סמ"ש נועה כהן (20), לוחמת מג"ב תושבת באר־שבע, היא גיבורה אמיתית. בשבת השחורה, אותה שבת ארורה שטלטלה מדינה שלמה, היא נלחמה לצד חבריה לצוות כמו לביאה כדי להציל אנשים שנקלעו לתופת.
באחת ההיתקלויות היא נורתה ברגלה. חבריה הצליחו לחלץ אותה תחת אש ולדאוג שתועבר לבית החולים. אחרי אשפוז ארוך של חודשיים היא הועברה לשיקום, ובימים אלה היא שוהה בבית הוריה ומשלימה את תהליך השיקום בתקווה לשוב בקרוב לשירות ביחידתה.
נלחמת בגבורה במחבלי חמאס לצד חבריך ונפצעת בעת הלחימה. לא פחדת?
"ברור שיש פחד, אבל זאת המשימה שלנו. רוח הלחימה גוברת על הפחד ואני מבינה שאני צריכה לדעת איך לשרוד באירוע כזה. אני יודעת שהמטרה מאוד ברורה והיא להגן על המדינה והמשפחה. בשביל זה התגייסתי".
חילוץ תחת אש
בבוקר השבעה באוקטובר שהתה לוחמת מג"ב נועה כהן בבסיסה, לכאורה שבת שגרתית שבה היא וחבריה וחברותיה ליחידה עושים דרכם ברכב לבאר־שבע לעוד משמרת בוקר. ואולם, אחרי כמה דקות מתחילת המשמרת הם מקבלים התראות על אזעקות באזור ומחלון הרכב הם רואים את היירוטים של כיפת ברזל. כמו רוב תושבי ישראל, גם כהן וחבריה תחילה לא הבינו את גודל האירוע.
בזמן שהם מקבלים עוד ועוד הודעות על ירי טילים ברחבי הארץ, הם נוסעים במהירות לתחנת משטרת באר־שבע, ואחרי כמה דקות הם מקבלים בקשר הוראה לעלות על ציוד מגן ולהגיע בדחיפות לפארק הלאומי באשקלון.
גם בחלומות הכי שחורים שלהם, נועה כהן וחבריה ליחידה לא חשבו שהם ייחשפו למראות הקשים שראו בדרך לאשקלון, ישתתפו בקרבות פנים מול פנים במחבלי חמאס שפלשו לישראל, ושהם ייאלצו להגן בגופם על אזרחים שנקלעו לתופת.
באחד מקרבות הירי מול המחבלים, כשכהן ואנשי מג"ב שאיתה מנסים לתפוס מחסה תחת ירי בלתי פוסק, כהן מרגישה שהיא לא מצליחה לרוץ, שרגלה כבדה ושוקעת.
"אני מביטה על הרגל והיא מלאה בדם", היא משחזרת השבוע בראיון שנערך איתה בבית הוריה בבאר־שבע. "אני מבינה שחטפתי כדור ומנסה כמה שיותר לשמור על קור רוח ולא להיכנס ללחץ כדי שלא אאבד הכרה".
כהן מודיעה לכוח שאיתה שהיא נורתה ברגל, ומבקשת מחבריה שיעזרו לה לתפוס מחסה. "ישבתי מאחורי רכב כדי שאוכל לשים לעצמי חוסם עורקים. אילתרנו חוסם מחיתול מאחד הרכבים האזרחים. זה היה שלב שאיבדתי הרבה דם", היא מספרת.
הפינוי של כהן לבית החולים נעשה תחת אש כבדה ובתנאים קשים ביותר. "מפקד הנסיעה שמע בקשר שנפצעתי, והוא והלוחם מהכוח מגיעים. אני מבקשת ממנו שיזמין כמה שיותר מהר את מד"א, זה היה שלב שאיבדתי הרבה דם ואני מבינה שאני לא יכולה להישאר ככה. הוא אמר לי שמד"א לא מוכנים להיכנס לאזור, והתחלנו לחשוב מה לעשות, כמובן שתוך כדי הכוח שאיתי מגיב באש לעבר המחבלים. חשבנו להביא את הרכב המשטרתי, אבל אנחנו מגלים שהגלגלים מפונצ'רים, אז מהר מאוד לוחם שקפץ מהבית מציע שניקח את הרכב שלו. אנחנו עולים לרכב וכמובן לוקחים סיכון, כי מבינים שהכל עדיין בוער בחוץ", היא משחזרת.
הם החלו לנסוע לבית החולים "סורוקה", אבל אז התברר שאין די דלק ברכב. "פתאום מפקד הנסיעה אומר לי שיש דלק לעשרה קילומטרים וזה 40 דקות נסיעה לפחות. אני אומרת לו 'לא מעניין, העיקר תיסע מכאן, יהיה נס', ובאמת לאחר רבע שעה אנחנו מגיעים לצומת גילת, שם מד"א חבר אלינו, נתנו לי טיפול ראשוני, ומשם נסענו ל'סורוקה'". מ"סורוקה" פונתה כהן עוד באותו לילה במסוק לבית החולים איכילוב בתל־אביב, שם הייתה מאושפזת במשך חודשיים. לפני כחודש שוחררה, ובימים אלה היא עוברת שיקום ב"עדי נגב".
