"חברים, צריכה עזרה דחופה: אמא לשישה ילדים זקוקה לסל מזון דחוף. היום דאגנו לילדים לארוחת בוקר לבית הספר וגנים, לצהריים ולערב אין להם כלום. לא מבקשת כסף, רק סל מזון".
זו רק קריאה אחת מיני רבות שמתפרסמות בימים אלה ברשתות החברתיות ושמתמצתת את הקושי של משפחות רבות להצטייד במצרכים בסיסיים. יוקר המחיה כבר כאן ורבים מרגישים אותו בכיס. ההוצאות הולכות וגדלות בעוד השכר והקצבאות נותרו אותו הדבר והמחירים רק עולים. גם אם ההתייקרות של תעריפי המים, החשמל והארנונה אכן יוקפאו, כמו שמצהירים שרי הממשלה החדשה, הקושי של האוכלוסיות המוחלשות עדיין גדול, את הקושי הזה פגשנו השבוע.
בגד בשנקל
לביגודית בסניף ויצ"ו בשכונה א' בבאר־שבע באים אנשים כדי לקנות בגדי יד שנייה במחיר סמלי של שקלים בודדים. באולם סמוך אנשים הרשומים באגף הרווחה מקבלים את הבגדים בחינם. צוות העובדים והמתנדבים בסניף ויצ"ו מקבלים את הנזקקים, מציעים ומסייעים באדיבות.
בחנייה מחוץ לסניף אנחנו פוגשים את אביבה, אמא לחמישה ילדים, כולם לומדים בבתי ספר יסודיים. אביבה מבקרת בקביעות בביגודית של ויצ"ו כדי לקנות בגדים לילדיה.
"אני לא נתמכת על ידי הרווחה", היא מדגישה ומוסיפה, "אני עובדת בניקיון בשלושה בתים, בעלי מקבל קצבת נכות, והשכר בקושי מספיק למזון ומסים. כאן מוכרים בגדים בשני שקלים, וזה מתאים לי. אין לי אפשרות לקנות בגדים יקרים, בטח לא מותגים". אביבה מפנה אצבע מאשימה לעבר הממשלה. "הם לא רואים אותנו ממטר, דואגים אך ורק לעצמם", היא אומרת בכעס. "זו בושה שבישראל יש אנשים רעבים שאין להם אפילו מה ללבוש".
רותי גותיירס, מתנדבת בסניף ויצ"ו, מבינה לליבם של הנזקקים. "אנחנו רואים שקשה להם, זה נותן לי המון סיפוק לעזור לאנשים חלשים". יפה דהן, גם היא מתנדבת ותיקה, מוסיפה, "אני עושה את ההתנדבות מכל הלב, צריך לתרום ולתת למי שאין לו".
סיוע לניצולי שואה
מנהלת סניף ויצ"ו, עדה אלבז, מסבירה כיצד עובדת הביגודית. "את רוב הפריטים אנחנו מקבלים מהציבור, מה שלא תקין הולך למיחזור ומה שתקין הולך לביגודית", היא מסבירה. "מי שמגיע מהרווחה מקבל בחינם ארבע פעמים בשנה חמישה פריטים לכל נפש".
יו"ר סניף ויצ"ו, קרולה צאשו, שגם היא ממלאת את תפקידה בהתנדבות, מציינת, "לניצולי שואה אנחנו יכולים לתת או להציע בגדים אם הם שולחים אלינו בני משפחה או נציגים. ניצולי שואה לבד לא מגיעים. אם מגיעה מטפלת למשל עם תעודה מזהה, אנחנו נותנים בגדים כמו שנתנו כל התקופה לעולים מאוקראינה".
לדברי צאשו, בחודשים האחרונים מורגשת עלייה במספר האנשים שבאים לביגודית כדי להצטייד בבגדים ועוד ציוד. "המכירות שלנו עלו יחסית לשנה שעברה. יש מודעות בזמן האחרון למוצרי יד שנייה", היא מציינת, ומדגישה שההכנסות ממכירות הבגדים מופנית לסיוע לנערות בסיכון.
מחוץ לסניף ויצ"ו בשכונה א' בבאר־שבע ראינו אנשים שמחטטים בערימות הבגדים הפזורות בחיפוש אחר בגדים חמים לחורף. גם פגשו אנשים שמחטטים במכולות האשפה המוצבות בשכונה. זאת המציאות העגומה בישראל של תחילת שנת 2023.
