ריקוד על עמוד הפך בשנה האחרונה לטרנד לוהט בבירת הנגב. יותר ויותר אנשים, ובעיקר נשים, מגלים את התחום המשלב תנועות ריקוד, אקרובטיקה ואימון כוח וחיטוב. עם זאת, התחום עדיין מזוהה עם מועדוני חשפנות שמהם הוא הגיע, אבל נראה שככל שהזמן עובר התחום הופך למקובל יותר.
אחת הנשים הבולטות בתחום בבירת הנגב בפרט, ובארץ, בכלל, היא יעל גורוחובסקי (31) מבאר־שבע. הכוריאוגרפית הראשית ומנהלת סטודיו TeTaTet בבאר־שבע נחשבת לפורצת דרך בתחום הריקוד על עמוד בנגב. במקביל לעשייתה בסטודיו, היא מתחזקת קריירה ענפה כשופטת ריקוד, ומדי שנה טסה לשפוט בתחרויות ברחבי אירופה.
גורוחובסקי היא גרושה ואם לילדה בת שלוש. "היא עכשיו בשלב הראשוני שבו היא יכולה להתחיל לרקוד", היא מספרת בהתרגשות. "אני לא יודעת אם היא תבחר בזה, אבל כמובן שאם היא תרצה אני האחרונה שאמנע את זה ממנה".
אם היה צריך עוד הוכחה לכך שתחום הריקוד על עמוד הוא כבר לגמרי חלק מהמיינסטרים, אז בקרוב הוא אמור להפוך לענף אולימפי. אם לא יקרה שום דבר חריג, הוא ייכלל באולימפיאדת פריז 2024. למרות זאת, עדיין דבקה בו סטיגמה.
"לפני שש שנים היה לי סטודיו קטן בשכונה ב' ושם היו ארבעה עמודים בסך הכל", מספרת השבוע גורוחובסקי. "לאנשים עדיין היה מאוד קשה להשתחרר מהדעה שמדובר על תחום די זנותי שהם מכירים ממקומות מפוקפקים. בכל פעם הייתי אומרת 'תתקדמו. אנחנו חיים בדור אחר', ומנסה להטמיע את התחום בדרכים יצירתיות".
באה לשנות תרבות
על גרם המדרגות שנמצא בסמוך לסטודיו של גורוחובסקי אנחנו מקבלים עדות ראשונה לפרפקציוניזם שלה, ובכניסה לסטודיו היא מבקשת מאיתנו בחיוכה הכובש לחלוץ את הנעליים. לרגע אנחנו לא מבינים אם מדובר בנוהלי קורונה או בנוהלי הסטודיו שהיא מנהיגה במקום. "זה משהו שמאוד חשוב לי שכל מי שמגיע לכאן יעשה, אחרת גם הילדים וגם ההורים שרואים את זה פחות מקפידים על הכללים", היא מסבירה.
אף שהעברית של גורוחובסקי שוטפת ועשירה, המבטא הרוסי הכבד עדיין מורגש מאוד, זכר לכך שרק לפני 12 שנה היא עלתה לארץ הקודש במסגרת פרויקט 'מסע'. לדבריה, הליך העלייה לארץ לא היה פשוט, כיוון שכבר במולדובה עתידה בתחום הריקוד והמחול היה מובטח.
"מגיל שלוש התחלתי לרקוד ובהמשך גם הגעתי לנבחרת הממשלתית של נשיא מולדובה", היא מספרת. "בגיל 15 עברתי ללמוד באחת האקדמיות המובילות בעולם למחול - דאנס אקדמי בלט בשטרסבורג שבצרפת. זו נחשבת לאקדמיה מובחרת, בעיקר בגלל שהם מזמנים אותך אליהם", היא אומרת בגאווה. "לאחר כשנתיים וחצי חזרתי למולדובה וקיבלתי תפקיד בכיר ככוריאוגרפית מובילה בתיאטרון, ואז אמא שלי שכנעה אותי לעלות לארץ ולהתחיל מחדש. החששות שלי היו טבעיים ומובנים, אבל החלטתי לעלות בסופו של דבר".
אחרי תקופת התאקלמות קצרה במרכז הקליטה 'אלטשול' בבאר־שבע, החלה גורוחובסקי לעבוד בתחום המחול. עד מהרה זיהו בעיר שיש לה פוטנציאל, ופתיחת הסטודיו הראשון שלה דרך חברת 'כיוונים' לא איחרה לבוא, אבל אז נתקלה גורוחובסקי בבירוקרטיה הסבוכה של ישראל.
