"אני אהיה כמו שמש, לעולם אהיה כמו ציפור נודדת חופשייה", אלה המילים מתוך השיר "שמש" של הזמר חנן בן ארי שחרוטות על המצבה של נוי ויצמן ז"ל בבית העלמין בלהבים.
ויצמן, שהעריצה את בן ארי, הייתה רק בת 35 כשנפטרה. חודש וחצי אחרי לידת בנה הרביעי היא חלתה במחלה אוטואימונית נדירה שממנה לא הצליחה להתאושש, וארבעה חודשים אחרי שחלתה, ב־17 באוקטובר השנה, נפטרה.
לכתה הותיר את משפחתה, את חבריה ואת מכריה, המומים וכואבים, ועם לא מעט סימני שאלה באשר לנסיבות הטראגיות של מותה.
בבית הוריה של נוי ויצמן בלהבים, אביה שלום (60) ואמה אופירה (57) ביתן, מתבוננים באלבום התמונות, הדמעות זולגות, והלב מסרב להאמין. בתצלומים מתחנות מחייה נוי נראית מאושרת ושמחה, אישה דומיננטית שקשה להתעלם מנוכחותה.
"היא הייתה ילדה מאוד שכלתנית, רגישה, סוג של ילדה משפיעה ומאוד חברותית", מספרת האם אופירה.
נוי נולדה באופקים והיא הבכורה מבין ארבעה אחים ואחיות. היא למדה בבית הספר היסודי "אביר יעקב" והמשיכה בחטיבת הביניים ב"מעלה הבשור" ובתיכון אשל הנשיא. בשנת 2005 התגייסה לצה"ל ושירתה כמדריכה בהנדסה קרבית צאלים. בשנת 2006 השתתפה במלחמת לבנון השנייה ואימנה גדודים לפני שחצו את הגבול לדרום לבנון.
ביום העצמאות בשנת 2007 קיבלה את אות "חיילת מצטיינת הנשיא" כנציגת הדרום. את מלגת הלימודים שקיבלה כמצטיינת תרמה לקרן לידידות כדי לסייע לחיילים הזקוקים למימון לימודיהם. היא למדה כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת בן־גוריון, ועם סיום לימודיה השתלבה בחברת התשתיות "נווה" שבבעלות אביה. החברה קרויה על שמה של אחותה השנייה של נוי שנולדה עם תסמונת דאון, ונוי הייתה האפוטרופוס שלה.
בשנת 2014 התחתנה נוי עם בחיר ליבה שי ויצמן, עובד באגף ההנדסה בעיריית באר־שבע. שנה לאחר מכן נולד בנם הבכור אסיף, בן שבע היום, ואחריו נולדו בהפרש של כשנה וחצי זו מזו הבנות מנור ורביד.
בינתיים בני הזוג עברו להתגורר בביתם החדש בלהבים. "במהלך השנתיים האחרונות היא התלבטה אם להביא עוד ילד", מספרת השבוע אמה אופירה. "לבסוף נוי ושי החליטו שהם רוצים עוד ילד, ואז נולד בנם יובל".
"הפכו כל אבן"
הטרגדיה של נוי החלה עם לידת בנה הרביעי. "ההריון היה בסדר", משחזרת אופירה. "הוא נולד במשקל 2,300 ק"ג ודחינו את הברית ועשינו אותה לאחר חודש וחצי. נוי הייתה בסדר גמור".
נוי החליטה לקצר את חופשת הלידה שלה, וחודש וחצי אחרי הלידה היא שבה לעבוד עם אביה, ובעלה שי החליף אתה בחופשת הלידה. "אנחנו מאמינים שזאת הייתה סוג של הכנה גם לשי וגם לבית להתמודד עם תינוק", אומרת אופירה. "הסיפור החל כמה ימים אחרי שהיא חזרה לעבודה".
מה קרה?
אופירה: "היא התחילה עם פריחה מאוד מוזרה. חשבו שמדובר באלרגיה ומשם זה התפתח. בין לבין היא התאשפזה פעמיים ולא מצאו מה יש לה, עד שהיא הגיעה לאי ספיקת כליות ואובדן חלקי של הראייה. זה סוג של כשל במערכת החיסונית. המחלה תקפה את הגוף, ומאותו רגע זה היה מסע מטלטל וקשה. היו עליות וירידות, הייתה אופטימיות, היו אכזבות, וזה הלך והחמיר. הרופאים היו חסרי אונים, מאוד מבולבלים, כי מקרה כמו של נוי לא קיים בספרות הרפואית. הם התייעצו עם פרופסורים מכל העולם, באמת הפכו כל אבן".
שלום: "לפני כן לא היה לה כלום, היא היתה אישה בריאה לגמרי".
יכול להיות שהמחלה התפרצה בגלל הלידה?
אופירה: "ביום הלידה נוי הייתה חיובית לקורונה, אבל הרופאים לא משייכים את הסיפור לקורונה. קורונה זה סימן שאלה אחד גדול. הם כל הזמן חיפשו את הטריגר, מה גרם להתפרצות הזאת, לכשל הזה, הם לא מצאו. חיפשו אולי סרטן ועשו את כל הבדיקות ולא מצאו, עד היום הם לא יודעים ממה היא נפטרה".
שלום: "אני חייב לציין כי הרופאים בטיפול נמרץ ב'סורוקה' מאוד נקשרו אליה. הם עשו הכל".