חושבים פעמיים
"יוקר המחיה משפיע על צעירים, על משפחות ועל כולם", אומר יו"ר אגודת הסטודנטים במכללת קיי, סיימון דבידוב, שהוא וחבריו מתנדבים לסייע לשורדי שואה, למשפחות במצוקה, ולכל מי שפונה אליהם.
במסגרת פעילותו נפגש דבידוב, המתנדב זה שנים, עם משפחות נזקקות, רואה את הקשיים שלהן, ומבין שבלי העמותות, הארגונים והמתנדבים הפרטיים, המצב היה קשה הרבה יותר.
כך למשל, הוא מספר על משפחה, זוג הורים וחמישה ילדים, שנאלצת לעשות ויתורים בשל יוקר המחיה. "פעם המשפחה הזאת הייתה קונה ממתקים לילדים, היום הם אומרים שהם חושבים פעמיים אם לקנות ממתקים, כי קודם כל חשוב להם לקנות מצרכים בסיסיים כמו חלב, אורז, קמח, ודברים כאלה. הם מצטמצמים, אין להם ברירה אחרת. פתאום כל המוצרים עולים והשכר נותר אותו הדבר. היום יקר לקנות ירקות ופירות, כך אומרים לי אנשים, ואלה מוצרי מזון בסיסיים".
ומה לגבי שורדי השואה?
"הבעיה שלהם היא יותר הבדידות. מעניין אותם שיבוא מישהו פעם־פעמיים בשבוע, ידבר איתם, יחבר אותם לעולם הדיגיטלי, ישתף אותם. הבדידות היא מה שאני פוגש".
המצוקה מורגשת
המתנדבים הוותיקים במסעדה הקהילתית "באר־שובע" בעיר העתיקה בבאר־שבע אינם זוכרים תופעה של אנשים המתדפקים על דלתות המסעדה כדי לבקש אוכל. בביקורנו במסעדה השבוע פגשנו קשישים, נכים ועריריים, מקצתם מוכרים לאנשי הרווחה בעיר. מדי יום הם מגיעים למסעדה הקהילתית כדי לאכול ארוחה חמה מזינה, כי בלעדיה הם יישארו רעבים.
"במקרים רבים הארוחה שאנחנו מספקים היא הארוחה החמה היחידה שאותם אוכלים הסועדים", מספר אחד המתנדבים.
הקשיים הכלכליים נותנים אותותיהם במסעדה של העמותה. מדי יום העמותה מספקת יותר ממאה ארוחות חמות, ועוד מאות חבילות מזון של מוצרים בסיסיים. "המצב הכלכלי הפך לבלתי נסבל, במיוחד אצל השכבות המוחלשות", מספר מנכ"ל עמותת באר־שובע, ארז נגאוקר, בשיחה עם "ידיעות הנגב". לדבריו, "בתקופה האחרונה, אנחנו בעמותת באר־שובע רואים עלייה חדה בביקושים, גם לחבילות מזון וגם לארוחות חמות. גם משפחות שעובדות ומנסות להתקיים בכבוד, פונות אלינו כי קשה במצב היום לגמור את החודש".
ידיהם של המתנדבים והמתנדבות עמוסות בימים אלה והם נקרעים בין מחויבותם לסייע לנזקקים לבין המשאבים הדלים שברשותם. בעמותות ובארגוני המתנדבים הולכות ונערמות פניות של משפחות המבקשות מוצרי מזון, בגדים, כולל שמיכות ומצעים למיטות, תנורי חשמל, ותרומות כספים לקניית תרופות.
יו"ר ועדת ההתנדבות העירונית, עו"ד מינה קלמן־חדד, מספרת, "עשרות רבות של מתנדבים מחלקים חבילות מזון, בגדים וציוד ביתי. אני בעצמי עושה כמעט בכל שבוע שלושה־ארבעה ביקורי בית, גם בבתים של שורדי שואה, קשישים עריריים. אנשים מדברים על המצוקות. 'מינה, יותר קשה לי', הם אומרים לי. באר־שבע היא עיר שרגישה למצוקות, יש המון עזרה ואמפתיה, עמותות, גמ"חים, וסתם אנשים שנרתמים לעזור. יש מצוקה והמצוקה מורגשת". כדי לסייע למי שזקוק לעזרה, פתחו תושבים את קבוצת הוואטסאפ "קבלה ומסירה". חברי הקבוצה תורמים כל מיני מוצרים כמו עגלות תינוק, בגדים, נעליים, מזון, חוברות לימוד, צעצועים, ועוד.
