אתי אלימלך היא אישה של שילובים - בשלנית ותכשיטנית, שמחברת במנות שלה בין טעמים מבית אמא לטעמים אקזוטיים, שחיה בעיר ובכפר, בנגב ובמרכז, במנהטן ובהולנד. אבל במקום שייווצר בלגן, אלימלך מצליחה ליצור תמהיל מיוחד בעל הרמוניה מופלאה שהופך את כל מה שהיא נוגעת בו לזהב.
לסיפורה המיוחד של אלימלך נחשפנו לראשונה בתוכניות האודישנים של ריאליטי הבישול "מאסטר שף" כשהיא והתלתלים הבלונדיים שלה בלטו לטובה בזכות האוכל האינדונזי המיוחד שהגישה לשופטים. לנבחרת היא אומנם לא הצליחה להיכנס, אבל אם לשפוט לפי התגובות הרבות שהיא קיבלה מהעוברים והשבים בזמן הראיון איתה, אלימלך לגמרי הצליחה להיכנס ללב הצופים.
עצמאית בשטח
"האמת שמאחורי השם שלי יש סיפור מאוד מיוחד", מספרת אלימלך בפתח הראיון קצת אחרי הדחתה מ"מאסטר שף". "הייתי אתי מגיל קטן ויום אחד האחות בבית הספר קראה לי 'אלימלך אסתר' ולא אהבתי את זה, בלשון המעטה.
"בדקתי בתעודת הזהות של אבא שלי וגיליתי שאני לא אתי ולא אסתר. השם שלי בתעודת הזהות הוא איתי", היא אומרת וצוחקת. "כנראה זאת טעות כתיב של מזכירה רפואית שאני פשוט אימצתי, ועד היום אני איתי אלימלך. בתקופת הבגרות שלי דרשתי שיקראו לי איתי כדי להיות שונה ומיוחדת".
היא בת 54 ואמא לשתי בנות - תנאל ומאיה־אליה. "גם לבת שלי מאיה יש אישיו עם השם. קראנו לה בהתחלה אליה, אבל אז תנאל ואבא שלה אמרו לי שאליה זה לא שם שאפשר לקרוא לו בהולנד ככה, אז הוספנו לה מאיה. מאז היא מאיה־אליה" היא מספרת. "יש להן שמות של מלאכיות והן בהחלט כאלה. שתי מלאכיות".
קשה להגדיר חד משמעית היכן אלימלך מתגוררת. באופן מצטבר היא חיה 17 שנה בחו"ל, הספיקה לגור בבאר־שבע, בעומר ובאזור השפלה והמרכז. כשהייתה רק בת 17 עזבה למעשה את בית הוריה.
קראו עוד >>>
"לאבא שלי היה מפעל לחומרי בניין כאן בבאר־שבע וההורים שלי החליטו לעבור לאילת לקידום העסקים שם ופתיחת מפעל נוסף", נזכרת אלימלך. "אחותי נשארה כאן בעיר כדי לנהל את המפעל, ואני, שכבר חייתי איתם לבד בבית, העדפתי גם להישאר כאן. הייתי בין כיתה י"א לי"ב ולמדתי אומנות במקיף ו' ומאוד אהבתי את זה", היא אומרת.
"הרגשתי שעד שסוף סוף מצאתי את עצמי, אני לא רוצה להתנתק. ההורים שלי יישרו איתי קו ושכרו לי דירה בשכונה ג'. גרתי בשכונה של אחותי והייתה לי עוזרת".
בשלב זה בחייה אלימלך נחשפה לראשונה לעולם הבישול. "כשההורים שלי עברו ואני נשארתי, זה לא אומר שהביאו לאחותי עוד ילדה במתנה ורציתי לדאוג לעצמי", היא מספרת. "הייתי מתקשרת לאמא שלי ומבקשת ממנה שתיתן לי מתכונים. א
"אני זוכרת שהיינו מארחים המון בבית ותמיד היה אוכל, ופתאום לבוא לבית בלי אוכל וסירים היה קשה. לכן התחלתי לבשל ולאט לאט גם להאכיל את השכנים".
מה אהבת לבשל אז?
"בעיקר תבשילים עם רטבים אדומים כמו פסטות או דגים. ככה צברתי ביטחון והתחלתי לבקש מאמא מתכונים לדברים מורכבים יותר. כמו בבית מזרחי שהולך לפי הכללים, למדתי לבשל לפי העין ולא לפי מתכון מדויק. מצד אחד זה מסובך, אבל מצד שני, חוסר הדיוק נתן לי מקום להביא את עצמי למטבח, וגיבשתי סגנון משלי. אהבתי אוכל יותר מתקתק וניפיתי את התבלינים הכבדים יותר שפחות אהבתי".
בין מנהטן להולנד
כשהייתה חיילת משוחררת בת 20 החלו מסעותיה של אלימלך מעבר לים. "נסעתי לארצות הברית וגרתי במנהטן. שם נחשפתי לראשונה לאוכל האסיאתי", היא מספרת. "עבדתי כמנהלת חנות בוטיק והפכתי להיות הבשלנית של החבר'ה.
