"את יכולה להגיד לאדון ראש העיר שיזיז את המכונית המזוינת שלו מהחנייה? בכל פעם שהוא בא לדפוק את השכנה שלי, הוא סוגר לי את היציאה לכביש. אין, אין בושה בעיר הזאת. כמה קטנה, ככה דפוקה.
"עשרים אלף תושבים, כל אחד חושב שהוא בעל הבית ושאר האנשים סתומים, לא רואים ולא שומעים דבר. חול יש לו בראש, חול במקום שכל. זה מה שקורה כשחיים במדבר. בסוף המוח מתייבש. שיחגוג כמה שהוא רוצה. זה לא שאני מקנא בו. גם אני חוגג לא מעט. אפשר אפילו לומר שהמצאתי את הז'אנר. אבל אני בחיים, אבל בחיים, לא אחסום חנייה של מישהו אחר. זה עניין עקרוני אצלי".
כך נפתח ספרה החדש של רינה יוסף (54) "אתמול היה פה בית", שיצא לאור לפני כמה ימים בהוצאה עצמית והספיק מאז לעורר סערה ברשתות החברתיות ולהשאיר לא מעט מתושבי ערד פעורי פה.
יוסף, תושבת מיתר, משמשת ב־13 השנים האחרונות גזברית עיריית ערד. נוסף על עבודתה המוניציפלית, שבמסגרתה היא שקועה בספרי תקציב ובמאזנים רבעוניים, היא שקדה על כתיבת הספר שעלילתו מתחרשת בעיר הבדיונית מלח, עיר קטנה באמצע המדבר.
בספר, אותה עיר נקלעת לתקופת בחירות לראשות העירייה שנחצים בה גבולות אישיים וציבוריים, ומתמודד בלתי צפוי קורא תיגר על ראש העירייה המכהן.
ואם לא די בכך, התושבים החילונים והחרדים נאבקים אלה באלה: הווטרנים, ותיקי מלחמת העולם השנייה המתגוררים בעיר, יוצאים למלחמה על המועדון שלהם שראש העירייה מתכוון להעביר את מבנהו לידי הקהילה החרדית כדי לרכוש את תמיכתם בבחירות הקרבות ובאות.
קראו עוד>>
בתוך כל מהומת האלוהים הזאת נרקם גם סיפור אהבה בין רחל, מנהלת המוקד העירוני של העיר, לבין מיכאל, ותיק מלחמת העולם השנייה קטוע רגל שמבוגר ממנה בשלושים שנה.
מציאות ודמיון
"כל קשר בין עלילת הספר לבין המציאות הוא מקרי בלבד והוא על אחריותו של הקורא", מבהירה יוסף כשאנחנו חולקים איתה את המחשבה המתבקשת שמא עלילת הספר היא על המתחרש בערד.
"העובדה שאני גזברית בעיריית ערד גורמת לי להיות חשופה להרבה דברים שקשורים בעיר, בכלל, ובעירייה, בפרט. אין ספק שזה נותן רעיונות שאפשר לפתח אותם לכל מיני כיוונים".
בכל זאת, אי אפשר להתעלם מהדמיון בין העלילה שמתרחשת בעיר קטנה במדבר לבין מה שקורה וקרה בערד?
"יש גרעינים של אמת בעלילת הספר שמהם התפתחו סיפורים ענייניים. נכון שבערד יש מחלוקות ומאבקים בין חילונים ודתיים. השתמשתי בזה במהלך כתיבת הספר. המחלוקת הזו מניעה את העלילה. יש למשל רצון מצד הציבור החרדי לקבל נכסים נוכח הגידול הדמוגרפי שלהם, וזה לגיטימי.
"ראש העיר הדמיונית שבספר מחליט להשביע את רצון הקהילה החרדית ומורה על פינוי המבנה שמשמש מועדון ותיקי מלחמת העולם השנייה לטובת הקהילה החרדית בעיר, מה שגורם לתושבים הוותיקים לצאת למאבק על הבית.
"בתוך כל הסיפור הזה גם שזורה מערכת יחסים רומנטית בין מנהלת המוקד העירוני לבין אחד התושבים הוותיקים, כשהיא גם מסייעת לו במאבק ונחלצת לעזרתו עד הסוף הבלתי צפוי".
עד כמה עלילת הספר מתכתבת עם המציאות בערד?
"ההתכתבות היא האווירה. גם ערד וגם העיר הדמיונית מלח הן ערים קטנות יחסית שנמצאות באמצע המדבר. גם ערד וגם מלח הן ערים פריפריאליות. יש זרעי אמת. יש מאבק בין חילונים לדתיים, יש תלונות של תושבים שמופנות למוקד העירוני בנושאים שונים כמו ניקיון העיר, חנייה, מריבות בין שכנים. גם שם וגם כאן יש גזברית".
והתלונה על ראש העירייה בפרק הראשון של הספר?
"עלילת הספר היא כאמור דמיונית. התלונה על ראש העיר הדמיונית בפתיחת הספר היא בדיה מוחלטת".
החיים עצמם
יוסף נולדה בשנת 1967 באודסה שבברית המועצות לשעבר. בחודש דצמבר 1973, זמן קצר אחרי מלחמת יום הכיפורים, עלתה עם משפחתה לארץ. בילדותה גרה בקריית ים, וכבר בנעוריה, היא מעידה על עצמה, החלה לכתוב, בין שמדובר ביומנים אישיים ובין שמדובר בשירים. כמו כן למדה חמש יחידות ספרות בתיכון.
