זה היה אמור להיות סיור לימודי שגרתי בתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן גוריון, אך בפועל – המתין לסטודנטים קונפליקט אמיתי. את היוזמה הוביל פרופ' ירון זיו, ראש בית הספר לקיימות ושינויי אקלים בבן גוריון, שרקם מפגש דרמטי וראשון מסוגו בין ראשי מפעלי ים המלח (ICL) לבין הארגונים הירוקים.
"האם אתם ישנים טוב בלילה כאשר הנזק הסביבתי שגרמו המפעלים לים המלח כל כך עצום?", הייתה רק שאלה קשה אחת שנציגי הנהלת המפעלים נשאלו, אך גם מהארגונים הירוקים לא נחסכה ביקורת.
המפגש התקיים במרכז המבקרים החדש של ICL בסדום. נכחו בו שמונה נציגים בכירים מהמפעל, ובראשם טובי שור, ראש מערכת תשתיות ומיטל ליאון, מנהלת איכות הסביבה של כיל ים המלח. מנגד ניצבו אסף צוהר, אקולוג מחוז דרום של רשות הטבע והגנים ושי טחנאי, רכז מחוז דרום מטעם החברה להגנת הטבע. במרכז הדיון ניצב הקונפליקט: פגיעה סביבתית עצומה לעומת צורך כלכלי חיוני של כריית המחצבים.
הדיון נפתח בשאלה חשובה של פרופ' זיו לנציגי הנהלת המפעל: "הפגיעה באזור עצומה, אתם לא רואים שיש פה בעיה?"
מיטל ליאון פרשה בתגובה מפה של אזור ים המלח, והצביעה על כך שירידת מפלס המים נובעת ברובה משימוש שנעשה במים לאורך מסלולי הזרימה מהצפון, "בעבר הגיעו הרבה מים, וכיום פחות, זו הסיבה לירידת המפלס, ואנחנו לא אחראים על רובה", אמרה.
בנוסף הסבירה שלמפעלים יש אחריות אקולוגית, ובזכותם מתקיים חלקו הדרומי המלאכותי של ים המלח, כולל חוף המלונות: "בתי המלון למעשה שוכנים על חוף בריכה תעשייתית, שאלמלא העבודה שלנו, כלל לא היה קיים".
טיעון נוסף שהציגה הוא כי המחצבים הנשאבים מהווים בסיס חסר תחליף לחקלאות במדינת ישראל, וכי המפעלים מהווים עוגן כלכלי משמעותי לנגב והערבה.
על כך הגיב נציג רשות הטבע והגנים, אסף צוהר: "אנחנו ממוקמים בשבר הסורי אפריקאי, תופעה אקולוגית יוצאת דופן. את התופעה הזו אסור לקחת כמובן מאליו. הרסו פה חלק גדול, והתוצאה היא התייבשות, בולענים. נזק בלתי הפיך".
אז אתגר פרופ' זיו את "ירוקים" ושאל: "כולנו אוכלים פירות וירקות, ומחצבי ים המלח מהווים חלק מהותי בחקלאות הישראלית, כיצד אתם עוצמים עיניים ומתעלמים מזה?"
"90 אחוז ממה שנשאב הולך ליצוא", ענה טחנאי והוסיף: "אנחנו מדינה קטנה שצריכה להשתמש במשאבי הטבע שלה בזהירות. כאן הכל נעשה בצורה בזבזנית וחזירית".
התשובה עוררה זעם בקרב נציגי הנהלת המפעל, שמיהרו להסביר כמה הם מודעים לחשיבות השמירה על הסביבה, ופועלים לפי חוקי הרגולטור. "חוק הזיכיון מתיר לנו לנצל מיטבית את המקום, ואנחנו פועלים בצורה הטובה ביותר כדי לפגוע בסביבה במינימום ההכרחי. חשיבות המפעלים עצומה למדינה, ואפילו הארגונים הירוקים מסכימים שלא ניתן, ולא צריך לסגור את המפעלים – ולכן חשוב שאנחנו כאן ודואגים לשמר את הסביבה", טענו.
ככל שהעמיק הדיון עלו גם הטונים. בין השאר, עלה נושא הרווחים מהמקום המוחזק בבעלות פרטית והמדינה רואה ממנו תמלוגים בלבד, "הכל נעשה על פי חוק, והמדינה, בהתבסס על תעשיות דומות בעולם, החליטה שהרווח הזה ראוי והולם", הדגיש טובי שור. כמו כן, הופנתה אצבע מאשימה לרגולציה הממשלתית שלטענת הארגונים הירוקים אינה מחמירה דיה, "אין גוף מפקח, החוק הוא חוק כלכלי שמי שעומד בראשו הוא שר האוצר", טען צוהר והוסיף: "איך אפשר לתמחר חיים של יעל?".
3 צפייה בגלריה
פרופ' ירון זיו, ראש בית הספר לקיימות ושינויי אקלים בבן גוריון
(צילום: איילת רוטה-גבאי)
הדיון הסוער אמנם לא פתר את הקונפליקט, אך נראה שיש מקום לאופטימיות זהירה כאשר בין הצדדים נרשמה הסכמה שיש לנקוט צעדים כדי לשקם את מה שנהרס, ולמנוע פגיעה סביבתית נוספת. "בשביל זה אנחנו עומדים בשער", אמרו אנשי המפעל והוסיפו: "אין לנו מה להסתיר, גם אם נסגור את המפעל, מפלס ים המלח ימשיך לרדת".
"המטרה הייתה לעורר דיון אמיתי עם שאלות שמעוררות פרובוקציה על מנת לקבל תשובות אמיתיות, זה דבר שלא נעשה עד היום, ואני מקווה שהמפגש הזה יעורר המשך דיון בסוגיה המהותית הזו לעתיד של כולנו", סיכם פרופ' זיו.