"הבאתי את המטבח של אמא אלינו לארוחות סופי שבוע. במהלך השבוע היינו אוכלים בעיקר בחוץ ובצ'יינה טאון נחשפתי לאוכל האותנטי של המזרח, ומאוד אהבתי את זה. התחלתי לשחק עם התבלינים ויצרתי סגנון משלי. עברתי לאחר מכן לפלורידה ושם כבר באתי עם רזומה. בישלתי בחגים ארוחות ל־40 אנשים, וככה יצרתי בעצמי לאט את האמונה שהבישול הוא חלק ממני. זה עשה לי טוב וכיף".
מה את הכי אוהבת בבישול?
"תמיד משמח אותי לראות איך אנשים מתרגשים מאוכל. כמה דבר פשוט יכול לעשות אנשים כל כך שמחים. הרגשתי שאני מעניקה את האהבה שלי לאנשים דרך המטבח".
באחת מגיחותיה לארץ הכירה את מי שימים יהפוך לבעלה ואחר כך לגרוש שלה. השניים התאהבו ורגע לפני שחזרה לארצות הברית הסכימה להתארח בביתו בהולנד לכמה ימים לפני שתעלה למטוס בחזרה לארץ האפשרויות הבלתי נגמרות.
"כמובן שכל זה לא התממש", צוחקת אלימלך. "התחתנו אחרי שלושה חודשים ונשארתי בהולנד. הוא ניסה להרשים אותי במדינה היפה הזו, אבל זה הרגיש לי כמו קיבוץ אחרי החיים במנהטן. אפרופו המיקסים שאני עושה בחיים שלי".
אז מה את בעצם מעדיפה? ניו־יורק או הולנד? עומר או באר־שבע?
"אני מוצאת את עצמי נהנית גם מזה וגם מזה. אני נהנית גם מהחיים האורבניים של הרעש וההמולה מצד אחד, ומצד שני, גם מסוגלת להתחבר לשקט ולרוגע".
בהולנד הכירה אלימלך בני זוג מקומיים, האישה הייתה הולנדית ואילו הבעל היה אינדונזי - ואצלם טעמה לראשונה אוכל אינדונזי שבזכותו הרשימה את שופטי "מאסטר שף".
"זיהיתי באוכל האינדונזי את הטעמים של אמא שלי. תבלינים כמו כמון, כורכום, ועוד", מסבירה אלימלך. "הכרתי את התבלינים האלה מהבית וזה הציף אותי בגעגועים הביתה. הכרתי עוד בשלנים שהתעסקו במטבח אינדונזי ורציתי שיילמדו אותי לבשל אוכל כזה".
תכשיטים אכילים
אחרי 11 שנות נישואים התגרשה אלימלך מבעלה, הכירה בהולנד בן זוג חדש וחזרה איתו לארץ עם הבנות. "הגענו למזכרת בתיה ושם פתחתי קייטרינג קטן. כמו שאפשר להבין, עברתי המון בתים בחיים וכל הזמן היה לי חשוב שלמטבח יהיה פוטנציאל להיות תעשייתי", היא אומרת ומסבירה, "היה לי חשוב שיהיה בו שפע, מקום ושאוכל לארח אנשים.
"היינו מארחים 20–30 אנשים. אין אצלי ארוחות אינטימיות. אם כבר מבשלים, אז עד הסוף. כיום אני גם מבשלת לפי העין, אבל גם יודעת לכתוב מתכונים, אבל כמובן שבישול לפי העין הוא הרבה יותר כיף".
לאחר שמונה שנות זוגיות נפרדו גם דרכיהם של אלימלך ובן זוגה השני. "אחרי חצי שנה הייתי צריכה לטפל בכמה עניינים בהקשר הזה וניגשתי לעורך דין לברר כמה דברים בשיחה של 20 דקות", היא אומרת ובקולה אפשר לשמוע את ההתרגשות.
"מאז זה נמשך תשע שנים ועד היום אנחנו ביחד. הוא מבוגר ממני ב־19 שנים. איש עם לב ענקי שמאפשר לי את השקט כדי ליצור ולעשות מה שאני רוצה ולהביא את הייעוד שלי לכדי מימוש".
במהלך הראיון שיחת טלפון קוטעת את דבריה, ומהצד השני נשמע קול שאומר "ראיתי אותך ב'מאסטר שף', אבל רציתי לשאול על התכשיטים המיוחדים שלך. אפשר לדעת מאיפה הם?".
אתי, מה התשובה לשאלת מיליון הדולר?
"כשבע שנים שאני יוצרת תכשיטים. בכל הנדודים ובכל מקום שעברתי תמיד מצאתי זמן לצייר, להיחשף לאומנות וליצור.
" לא חשוב איפה הייתי, התחברתי לאומנים המקומיים. היה לי תכשיטן שאליו הייתי מביאה תכשיטים ישנים, מתיכה את הזהב ואומרת לו מה אני רוצה לעשות. יום אחד חשבתי לעצמי 'למה אני לא יכולה לעשות את זה לבד?', ואז התחלתי לעבוד כתכשיטנית. יצרתי דברים מיוחדים כמו שרשראות וצמידים ובטכניקות מיוחדות".
