העזרה לזולת היא נר לרגליהם ודווקא בתקופת הקורונה, הם הגבירו את עשייתם למען האחר. אחד מהם הוא ד"ר שפיר בוטצר שלא עוצר לרגע: עם התגייסות מופלאה של שכנים וחברים מהיישוב כרמית, ד"ר בוטנר, עבד מסביב לשעון בגל הראשון של הקורונה. הוא נשוי לליאת, אבא למיקה, אופיר, תמר ונעמה ומתגורר בכרמית.
הוא מנהל בית הספר לפראמדיקים במגן דוד אדום, פראמדיק מוטס ומרצה לפרמקולוגיה במחלקה לרפואה דחופה באוניברסיטת בן גוריון.
מנימוקי ההחלטה:
בתקופת הגל הראשון נדרש ד"ר בוטנר לעבודה של 20-16 שעות ביממה. בוטנר מכהן כחבר בצוות ניהול המגפה בפן הרפואי במד"א. במסגרת תפקידם, אנשי הצוות ביצעו התאמות תוך חשיבה יצירתית ואחריות גדולה כדי להמשיך לספק שירותי רפואה דחופים שאינם קשורים לקורונה ברמה הגבוהה ביותר. במקביל, כיהן ד"ר בוטנר כנציג מד"א והיה שותף מלא בפיתוחים החדשים למוצרים רפואיים הקשורים לקורונה יחד עם כלל גופי הביטחון, משרדי הממשלה וצה"ל. כמו כן, הוא נתן מענה רפואי ביישוב כרמית לכל נושא שנדרש, החל מפציעות, מחלות, שאלות קורונה ובידודים, ועוד.
איך הקורונה השפיעה על חיי?
"אישתי, שעובדת במשרד הבריאות, ואני, נדרשנו לנהל את חיי המשפחה בתנאים בלתי אפשריים. ללא עזרת סבא וסבתא, אבל עם עזרה מופלאה של שכנים וחברים מהיישוב. במקביל, במד"א נדרשנו להכשיר בזמן קצר מאוד אלפי דוגמים לבדיקות קורונה. מד"א היה הגוף היחידי כמעט שביצע את דגימות הקורונה עם פרוץ המגיפה, ובטח היחידי שגם הגיע אל בתי האנשים ובנה את מתחמי הדרייב אין, כל זה תוך המשך קיום שגרת ההדרכות וההכשרות של אנשי הרפואה".
אני מאמין:
"אני מאמין בלהיות אנשים טובים, זה המפתח כמעט להכל. לסייע במה שניתן ולמי שניתן. להשתדל ולראות את הטוב באחר בכל סיטואציה".
שנה טובה:
"אני רוצה לאחל לכל תושבי כרמית הנפלאים שנה מצויינת. בריאות, הצלחה, שגשוג, והכי חשוב שימשיכו להיות נפלאים ומיוחדים כפי שהם כיום. בברכה זו ארצה לברך גם את כל העוסקים בפעילות להצלת חיים, מתנדבי ועובדי מגן דוד אדום בישראל ובעולם. אחרונים, אך החשובים ביותר, הם משפחתי היקרה. אישתי, ילדיי, אבי, אחיותיי וכל המשפחה המורחבת. אאחל לכולם את כל אשר אאחל לעצמי".
למען הזולת
קובי וענונו גייס תושבים שיכינו מנות מזון לטובת נזקקים. עמד לצידן של משפחות שנפגעו כלכלית ממשבר הקורונה והתגייס לעזרתם של חיילים בודדים. הוא נשוי ואב לשני ילדים, מתגורר באופקים ועובד כנהג משאית.
מנימוקי ההחלטה:
זה שלוש שנים מתעסק קובי וענונו בגיוס מוצרים, מצרכי מזון ופריטים שונים לטובת משפחות נזקקות בעירו וביישובי האזור, הכל בהתנדבות וללא תשלום. בתקופת הקורונה התרחבה פעילותו של וענונו והוא רתם בעלי עסקים ותושבים שונים על מנת לגייס בעיקר מנות מזון לנזקקים וגם למי שמשבר הקורונה פגע בו כלכלית. אם בעבר היה וענונו מגייס מנות מזון מבעלי אולמות אירועים, הפעם זה היה שונה לאחר שכל תקופת הקורונה לא מתקיימים אירועים והאולמות סגורים. וענונו מצא דרך חלופית וגייס תושבים שנרתמו למשימה ותרמו מנות מזון. בתקופה הזו גם סייע וענונו לחיילים בודדים לרהט את בתיהם, ואף הנעים לחיילים שהגיעו לעיר את שהותם וערך לכבודם ערב 'על האש' בפארק העירוני.
