"עם חוש ההומור שלו הוא אף פעם לא משאיר את הכיתה דוממת". כך נכתב על אוהד דהן ז"ל בספר המחזור של שכבת י"ב לקראת סיום הלימודים בבית הספר התיכון האזורי מרחבים.
בשבת שעברה, עם נפילתו של סמ"ר אוהד דהן, תושב אופקים, רק בן 20 במותו, בחילופי האש עם המחבל שחדר לשטח ישראל ממצרים, אותו משפט קיבל משמעות מצמררת.
רון וקנין, חברו הטוב של אוהד ז"ל, גדל עם חברו שנפל. הם למדו ביחד מכיתה א' ועד שסיימו את לימודיהם בבית הספר האזורי במרחבים.
"את כל ילדותנו ונעורינו עשינו ביחד", מספר וקנין השבוע. "אני זוכר שאוהד היה מגיע לעסק של אבא שלו לאחר הלימודים ומסייע לו. החלום של אוהד היה לרכוש רכב, והוא הגשים זאת לאחר שהוציא רשיון נהיגה. הוא בכלל אהב את תחום הרכב. כשהוא עמד להתגייס לצה"ל, הוא נלחם להעלות את הפרופיל הרפואי שלו כדי שהוא יוכל להתגייס ליחידה קרבית. הוא תמיד אמר לי שאין מצב שהוא לא יילך ליחידה קרבית. הוא גם שאף ללכת לקורס קצינים ולהתקדם הלאה. אוהד היה לוחם בנשמתו עד הרגע האחרון".
בלתי נתפס
ספר המחזור שיצא לאור לקראת סיום לימודיו התיכוניים של אוהד וחבריו לספסל הלימודים היה בסימן ממשלה וכנסת.
על אוהד נכתב אז, "הוא שר האנרגיה, כי היא לא נגמרת לו". עוד נכתב עליו כי המשפט הקבוע שלו במליאה הוא "מתי הבגרות בלשון?", וכי הסיבה שהוא נבחר לכנסת היא היחס שלו ל"לאה" (השם שבו נהג לכנות את רכבו) שעליו כל אישה חולמת, וכי עם חוש ההומור שלו הוא אף פעם לא משאיר את הכיתה דוממת.
"זה פשוט לא נתפס", אומרת השבוע ל"ידיעות הנגב" רוית ראובן, שהייתה המחנכת של אוהד ז"ל מכיתה י' עד י"ב. "הכיתה של אוהד היא חבורה של צעירים מגובשים. חבורה מהממת. הפאזל בחיים לעולם כבר לא יהיה מושלם ללא אוהד. ללא ההומור שלו, הכיתה נשארה דוממת".
"אוהד היה ילד מקסים, ילד מצחיק עם חוש הומור", ממשיכה ראובן, "הוא היה לוקח את החיים בקלילות. אי אפשר היה להיות קשוחה מולו. היה לו תמיד כישרון לגרום לי לצחוק. הוא היה תלמיד אנרגטי, אוהב את החיים, מכבד את המורים. הוא תמיד אמר את מה שיש לו על הלב. הוא היה מאוד אמיתי. הוא לא היה מעגל פינות ולא סילף דברים. הוא היה שטותניק כזה, אבל במובן החיובי. הוא הכניס אדרנלין לכיתה. אף פעם לא היה משעמם במחיצתו".
אוהד ז"ל, כך מספרת המחנכת, הצטיין במקצועות הריאליים והוא בלט במיוחד במתמטיקה, פיזיקה ואלקטרוניקה. "אוהד תמיד דאג להגיע מוכן לשיעורים. הוא היה הכל מהכל", היא מציינת.
הוא גם היה הראשון מבין תלמידי כיתתו שהוציא רשיון נהיגה והוא נהג להגיע לבית הספר ברכבו שאותו הוא כינה בשם "לאה".
ראובן נזכרת כיצד אוהד ז"ל היה מתרץ איחור כזה או אחר לבית הספר בכך ש"הכל באשמת לאה". "לקח לי זמן להבין ש'לאה' זה בעצם הרכב שלו", היא מספרת.