"מישהי כתבה בקבוצה כי זה עתה קנתה סנדוויץ' המבורגר ואם מישהו מעוניין", מספרת מינה קלמן־חדד שגם היא חברה בקבוצה לצד עוד כ־200 תושבים ותושבות. "זה מראה על ירידה במצב הכלכלי, בכלל, וגם של תושבי באר־שבע, בפרט, והשכבות החלשות נפגעות".
יו"ר ועדת ההתנדבות העירונית, עו"ד מינה קלמן־חדד: "עשרות רבות של מתנדבים מחלקים חבילות מזון, בגדים וציוד ביתי. אני בעצמי עושה כמעט בכל שבוע שלושה־ארבעה ביקורי בית. אנשים מדברים על המצוקות. 'מינה, יותר קשה לי', הם אומרים לי"
לא רואים אופק
קובי וענונו (42) נשוי ואב לשלושה ילדים מאופקים, פעיל חברתי מזה שמונה שנים, מסייע לכל מי שפונה אליו לעזרה מכל קצות הארץ. הוא מגייס מנות אוכל חמות, יוצא לחלוקה בין בתי הקשישים והנזקקים, ומחבר בין גופים שונים.
בקריאותיו לתושבים הוא כותב מדי יום: "אני עדיין כאן ותמיד אהיה כאן. נשאר לכם אוכל מכל אירוע או אפילו מנה אחת בבית? אל תזרקו, דברו איתי ונמצא יחד למי לתת. רק לא לזרוק לפח כי יש ילדים שמחכים שאגיע אליהם עם האוכל הזה. אותו הדבר לגבי מוצרים יבשים, ריהוט ומוצרי חשמל, קניתם חדש? מברוק, את הישן נמסור למי שאין".
בתופעה הזו של מצוקה הוא הרבה זמן לא פגש, ואת המציאות הזאת הוא מתאר בשתי מילים: "מצבנו מידרדר". לדבריו, המצב מחמיר לא רק בצד של הנזקקים, אלא גם בצד של התורמים שנהגו לתרום ביד רחבה ובנפש חפצה. "הביקוש לתרומות עלה, ומנגד, לצערנו, קיימת ירידה משמעותית בתרומות. אין לי תלונות ואני מבין שהיום לכולם קיים קושי כלכלי. אני יכול להעיד על עצמי שברוב המקרים אני מכניס יד לכיס כדי לסייע לאחרים".
וענונו מספר עוד כי ישנם אנשים שמוותרים על תרופות כי אין להם כסף לשלם. "אלו דברים שיכולים לזעזע אותי, אנשים מתחננים על קיומם היומיומי ולא רואים אופק בשימור בריאותם. זה דבר שהוא כואב ובעקבות זה בפעילות שלי אני לרוב מנסה לגייס כספים כדי שאוכל לענות על הצרכים של אותם אלו הזקוקים לסל בריאות ולסל מזון".
"הביקוש לתרומות עלה, ומנגד, לצערנו, קיימת ירידה משמעותית בתרומות"
וענונו מנצל את ההזדמנות ופונה לנבחרי הציבור בקריאה נרגשת: "הגורמים המדיניים חייבים לעורר את נושא הרווחה והגדלת התקציבים", הוא אומר, ובמקביל, הוא מביע סקפטיות: "לצערנו, הממשלה מקשה על האנשים, ואני לא מדבר רק על יוקר המחיה, אלא על הקשיים בהגשת בקשות, פרוצדורות שמתישות, ולאוכלוסייה אין ברירה אלא למצוא את המענה אצלנו בקהילה".
מזעזע: נכנס למכולה לחפש מזון
השבוע הזדעזעו תושבי באר־שבע למראה תושב העיר, שמוכר לשירותי הרווחה, שנמצא בתוך מכולה כשהוא מחטט באשפה כל זאת לעיני העוברים והשבים בעיר העתיקה. את המקרה גילה הפעיל החברתי הוותיק, רפאל כהן, שתיעד את האירוע והעלה סרטון לרשתות החברתיות, במטרה לעורר את הגורמים הרלוונטיים למצוקות של אנשים.
