מאז מבצע "שומר החומות" במאי 2021 תחושת הביטחון האישי של תושבי הנגב, בפרט, ושל תושבי ישראל, בכלל, לא כמו שהייתה.
גל הפיגועים הקשים ששטף את ישראל באביב שעבר, ובייחוד הפיגוע הרצחני בסמוך למתחם "מבנה" בבאר־שבע שבו נרצחו ארבעה אזרחים, עדיין צרובים בזיכרון.
באחרונה נדמה היה שהמצב משתפר מעט, אבל אז התרחשו בסוף השבוע שעבר שני הפיגועים הקשים בירושלים, וטרפו את הקלפים. במציאות המורכבת הזאת מנסים ארגונים הפועלים למען דו־קיום בין יהודים וערבים בנגב לחזור לשגרה עד כמה שאפשר, ולהמשיך לקדם ערכים של שלום, שוויון וסובלנות.
בדרכי שלום
"במוצאי השבת האחרונה, לפני מהדורת החדשות ברדיו, ביקשתי מהבנות שלי לבוא ולשוחח איתי", מספרת השבוע ל"ידיעות הנגב" ד"ר שלומית גיא ששתי בנותיה, אמי (7) ולילי (9) לומדות בבית הספר הדו־לשוני "הגר־דגניה" בשכונה ג' בבאר־שבע מאז היו בגן. "בכיתות שלהן לומדים ילדים יהודים וערבים יחד בבועה של שלום ודו־קיום. הן לומדות בבית הספר הזה כי אנחנו כמשפחה מאמינים שהדרך היחידה לפתור את הסכסוך היא באמצעות שיח ובדרכי שלום".
איך מסבירים לבנות צעירות כל כך את המציאות הקשה שאנחנו נתונים בה אחרי הפיגועים שהיו בסוף שבוע בירושלים?
"סיפרתי להן שהיו שני פיגועים קשים בירושלים בשבת ושנהרגו הרבה אנשים. הן היו מבוהלות. הן שיתפו שהן מאוד מפחדות שהפיגועים יגיעו לבאר־שבע. בבוקר הבת הקטנה שלי סיפרה לי שהיא חלמה שמישהו מנסה לפגוע בה. בחלום היא צועקת 'אמא', אבל לא יוצא לה קול".
ד"ר גיא, אמא לשתי תלמידות ב'דו לשוני': "ביום שאחרי הפיגועים בירושלים, כל הילדות פחדו מאנשים שרוצים לפגוע בהן, אבל הן לא עושות הבחנה בין יהודים לערבים. הן פשוט מפחדות מאנשים רעים"
"ביום ראשון אחר הצהריים", ממשיכה ד"ר גיא, "כשבאתי לאסוף אותן, התיישבתי על הדשא בחצר בית הספר. לידי ישבו אמי, בתי הקטנה, ועוד שתי חברות שלה מהכיתה, ילדות ערביות. 'שמעת מה קרה בירושלים?', שאלה אותי אחת מהן. 'את יודעת שהיינו שם בביקור של המשפחה ושמאוד נבהלנו ונעלנו את כל הדלתות?' המבט שלהן בעיניים היה מאוד דומה למבט בעיניים של לילי ואמי, הבנות שלי, ערב לפני. 'אתן מפחדות להיות בבית הספר?', שאלתי אותן, 'והן סיפרו לי שפעם אחת נכנס לבית הספר הומלס וכולם ממש נבהלו ממנו כי הם לא ידעו מי הוא ומה הוא רוצה, אבל השומר בבית הספר שמר עליהם כל הזמן, ואיזה מזל שיש להם אותו".
מה התחושות ביום שאחרי?
"ביום שאחרי הפיגועים הקשים בירושלים, בבית הספר של הבנות שלי כל הילדות מפחדות מאנשים שרוצים לפגוע בהן. אבל הן לא עושות הבחנה בין יהודים לערבים. הן פשוט מפחדות מאנשים רעים".