"בגיל 15 עברתי ללמוד באחת האקדמיות המובילות בעולם למחול - דאנס אקדמי בלט בשטרסבורג שבצרפת. זו נחשבת לאקדמיה מובחרת מאוד, בעיקר בגלל שהם מזמנים אותך אליהם"
"באתי לכאן לשנות תרבות", היא אומרת, "אבל משני אימונים בשבוע אי אפשר להשיג שום דבר רציני בשום דרך. אמרתי להורים ולתלמידות 'אם אתן רוצות להגיע לרמה גבוהה, אתן חייבות להגדיל את שעות האימונים'. מצאתי מקום שאיפשר לנו להתאמן בסופי שבוע, ובנוסף לשני האימונים במסגרת 'כיוונים' הוספתי לבנות עוד ימים".
ההצלחה לא איחרה לבוא. כחודשיים אחר כך כבר נסעה הקבוצה בהדרכת גורוחובסקי לתחרות ריקוד באילת וזכתה במקום הראשון, זכייה שהקנתה להן את האפשרות לטוס לתחרויות והופעות באירופה.
"בסופו של דבר אין קיצורי דרך", אומרת גורוחובסקי. "מי שרוצה להצליח חייב להתמיד, להתאמן ולהשקיע".
מהצד, גורוחובסקי נראית כמו מאמנת קשוחה וקפדנית שאינה מעגלת פינות, אבל כשהיא מדברת על התלמידות והתלמידים שלה, העיניים שלה מתמלאות באושר. "כל המוטיבציה שלי מגיעה מהתלמידים שלי, ובמיוחד מהילדים. בתקופת הקורונה השתדלנו מאוד לשמור על השגרה איתם ולערוך אימונים בזום, והם באמת השתדלו מאוד להתמיד ולא לחפף בשיעורים. כשאת רואה שהתרבות שאת מנחילה מגיעה למתאמנים שלך, זה ממלא אותי באושר".
לנשים בלבד
תחום הריקוד על עמוד נחלק לשלושה סגנונות עיקריים. "הראשון הוא פול־דאנס אקזוטיק שמבוצע על עקבים ומשלב אלמנטים והדגש הוא יותר על סקסיות וחושניות", מסבירה גורוחובסקי, "השני הוא פול־דאנס ארטיסטיק שהוא פחות סקסי ויותר מדגיש ריקוד עם כוריאוגרפיה, והשלישי פול־דאנס פיטנס שבו אסור להדגיש את הפן הסקסי".
3 צפייה בגלריה
יעל גורוחובסקי בסטודיו עם המדריכות. "אני שמחה שהילדים חזרו עם מוטיבציה ללמוד ולעבוד קשה"
(הרצל יוסף)
בימים אלה גורוחובסקי מפעילה ארבע־חמש קבוצות של ריקוד על עמוד, בכל קבוצה כשבע מתאמנות. "יש היום בבאר־שבע והסביבה בין 30 ל־35 בנות שמגיעות באופן קבוע לשיעורים ומשתפרות ממש", היא אומרת בגאווה. "יש כאן סטודנטיות, אחיות, עורכות דין ועוד מקצועות. אחת המתאמנות שלי היא אחות אחראית במוסד רפואי בשעות היום ובערב מדריכת ריקוד על עמוד. העניין המיוחד ביותר מבחינתי הוא שאותה בחורה התחילה ללמוד אצלי לפני כמה שנים, יצאה לקורס וכיום היא מדריכה איכותית וטובה. זו גאווה גדולה עבורי שמתאמנת שלי ממשיכה את הדרך של הסטודיו".
לגורוחובסקי יש לא מעט סיפורים מעניינים מעיסוקה בתחום הריקוד על עמוד. "לפני כשנתיים התקשרה אליי בחורה וביקשה לבוא לשיעור ניסיון. אני שומעת במבטא שלה משהו שקצת נשמע לי מוזר. קבענו שתגיע אליי לסטודיו לשיעור ניסיון", היא מספרת. כשאותה אשה הגיעה לסטודיו גורוחובסקי היתה מופתעת מאוד. "מגיעה לסטודיו בחורה ערבייה מכוסה מכף רגל ועד ראש וחוץ מהעיניים לא רואים שום דבר. אחרי תקופה קצרה שהיא ניסתה ללמוד לרקוד ככה, היא הבינה שזה בלתי אפשרי והתפשרה דווקא על הלבוש כי אנחנו רק בנות בסטודיו. לצערי, אחרי שנה היא נאלצה לעזוב עקב מעבר לצפון".
איך מתמודדים עם הסטיגמה הנלווית לתחום?