"כשיצאתי ממכון השטיפה של המכוניות", מספר כהן, "שמעתי רעש של שקיות מהמכולה, והבנתי שהצליל של השקיות זה לא צליל של חתולים שמחטטים, זה צליל שהוא יותר מאסיבי, ואז הרמתי את העיניים ופשוט חשכו עיניי. ראיתי אדם יושב ישיבה מזרחית בתוך מכולה, יושב בנינוחות, שזה פשוט הוציא אותי מדעת".
רפאל כהן שאל את האיש "מה אתה עושה כאן?", והאיש בתוך המכולה השיב: "אני מחפש בשקיות".
כהן מכיר את המצוקות מזה שנים ונחשף אליהם גם באחרונה עם כל העליות וההתייקרויות במשק. "לא אתפלא אם בקרוב יתחיל להיות כאוס, וונדליזם וביזה של בתי עסקים וגניבה של מזון מסופרמרקטים כי המצב הכלכלי איום ונורא".
דובר העירייה, אמנון יוסף, מסר בתגובה: "הנ"ל ומשפחתו מוכרים לשירותי הרווחה. הוא איננו מחוסר דיור. הוא מתגורר בדירה ששכרו לו הוריו, שמודעים למצבו. היו אין ספור ניסיונות של אגף הרווחה לשקמו, בהם סל שיקום ומסגרת מתאימה, אך ללא הצלחה או שיתוף פעולה מצידו. מצנעת הפרט לא ניתן להרחיב על מצבו. אנחנו יודעים שכל מי שמפרסם ומשתף את הסרטון, רוצה לסייע לו ולעורר את המודעות, ואנו מודים על המעורבות והאפתיות, אבל חשוב לשמור על כבודות וצנעת הפרט שלו ושל משפחתו".
מנכ"ל ארגון 'לתת':"לטפל בפערים החברתיים "
"ישראל הפכה במהלך השנים למדינה עשירה לאנשים עניים", אומר ערן וינטרוב העומד בראש ארגון החסד 'לתת'. "התפרצות הקורונה והמלחמה בין רוסיה לאוקראינה הביאו לעלייה גלובאלית במחירי חומרי הגלם, השינוע והאנרגיה, כאשר המשך המגמה מתבטא באינפלציה ובעליית הריבית במשק, לצד התייקרויות נוספות במחירי החשמל, הדלק, המזון ומוצרי צריכה נוספים. יוקר המחיה משפיע אמנם על רבים, אולם פוגע בראש ובראשונה בשכבות המוחלשות, שמתקשות לשרוד ולתת מענה לצרכים הבסיסיים הדרושים לקיום בכבוד ושכח הקנייה שלהם היה מוגבל עוד קודם לכן.
"אחד הביטויים המובהקים שממחישים את המשמעות של החיים בעוני, הוא מערכת הוויתורים שהקשישים, המשפחות והילדים, נאלצים לעשות עקב המצוקה הכלכלית. משפחות עניות מוצאות את עצמן מתלבטות באופן יומיומי האם לקנות מזון או תרופות, לשלם שכר דירה או את חשבון החשמל, לקנות את הציוד והספרים לבית הספר או לשלוח את הילד לטיול השנתי עם הכיתה.
"עבור משפחות נורמטיביות, ההתמודדות עם הוצאות בלתי צפויות היא חלק מהחיים, אבל לפי דו"ח העוני האלטרנטיבי של 'לתת' לשנת 2022, 76% מנתמכי הסיוע לא יוכלו להתמודד עם הוצאה לא צפויה או לכל היותר יוכלו לשלם עשרות שקלים. רק 7.8% יוכלו להתמודד עם הוצאה בלתי מתוכננת של יותר מ־1,000 שקלים. ומה עושים אם יש דליפה בגג ואין כסף לשלם עבור התיקון?
"את המציאות הזו אפשר לשנות, והדבר תלוי במדיניות המאקרו כלכלית־חברתית ובסדר העדיפויות הלאומי. אם הממשלה החדשה תציב יעד לצמצום העוני, תאמץ תוכנית רב־שנתית, ותקים גוף מתכלל למאבק בעוני, אפשר יהיה לשנות מגמה, לטפל בפערים החברתיים ובעוני שמהווים איום אסטרטגי על מדינת ישראל ולהפוך את החברה הישראלית לצודקת וטובה יותר".
