במגרש של הגדולים
יגאל צור קיבל את דריסת הרגל שלו בענף הבנייה בזכות מבנים שבנה בפארק התעשייה בנאות חובב
שם: יגאל צור, חברת "י.ב.ג. בניין".
גיל: 43.
מקום מגורים: באר־שבע.
איך ומתי התחלת לעסוק בבניין?
"במשך שנים עבדתי כמנופאי באתרי בנייה שונים. באחד מאתרי הבנייה הכרתי את בולנט גונסאי, איש בנייה שעובד שנים בתחום והפך לחבר טוב ולשותף. לפני תשע שנים פתחנו יחד חברה לבנייה והתחלנו לעבוד עם הרבה קבלנים גדולים ולקבל פרויקטים. בין הפרויקטים שביצענו ניתן למצוא את קריית ההדרכה של צה"ל בצומת הנגב (עיר הבה"דים) בשיתוף פעולה עם חברת דלויה, היינו שותפים לבניית מפעל טרה בצומת בית הגדי ליד נתיבות, ובהקמת 'יס פלאנט' בבאר־שבע.
פרויקט הנדל"ן הראשון של צור היה הקמת מבנים במפעלי מכתשים בפארק התעשייה בנאות חובב. "מדובר במבנה מורכב שנועד לאכלס מכונות של המפעל", הוא נזכר. "זה היה מאוד מאתגר. תמיד מרגש אותי להיזכר בפרויקט הזה. מדובר היה בדריסת רגל ראשונה שלנו בתחום הבנייה והפרויקטים הנדל"ניים. זה תמיד ממלא אותי גאווה, במיוחד כשמדובר באחד מגורמי התעשייה המובילים והמשפיעים בנגב".
צור אופטימי באשר לעתיד ענף הבנייה בנגב. "הנגב של היום לא דומה למה שהיה בעבר", הוא אומר. "תנופת הפיתוח מורגשת בכל פינה, החל מתשתיות כבישים ועד הקמת שכונות חדשות. בתחום הבנייה ניתן לראות איך באר־שבע משנה את פניה וצומחת לגובה במרכז העיר ומתפשטת לכל הצדדים. אני מאמין שגם בשנים הבאות נרגיש את התנופה וערים נוספות באזור ישנו את פניהן ויצמחו כמו באר־שבע".
סגירת מעגל
הפרויקט הראשון של חיים איפרגן היה לבנות מתחם גני ילדים בשכונת רמות • היום בתו הקטנה לומדת בגן שבנה.
שם: חיים איפרגן, חברת 'ב.ט.ר. אייג'נט'.
גיל: 38.
מקום מגורים: באר־שבע.
איך ומתי התחלת לעסוק בבניין?
"התחלתי בשנת 2012. שירתי כאיש קבע בצבא, בתחום הטכני, ולאחר כמעט עשור השתחררתי והתחלתי לעבוד כמנהל מכירות בחברת תקשורת גדולה. הכרתי שם הרבה בעלי עסקים שאחד מהם הציע לי לחבור אליו ולפתח את תחום הדלתות אצלו במפעל. כשנחשפתי לתחום, הבנתי שקיים צורך בקרב הלקוחות למצוא בית שיעניק להם את כל שירותי הבנייה תחת קורת גג אחת, מישהו שירכז עבורם את האפשרויות וינהל את תהליך הבנייה. לאחר תקופה החלטתי עם משה בוחבוט, חבר ושותף עסקי, לפתוח חברה שעוסקת בבניין. אנחנו עובדים במגזר הפרטי והציבורי ובמהלך השנים בנינו מוסדות ציבור, מקוואות, בתי כנסת, גני ילדים ובתים פרטיים".
מהו הבניין הראשון שהקמת?
"מתחם גני ילדים בשכונת רמות בבאר־שבע. פרויקט שאני מאוד גאה בו. הפרויקט הזה נבנה בלוח זמנים מאוד קצר כדי להספיק לפתוח את שנת הלימודים בזמן".
