יש קיבוץ גלויות כאן". הוא מוסיף ומספר:" הקהל היום הוא צעיר, הבנות הצעירות רוצות לתפור, זה קפץ דור מה שנקרא. אם אני, שבאתי פעם לעבוד עם אבא שלי עבדתי עם נשים מבוגרות, היום הבן שלי רועי עם נשים צעירות בעיקר".
רועי מדבר על השינויים הטכנולוגיים שלא דילגו על מכונות התפירה ואומר: "העיקרון נשאר זהה, בסוף זה הידיים של התופרת עצמה. דווקא אחרי הקורונה נשים גילו את היתרון שהן רוצות לתפור כי היה משעמם להן בבית ולנו זה עשה טוב".
קראו גם:
הנכד רועי רואה בהמשך העסק המשפחתי "אחריות ומחויבות, אבל גם צריך לאהוב את זה ואני אוהב את זה, וזה מה שחשוב".
שתי הבנות שלך ימשיכו בעסק אחריך?
"זה תלוי בהן".
אבל רועי בטוח שהמרכז שבנה סבו אברהם והמשיך אביו חנן, ימשיך להיות בשנים הבאות המרכז האולטימטיבי של מכונות התפירה בישראל, כשהפירמה המשפחתית רק תשגשג. בינתיים, טוב לדעת שתקתוק מכונת התפירה של סבתא, ממשיך גם לדורות הבאים.