בצבא שירתה יוסף בתפקיד קצינת תנאי שירות, ואחרי שחרורה עבדה במושב ניר בנים שבדרום בתור ממיינת אפרסקים ("זו הייתה הסנונית הראשונה שלי בדרך לנגב", היא מציינת).
יוסף, גרושה ואם לארבעה ילדים, תושבת מיתר, מחזיקה בתואר ראשון ושני בכלכלה ובתואר ראשון במינהל עסקים מאוניברסיטת בן גוריון. 13 שנה הייתה מנהלת הכספים של מכבי שירותי בריאות במחוז הדרום, וב־13 השנים האחרונות היא גזברית עיריית ערד.
מה מביא גזברית, ששוקדת בימים כתיקונם על ספר התקציב, לכתוב ספר פרוזה?
"אני אוהבת לכתוב. כתבתי לרוב למגירה סיפורים לילדים ולמבוגרים, ואני מאמינה שביום מן הימים אולי הם יצאו לאור. הכתיבה היא כל הזמן בתוכי ועכשיו החלטתי שאם לא אשב ואקדיש לזה זמן, אז כלום לא יקרה. הגעתי למסקנה שאני חייבת להוציא משהו מתוכי כדי שהספר יצא לאור".
את לא חוששת מהסערה שהספר יצר?
"בוא לא נצא מפרופורציה. אין חשש מסערה בעקבות יציאתו של הספר לאור. זה לא רומן אירוטי. יש בו אומנם אלמנטים אירוטיים, אבל זה מה שיוצר את הבאזז. זה סוג של פיתיון. בעלילת הספר שזורים אלמנטים של אהבה וסקס. זה כמו בחיים עצמם".
ראש העירייה מפרגן
למרות הכל, כדי להקדים תרופה למכה, נקטה יוסף צעד יוצא דופן ויידעה את ראש עיריית ערד, עו"ד ניסן בן־חמו, ואת ממלא מקומו, דודי אוחנונה, על כוונתה להוציא לאור את הספר.
היא אף העבירה להם עותק לקריאה בטרם הוא יופץ ברבים. "לא רציתי שהם יופתעו", היא מציינת. "אני מאוד מכבדת אותם ולא רציתי שהם יחשבו שאני עושה להם משהו מאחורי הגב".
איך הם הגיבו?
"הם הופתעו. הם לא ציפו שהגזברית שלהם תוציא ספר ועוד על ההווי העירוני, למרות שכאמור העלילה של הספר רחוקה מהמציאות. ראש העירייה פרגן לספר שלי. זה לא מובן מאליו. העמיתים שלי הופתעו ופרגנו.
"אני מבינה שאנשים, בעיקר כאלה שעובדים בעירייה, רואים את עצמם בין דפי הספר, אבל צריך לזכור שמדובר בעלילה דמיונית לחלוטין. נכון, הספר מעורר עניין, אנשים סקרנים, אבל אין רוח סערה. הדרמה נשארת רק בין דפי הספר".
אגב, מה עומד מאחורי שם הספר?
"לקח לי המון זמן לבחור את שם הספר. היה לי ברור שאני חייבת לכלול בו את המושג 'בית'. בעלילת הספר שזורים סוגים שונים של בית. גם הבית של מנהלת המוקד העירוני, גיבורת הספר, גם הבית של ותיקי מלחמת העולם השנייה וגם העיר עצמה כבית של התושבים".
השם "אתמול היה פה בית" מבטא סוג של געגוע לעבר?
"בעיניי, זה לא געגוע אלא ציון של עובדה. אם אתה מתכוון לפרפראזה לשירו של אריק איינשטיין 'זה לא בדיוק געגוע, סתם נעים להיזכר', אז לא אסתור אותך".
"גזברית היא גם אדם שגם אוהבת לכתוב וזו התוצאה", מסכמת יוסף. "אני לא רק טובעת בספרי תקציבים עמוסי מספרים. אני אוהבת את העולם הכלכלי, ובמקביל, אני גם אוהבת ליצור כל מיני דברים. הפעם יצא לי ספר פרוזה.
"תהליך כתיבת הספר והוצאתו לאור בהוצאה עצמית היה מאוד מעניין לאחר שפניתי עוד בתחילת הקורונה למספר הוצאות לאור, ולאחר שנה הן חזרו אליי עם תשובה שלילית. לא ויתרתי והחלטתי להוציא את הספר בעצמי, תוך שיתוף פעולה עם עורכת התוכן אורנית כהן־ברק, והעורכת הלשונית שרית זיו. התהליך הזה היה מורכב לא פחות מהכתיבה עצמה".
את כבר חושבת על הספר הבא?
"ודאי. אני כבר מתכננת ספר נוסף של סיפורים קצרים ועוד ספר עתידי שאת עלילתו אני בשלב זה שומרת לעצמי בסוד".
"לא, זו אינה דמותי"
"ערד ידועה ברוח ההשראה והיצירתיות שבה והיא מהווה בית לאומנים ויוצרים רבים", אומר ראש עיריית ערד, עו"ד ניסן בן־חמו כשהוא נשאל על ספרה של גזברית העירייה, רינה יוסף.
"עובדה היא שאפילו גזברית מוכשרת וממוקדת בתקציבים עירוניים כרינה יוסף גילתה אצלנו את עולם הפרוזה הספרותית. לעניות דעתי, הספר כתוב בצורה מבריקה ומלאת הומור, ודמותו של ראש העירייה משתלבת היטב בעלילה. ולכל השואלים - לא, זו אינה דמותי במציאות ואני בהחלט מפרגן לרינה ומאחל לה המשך כתיבה להנאתה ולהנאת כולנו".
לעדכונים: חדשות באר שבע