איך הקורונה השפיעה על חייך?
"בתקופה הזו נוספו עוד ועוד משפחות נזקקות, ולצערי הרב, לא היו לי מספיק מנות מזון לחלק להם. הפעילות שלי רק הלכה והתגברה בחודשי הקורונה. זה מאוד מתסכל. אני מרגיש שהתושבים סומכים עליי ומשתדלים לעזור לי בפעילות ככל יכולתם. אחרי יום עבודה על המשאית, אני מתעסק לא מעט בפעילות הזו לטובת הקהילה".
אני מאמין:
"אני רואה את עצמי בעתיד מתעסק רק בפעילות הזו של עזרה לזולת. זה מה שנותן לי את הכוח לעזור למי שזקוק, גם אם זה דורש להתעסק עם זה עד השעות הקטנות של הלילה".
שנה טובה:
"שלא יחסר לאיש דבר ושלא יצטרכו אותי".
להמתיק את הגעגוע
השף־קונדיטור חיים דמרי דאג לפנק את כוחות ההצלה והחיילים שקורקעו לבסיס בגלל משבר הקורונה בעוגות, מאפים וחלות מעשי ידיו. הוא נשוי ואב לשלושה ילדים ומתגורר בנתיבות הוא הבעלים של קונדיטורית 'ניחוחות חיים'.
מנימוקי ההחלטה:
שנים רבות שהקונדיטור המוכשר מנתיבות מעסיק בחנות אנשים בעלי מוגבלויות, נערים מועדים לסיכון, ואוכלוסיות מוחלשות נוספות. בימי נגיף הקורונה התעצמה אף יותר תרומתו לקהילה בכך שביצע לא מעט משלוחים ושליחויות לבסיסי צה"ל בעוטף עזה ופינק את החיילים ששהו בבסיסים לתקופות ממושכות בגלל הנגיף, במארזים מיוחדים וחגיגיים כדי להמתיק ולו במעט את הימים הקשים. מעבר לכך, גם תחנת מד"א נתיבות וארגוני ההצלה השונים זכו ללא מעט פינוקים מהקונדיטור המסור. במקביל לקינוחים של שישי, גם חלות שבת נשלחו לקראת הקידוש לטובת הצוותים שנעדרים מארוחת שישי בביתם. אם אין קמח - שיאכלו עוגות.
איך הקורונה השפיעה על חייך?
"אני מרגיש שהתקופה הזו גרמה לי לחשוב על הדברים החשובים באמת. פתאום אני מוצא שיש לי יותר זמן איכות בבית עם המשפחה והילדים, ויש זמן להתעסק בדברים שאני אוהב ומעט זנחתי בגלל העבודה. אחד מהם הוא בישול אוכל אותנטי מסורתי שזה תחום שמאוד מדבר אליי".
אני מאמין:
"כל מה שקורה, קורה לטובה. נכון שמאוד קשה לראות את זה ואנחנו נמצאים בתקופה שלפעמים לא רואים בכלל אור בקצה המנהרה, אבל דרך האמונה הזו של 'הכל לטובה' גם מחזיקה אותך איתן בתקופות הקשות, וכמובן משדרת אנרגיה טובה לסביבה שלך".
שנה טובה:
"אני רוצה לאחל שנה טובה ללקוחות המדהימים שלי שלא מוותרים ומגיעים אלינו מכל הארץ לנתיבות. אין כיף יותר מלדעת שהקינוחים שלי עושים שמח בכל כך הרבה בתים בישראל. מעבר לכך, שנה טובה גם לאנשים ששומרים עלינו, הן בטחונית והן בריאותית, וכמובן שאחרונים חביבים הם בני המשפחה שלי ויקיריי שאוהבים ומחבקים, ואני מאחל להם שנה מדהימה ומלאה בדברים טובים".
