"המקלדת הפכה להיות כלי נשק"
יגאל חדד מציע לטוקבקיסטים להפסיק להסתתר מאחורי המקלדת ולזכור שמילים יכולות להכאיב יותר מאגרוף.
עיסוק: יוצר ותסריטאי.
מגורים: אופקים.
מי צריך לעשות חשבון נפש ולמה: "הטוקבקיסטים. ניסיתי פעם לפרק לפסיכולוגית מה מניע בן אדם, שאני מניח שהוא נורמטיבי, לכתוב כמה הוא שונא את הפוליטיקאי שמתחרה בפוליטיקאי אליל שלו, ומה הוא מאחל לו. רמז - לא בריאות. הוא פירט איך הוא יסבול. הרי אתה לא מכיר פרסונלית את האיש, ויש סיכוי שבנסיבות אחרות אולי אפילו תהיו חברים. אז איך תחיה עם התחושה שאיחלת סרטן בדם לו ולבת זוגתו שתחיה? ההסבר הוא פשוט: בעידן הרשתות החברתיות, המקלדת הפכה להיות כלי נשק של אומללות, כתבת משהו שאני לא מסכים איתו? חכה חכה יא אפס. אתה תחטוף ממני ארטילריה של מילים. בשפה הפלילית קוראים להם עברייני מקלדת, אבל הם בסך הכל פחדני מקלדת שכלואים בסגר מחשבתי שאין מצב שאפשר לחשוב אחרת מהם. אם תיקח מהם את המקלדת ותתחקר אותם למה כתבת את זה? אתה תמצא את עצמך מנער מהבגדים שאריות של חוסר ביטחון. כל פחדן מקלדת צריך לעשות חשבון נפש, ריסטרט אנושי. מילים משאירות סימנים אפילו יותר מאגרוף לפרצוף. לא כל אחד חסין מטוקבקיסטים שמקללים, מאשימים האשמות שווא מבלי להכיר עובדות, מאחלים מוות, מחלות ופשעים אחרים, או סתם שולחים לגור בעזה. אז בפעם הבאה שתלחצו 'פרסם' כדי לכער את האחר, תזכרו שזה יכול להיות אמא, אח או אחות, בן או בת הזוג שלכם. כן, מישהו חושב אחרת מכם, קורה, ומותר".
להכיר בעצמי
נדב דלומי (44) מצר על השירים שלא כתב, על השאלות שלא שאל, ועל כל דקה שהלך עם העדר
עיסוק: זמר ויוצר.
מגורים: להבים.
מי צריך לעשות חשבון נפש ולמה: "אני צריך לעשות חשבון נפש בכל יום על ההופעה שפספסתי מתוך עצלות נפש, על המילה הטובה שלא אמרתי לאותה זמרת, על השיר החדש עליו דילגתי אחרי 20 שניות תמורת חתולים מזמרים, על הכניעה לתוכנת המחשב שבוחרת עבורי מה לראות ולמה להאזין. על הוויתורים שעשיתי לעצמי, על הזמן שבזבזתי, על השירים שלא כתבתי, על המנגינה שלא דייקתי, שלא הייתי נוכח בכל רגע, על השאלות שלא שאלתי, על כל שניה ששחיתי עם הזרם, על כל דקה שהלכתי עם העדר, על כל רגע אוטומטי, על עיצוב התודעה על ידי כסף, על הספרים שלא קראתי, על ספרים שקראתי ולא התעקשתי להבין, על מחזות שלא ראיתי, על המקומות הקטנים והבמות הקטנות שימחקו, על היוהרה והקנאה.
על שנתתי למוחי וליבי להתערפל ולהתפזר, על ההיצע הבלתי אנושי של כלום בעצם וההתבטלות, מנגד, על המדידה הזדונית של צפיות, על המספרים, הנתונים, הפילוח וההתרפסות לאלוהי הדיגיטל. על הקושי לראות דרך הערפל את כל מה שהשגת, היצירות שיצרת, השירים שבראת, הצלילים שילדת, החברים הטובים באמצע הדרך, ולהודות על מה שיש".
תפסיקו להסתכל עקום
מורן עובדיה (29) סבורה שדווקא בימים אלה על החברה להתמקד בדברים הטובים והחיוביים במציאות השברירית שנכפתה עלינו
עיסוק: מפיקת אירועי חינה ומעצבת שמלות.
מגורים: באר־שבע.