מרגישים מבולבלים
גם שלושת בניו של עלי אבו עגאג', תושב באר־שבע, לומדים בבית הספר הדו־לשוני "הגר־דגניה" בשכונה ג' בבאר־שבע.
"ילדיי אוהבים את כלל האדם באשר הוא כאדם, מכבדים את מנהגו של האחר, ומקבלים את השונה באשר הוא", הוא מציין. "בבית הספר הם לומדים על מנהגי דתות ולאומים אחרים ומתחברים לערכים אשר קיבלו בביתי, ערכים של אהבה, כבוד, אחווה וקבלה".
איך מתמודדים עם המציאות שאנחנו חיים בה?
"בימים אלה של גזענות העולה מהמון כיוונים, ממשלה לאומנית־קיצונית אשר חרטה על דגלה כי לאומים מסוימים טובים ונעלים על אחרים, מחיקת זהויות והפחדה, וכי כל מי שלא תומך בדעתם במוצהר הופך לבוגד ולאויב, יהודים וערבים כאחד - בתקופה כזו הילדים שלי מרגישים מבולבלים. אלה לא הערכים שאותם קיבלו בביתי. אלו לא הערכים והמסרים שאותם קיבלו בבית הספר או מחבריהם בבאר־שבע, יהודים או ערבים, ומצב זה מבלבל אותם ולעיתים אף מפחיד אותם. ילדיי ואני מייחלים לימים של שקט, של חיים משותפים, שבהם הכבוד ההדדי והאחווה יהוו נר לרגלי כולם. אנחנו מקווים שימים אלו יגיעו במהרה".
עלי אבו עגאג', אבא לשלושה תלמידים ב'דו–לשוני': "בבית הספר הם לומדים על מנהגי דתות ולאומים אחרים ומתחברים לערכים אשר קיבלו בביתי, ערכים של אהבה, כבוד, אחווה וקבלה"
אפשר גם אחרת
"אנחנו קהילה יהודית־ערבית משותפת, הכי גדולה בנגב", מציינת מנהלת בית הספר הדו־לשוני "הגר־דגניה", אביטל בנשלום. "עברנו תקופות קשות יותר וגם תקופות טובות יותר. לנו כקהילה יש חוסן. החוסן הזה נובע מלהיות ביחד גם כשהמצב קשה ומתוח".
איך עושים את זה?
"זה אומר לעשות הרבה דברים ביחד. רק כך נוצרים קשרים ויש יכולת לדבר על דברים שקשים לנו. כולנו מנסים לעשות פעילויות שונות ביחד. אנחנו עורכים טיולים משותפים ומחנכים להביע אמפתיה לכל הצדדים. הכוונה היא ליצור מודל אחר. הילדים כאן גדלים למציאות שוויונית, הם לומדים את שתי השפות, הם יודעים ורגילים שיש להם חברים יהודים וערבים".
לפני כחודש, מספרת בנשלום, יצאו תלמידי כיתה ב' של בית הספר לסיור בבתי תפילה. הסיור כלל ביקורים בבית הכנסת אשל אברהם ובכנסייה בשכונה ג' בבאר־שבע, ביקור במסגד ברהט ופגישות עם רב, כומר ואיש דת מוסלמי. "אנשי הדתות השונות סיפרו לתלמידים הצעירים על משמעות הדת לקהילה. זה מה שיוצר את החיבור בין האנשים".
אי אפשר להתעלם מהסכסוך היהודי־ערבי שמחלחל גם למחוזותינו. כיצד פועלים במציאות כזאת?
"אנחנו נהנים מהביחד שלנו ושואפים לחיות אחרת. הסכסוך הוא לא גזירת גורל. אנחנו מוכיחים שאפשר גם אחרת. אנחנו נותנים לילדים לשתף ולהתלבט בקשיים ובפחדים שלהם תוך חינוך לסובלנות ולאהבת האדם באשר הוא. אנחנו מחנכים לאקטיביזם חברתי".