לראות את האחר
גפן בן פזי נרתמה למען חלוקת סלי מזון לקשישים ומשפחות נזקקות בדימונה שנאלצו להישאר בבתיהם בעקבות משבר הקורונה. היא מתגוררת בדימונה וסטודנטית לחינוך מיוחד לגיל הרך.
מנימוקי ההחלטה:
במהלך חודשי השיא של משבר הקורונה התנדבה גפן בן פזי לפעול במסגרת פרויקט חלוקת מנות מזון לקשישים ולמשפחות נזקקות בדימונה, שנאלצו להישאר בבתיהם עקב מגבלות הקורונה. במשך כשלושה חודשים עמדה בן פזי בקשר עם יחידת ההתנדבות של עיריית דימונה, עם העובדות הסוציאליות, עם גורמי הרווחה ועם מאות המתנדבים שנרתמו למשימת חלוקת מנות המזון, בהם גם היא עצמה. בשיא המשבר חולקו בעיר כ־1,000 מנות מזון מדי יום ובן פזי היתה זו שפעלה, כדבריה, מאחורי הקלעים והיתה זו שמשכה בחוטים.
איך הקורונה השפיעה על חייך?
"אחרי שנתיים של פעילות מחוץ לעיר במסגרת השירות הלאומי שעשיתי, הרגשתי שחשוב לי לתרום לעיר וזה היה חסר לי. את החסר הזה מילאה לי הפעילות ההתנדבותית בתקופת שיא משבר הקורונה. נפגשתי במהלך החודשים האלה עם תושבי העיר, עם הקהילה המדהימה שנרתמה למשימה. היה מדהים לראות את הערבות ההדדית וההתגייסות לכך. זה מילא אותי והפך אותי לבוגרת יותר. עברתי תהליך מאד משמעותי בחיי בתקופה הזו".
אני מאמין:
תמיד לראות את האחר ולא רק את עצמך ממקום הנוחות שלך ומהמקום הבטוח שלך. צריך לצאת מאזור הנוחות ולסייע עד כמה שאפשר למי שבאמת זקוק לך. הערך הזה טבוע בי עוד מהבית, מהחינוך של הוריי".
שנה טובה:
"שהקורונה תיעלם מחיינו ושנזכה להרבה ברכה. שתהיה לנו שנה טובה ובריאה".
לעולם לא להישבר
אורטל אברהם, מנהלת קבוצת הבוגרים של מ.ס באר־שבע בכדורגל, מאמינה שכשאתה נותן אתה גם מקבל. היא גרושה ואמא לשלושה ילדים, מתגוררת באר שבע, ומנהלת קבוצת הבוגרים של מ.ס באר־שבע ובעונה הקודמת כיהנה כמנהלת קבוצת הנוער של הפועל באר־שבע בכדורגל.
מנימוקי ההחלטה:
אברהם מתמודדת בשנים האחרונות עם מחלה קשה, ולמרות זאת משקיעה רבות בטיפול וטיפוח כדורגלנים צעירים בהפועל באר־שבע. היא החלה את עבודתה בקבוצת הנערים בעקבות בנה ארי, שחקן במחלקה, התאהבה בתחום, וגם בתקופת הקורונה לא הפסיקה לדאוג לילדים, ניהלה עימם שיחות, עזרה לפתור בעיות לוגיסטיות כדי שיוכלו להתרכז בכדורגל. מהנשים הבודדות בתפקידי ניהול בספורט המקומי.
איך הקורונה השפיעה על חייך?
"עקב היותי בקבוצת סיכון, בתקופת הסגר הרגשתי שעוד שנייה אני משתגעת, וכשהתחילו האימונים, התייצבתי חבושה במסכה במועדון הפועל באר־שבע. עזרתי לנהל שיחות עם שחקנים לפני תחילת האימונים ולגבי התוכניות של המועדון לגביהם לעונה הקרובה, התחלנו את האימונים והייתי עסוקה בבירוקרטיה של תחילת עונה, אבל בתום שיחה עם הנהלת מחלקת הנוער, הבהירו לי שלא אוכל לשמש יותר כמנהלת קבוצת הנוער כיוון שהבן שלי הוא חלק מהקבוצה, והוחלט שלא אמשיך במועדון. לא יכולתי להישאר בבית ולא לעשות את מה שאני אוהבת, ולאחר שפנו אליי ממועדון מ.ס. באר־שבע לנהל את קבוצת הבוגרים, החלטתי ללכת על זה, גם לעשות מה שנועדתי לעשות וגם להעניק מעצמי למען אחרים. הקורונה לא השאירה אותי בבית ולא הורידה את התשוקה לתת ולעסוק במה שהלב בחר".