המחנכת גם נזכרת כי בטרם הגיע מועד גיוסו לצה"ל, אמר לה אוהד שהוא רוצה להתגייס ליחידה קרבית, ויהי מה. "הוא אמר לי לא פעם שאם הוא לא יגויס ליחידה קרבית, אז אין לו מה לעשות בצבא. הוא היה נחוש לשרת ביחידה לוחמת. לפני מספר שבועות הוא הגיע לבית הספר כדי להשתתף בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, כשהוא לבוש מדים ונושא נשק. הוא סיפר לי כמה טוב לו בצבא, וכי הוא מתגעגע לתקופת בית הספר. דיברנו על קיום של מפגש בקרוב של בני הכיתה. לצערנו הרב זה כבר יהיה בלעדיו. הכיתה הזו היא כמו משפחה אחת גדולה. עם נפילתו של אוהד איבדנו בן משפחה. הלב מרוסק. זה בלתי נתפס".
חייל מצטיין וערכי
סמ"ר אוהד דהן ז"ל, לוחם בגדוד קרקל, נהרג בחילופי אש עם השוטר המצרי שחדר ביום שבת בבוקר לשטח ישראל וירה למוות שעות אחדות קודם לכן בלוחם ולוחמת מגדוד ברדלס בסמוך לעמדת השמירה במוצב בגזרת הר חריף. סמ"ר אוהד דהן ז"ל הותיר אחריו הורים, איתן ואירה, ושני אחים.
אלפים ליוו ביום ראשון השבוע את סמ"ר אוהד דהן ז"ל למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבבית העלמין באופקים. "לוויה קורעת לב", ציין ראש עיריית אופקים, איציק דנינו. "שמענו בכאב את ההספדים המרגשים והעצובים של בני המשפחה, החברים ומפקד החטיבה. בשעה קשה זו מילים לא ינחמו את המשפחה האהובה. לא נותר לנו אלא לשלוח חיבוק חם להורים היקרים, איתן ואירה, לאחים, להב ושוהם, ולכל משפחת דהן שאיבדה את היקר לה מכל. כפי שהעידו בני משפחתו, אוהד היה לוחם בנשמה ולא ויתר לעצמו. חייל מצטיין וערכי".
דנינו סיפר על אוהד ז"ל: "ההורים זוכרים היטב כיצד אמר להם שאם הוא לא יתגייס לקרבי הוא לא יתגייס בכלל. הוא חונך לאהבת הארץ ודאגה למדינה. תלמיד מצטיין שתמיד עזר לכולם. העיר אופקים כולה מתייצבת לצידה של משפחת דהן היקרה, שולחת חיבוק גדול ותנחומים. צר לנו עליך, אוהד, יקיר ליבנו. ננצור את זכרך וננחיל לדורות הבאים את גבורתך, את אומץ הלב ועוז הרוח שהפגנת".
"אוהבת אותך"
דנה סליטה, בת זוגו של סמ"ר אוהד דהן ז"ל, נשאה בהלווייתו הספד קורע לב ומרגש. "גבר אמיתי שלי. ג'נטלמן שלי. איך עזבת אותי ככה לבד עם כל התוכניות שבנינו רק בשביל שנינו? הרי הבטחת לי כל כך הרבה פעמים שתשמור לי עליך. למה לא שמרת?
הבטחת לי שאנחנו לתמיד, ועכשיו מה? כל מי שמכיר אותי יודע כמה הייתי צועקת את השם שלך בכל מקום. כמה הייתי גאה בך, עולם שלי. אני רוצה שכל העולם ידע וישמע מי זה אוהד דהן, הגיבור שלי. אני יודעת כמה חיכית לרגע הזה של ההיתקלות, וכמה החלום שלך היה לסכל ולהציל את כל מי שמסביבך. אתמול הייתי על קוצים מהבוקר, אבל גם הייתי מלאת תקווה שתתקשר אליי מיד אחרי האירוע ותגיד לי - 'מאמי, את לא מבינה מה הלך שם ואני סיכלתי. את לא מבינה איזה מטורף זה היה'".
סליטה תיארה בהספד הכואב את הקשר החזק ביניהם. "אהבה שלי, אני כלום בלעדיך. אתה היית הכוח שלי ועכשיו אני ריקה. היום החלטתי להגיע על מדי א' כי אני יודעת כמה היית רוצה את זה. כל הזמן דאגת להזכיר לי שהמדים שלנו הם זכות. אני אפילו זוכרת שפעם אחת היה לי חם בדרך הביתה והורדתי לחצי א'. וואו, כמה שכעסת עליי. תודה על כל מה שלימדת אותי. אני אוהבת אותך. שלך לתמיד. דנה".