מה זה אומר?
"התלמידים לומדים על תרבויות שונות ועל כך שהמרחב הציבורי בעיר למשל יהיה משותף לכל הדתות. אנחנו רוצים לשנות מציאות. השבוע למשל שלחו תלמידי שכבה ג' מכתבים לבעלי בתי הקולנוע בבאר־שבע בבקשה שבסרטים שמוקרנים באולמות הקולנוע בעיר יופיע גם תרגום בשפה הערבית. יש גם יוזמה לשגר פניות דומות לבעלי מסעדות בעיר, שהתפריט שמוצג במסעדות יכלול גם את השפה הערבית. הכוונה היא להפוך את המרחב הציבורי למרחב יותר משותף. אנחנו גם מתכוונים לפנות לעירייה כדי שלקראת חג הפסח והרמדאן המתקרבים יוצגו שלטי ברכה גם בשפה העברית וגם בשפה הערבית. אנחנו מאמינים שבעשייה שוויונית ושותפות אמיתית נוצרת שייכות אמיתית מצד שתי האוכלוסיות".
"אנחנו עובדים ביחד כדי לקדם מטרות שחשובות לכולנו", מדגישה בנשלום. "הפעילות הזו מסייעת לנו לעבור את התקופות הקשות כמו זו שאנחנו חווים בימים אלה. הפיגוע בבאר־שבע באזור הביג בחודש מרץ אשתקד היה מאוד קשה לנו. אי אפשר להתעלם ממה שקורה. אלימות זו לא הדרך. אנחנו מקווים שמה שאנחנו עושים יצור עתיד טוב יותר לחברה שלנו. אני גם מקווה שלא נהיה בית ספר ייחודי ושעוד בתי ספר ינהגו כמונו".
"ליצור מציאות שפויה"
בבית הספר הדו־לשוני בבאר־שבע, שאותו מפעילה עמותת "הגר", לומדים 380 תלמידים ותלמידות, בהם 290 תלמידי כיתה א' עד ו' ועוד 90 ילדים המתחנכים בשלושה גני טרום חובה.
לדברי מנכ"ל עמותת "הגר", סאם שוב, "הכוונה שלנו היא לחבר בין אנשים בלי להיכנס לסוגיות פוליטיות ואידיאולוגיות. אנחנו למשל מקיימים במסגרת החינוך הבלתי פורמלי פעילות של שבט צופים של יהודים וערבים והוא כולל כ־100 חניכים ופועל בהצלחה רבה. לפני כשבועיים גם קיימנו קונצרט משותף ליהודים וערבים במשכן לאומנויות הבמה בבאר־שבע. בשנה שעברה גם קיימנו סעודת אפטאר משותפת ליהודים וערבים במתחם הקטר בבאר־שבע".
עם זאת, אי אפשר להתעלם מהמציאות הביטחונית וחוסר הביטחון האישי. איך מתמודדים עם המצב הזה?
"אנחנו מקיימים שיחות ומפגשים עם התלמידים ועם הצוותים החינוכיים. האמת היא שהילדים הרבה יותר רגועים מההורים. אנחנו עובדים גם עם ההורים ומקיימים מפגשי שיח משותפים. אנחנו חיים את זה כל הזמן ועוברים את זה תוך שיתוף פעולה ודיאלוג בין הצדדים. אני מכיר את המציאות הזו גם באופן אישי, כשאני מתגורר בעוטף עזה. אסור לנו להיכנע למעגל האלימות. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו באופן נורמלי. המטרה שלנו היא ליצור מציאות שפויה. חייבים לפתוח את העיניים ואת הלב כדי לבנות חברה משותפת".
דור של מנהיגים
ביום רביעי השבוע נכנס פאיז אבו סהיבן, שהיה עד לאחרונה ראש עיריית רהט, לתפקידו החדש כמנכ"ל משותף של עמותת "כוכבי המדבר".