"קודם כל לצערי אני עדיין לא רואה נשים דתיות שמגיעות להתאמן בריקוד, ואני גם לא צופה את זה בטווח הקרוב. יש כנראה עדיין ביישנות כלשהי של נשים דתיות שלא מאפשרת להן להגיע ולנסות למרות שהאימונים נעשים בקבוצות של נשים בלבד. אני שואלת את הבנות מה הן מצפות לקבל מהשיעורים בעמוד, והרבה בנות אוהבות להגיע בשביל לעלות תמונות לסטורי, להשתחרר ובעיקר כדי לחזק את הביטחון העצמי. זה מביא אותן למקומות הרבה יותר טובים, הן מבחינת כושר גופני והן מבחינת החיים האישיים".
אילו יתרונות בריאותיים יש לריקוד על עמוד?
"העבודה היא על כל השרירים ובעיקר על שרירי הגב, וזה מחטב את הגוף ברמה גבוהה מאוד. זה אומנם כיף, אבל העבודה כאן קשה לא פחות".
ריקוד בקורונה
ואם בעבודה קשה עסקינן, תקופת הקורונה היא בהחלט תקופה מאתגרות עבור גורוחובסקי. "אני מאוד מקפידה כאן בסטודיו על כללי ההיגיינה ואפילו יותר מהבית", היא אומרת בנחרצות ומוסיפה, "אפילו האחיות שבאות לכאן אומרות לי שהסטודיו סטרילי כמו חדר ניתוח".
מבחינתה, כשמדובר בשמירה על כללי ההיגיינה, אין שום מקום להתגמשות. "הילדים חזרו ללמוד וגם המבוגרים כבר חוזרים לשגרת עבודה, לכן אני והמדריכות שלי עובדות עם כפפות ומסכות. זה אומנם מקשה, אבל זאת גם דוגמה אישית עבור הילדים. בין אימון לאימון אנחנו דואגות לחיטוי המכשירים והמתקנים, וכולן מעודכנות שהן צריכות להביא איתן את הציוד האישי שלהן, כולל בקבוקי מים. אני לא מאפשרת להן לגעת בשום ציוד שלא שייך להן".
אחד התחומים שאיתגרו במיוחד את הכוריאוגרפית הנמרצת הוא ליצור כוריאוגרפיות חדשות לפי חוקי הריחוק החברתי. "מאתגר מאוד להתאים ריקודים זוגיים לריקודי יחיד וזה מצריך מאיתנו כל הזמן לאתגר את עצמנו ואת התלמידים בלהתנסות בדברים חדשים", היא מסבירה. "אני שמחה שהילדים חזרו עם מוטיבציה ללמוד ולעבוד קשה. אני לא חושבת שהשנה ניסע לתחרות הארצית, אבל אני בטוחה שהאנרגיות והרצון להתקדם ולהצליח ישמרו את התלמידים מוכנים ברגע שהכל יחלוף".
"בתקופת הקורונה השתדלנו מאוד לשמור על השגרה איתם ולערוך אימונים בזום והם באמת השתדלו מאוד להתמיד ולא לחפף בשיעורים"
אחד הדגשים החשובים הוא התזונה של הרקדניות. "במהלך השנה אני כמובן מבקשת לשמור כמה שניתן על תזונה בריאה ואוכל טוב. מצד שני, מדובר בילדים בכל זאת וחייבים להיות אנושיים. יש גילאים שהם חוגגים ימי הולדת ובר ובת מצוות, ואני לא הייתי רוצה שהריקוד יהיה משהו מגביל עבורן. בתקופה של תחרויות והופעות ייצוגיות אני מבקשת מהן לשלוח לי את התפריט ומשם אני מסמנת להן מה כדאי לאכול ועל מה עדיף לוותר", היא אומרת בחיוך.
בדרך לאופקים
לגורוחובסקי לא מעט תוכניות לעתיד. "יש לי מערכת יחסים טובה מאוד עם איציק דנינו, ראש עיריית אופקים, שדוגל מאוד בפיתוח הריקוד בעיר שלהם", מספרת מנהלת הסטודיו על הפרויקט הבא שלה, "וממש באחרונה סגרנו כי בחודש ספטמבר, אם הכל יתנהל בצורה תקינה עם הקורונה, אנחנו נפתח סטודיו למחול במרכז הספורט שם. העניין הוא שלא יהיה מדובר בעוד חוג בשביל להעביר את הזמן אלא להקה רצינית שבשנים הבאות תקצור פירות ותייצג את אופקים, ואפילו את ישראל, בתחרויות גדולות", היא אומרת בהתרגשות. "לפני כשמונה שנים הוזמנו לתחרויות בארצות הברית שלצערי מבחינה תקציבית לא התאפשר לנו להשתתף בהן. אני מאמינה ומקווה שבשנים הבאות נוכל לצאת לתחרויות בחוץ לארץ. זה נותן דרייב גם לנו, כמורות, וגם לתלמידות להיות טובות יותר".
