לפני חמש שנים איש לא חשב שמאור משה (33), שוטר ביחידת יס"מ יואב, ישרוד. אבל כנגד כל הסיכויים ובניגוד לכל התחזיות הרפואיות, משה, שנפצע אנושות בפיגוע בשער שכם, חזר לחיים. כעת, כשהוא עדיין בעיצומו של תהליך שיקום ארוך ומייגע, הוא מחפש את החצי השני שלו שאיתה יוכל לבנות חיים משותפים.
רגע לפני הוולנטיין דיי, פגשנו את הלוחם המדהים הזה בבית הוריו שבמושב נבטים. שמענו ממנו על האירוע ששינה את חייו, המלחמה לחזור לתפקוד רגיל לחלוטין, וכמובן על הרצון האמיתי, הכנה והמרגש, להכיר את אהבת חייו.
יום גורלי
10 באוקטובר 2015 התחיל כמו יום שגרתי. אלה היו ימיה הראשונים של אינתיפאדת היחידים, ומשה וחבריו ליחידת יס"מ יואב נשלחו למשימת אבטחה בעיר העתיקה בירושלים כדי לסייע ליחידות המוצבות באזור בתגבור, אבטחה והפגנת נוכחות.
כשמשה מספר לנו על היום ששינה את חייו, הקול שלו כמעט שאינו רועד, ורק מבטו הנוגה מזכיר לנו שזאת מציאות החיים של מי שיושב מולנו. את הפיגוע עצמו הוא אינו זוכר, עדות לפגיעה שספג, וכל הידע שלו מבוסס על הסיפורים של חבריו ליחידה שמלווים אותו עד היום.
"באותו בוקר בירושלים התרחש אירוע אחר שבו נלכד מחבל שניסה לפגוע באזרחים", מספר משה בתחילת דבריו. "באותם ימים לא היו נפוצים ניסיונות פגיעה כלפי לובשי מדים חמושים, אלא כלפי אזרחים בלבד. ההנחה היא שסביר להניח שאזרח לא יידע להגן על עצמו בצורה אידיאלית ולהיות מוכן לתרחיש לא שגרתי שכזה. המחבל מאותו הבוקר נתפס ונהרג".
משה וחבריו ליחידה היו במחסום בשער שכם, כשלפתע הבחינו באדם חשוד. "ליד המחסום התיישבו שלושה אנשים, ואחד מהם משך את תשומת הלב שלנו", הוא מספר. "הבגדים שהוא לבש היו דומים מאוד למה שלבש המחבל מאותו הבוקר. חבר מהצוות שלי ניגש לאותו אדם וביקש לראות תעודת זהות. בזמן שהוא מסתכל בתעודה, המחבל ניצל את הרגע ותקף אותו עם סכין שהיה מוצנע במכנסיים. זה בעצם היה אירוע טרור הסכינאות הראשון נגד כוחות הביטחון".
אנשי כוחות הביטחון שהיו במקום שלפו כלי נשק וירו במחבל למוות בתוך שניות ספורות. אבל משה, שעמד בסמוך, ראה כיצד המחבל עדיין נאבק בחברו, חתר למגע כדי לנסות ולנטרל את הדוקר ונפגע מדקירה בכתף. ואולם, בזמן המאבק נפגע משה גם מירי כוחותינו.
"נפגעתי בכתף מדקירה, מכדור 16־M ומכדור של אקדח", מספר משה ועוצר את הדמעות. "הלכתי הצידה והתיישבתי בשקט, אולי כתוצאה מהאדרנלין שהייתי בו.
"הגיע אליי חובש וסימנתי לו שיאבטח את הנשק שלי, כי ככל הנראה הרגשתי שאני מאבד את ההכרה", הוא מסביר ומוסיף, "בשלב הראשון לא ראו דם כלפי חוץ. רק ברגע שהוא חתך את המדים כדי לטפל בי הדם נזל החוצה, והבינו שנפצעתי בצורה חמורה מאוד. פינו אותי בדחיפות לבית החולים שערי צדק".
שיקום ארוך
כאן, מספר משה, החל המאבק העיקרי שלו - המאבק לשרוד ולחזור לחיים. "הגעתי לבית החולים שערי צדק ושם עברתי טיפול אינטנסיבי: החייאה עם מנות דם וטיפולים מצילי חיים. הייתי מורדם ומונשם", הוא מספר בהתרגשות. "אמרו לאמא שלי שכנראה לא אשרוד בכלל. אחר כך זה היה שאהיה משותק ועיוור, והיום תודה לאל אני עומד על הרגליים".
ספר על תהליך השיקום שלך.
