"תודה על הכל. נזכור אותך תמיד, מתגעגעים אלייך", כך כתבו בהתרגשות תלמידי בית הספר "ניצני הנגב" בבית קמה בפינת ההנצחה שהוקמה לזכרה של אגם וקנין ז"ל (9) שנהרגה בחול המועד פסח מעץ שנפל עליה בבית שכניה במושב תאשור.
אגם, ילדה חייכנית ומוכשרת, שכולם אהבו וחיבקו, הותירה אחריה חלל ענקי, הלם וכאב. "היא הייתה ילדה מאושרת", מספרת השבוע אמה נטלי בביתה במושב תאשור במועצה האזורית בני שמעון. "תמיד ידעתי שהיא ילדה מיוחדת וכשרונית, אהבה לשיר, אהבה לרקוד, הטבע סיקרן אותה. כל מקום שהיא הגיעה אליו פתאום התמלא באור".
העץ קרס
באותו יום שישי טרגי הלכה אגם בשעות הצהריים לבקר את חברתה המתגוררת רק כמה עשרות מטרים מביתה. "זה בית של זוג מדהים, ענת ואייל. ידעתי שאגם אהבה להיות בבית הזה. זה כמו גן קסום, המקום הכי טבעי לאגם", מספרת האם נטלי.
אגם התנדנדה בנדנדה שככל הנראה הייתה קשורה לעץ, ובשלב מסוים העץ קרס ונפל עליה. חברתה של אגם ניסתה להזיז אותה, אבל אגם לא הגיבה. "קראו לנו וראיתי את אגם על הרצפה וענת עוטפת אותה ובוכה 'תעזרו לי'. בעלה התרוצץ להגיש עזרה, אולם הסתבר שזה היה מאוחר מדי".
השכנים ההמומים, שאהבו מאוד את אגם, מתקשים לעכל את האסון שאירע בחצר ביתם. ההורים של אגם, נטלי וגולן, מחבקים את זוג השכנים. "מה שאמרתי לענת ובעלה אייל שהנחמה שלי שענת הייתה עם הבת שלי ולא עזבה אותה, הם עשו כל מה שהם היו יכולים לעשות", אומרת נטלי ומוסיפה, "היום אנחנו מחבקים אותם, קשה להם כי זה קרה אצלם בבית. אגם מאוד אהבה אותם".
סלפי אחרון
אגם וקנין, תלמידת כיתה ד' בבית הספר "ניצני הנגב", היא הבת השלישית של נטלי וגולן, אחות לנועם בת 15 ויהונתן בן 13 שחגג בר מצווה שלושה ימים לפני האסון.
אגם למדה בגן במושב ברוש ולאחר מכן בבית הספר היסודי ותמיד הייתה מוקפת בחברים וחברות. "היו לה המון חברים וחברות, גם ילדים מכיתות א' וב', תמיד עזרה, תמיד דאגה לחלש. הייתה לה חמלה שזה דבר נדיר, וזה מה שחיבר אותה עם אנשים", מספרת נטלי.
לאגם היו תחביבים רבים, והיא בעיקר אהבה מחול. שבועיים לפני מותה הטרגי השתתפה בכנס "בית ספר רוקד" בבאר־שבע ופגשה שם חברים וחברות וגם את ראש העירייה, רוביק דנילוביץ'. אגם ניגשה לדנילוביץ' וביקשה לצלם איתו סלפי וראש העירייה, כהרגלו, נענה מיד בחיוב.
"אגם ידעה שאנחנו אוהבים מאוד את רוביק. היא שלחה לי את התמונה ורשמה לי 'אמא, הצטלמתי עם סלב'. היא התרגשה מאוד", מספרת נטלי בזמן שהיא מתבוננת בתמונה של בתה עם ראש העירייה.
דנילוביץ' ששמע על הטרגדיה ביקר בבית הוריה של אגם כדי לנחם את ההורים והמשפחה. "רוביק הגיע וסיפר שברגע שקיבל את ההודעה, החג נהרס לו, והתמונה של אגם פשוט הייתה לו מול הפנים והקשתה עליו להמשיך לתפקד", מספרת נטלי.
בבית הספר "ניצני הנגב" נערך טקס לזכרה של אגם ז"ל. כל התלמידים לבשו לבן ובטקס הושמע השיר "קרן שמש" של בניה ברבי שאגם אהבה מאוד.
התלמידים, המורים וצוות בית הספר, הקשיבו למילות השיר שהלם את דמותה של אגם והעצב הורגש בכל פינה.
בסמוך להלוויה ערך צוות בית הספר מעגלי שיח לילדים, להורים ולמורים, שמטרתם הייתה להעניק תמיכה קבוצתית, לפגוש אנשי צוות מוכרים המהווים עוגן לתלמידים, ולאפשר להם לבטא את תחושותיהם.
החזרה לבית הספר אחרי חופשת הפסח לא הייתה פשוטה עבור התלמידים ואנשי הצוות. פינת הזיכרון שהוקמה בבית הספר מאפשרת לכלל תלמידי בית הספר לקרוא, לכתוב, לצייר ולהביע את תחושותיהם. בבית הספר מתכוונים להקים פינת זיכרון קבועה לאגם ז"ל.
ילדה מיוחדת
זרם המנחמים לבית משפחת וקנין אינו פוסק. מאות רבות של אנשים באים לנחם את בני המשפחה ומשתתפים בצערם הכבד. אנשי חינוך, הורים, שכנים, חברים ומכרים מיישובי הנגב, מביעים את צערם ומחזקים את ההורים ואת ילדיהם בשעתם הקשה.
ההורים עדיין לא מעכלים את מותה הטרגי של בתם האהובה, ואינם יודעים כיצד להתמודד עם האסון שנפל עליהם. הם מעלים זיכרונות של בתם האהובה ונזכרים ברגעים של אושר שהעניקה להם.
"היא הייתה ילדה מאושרת", מספרת נטלי, "היה לה הכל, לא רק הדברים החומריים, האהבה והחום שקיבלה, להיות עם החברות, להיות עם המשפחה. היא עזרה לאדם מבוגר, אימצה איש שהתקשה בשמיעה. היא ידעה לגעת בכולם, ילדה עצמאית עם ביטחון ותובנות של ילדים גדולים ממנה. אני אומרת שזו פיה שנגעה בהמון אנשים. בבית הספר קראו לה 'הנסיכה דיאנה'. כולם אהבו אותה, ילדה מיוחדת".
קראו גם:
במהלך ימי השבעה חיפשה האם נטלי כל פיסת מידע על בתה אגם. היא רוצה לדעת עוד ועוד, אילו דברים כתבה, מה ביקשה, אילו דברים אהבה.
לפני כמה ימים, כשנטלי עברה על חפציה של אגם, מצאה בתוך תיקייה מחברת שעליה כתוב "מחברת החלומות שלי". במחברת כתבה אגם על חלומותיה ומה הייתה רוצה להיות כשתהיה גדולה. "היא כתבה שהיא רוצה חדר של נסיכות ובית משלה".
ההורים החליטו להגשים את המשאלה של בתם המנוחה ומתכננים להקים בחוות הסוסים שבחצר האחורית שלהם את החווה של אגם. ההורים מתכננים לבנות בית מעץ עם חדר של נסיכות ששם יוצגו כל חפציה של אגם, ולצידם ספר זיכרונות, וכל מי שיחפוץ יוכל לכתוב בספר שיוקדש לחייה הקצרים את תחושותיו ורגשותיו.