אני מאמין:
"לעולם לא להיכנע למי שהינך. גם אם דלתות נסגרות במקום אחד, תאמין בעצמך וביכולת שלך לתת ולשמח אחרים, ועד מהרה, תמצא את המקום הנכון עבורך. לעולם לא להישבר, להביט קדימה, והמשפט שמאפיין את מי שאני - נתינה היא קבלה, כלומר תעשה טוב ותקבל טוב. חשבתי שאהיה חלק ממקום מסוים, וכשנסגרה דלת אחת, נפתחה דלת גדולה יותר ומאתגרת יותר. החיים צופנים לנו תפניות לא צפויות ומאחורי כל דלת יש עולם ומלואו".
שנה טובה:
"שהשנה הבאה עלינו לטובה תהא שנה מלאה בבריאות, שנה של חיוכים וסיפוק. שנת מעשים טובים ונתינה אינסופית".
שומר על המורל
ברוך כהן היה הרוח החיה מאחורי תהלוכות פורים ומצעדי צה"ל ביום העצמאות שעברו בין בתי התושבים ביישובי אשכול ורוממו את מצב רוחם. הוא נשוי, אב לשלושה ילדים וסבא לשישה נכדים ומתגורר בקיבוץ מגן. הוא רכז ביטחון שוטף, צבאי (רבש"צ) ופעיל קהילתי.
מנימוקי ההחלטה:
מתחילת משבר הקורונה, לפני כחצי שנה, משמש ברוך כהן, מלבד היותו רכז הביטחון השוטף בקיבוצו, תפקיד אותו הוא ממלא זה 15 שנים ברציפות, כחבר קבינט הקורונה בקיבוצו, אבל לא רק. מעבר לפעילות המקומית בקיבוצו, פעל השנה כהן לעודד את רוחם של תושבי האזור, באותם ימים בהם הם היו ספונים בבתיהם, לא בגלל ירי רקטות מרצועת עזה, כי אם בשל מגבלות הסגר שהוטלו אז על האוכלוסייה. כהן היה זה שהוציא אל הפועל את תהלוכות חגיגות הפורים ביישובי המועצה האזורית אשכול ושימח מבוגרים וילדים כאחד. הוא גם היה הרוח החיה מאחורי החלופה למצעדי צה"ל המסורתיים ביום העצמאות, כאשר הוביל שיירה של רכבי ביטחון, כולל ג'יפים של אוגדת עזה עטורים בדגלי ישראל, שעברה ביום העצמאות האחרון בשבילי היישובים השונים של המועצה כשהתושבים הנרגשים יוצאים מבתיהם ומנופפים לשלום לחיילים שהשתתפו ב"מצעדים" הסמליים הללו.
איך הקורונה השפיעה על חייך?
"אני פנסיונר בן 69. כל פעילות כזו רק עושה אותי יותר צעיר. עשייה למען הקהילה, זה המוטו שלי בחיים. בכל מקום בו אני יכול לתרום, אני אהיה שם. לראות חיוך של אנשים ביישובים השונים באזור, כשכולם היו מסוגרים בבתים, זה עשה לי טוב על הלב. זה מעלה את מפלס הגאווה האזורית. זו היתה הוכחה לכך שהיינו ערים לצרכי התושבים. לא מדובר רק בשגרת חירום על רקע ביטחוני, כי אם גם בשגרת חירום של קורונה. היינו ערוכים לשגרת החירום בתקופת הקורונה מתוך הניסיון שצברנו כל השנים בגלל המצב הביטחוני".