נכון לכל משימה
מפקד חטיבת פארן, אל"מ עידו סעד, ספד לסמ"ר אוהד דהן, שהיה עמו במהלך חילופי האש מול המחבל, וציין כי "נבחרת בקפידה אחרי שביצעת שירות משמעותי כלוחם בגדוד 'קרקל' המפואר. היית משמעותי עבורי. נכון לכל משימה, דוגמה ומופת לכל לוחם ולוחמת בחטיבה. תמיד עם חיוך על הפנים. חותר למגע, מצטיין בעשייתך. התפקיד שמילאת בחוליית הפיקוד הקדמית הביאה לקרבה ביננו. גם במישור האישי. משפחתי רואה בך בן בית, וללא ספק אני רואה אותך כבני. לכתך היא אבדה בלתי נתפסת".
"אתה גיבור, מלח הארץ"
רון וקנין נפרד מחברו הטוב סמ"ר אוהד דהן ז"ל. "לילד שלי יקראו אוהד וכך גם לנכד שלו"
לילה טוב, אחי
אני לא יודע מה קורה לי מאז שהלכת. אם רק היית יודע כמה אנשים באו היום בשבילך להלווייתך וכמה השפעת וגרמת אושר בעולם הזה. אם רק היית מסתכל על שוהם ועל להב, שכל כך מעריצים אותך, איך הם מתפרקים שם מבכי ואני בלי מילים, אחי, בלי מילים.
אני בטוח שאתה היית מתמודד עם זה יותר טוב ממני. אם היית רואה אותי ואת כל החבר'ה, היית צוחק עלינו איך בכינו כמו חבורה של ילדות. חשבו שאנחנו חולי נפש.
אוהד, אני מתגעגע אליך. למה רשמת דווקא לי את ההודעה האחרונה ולמה לא עניתי. למה קמתי רק בשעה 12 ולא בשעה 9. היית עוד מספיק להגיד לי משהו, איך הקלטת לי הודעה שאתה צוחק עליי כמו שאתה תמיד מחקה אותי ובסוף אומר לי שחלמת עליי באותו לילה.
אני בטוח שהסתערת על המחבל כמו שרק אתה יודע ואני בטוח שאתה עם החיוך שלך שם למעלה מלא בגאווה. אז אני רוצה להגיד לך שאין גאה ממני בך בעולם הזה. אתה אשכרה הקרבת את עצמך בשביל המדינה הזאת. אתה מלך, אוהד, אתה מלך.
תמיד היינו קוראים לך 'גרגיץ' ואפילו ההתכתבות האחרונה שלי איתך הייתה בזה שאני אומר לך גרגיץ ואתה פשוט הגבת 'גרגיץ, לא גרגיץ', ועצרת, כאילו ידעת שמשהו יקרה. אוהד, אתה קורע אותי, איך ידעת שההמשך הוא 'גרגיץ, לא גרגיץ', אבל נתת הכל בשביל המדינה.
קראו גם:
אני נשבע לך אוהד, שאני כותב ואני מרגיש שאתה קורא את זה. זכיתי להיות איתך מכיתה א' ועד הרגע הזה, ומעכשיו אתה איתי פה גם בלב וגם בקעקוע שאני הולך לעשות, כדי להזכיר לכל מי שיסתכל את מעשה הגבורה שלך. כל שיחה איתך נפתחה בזה שכתבת לי - 'גיבור, גיבור, גיבור'. אז אוהד, אני לא גיבור. אני סתם. אתה גיבור. אתה מלח הארץ. אני באמת לא יודע איך אני הולך להמשיך לחיות ככה. מי ייצא איתי בכל פעם? מי זה שיהיה לי אוזן קשבת? אוהד, חבר, אח אהוב, אתה זכית בהערצה שלי לנצח. אני נשבע לך שאני אנציח אותך בכל פעם שאוכל. נשבע לך שלילד שלי יקראו אוהד וכך גם לנכד שלו.
אני לוקח על עצמי את כולם, גם את החברים. מעכשיו כולנו משפחה שאתה איחדת. מקווה לראות אותך בחלומות, ובטוח שאתה פה לידי עכשיו ואומר לי 'שומע רגע, יא נגוע'. זהו, אחי, פרקתי. איך דודה שלך אמרה - תמיד רצית להישאר צעיר, והנה קיבלת.
אוהב אותך, רון