"הגוף הגיב לבד"
נועה כהן (20), בתם של משה ואודליה, תושבת באר־שבע, אחות תאומה לשירה, גם היא לוחמת מג"ב, ולעוד שני אחים קטנים - רועי ויעלה.
כהן למדה בבית הספר התיכון מקיף ו' במגמת משפטים ומשפט עברי. חודשיים אחרי סיום הלימודים התגייסה למשמר הגבול והשלימה לצד אחותה התאומה קורס יסמ"ג (יחידת סיור משמר הגבול).
כהן הייתה נחושה בדעתה לשרת שירות משמעותי, לתרום למדינה ולהוכיח לעצמה שהיא יכולה להיות גם לוחמת. "ידעתי שאהיה לוחמת בלי לחשוב פעמיים", היא אומרת, "אני מאמינה בערך השליחות ורציתי להוכיח את מקומי ואת המסוגלות שלי. אני אוהבת לאתגר את עצמי. וכן, נשים יכולות להיות לוחמות, נמאס מהסטיגמה".
חוזרים לשבת השחורה. בכאוס שנוצר אירוע רדף אירוע, וכהן ולוחמי יחידתה, ניסו להגיע לזירות השונות תחת אש בלתי פוסקת.
אחד האירועים שזכורים לכהן במיוחד הוא כשהיא וחבריה שמעו בקשר שוטרים מתחנת שדרות שמתארים תמונת מצב קשה ביותר ומבקשים שכוחות יבואו לסייע להם כמה שיותר מהר.
"בחיים לא אשכח את המשפט שאחת השוטרות אומרת, 'תחנת שדרות עולה באש, יש מולי עשרות מחבלים'", משחזרת כהן. "בדרך לשדרות, בצומת יכיני, אזרח מסמן לנו לעצור ומנסה להגיד לנו משהו, עצרנו כדי לשמוע, והוא מבשר לנו שיש מימין מחבלים. אנחנו מתחילים לסרוק ושומעים ירי מאסיבי. אנחנו מתחילים להגיב באש ותוך כדי מתחילים לזהות פצועים. חלק במצב אנוש מפרכסים על הרצפה. אני נזכרת במראות הקשים. לא אשכח שפצוע בא אליי ואומר לי 'ירו עליי ביד, תצילו אותי'. תוך כדי תגובת לחימה אנחנו מנסים לתת להם טיפול, עדיין אני לא קולטת באיזו סיטואציה אני נמצאת. הגוף פשוט הגיב לבד".
להציל כמה שיותר
כהן ממשיכה לספר על הקרב בצומת יכיני. "חברנו לערן קלימי, ראש זרוע שחר במג"ב דרום, והוא לקח פיקוד על הכוח", היא מספרת. "אנחנו ממשיכים להגיב באש, ותוך כדי הכוח מזהה שתי בנות שהתחבאו בבגאז' של הרכב שלהן. הבנות ברחו מהמסיבה לאחר שמחבלים רדפו אחריהן, הן הגיעו למושב יכיני ושם אני מתחילה להבין את גודל התמונה. אני זוכרת שאני עוברת את הצומת, באה להיכנס ליישוב, ואחת הבנות תופסת אותי ברגל ומתחננת אליי שלא אלך, שאשאר לידן, הן הרגישו בטוחות שהייתי עם נשק. ניסיתי לתת לבנות את תחושת הביטחון, רק מי יספר להן שגם אני בעצמי לא מבינה עוד מה קורה. אחרי חילופי מילים בודדות איתן, אני מבינה שהיה גם ניסיון חטיפה והן הצליחו להימלט. אחת הבנות סיפרה לי שבעלה נחטף".
קראו גם:
מה הרגשת בשעות שנלחמת במחבלי חמאס?
"הרגשתי שיש לי אחריות להציל כמה שיותר אנשים".
יש לך סיוטים מאותו יום?
"אני יכולה להגיד שבלילות הראשונים היה לי מאוד קשה. לא הצלחתי להירדם, חלמתי שאני נמצאת בעוד היתקלויות עם מחבלים, שאני נלחמת במחבלים, היו לילות כאלה. היום, עם הזמן, באמת הזמן מרפא. יש לי צלקת ברגל צד ימין מעל הקרסול באורך 12 ס"מ שמזכירה לי כל הזמן את השבעה באוקטובר. זה משהו שתמיד איתי".
מה מצבך היום?