אני מאמין:
"אני חי בתוך קהילה מאוד מיוחדת. אני מרגיש חלק ממנה. בכל מקום שיצטרכו אותי לכל משימה, אני אהיה הראשון שאתנדב. ההתנדבות היא חלק מתעודת הזהות שלי".
שנה טובה:
"שנדע לעמוד במשימות הכי קשות שלפנינו בדרך הכי חברתית שיכולה להיות. זה מוסיף ביטחון לאנשים, שמרגישים שהם לא לבד. אני מאחל לעצמי שאני אהיה שותף למשימות האלה. שנדע שמחות ובשורות טובות בכל התחומים, ושהקורונה תחלוף מאיתנו כמה שיותר מהר".
לוחם אש
אריק קראוניק, רכז בטחון שוטף צבאי בקיבוץ בארי, נלחם בשריפות שפורצות כתוצאה מטרור בלוני התבערה של המחבלים מרצועת עזה. הוא נשוי ואבא לארבעה מקיבוץ באריץ הוא רבש"צ (רכז בטחון שוטף צבאי) בקיבוץ ומתנדב בסידורי הושבה במתחם הווי.איי.פי במשחקי הפועל באר־שבע בכדורסל.
מנימוקי ההחלטה:
זוהי השנה השלישית בה תושבי האזור חווים לצד ירי הטילים, שריפות בשדות, יערות ושמורות טבע באזור בארי כתוצאה מבלוני נפץ ותבערה שמופרחים לאזור מרצועת עזה. קראוניק שנמצא בקו הקדמי של טרור הבלונים, מפטרל ומנחה כיצד לפעול כשנוחת בלון עם חומר נפץ בתוך הקיבוץ. ואם לא די בכך, הוא הקים קבוצת מתנדבים שעושה ימים כלילות על מנת לשמור על ערכי הטבע ובעלי החיים בשמורת בארי.
איך הקורונה השפיעה על חייך?
"הקורונה חידדה לי את חוזקה של הקהילה בה אני חי. רוח ההתנדבות של חברי הקיבוץ ובני הנוער לדור המייסדים חימם את הלב. התקיימו פעילויות מיוחדות שנועדו רק להם מתוך דאגה אמיתית שלא יישארו לבד. בני הנוער שלנו שלא הלכו לספסל הלימודים, נכנסו לנעליהם של השכירים בקיבוץ שנאלצו לשהות בבתיהם, תחושת השייכות שלהם, גרמה לי לגאווה גדולה. בעברי, הייתי רכז נעורים, אחראי על כל בני הנוער מכיתות ז' עד י"ב. כיף לראות אותם חדורי מוטיבציה ועם רצון לשמור שיגרת קורונה בבית שלהם, העבודה המשותפת בכל חתך הגילאים חיברה ביניהם. הקורונה נתנה לי פרספקטיבה על החיים, אני מודה כל יום על מה שיש לי, מקווה שנמצא לה תרופה בהקדם ונחזור לשגרה מבורכת".
אני מאמין:
"נאה דורש נאה מקיים, פחות דיבורים יותר מעשים. זה היה המוטו שלי כאיש חינוך, וגם כיום כאיש ביטחון של היישוב שלי. כשאנשים רואים ומרגישים את העשייה שלך, הם רוצים להיות שותפים וכשמבקשים מהם להתנדב, הם תמיד מוכנים לתת כתף".
שנה טובה:
"אני מאחל המון בריאות טובה לכולם, שנה של שינוי בישראל. הלוואי שנתקדם לקראת שינוי מדיני ושיח פורה עם שכנינו".
השינוי בידיים שלנו
במקום לעמוד מהצד ולהתלונן, מוטי בטיטו החליט לעשות מעשה ולהתנדב לשורות המשטרה במשרד המודיעין והבילוש. "שכל אחד יתרום כמה שעות לטובת החברה ואנחנו ניראה אחרת". הוא נשוי ואב לארבעה מבאר שבע, ועוסק בתחום האלקטרוניקה.