אחרי שלוש שנים החליטה להרחיב את האופקים והחלה ללמוד צורפות. "למדתי אצל מורה מדהים בשם יניב שפירא ביפו, והיום זה ממש הבית שלי", היא אומרת. "יש לי שם שולחן ומקום ושם אני צורפת. גם בבית יש לי סדנה קטנה. היום אני גם מעצבת תכשיטים וגם צורפת וגם ציירת".
העיסוק בתכשיטים משפיע גם על הבישול. "האוכל שלי נראה כמו תכשיטים", היא מצהירה, "אני משתמשת באותם צבעים. גם באוכל וגם בתכשיטים. שוב עולה נושא הגיוון על הפרק כשהצבע והחיות זה משהו שבא לידי ביטוי בכל מה שאני עושה. בין שמדובר באורז ובין שמדובר בשרשרת".
לחוות את הרגע
גם את אלימלך משבר הקורונה תפס בשיאה של פריחה. את הימים הראשונים של המשבר, לפני כשנה, היא עוד הצליחה להעביר בכיף וביצירה, אבל אחר כך התחילו הקשיים. "לילה אחד התעוררתי עם סיוטים ודופק מואץ. נבהלתי ולא הצלחתי להתמודד עם זה", היא מספרת בכנות.
"לקח זמן עד שזה נרגע באותו הלילה ופתאום זה קורה לי לילה אחרי לילה. הלכתי לשיחה אצל תרפיסטית וכבר במפגש השני יצאתי מזה. במקביל, חברה טובה התקשרה אליי ואמרה לי שבתוך שעתיים יתקשרו אליי מ'מאסטר שף'. בעבר סירבתי להשתתף בתוכנית, אבל הפעם שחררתי וזרמתי. הקורונה לימדה אותי שצריך לחוות את הרגע ולמלא אותו".
איך את מסכמת את החוויה ב"מאסטר שף"?
"הבטחתי לעצמי שאני הולכת להיות הכי אותנטית שיש וליהנות. כל זה בלי להיסחף, וזו אכן הייתה חוויה מדהימה".
מה למדת על עצמך באור הזרקורים?
"למדתי מה זה טלוויזיה, מה הצורך של הטלוויזיה, ושהכי חשוב זה להיות נאמן לעצמך ובהתנהגות אותנטית. אני אדם שמאוד מאמין ביקום. אני מאמינה שאדם מצליח ושלם כאשר הוא נמצא בייעוד שלו. אדם צריך להיות מחובר לדברים שהוא נועד לעשות".
מאינדונזיה באהבה
ראנדנג: נתחי פרגיות בקרם קוקוס בעשב לימון
מצרכים:
3 כפות שמן קנולה
4 בצלי שאלוט קלופים וקצוצים
5 שיני שום קלופות, קצוצות דק
1 פלפל צ'ילי חתוך גס
3 ס"מ שורש ג'ינג'ר קלוף ומגורר
2 שורשי עשב לימון (כתושים מעט במכתש ועלי)
4 פרוסות שורש גלנגל יבש
2-3 כוכבי אניס
חצי ק"ג פרגיות מנוקות חתוכות לחצאים
חצי כוס סויה מתוקה
רבע כפית פלפל אנגלי טחון
רבע כפית מוסקט טחון
רבע כפית כמון
חצי כפית כורכום
2 פחיות של קרם קוקוס
כוס וחצי ציר עוף
קראנץ':
4 כפות בוטנים קלופים // 4 כפות פתיתי קוקוס // 2 כפיות סוכר חום // קורט מלח
אופן ההכנה:
מחממים שמן בסיר עם תחתית כבדה או סיר ברזל. מוסיפים את השאלוט והשום, מטגנים קלות ומוסיפים את הצ'ילי, הג'ינג'ר ואת עשב הלימון. ממשיכים לטגן תוך כדי ערבוב על להבה בינונית ומוסיפים את הגלנגל ואת כוכבי האניס. ממשיכים לערבב עוד דקה, מגבירים להבה, מוסיפים את הפרגיות ומשחימים אותן מעט.
מוסיפים את הסויה המתוקה וכל שאר התבלינים תוך כדי ערבוב למשך שלוש דקות נוספות, ובסוף מוסיפים את קרם הקוקוס ואת ציר העוף.
מכסים את הסיר וממשיכים לבשל על להבה בינונית כ־35 דקות נוספות או עד שהעוף רך והרוטב סמיך.
קולים על מחבת כבדה את הבוטנים והקוקוס, מוסיפים סוכר חום ומלח וממשיכים לקלות תוך כדי ערבוב. מניחים לצינון.
להגשה: מניחים את התבשיל על מצע אורז צהוב או לבן ומעל זורים קראנץ' של בוטנים וקוקוס.
לעידכונים: חדשות באר שבע
