קשה להאמין שמפגע תברואתי כמו פסאז' שביט הממוקם בלב העיר העתיקה בבאר־שבע ממשיך לעמוד על תילו ולסכן את בריאות הציבור בלי שום התערבות מצד הרשויות.
עשרות בעלי העסקים בסביבת הפסאז' סובלים זה שנים מההזנחה במקום. הפסאז' עלוב ומטונף, ובהיעדר פיקוח על הנעשה בתוכו, אין זה פלא שהוא הפך מקום מפגש לאנשים מפוקפקים.
הלך ושקע
עוד בשנות ה־90' החלה הנטישה הגדולה של פסאז' שביט, ועם השנים מצבו רק הלך והידרדר. היום, חוץ משניים־שלושה בתי עסק, המקום נטוש וריק מאדם. גם מיקומו האסטרטגי של הפסאז', בעל שלוש היציאות, האחת לרחוב קק"ל, השנייה לרחוב החלוץ והשלישית לרחוב העצמאות, לא תרם למצבו, ושקיעתו היתה רק עניין של זמן.
בעלי עסקים ליד ובסמוך לפאסז' שביט לא חוסכים במילים קשות על הנעשה בתוך הפסאז'. "זו יריקה בפרצוף של כל בעלי העסקים שנשארו כאן בעיר העתיקה", אומר בעל עסק ותיק.
אחד מבעלי העסקים הוא יניב משה, הנמצא בפסאז' זה 26 שנים. הוא אינו חוסך בביקורת חריפה על הנעשה במקום, ובעיקר על אוזלת היד של הגורמים האחראים למצב הגרוע של הפסאז'.
"המצב של הפסאז' גרוע מאוד, אף אחד לא לוקח אחריות. יש פה הזנחה פושעת", הוא אומר בכעס. "לא מנקים פה. אני דואג לניקיון בכל בוקר כדי שיהיה פחות או יותר נקי. ועוד בלי בושה מביאים לפה קבוצות של מבקרים כדי להראות להם מה היה פעם פסאז' שביט ומלמדים אותם כביכול על העיר העתיקה. כל זה מבחינתי בסדר, אבל לפחות תנקו. אני משלם כל חודשיים 1,800 שקל ארנונה ומים שאני לא צורך בכלל, אז על מה המסים שאני משלם? כדי לנקות את הלכלוך של אנשים שעושים כאן צרכים? בושה וחרפה".
ככה מקדמים?
קשה לעצור את שטף דיבורו של משה וניכר שהוא אומר את הדברים מתוך כאב אמיתי. "יש פה נרקומנים, יש פה הומלסים שיישנים פה ועושים את הצרכים שלהם, אפילו החשמל בפסאז' ממני. הוצאתי כבל כדי שלא יהיה חשוך", הוא מספר. "מישהו חייב לעשות פה סדר. אין דין ואין דיין, ועוד אומרים שמקדמים את העיר העתיקה".
על אף מצבו העגום של פסאז' שביט, היו מי שהאמינו שבזכות ההשקעה הגדולה בפיתוח העיר העתיקה יגיע גם זמנו של פסאז' שביט, אולם תקוות אלה התבדו עד מהרה.
איש העסקים יוסי אלמקייס האמין שהמצב ישתפר, והקים מלון בוטיק מעל הפסאז'. בימי שגרה, כשהשמיים פתוחים, בית המלון שלו אף מארח אורחים מחו"ל, אלא שבדרכם למלון התיירים נאלצים לעבור במסדרונותיו העלובים של הפסאז'.
"כשאני מלווה את התיירים למלון אני מנסה להסתיר מהם את כל הזוהמה. הכל מלוכלך ומטונף, פשוט גועל נפש", אומר אלמקייס בזעם. "השקעתי כאן המון כי האמנתי שהמקום יהיה נקי ושיסדרו אותו, אבל אחד זורק על השני. זה אומר לא באחריותי וזה אומר לא באחריותי. אז אני דואג לניקיון. איך אפשר לקדם פה עסקי תיירות כשאנשים עושים כאן את הצרכים שלהם? אין מילים לתאר את מה שקורה כאן. כואב לי שממיטב כספי השקעתי, וזה שנים אני לא רואה שום שינוי".