מנימוקי ההחלטה:
עבור מוטי בטיטו ההתנדבות היא תפיסת חיים וחלק מנתינה עליה גדל והתחנך. מגיל 15 כשהיה תלמיד בתיכון התנדב למשמר האזרחי והצטרף לניידת המשטרה שתפקידה למגר את הפשיעה. בשנת 1993 שהקימו את יחידת הימ"ר, בטיטו היה מבין הראשונים שהצטרף למשימות היחידה, ומאז ועד היום הוא מתנדב במשרד המודיעין והבילוש בבאר־שבע. במסגרת תפקיד הבילוש הוא מטפל בפשיעה על כל סוגיה, אלימות, גניבות, התפרצויות לכלי רכב ובתי מגורים, סמים, ועוד. הצטיינותו של בטיטו בתפקידיו ההתנדבותיים לא נעלמה מעיני מפקדיו, ולפני כשלוש שנים יצא לקורס קצינים, בסיומו הפך לקצין מתנדבים של היחידה בדרגת מפקח. היחידה מונה 14 מתנדבים שנבחרו לאחר תהליך שנמשך כשנה במהלכו עוברים קורס בילוש, סיווג ביטחוני וראיונות לגיוס ליחידה.
איך הקורונה השפיעה על חייך:
"סדר היום השתנה מקצה לקצה, כולנו חווים את זה, תקופה לא פשוטה, ואני מאמין שבעזרת השם נעבור אותה".
אני מאמין:
"הכי קל ופשוט לעמוד מהצד ולבכות כמה רע וכמה לא טוב, וככה לא נוהגים. אני בחרתי שלא להתלונן, להיכנס מתחת לאלונקה ולעשות שינוי קטן בחלקת האלוהים הקטנה שלי. שכל אחד יתרום כמה שעות לטובת החברה, ואנחנו ניראה אחרת, כל אחד יכול להתנדב היכן שהוא אוהב וחושב שיכול להשפיע. החלטתי להתנדב במשטרה ביחידת הקצה שהכי הרבה משפיעה והיא יחידת המודיעין והבילוש של באר־שבע. הבלשים והחוקרים הם משפחה אחת גדולה, משתתפים בשמחות ביחד וגם באירועים פחות משמחים. היחידה מקבלת יחס מיוחד ממפקד מחוז דרום, ניצב יורם סופר, מפקד מרחב הנגב, תת ניצב יאיר חצרוני, ומפקד תחנת באר־שבע, ניצב משנה טירן יהוד, וכמובן מקצין המודיעין, רפ"ק דורון לוי. המתנדבים הם מכפיל כוח ליחידה ולתחנת באר־שבע".
שנה טובה:
"אני מאחל בריאות והצלחה, שבאר־שבע תשגשג ותפרח כפי שהיא היום, ויהיה שקט וביטחון לכל התושבים, שנה טובה לכולם".
"הצלחנו להרים את הראש"
מיכל פרץ, מנהלת גאסט האוס 'ציפור מדבר', נחשבת לחלוצה בתחום האירוח הביתי בערד • הקורונה גרמה לה לחשב מסלול מחדש ולפנות לתיירים המקומיים. היא גרושה+1 מערד והיא מנהלת גאסט האוס 'ציפור מדבר', נהגת טיולי ג'יפים, מורת דרך, מתנדבת ביחידת חילוץ ערד.
מנימוקי ההחלטה:
מיכל ילידת ערד, עבדה ברשות הטבע והגנים, מתגוררת בווילה יפה בקצה המדבר שרכשה מהוריה, ולפני שש שנים צץ הרעיון להפוך את הדירה לבית הארחה. עד מהרה היוזמה שלה תפסה תאוצה ונפתחו עשרות בתי אירוח אחרים שקידמו את ענף התיירות המדברית והפכו לשם דבר בכל הארץ. מיכל פעילה בעמותת תיירות ערד ויש לה חלק נכבד בכך שערד חוזרת לימיה הגדולים כיעד מבוקש לתיירות פנים וחוץ. "אני מחזירה עטרה ליושנה", היא אומרת. מלבד ענף התיירות שמזוהה איתה, מיכל פרץ היא מורת דרך בתיירות המדברית ונהגת טיולי ג'יפים, אשר פתחה קייטרינג ומכינה ארוחות לקבוצות בשטח, ונוסף לעיסוקיה הרבים, היא מוצאת זמן להתנדב ביחידת החילוץ ערד, והיתרון המובהק שלה הוא שהיא מכירה היטב את השטח.