"עברתי טיפולים לא פשוטים. לאחר שלושה שבועות עברתי ניתוח שתל עור ולאחר מספר שבועות עברתי שיקום באיכילוב. כיום אני בשיקום ב'עדי נגב'. המשפחה שלי לא עזבה אותי לרגע במשך כל התקופה, ובן הזוג שלי וחברים מהבית ומהבסיס ליוו אותי לאורך כל התקופה, וזה גרם לי להרגיש בבית".
בזכות האמונה
במהלך האשפוז וגם היום, תושבים מהעוטף ורבים אחרים מבקשים לבקר את כהן כדי להודות לה על שהיא וחבריה לצוות הצילו את חייהם. ואולם, כהן היא אדם צנוע והכינוי "גיבורה" מביך אותה. "אני באמת לא רואה את עצמי כגיבורה", היא מדגישה שוב ושוב, "אני לא מרגישה גיבורה, עשיתי את החובה שלי".
בין המבקרים היה גם ראש עיריית באר־שבע, רוביק דנילוביץ', שביקר את כהן בבית הוריה והתרשם מאוד מאישיותה המיוחדת. "ביקרתי אצל לוחמת מג"ב נועה כהן שנפצעה בשבת הנוראית בשבעה באוקטובר. לאחר שיקום ארוך נועה חזרה לביתה והתרגשתי מאוד לפגוש אותה, לשמוע את סיפורה האישי המרגש, המסע וההתמודדות, נועה היא לא רק גיבורה אמיתית, היא סמל ותקווה", כתב דנילוביץ' על הביקור.
אודליה, אמה של כהן, אומרת השבוע, "אני באמת חושבת שהיא ילדה גיבורה, אבל היא לא רואה את זה כך. היא הצילה יישוב עם הצוות שלה".
נועה, איך את מתמודדת עם מה שעברת?
"אני לוקחת את זה למקום של אמונה וחוויה. הכל תלוי לדעתי בבורא עולם, לטוב ולרע. אני גם מודה לו על הנס הגלוי. בעזרת השם אני מקיימת בבית סעודה הודיה, לוקחת את זה למקום הכי מטורף שחוויתי".
כוח נשי
במלחמה הזאת בולטת נוכחותן של נשים בלחימה. הן הפגינו ועודן מפגינות יכולות מרשימות, והן חלק משמעותי במערך הלוחם.
"סיפורי גבורה של הנשים והלוחמות - אני חושבת שהן השאירו חותם חיובי על שילוב הנשים בתפקידים קרביים בין שאלה לוחמות השריון שהרגו למעלה מ־50 מחבלים, והסיפורים על נשים שלקחו חלק בעזרה ובעשייה במלחמה הזו, או שוטרות שעמדו ונלחמו אל מול האיום הנוראי", אומרת כהן. "זה השאיר חותם ענק על מעמד האישה והכוח שיש לנשים, שאנחנו יכולות לעשות הכל, וכמובן לאו דווקא לוחמות שנלחמו, גם נשים ואימהות שמחכות לבעלים ולילדים בבתיהם, הן יותר מכולן לוחמות".
את לפעמים מתחרטת שהתגייסת לתפקיד קרבי כל כך?
"לא, נקודה. אני יכולה להעיד שהשירות המשמעותי שלי והחלקים המאסיביים שהיו בו לימדו אותי ונתנו לי המון כלים לחיים, והמון פידבק עצמי חיובי שאני יכולה לעשות הכל".
תחזרי לשרת במג"ב אחרי השיקום?
"כרגע אני נותנת מקום להחלמה שלי, ובעזרת השם השאיפה שלי היא לחזור לתפקיד, לצאת לקורס מ"כים, ולסיים את השירות כמו שצריך. ומי יודע, אולי להמשיך ולהתפתח בחיל. כל הדלתות פתוחות בפניי".
בימים אלה נועה כהן מחלימה בביתה, עטופה בחברים וחברות, מכרים ובני משפחה שנותנים לה כוח ומחזקים אותה. בהמשך, אחרי השיקום והשירות, היא מתכננת ללמוד באוניברסיטה, להגשים את עצמה ולהמשיך להתפתח.
בינתיים היא משקיעה את שעות הפנאי שלה בתחביב אהוב. "אני סורגת תיקים מתי שיש לי זמן פנוי", משתפת כהן. "אני מאוד אוהבת, זה מרגיע אותי וגורם לי לסיפוק שאני מסיימת לסרוג תיק, ובעזרת השם, עם הזמן, אני אעשיר את הידע וארצה להתפתח בעולם הזה".
בסיום הראיון כהן מבקשת להוסיף, "אני משתתפת בצער כל המשפחות שאיבדו את קרוביהם, מתפללת לרפואת כל הפצועים שלנו, שהחטופים ישובו אלינו במהרה, ושבורא עולם ישמור על כל חיילינו וכוחות הביטחון, ולא לשכוח שאנחנו עם חזק ואנחנו ננצח".