איפרגן אינו מסתיר את תחושת הגאווה והסיפוק כשהוא נזכר בפרויקט הראשון שבנה. "כל בית שאנחנו בונים, וכל פרויקט שאנחנו מקימים אנחנו עושים בצורה הכי טובה, כאילו היה זה הבית שלנו. פרויקט הגנים תמיד מעורר בי תחושת גאווה וסיפוק, במיוחד שלא הגענו מעולם הבניין וזה תמיד היה נראה לי עולם גדול וקשה. בסוף הוכחנו שעם המון נחישות ורצון הכל אפשרי. מרגע שהחלטנו לעסוק בתחום הבנייה, התמקצענו וסיימנו לימודי הנדסאים. לתחושה המיוחדת בכל הקשור לאותו פרויקט ראשון שבניתי יש גם היבט אישי. בתי הקטנה בת הארבע מתחנכת כיום באותו גן שבניתי בתחילת דרכי בעולם הבנייה. עבורי זו סגירת מעגל".
באשר לעתיד הבנייה בנגב אומר איפרגן, "אני מרגיש שיש הרבה התפתחות בנגב. יחד עם זאת יש המון גורמים שנכנסו לשוק וגורמים נזק לענף. הרבה מהם אינם קבלנים שרשומים על פי חוק, הם מתעסקים בפעולות תיווך ומתחברים לקבלני ביצוע פחות איכותיים וטובים והתוצאה ניכרת בשטח. אני חושב שדרוש פיקוח של המדינה בנושא כדי לשמור על ענף הבנייה מקצועי ואיכותי העומד בכל כללי הבטיחות".
פרויקט הדגל
אף שיוסי דלויה עוסק בתחום הבניין כבר 40 שנה, הוא עדיין גאה בפרויקט הראשון שלו - 'נווה עדן' בשכונת נחל עשן.
שם: יוסי דלויה, בעלי 'קבוצת דלויה' וממלא מקום יו"ר ארגון קבלני הנגב.
גיל: 66.
מקום מגורים: באר־שבע.
איך ומתי התחלת לעסוק בבניין?
"בשנת 1979. עולם הבנייה היה תמיד קרוב אליי. אבא שלי היה קבלן אחזקות. כשהשתחררתי מהצבא הייתי מנהל עבודה בכמה חברות עד שהחלטתי להתעסק בשיפוצים ובבנייה. גייסתי צעירים משכונה ד' והצעתי להם להצטרף אליי לעבודה. הכשרתי אותם שיהיו מקצועיים, וכשהקמתי לי צוות התחלנו לקבל עבודות במפעלים ומאז היינו שותפים לפרויקטים גדולים ומורכבים בנגב בפרט ובארץ בכלל. החברה שלנו נחשבת לאחת מ־50 חברות הבנייה הגדולות בארץ בתחום הבנייה. עם השנים בנינו בבאר־שבע את המכללה הטכנולוגית, מכללת סמי שמעון ואת המשכן לאומנויות הבמה ואת מפעלי טבע, ברום ומכתשים".
מהו הבניין הראשון שבנית?
"מדובר בפרויקט נווה עדן בשכונת נחל עשן בבאר־שבע. במסגרת אותו פרויקט הקמנו 38 קוטג'ים למגורים פרטיים. זהו פרויקט שהיווה עבורי הגשמת חלום", נזכר דלויה. "הפרויקט תוכנן בצורה כזו שכל הדיירים יכירו את כולם, כך שהייתה כניסה אחת למתחם הקוטג'ים כולו. היה לי חשוב שכל אחד יכיר את השני. זה מאוד הזכיר את צורת המגורים במקום לידתי במרוקו. זה החזון שהוביל אותי בבניית כל הפרויקט הזה. מדובר בפרויקט שמאוד קרוב לליבי. אני מרגיש תחושה עילאית של מימוש חלום והצלחה בהקמת הפרויקט ההוא. המטרה שלי הייתה לייצר תחושה של ביחד, ועד היום אני גאה בפרויקט הזה. יש שם קהילה חזקה עם המון חברים, שעד היום הם חברים שלי כמו משפחה".