איך הקורונה השפיעה על חייך?
"מבחינתנו, הקורונה היתה מכת מוות לעסק, מכיוון שהתבססנו הרבה מאוד על תיירות נכנסת, ברגע שסגרו את השמיים והכריזו על סגר, נותרנו ללא אורחים, במשך כשלושה חודשים לא עבר כאן אורח אחד, לא טיולים, לא הדרכות. בחודש אוגוסט היתה איזושהי חזרה, עשינו שיפטינג ופנינו לקהל המקומי, והגיעו המון ישראלים, וכן הייתה תנועה, אך לצערנו, עד שהצלחנו להרים את הראש שלנו מעל המים ולצוף, אנחנו מקבלים בחזרה את הפטיש על הראש וכנראה חוזרים לעוד חודש של סגר".
אני מאמין:
"אני אוהבת את מה שאני עושה, אני מאמינה שרק בדרך הזאת אפשר באמת להגיע לאושר הנכסף. אני באמת נמצאת במקום שאני רוצה להיות בו, ואני מאמינה שתמיד אני צריכה להיות בעשייה וכל הזמן לחדש וליזום, לא לעצור לרגע ולהגשים את החלומות שלי".
שנה טובה:
"אני מאחלת לכולם להגשים את החלומות שלהם ואני שמחה ומאושרת שלקהל המקומי ניתנה ההזדמנות להיחשף לדברים שבעבר הם אולי לא היו מגיעים אליהם, בגלל הקורונה הם נאלצים להישאר כאן ומגלים פינות חמד בארץ. אני מאחלת לכולם שנה טובה ושימשיכו לטייל בבטחה וייהנו".
מושיטה יד
ליהיא אברהם מתנדבת בעמותת 'יד שרה' ומושיטה יד לקשישים ואנשים מוגבלים שמבקשים להמשיך לגור בביתם ולא במוסד סיעודי. היא נשואה, אם לשלושה ילדים וסבתא לחמישה נכדים, מתגוררת בבאר שבע וגמלאית של דואר ישראל.
מנימוקי ההחלטה:
מזה שלוש שנים שליהיא אברהם מתנדבת בעמותת 'יד שרה', מושיטה יד לקבוצות מוחלשות ומסייעת בכל דרך על מנת לשפר את חייהם של הקשישים. "הסיפוק האדיר שאני מקבלת מהעשייה מעצים אותי, אתה משמש שופר שלהם, אתה מעלה חיוך על פניהם וזה שכרך", מספרת אברהם בהתרגשות, אשר רואה בתרומה לקהילה יותר מאשר שליחות. מתנדבי 'יד שרה' מעניקים מגוון שירותים לאנשים מוגבלים עם לקויות ומחלות שמשפיעות על תפקודם. כמו כן הם פועלים כדי לאפשר לכל אדם להמשיך באורח החיים בביתו ועם משפחתו כדי שלא ייאלץ לעבור למוסד סיעודי. "אני רואה אותם כהוריי", היא מספרת, "ואני עושה את זה באהבה גדולה". אברהם לא מסתפקת בהתנדבות ב'יד שרה' ומחלקת את זמנה גם בהתנדבות בויצו, שם היא מטפלת בילד עם קשיים רגשיים והתנהגותיים. בנוסף, העמותה דואגת לספק בגדים לאוכלוסיות מוחלשות. "אלה אנשים שהגורל לא שפר עליהם", היא מספרת בכאב.
איך הקורונה השפיעה על חייך?
"אני בתוך העשייה החברתית ולא עצרתי לשנייה. מה שמגביל אותי זה שאני לא עושה ביקורים חברתיים בגלל מגבלות הקורונה ועל מנת לשמור על בריאות הקשישים, אבל אני כל הזמן חושבת איך לעשות למען הזולת".
אני מאמין:
"עלינו תמיד לראות את האחר ולחשוב על האחר, מישהו אמר לי פעם משהו חכם, 'צדקה זה לצאת מעצמך דקה ולחשוב על זה שעומד מולך'".
שנה טובה:
"אני מאחלת לכולם בריאות ואהבת חינם, שנזכור תמיד להיות טובים לאנשים".