מי צריך לעשות חשבון נפש ולמה: "החברה הישראלית צריכה לעשות חשבון נפש. התחושה הרווחת כיום היא שלא משנה מה יקרה לנו במדינה, בסביבה או בחיים האישיים, תמיד הנטייה תהיה להסתכל על מה שלא טוב. על כל מה שעקום. אנו בוחרים להתבונן בחצי הכוס הריקה במקום לבחור ולראות כמה טוב קורה סביבנו.
נכון, הקורונה פגעה בנו קשה. חוויתי אותה על בשרי בפן העסקי כשקיבלתי גל של דחיות, ביטולים ושינויים, מחד, אך היא הביאה איתה הסתכלות אחרת על החיים. הצלחתי להמציא את עצמי מחדש כל כך הרבה פעמים ועל כך אני מודה לה. הכי קל להרים ידיים. להאשים את הממשלה, המדינה וכל מי שלא חושב כמונו. אבל במקום לזרוק כל הזמן אחריות ואשמה על אחרים על כל מה שלא טוב, כל אחד צריך לקחת אחריות על עצמו. רק ככה יתחולל שינוי.
סיפור ידוע מספר על אדם שמחזיק בידו דף לבן חלק עם נקודה שחורה, וכל מה שהוא רואה זו הנקודה, כשבעצם סביבה יש לובן טהור ונקי. זה בדיוק הזמן לסכם שנה, לבחור לציין לעצמנו את הדברים הטובים והחיוביים שקרו לנו בשנה האחרונה - הם לגמרי שם, רק צריך להתמקד. אני מאחלת לנו שנה טובה ונטולת קורונה. שנחזור לחבק, לנשק ולשמוח עד שיכאבו הרגליים. ושרק נהיה בריאים - השנה למדנו שזה הבסיס הכי חשוב לקיומנו".
כדורגל ללא קהל - אין חיה כזו
עידן (ג'ונם) כהן משתוקק לחזור ליציע האוהדים ומאמין שאפשר גם ליהנות מכדורגל איכותי וגם להקפיד על ההנחיות
עיסוק: בעלים של משרד הפרסום 'ביינר כהן', דמות מובילה בקהילת אוהדי הפועל באר־שבע ויזם מוזיאון "דרך חיים".
מגורים: באר־שבע.
מי צריך לעשות חשבון נפש ולמה: "אני במגרשים מגיל שמונה, נושם את היציע ומתרגש כל פעם מחדש שאני עולה במדרגות. בין אם זה המדרגות השבורות של וסרמיל ואם זה המדרגות של הסן סירו, כשאינטר הגדולה הרגישה את העוצמה שלנו.
"הרגע הזה שאתה מגיע לאצטדיון הוא רגע של ניתוק, של עוצמה, של סיפוק רגשי ונפשי, משהו שמאוד דומה לדת ותפילה. בימים מורכבים אלו, שהחיים שלנו דינמיים ונעים בין החלטה כזאת או אחרת, הבריחה לכדורגל היא בגדר חובה.
"ניתן לעשות זאת מבלי לפגוע בהנחיות משרד הבריאות? תשאלו את הצרפתים, הגרמנים ועוד מדינות רבות. לכל דבר יש פתרון, בטח באצטדיונים עם עשרות אלפי מקומות. ביציע של 3,000 מקומות כמו ביציע הדרומי באצטדיון טרנר, ניתן להכניס גם 500 אנשים עם הפרדה של שישה כסאות בין אדם לאדם, ליצור מרחק של שני מטרים, ובכך לשמור על בריאות הצופים, באוויר הפתוח, ולספק צורך חשוב שחסר לכולנו בימים אלה - תרבות.
"כמובן שאפשר תמיד לשפר את האפשרות. להקפיד על שמירת מרחק, בדיקות חום וכל מה שיידרש כדי לספק לקהל את נחת הרוח הזו. לראות את הקבוצה שלך, שאתה אוהב ומעודד, עולה על כר הדשא - רע זה בטח לא יכול לעשות.
"אני מאחל לכולנו לחיות במדינה שיודעת להכיר בצריכת התרבות, בין אם זה מדובר באירועי ספורט, מופעי תרבות וכל דבר שיעשה קצת שמח בימים המשוגעים הללו. וכמובן, שאם יתאפשר לחזור למגרשים, נקווה שזה יקרה בטוטו־טרנר כמה שיותר מהר".
לכל חדשות באר שבע