העמותה, שמרכז פעילותה ממוקם במרכז "ג'ו אלון" הסמוך לקיבוץ להב, פועלת לפיתוח דור חדש של מנהיגות בדואית צעירה במטרה להוביל שינוי ולקדם את החברה הבדואית להיות חלק משמעותי בחברה הישראלית. את העמותה מנהלים בשיתוף יהודים וערבים.
נושא הדו־קיום בין יהודים וערבים באזור הנגב אינו זר לאבו סהיבן. כשהיה ראש העירייה של העיר הבדואית הגדולה בישראל הוא חווה תקופות קשות, כהגדרתו, בהן מבצע שומר החומות והמהומות שבאו בעקבותיו.
"למרות כל הקשיים הללו, הדו־קיום בין העמים נמשך", הוא מציין. "יש לנו ידידים מהמגזר הערבי. יש לנו שותפות במסגרת הפעילות באזור התעשייה 'עידן הנגב' ליד רהט, כולל עם יהודים דתיים וכאלה שמזוהים עם הצד הימני של המפה הפוליטית. עכשיו אני ממשיך בפעילות החינוכית המשותפת שמתקיימת בכוכבי המדבר. זה מוסד חינוכי שהמטרה שלו והחזון שלו הם להכשיר דור של מנהיגים צעירים מהחברה הבדואית כדי להוביל אותה לחוף מבטחים ולעשות שינוי".
5 צפייה בגלריה
חברי עמותת "כוכבי המדבר" עם פאיז אבו סהיבאן. "להכשיר דור של מנהיגים צעירים מהחברה הבדואית"
(הרצל יוסף)
פאיז אבו סהיבן, מנכ"ל משותף בעמותת "כוכבי המדבר": "נכון שהמצב הוא נפיץ, אבל זה לא משפיע על הארגון שלנו ועל החניכים והמדריכים. הם פועלים ביחד וחיים ביחד. הם כמעט כמו אחים"
איך הפעילות הזו תורמת לדו־קיום השברירי כל כך בין יהודים וערבים?
"הפעילות אצלנו מתנהלת על ידי מדריכים יהודים ומדריכים בדואים ביחד. אני בעצמי ליוויתי בשבוע שעבר מסע ניווטים של חניכים עם מדריכים יהודים ובדואים באזור ערד. זה עולם אחר לגמרי. אנחנו לא מייצרים סיסמאות, אנחנו מקיימים דו־קיום בשטח הלכה למעשה. המדריכים היהודים אצלנו מדריכים את החניכים הבדואים וזה דו־קיום לשמו".
הדו־קיום הזה לא נסדק בצל המציאות הביטחונית?
"המוסד הזה של 'כוכבי המדבר' נוסד לפני כעשר שנים. הפעילות שלו לא נפגעה בכל אותן שנים כתוצאה ממציאות ביטחונית כזו או אחרת. יש אמון בין הצדדים. להיפך, הקשר דווקא התחזק בין הצדדים. הכוונה היא לחיות יחד בנגב, יהודים וערבים כאחד, ולתת מענה לאוכלוסייה הבדואית. אנחנו לא רוצים להתבכיין, אלא להיות שותפים גם לגורל שלנו וגם לגורל של הילדים שלנו, לא דרך סיסמאות אלא דרך שותפות אמיתית".
אין לך תחושה שהמצב כיום הוא נפיץ, בעיקר אחרי הפיגועים האחרונים?
"נכון שהמצב הוא נפיץ, אבל זה לא משפיע על הארגון שלנו ועל החניכים והמדריכים. הם פועלים ביחד וחיים ביחד. הם כמעט כמו אחים. המסר שלנו הוא שאין לנו ארץ אחרת ושחייבים לחיות במשותף, יהודים וערבים. חייבים לכבד האחד את השני".