"המקרה של נוי הוא סימן שאלה אחד גדול", מוסיפה אופירה בעצב ובדמעות. "היא הותירה חלל ענק, גם בקרב הקהילה הרפואית. אני מאמינה שברגע שהיא נחשפה לזיהומים, הגוף שלה חטף את המכה עוד יותר קשה, כלומר אם היה איזשהו סיכוי באיזשהו שלב, הזיהומים גמרו אותה".
איזו בת היא הייתה?
אופירה: "מבחינתה, המשפחה היא ערך עליון. כהורים מעולם לא שמענו ממנה לא, גם אם זה היה קשה. בזכותה היא איפשרה לנו לחיות חיים טובים וליהנות מהחיים, כשהיא דאגה לאחותה נווה. ברגע שידענו שיש את נוי עם נווה, ידענו שיש על מי לסמוך. היא אף פעם לא קיטרה, גם כשגידלה ילדים".
הלב של הפרויקט
חברת "נווה" בבעלותו של שלום ביתן היא החברה המבצעת את התשתיות להקמת ה"מדבריום" - גן החיות האינטראקטיבי החדש בבאר־שבע, שלנוי היה חלק נכבד בכל שלבי ההקמה. היא הכירה כמעט כל פרט בפארק החדש, ניהלה מגעים עם כל הגורמים המעורבים, והפרויקט התקדם למעשה בזכות הניהול שלה שזכה לשבחים מראש העירייה, רוביק דנילוביץ', ממנכ"ל חברת "כיוונים", שלומי נומה, ומגורמי מקצוע נוספים.
"פרויקט גן החיות האינטראקטיבי, המדבריום, החל לפני שנתיים", מספר שלום. "ידעתי שאני חייב לשים שם מישהו שאני יכול לסמוך עליו, כי אני עסוק גם בפרויקטים אחרים. אנחנו בונים בקריית־גת, בבאר־שבע, בנינו את הספורטק בדימונה ובונים בעוד בהרבה מקומות נוספים, בעיקר פרויקטים של פנאי ובילוי.
"בפרויקט גן החיות שמתי את נוי שתנהל אותו באופן מלא. נוי הגיעה לפרויקט הזה עם המון מוטיבציה. אף פעם לא בנו בישראל גן חיות אינטראקטיבי, לכן הייתה פה נגיעה מאוד ישירה של נוי מול הזואולוגים של גן החיות, עם כל הנושא של התורמים מקרן מנדל, עם עיריית באר־שבע, כל הנושא של ההזמנות מחוץ לארץ. נוי הייתה מעורבת עד לבורג האחרון. היא מאוד אהבה והתעניינה ושאלה שאלות".
אופירה מוסיפה, "היא לא למדה את התחום, הכל היא למדה מאבא שלה. היה מדהים לראות את הקליטה שלה ואת התובנות שלה".
אף שגן החיות האינטראקטיבי נקרא על שם התורמים מקרן מנדל, הוריה של נוי היו רוצים שבתם המנוחה תונצח במתקן או במבנה במתחם. "הבת שלי שותפה מלאה בפרויקט ויש לה חלק מאוד משמעותי בבנייה שלו, והיינו רוצים שתונצח שם כי היא אהבה את הפרויקט מאוד והשקיעה בו המון", אומר האב.
חזקים בשביל הנכדים
במהלך השיחה עם הוריה של נוי, שי והילדים מגיעים לבקר. הילדים רצים אל סבא וסבתא ומחבקים אותם בחוזקה ואף מצטלמים עימם, מחזה מרגש וקורע לב.
יש לכם שאלות פתוחות בנוגע למותה הטראגי של בתכם?
שלום: "אנחנו מבית דתי, בית מסורתי, שומרי שבת. אני כל החיים מתפלל שלוש תפילות ביום, הולך להתפלל בבית כנסת בשבת, מקיים את השבת כמעט באופן מלא, והמקרה הזה גרם לי להרבה שאלות, למה? איך? מה לא עשינו בסדר? למה מגיע לה את זה?".
אופירה: "היא השאירה לנו צוואה מאוד גדולה, בעלה שי והילדים צריכים המון תמיכה. בעזרת השם ניתן לו את הכל, לא נשאיר אותו לרגע לבד, וודאי לא את הנכדים. מזל שיש לשי משפחה תומכת ואנחנו איתו, אבל עדיין צריך להתמודד עם השאלות שהילדים שואלים. הבעיה הכי גדולה היא עם הנכדה השנייה מנור. היא הייתה מאוד קשורה לאמא, היא מאוד שכלתנית והיא זאת ששואלת שאלות קשות. היא שואלת וגם יודעת היום לענות.
קראו גם:
"לנו אין הרבה ברירות, אנחנו לא יכולים ואין לנו לאן לברוח, אז אתה מכיר במגבלות שלך וביכולות שלך. צריך להיות חזק בשבילם. קיבלנו מתנה לפני 31 שנה, את נווה שנולדה עם תסמונת דאון, כלומר את הניסיון כבר קיבלנו".
שלום: "אלוהים העמיד אותנו בניסיון שני. נוי נפטרה ביום שמחת תורה וכמה זה סימבולי. ומה שמדהים ש־21 שנה, מאז שאני גר בלהבים, זה היום המיוחד שלי. את יום שמחת תורה אני חוגג כמו יום העצמאות - במות, זמרים, ארוחות ערב. עכשיו בכל שנה אני אעשה לה את האזכרה ביום שמחת תורה".