מאז חלפו כמעט ארבעה עשורים. דלויה מציין כי "לענף הבנייה בנגב יש משמעות רבה. הנגב הוא עתיד המדינה. כדי להמשיך ולפתח את האזור על המדינה להכניס יד לכיס ולהשקיע באזור. עם כל הכבוד להבטחות ולתוכניות השונות, אין בעיה לבנות יחידות דיור. צריך לדאוג להביא אוכלוסייה חדשה וצעירה, וכדי שזה יקרה על המדינה להחזיר את מענקי המקום".
ממשיך את המסורת
עם סבא קבלן טיח ודודים שהמשיכו בדרכו, לא הייתה לעידן כהן ברירה אלא להיכנס בעצמו לענף הבנייה
שם: עידן כהן, חברת 'דקור הנגב'.
גיל: 30
מקום מגורים: באר־שבע.
איך ומתי התחלת לעסוק בבניין?
"לאחר שחרורי מצה"ל, לאחר ששירתי שירות קבע באחד מגופי המודיעין, חיפשתי תחום שהוא לא קשור למה שעסקתי בו בצבא. תחום הבנייה הוא התחום שהושרש בי מילדותי. סבא שלי היה קבלן טיח והדודים שלי המשיכו את דרכו. נרשמתי ללימודי הנדסאי בניין במכללה הטכנולוגית בבאר־שבע ובמהלך לימודיי קיבלתי הצעה מחברת בנייה שרק החלה את דרכה לבוא ולנהל לה את מערך הבנייה. לאחר זמן בחברה הזו הבנתי שיש לי את היכולות והכישורים להקים חברה משל עצמי ולהוביל אותה בדרך שלי. חברתי לדוד שלי ולחברה שלו, חברת דקור הנגב, הוצאתי לה סיווג קבלני מתאים ומשם השמיים הם הגבול".
נקודת ההתחלה בקריירה הנדל"נית של כהן הייתה ביישוב הקהילתי כרמית הסמוך למיתר. הוא בנה וילה דו־קומתית שלדברי כהן, "זו וילה מדהימה ביופייה, אך היא הייתה מורכבת מאוד לביצוע. עבורי זה היה פשוט בית הספר הטוב ביותר להתחלה בתחום הבנייה".
כשכהן חושב על אותו פרויקט ראשון הוא מתמלא התרגשות וסיפוק. "מדובר בפרויקט שלא נבנה לפני הרבה שנים, אך מאז כבר התפתחתי וגדלתי בפעילות שלי", אומר כהן. "לכל פרויקט יש מקום חם אצלי. בכל פרויקט אני מתרגש לראות כיצד הוא קורם עור וגידים והופך לבית חם לדיירים של אותו בית. הפרויקט הראשון תמיד יהיה זכור לי כמשהו מיוחד, משהו ראשוני, מה שהופך אותו לקסום עבורי. כמו כל דבר שעושים בפעם הראשונה, זה מרגש ומלא סיפוק לראות את ההתחלה ולהיזכר כמה קשה היה כל התהליך ולא פשוט, אבל מספק".
איך אתה רואה את עתיד הבנייה בנגב?
"כיום, לפי דעתי, תנופת הבנייה בנגב היא מהגדולות בארץ ואנחנו, הקבלנים בדרום, רואים את זה. אני חושב שעדיין שיווק הקרקעות לבנייה הפרטית הוא דל מדי ובמחירים שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו. אם ישווקו יותר קרקעות, אנשים יוכלו להתחיל לחשוב בכיוון של שיפור דיור ולהרשות לעצמם להתחיל לבנות בית פרטי. בזה שמשווקים כמות מסוימת של קרקעות ואז עושים הפסקה בין השיווק הראשון לשיווק השני, גורמים לעליית מחירים איומה של הקרקעות. זה גם גורם לאנשים לעשות קופה על מי שבאמת רוצים לרכוש מגרש ולבנות עליו בית פרטי. בנוסף, זה גורם לכך שמגרשים נשארים ריקים, כשאנשים לא מתחילים לבנות עליהם ומשקיעים רכשו אותם כשהם ממתינים לעליית המחירים".