"כתוצאה מהאירוע נמחק לי הזיכרון של 24 שעות לפני האירוע ושבעה חודשים קדימה. לא ידעתי לעשות כלום. מללבוש חולצה ועד לנעול נעליים. חוץ מבני המשפחה שלא זזו ממני, הגיעו מהיחידה שלי שני שוטרים בכל יום ללוות את המשפחה ואותי, חברים מהצוות שלי. בהתחלה הייתי מאוד אלים. הם מספרים לי עד היום שהייתי מרביץ להם".
ומה מצבך היום?
"היום התסכול גדול יותר. בכל פעם מתעורר לי תא במוח ש'נרדם' בעקבות הפציעה, וזה מחזיר אותי למודעות של מה אני כבר לא מסוגל לעשות. שם זה התסכול האמיתי.
"יד שמאל שנפגעה בעקבות הפגיעה במוח לא תחזור לעצמה, שמות של דברים בסיסיים שלא זכרתי או שאמרתי מילים אחרות לגמרי כמו למשל לקרוא לקוסקוס 'מלפפון'. המזל שלי הוא שיש לי משפחה מדהימה שעוזרת לי, וגם שיקום אחת בשבוע ב'עלה נגב' במועצת מרחבים".
מוכן לאהבה
את החיוך של משה אפשר לתאר במילה אחת - כובש. כשהוא מחייך, הפנים שלו מוארות באור גדול שגורם לך לרצות לחייך יחד איתו. על אף הפציעה, הוא בנוי היטב ומקפיד על אימוני ריצה.
על הניסיונות להכיר בת זוג: "בהתחלה הייתי מספר די מהר על הפציעה ועל הנכות, והבנתי שאולי צריך להמתין עם זה קצת כי זאת פצצה עבור בחורה שלא מכירה אותך"
באחרונה סיפר משה בפוסט יוצא דופן על הרצון שלו למצוא את אהבת חייו. הפוסט שפרסם ברשתות החברתיות זכה לחשיפה עצומה, אבל לצערו, עדיין לא נמצאה האחת שתשבה את ליבו. "היו המון תגובות שריגשו אותי, אבל לצערי חוץ מכמה סקרניות לא באמת התפתח משהו שהבשיל לכדי פגישה", הוא אומר באכזבה מסוימת.
איך נראו החיים הרומנטיים שלך לפני הפציעה?
"הייתי רווק ובזמן הפציעה הייתי בתחילה של קשר עם מישהי, וכמובן שבעקבות מה שקרה הקשר נקטע. אין לי כיום שום מגבלה גופנית, למעט יד שמאל.
"אני יודע לעשות ועושה הכל. בגלל הפציעה, רשיון הנהיגה שלי הוקפא ואני לא נייד כרגע. תוסיף לזה את הקורונה, ותבין שאם לאנשים קשה למצוא זוגיות בתקופה הזו, אז אצלי זה אפילו מורכב יותר".
קראו עוד>>
"בהתחלה הייתי מספר די מהר על הפציעה ועל הנכות, והבנתי שאולי צריך להמתין עם זה קצת כי זאת פצצה עבור בחורה שלא מכירה אותך", מוסיף משה. "כשבחורה הייתה שומעת על זה היא הייתה אומרת לי 'וואו, סיפור מרגש, אבל אני לא מחפשת כרגע קשר'. אז לא הבנתי מה את מחפשת באפליקציות היכרויות?", הוא אומר בתמיהה.
לוחמים על ארבע
כשנה וחצי אחרי פציעתו חזר משה לשרת ביחידת יואב, אבל בגלל מגבלותיו הועבר ליחידת הכלבנים של מחוז דרום, ובשנתיים האחרונות הוא משמש עוזר כלבן.
"יש לי ארבעה כלבים בבית, אבל לא רציתי להיות כלבן אף פעם", הוא מודה. "חלמתי להתקדם במשטרה לתפקידי קצונה ולעשות את מה שאני אוהב".
מה כולל התפקיד?
"אני מטפל בכל מה שקשור ללוגיסטיקה שכלבים משטרתיים צריכים. מאוכל, ניקיון, תרגולים עם הכלבים ואימונים שלהם".
אתה מוצא סיפוק בעבודה עם הכלבים?
"ודאי. כאשר כלב מבצע תפיסה של משהו, אתה יודע שהאימונים האלה משתלמים, ומשם אתה שואב את הסיפוק. כשמגיעים למישהו הביתה ויש חשד להימצאות של נשק בבית, אף חשוד לא יודה בזה כמובן, וכאן נכנסים לתמונה הכלבים שיודעים לזהות על פי כל מיני דרכים היכן נמצאים כלי הנשק, הסמים ועוד דברים שאליהם אנחנו מאמנים אותם.
"אתה יודע במיליון אחוז שיש ביניכם אמון מלא. יש מכנה משותף באהבה לבני אדם ולכלבים - כשאהבה היא אמיתית, לא צריך מילים כדי להגיד את זה".
