לירוז וקנין־אוחנה, תושבת שכונת רמות בבאר שבע, הזדעזעה לגלות צרכים של כלב שהושארו מאחור בפארק משחקים. "לבהמה שהשאיר את הצרכים של הכלב שלו במקום משחק של ילדים קטנים, שיהיה לך יום מסריח בדיוק כמו הזוועה שהשארת כאן", היא כתבה בפוסט נזעם שפירסמה בפייסבוק.
הפוסט גרר לא מעט תגובות מצד תושבים שמחו על חוסר הפיקוח והיעדר הקנסות על בעלי כלבים שלא אוספים אחריהם את הגללים שמשאירים כלביהם. "ככה זה בכל השכונה, בכל גני המשחקים, במדרכות, ממש זוועה", אמרה בתגובה אחת התושבות. אחרת הציעה: "צריך להביא פקחים לכמה ימים, לחלק דו"חות, אולי ככה האנשים יבינו. אכיפה מוגברת תיצור הרתעה ואז אולי בעלי הכלבים שמרשים לעצמם, יחשבו פעמיים".
תושב אחר קרא גם הוא להגביר את הפיקוח מצד העירייה: "היתה תקופה שהם היו מסתובבים המון בשכונה ונותנים קנסות. כשזה מגיע לכיס, זה יותר כואב ואז אולי אנשים יחשבו פעמיים אם בא להם לשלם קנס". חלק מהתושבים אף הציעו להציף את המוקד העירוני 106 בפניות ובתלונות.
"חוצפה ממדרגה ראשונה"
הגללים של הכלבים שנותרים מאחור ברחובות העיר הפכו למטרד סביבתי בלתי נסבל, ונדמה לעיתים כי ההפקרות ממש חוגגת. במסלולי הליכה, בפארקים וגנים ובסמטאות נתקלים בלכלוך שמעורר בחילה וגועל, שלא לדבר על כך שהתופעה גורמת לגידול חיידקים.
גם הפעילות ההסברתית הנמרצת לצד חלוקת מתקנים אישיים עם שקיות לבעלי כלבים לאיסוף הגללים לא ממש הועילה. נזכיר כי בשנת 2011 החליטה העירייה על חלוקת שקיות לאיסוף גללים של כלבים בציפייה לשיתוף פעולה מצד התושבים, אולם התוצאות בשטח מצביעות כי ההסברה כשלה.
יתרה מכך, "אם מישהו היה עד לאיסוף גללים בשקיות על ידי בעלי הכלבים, בבקשה שיקום", אומרת תושבת שכונת רמות גילה כהן. "לא נעים להסתובב עם הילדים בפארק ולדרוך על צואת כלבים. הפארקים מיועדים למשחקים ולבילוי בעיקר בשעות הערב, ובמקום ליהנות עם הילדים, אתה מחפש איך לברוח מכל הטינופת שמשאירים הכלבים מאחור".
במקביל הוקמו 13 גינות כלבים בשכונות הוותיקות והחדשות שאמורות לתת סוג של מענה לצרכי הכלבים. בין היתר, הוקמו ברחבת חתם סופר בשכונה י"א, בגן הראשונים ברחוב ויצמן בשכונה א', בפארק הצנחנים בשכונת נחל בקע וברחוב צה"ל בשכונת רמות.
זאת לא בעיית הכלבים היחידה של באר שבע:
מציאות נושכת: מי יטפל באלפי הכלבים שמשוטטים ברחבי הנגב?
מתברר כי כל הפעולות הללו היו טיפה בים ולא שינו באופן מהותי את הגישה של בעלי הכלבים אשר "מצפצפים" על החוק ומותירים מאחור את צרכיהם.
"הבעיה היא לא הכלבים אלא בעליהם, זו חוצפה ממדרגה ראשונה להשאיר את צואת הכלבים ולהסתלק מהמקום, יוצא שהמקום כבר מזמן לא פארק אלא בית שימוש של כלבים. כנראה שבעלי הכלבים יבינו רק כשיספגו קנסות, דרך הכיס זה כואב יותר", מוסיפה כהן בכעס.
יואב, גם הוא תושב שכונת רמות, טוען כי "מדובר במפגע לכל דבר. להותיר את הלכלוך ולהסתלק שמישהו אחר יעשה את העבודה, זה מעשה נבזי ולא חינוכי. כשאני עושה הליכה עם רעייתי בשדרות בנ"ץ כרמל, אני נתקל בלכלוך של כלבים, אולם בשולי המדרכה על דרך עפר, זה עוד אפשר לסבול לעומת צואת כלבים על המדרכות. כעיר מודרנית שמתפתחת בקצב מואץ, חייבים לטפל בתופעה ולמגר אותה על ידי הסברה וקנסות".
אכיפה לא אפקטיבית?
בד בבד עם פעולות ההסברה שננקטו, חלוקת השקיות לאיסוף גללים והקמת גינות לכלבים, העירייה אישרה (2012) תיקון לחוק העזר העירוני המחייב בעלי כלבים לאסוף גללי כלבים ולהשליכם בשקית איסוף אל הפח.
על פי החוק, "עשה בעל החיים את צרכיו בהטלת גללים במקום ציבורי, יאסוף המחזיק בבעל החיים את הגללים, ישים אותם בשקית וישליך אותה כשהיא סגורה לכלי אצירה לפסולת המצוי במקום ציבורי". הקנס הצפוי למי שיעבור על החוק מסתכם ב־730 שקל, כאשר לתיקון לחוק קדמה פעילות הסברתית נרחבת.
בהתאם לחוק העזר והקנסות שאושרו, ביקשנו מהעירייה שתחשוף בפנינו כמה קנסות חולקו לבעלי כלבים בשנה אחת, כך למשל בשנת 2017, נתונים בסיסיים שאמורים לשמש אינדיקציה לגבי פעילות האכיפה ותוצאותיה.
משום מה העירייה לא העבירה נתונים אלו, וניתן להעריך כי כנראה מספר הקנסות שנרשמו לעוברים על החוק מצומצם מאוד, מה שעשוי להעיד על אכיפה מועטה ולא מספיק אפקטיבית של העירייה.
על מספר הקנסות והיקף התופעה של גללי כלבים ברחובות, ניתן ללמוד מישיבת הוועדה לאיכות הסביבה בעירייה שדנה בנושא לפני כשנתיים בשלהי שנת 2015. במהלך הדיון עלתה הערכה שאלפי כלבים משוטטים שמגיעים מהפזורה הבדואית אחראים למחצית מכמות הצואה ברחובות.
בישיבה ציין הווטרינר העירוני, ד"ר רומן זינגר, כי כלבים מייצרים בבאר שבע כחמישה טון צואה ביום, ולדעתו, חצי מהכמות שייכת לכלבים משוטטים. "כדי לטפל בבעיה יש צורך בהגדלת תקציב וכוח אדם", סיכם ד"ר זינגר באותה ישיבה.
מנתונים שהוצגו בישיבת הוועדה לאיכות הסביבה עולה כי בין החודשים נובמבר 2014 ועד אוגוסט 2015 נקנסו כ־200 בעלי כלבים, הקנס אז היה בגובה 475 שקל, ובסך הכל זרמו לקופת העירייה כ־80 אלף שקל, סכום זעום לכל הדעות.
מהנתונים עולה עוד כי מדובר בכמות קנסות קטנה יחסית לקנסות שניתנו בערים אחרות בארץ.
"המטרה שלנו לא קשורה להיבט הכלכלי של האכיפה, זהו רק אמצעי", אמר ראש העירייה, רוביק דנילוביץ', ששימש באותה שנה כיו"ר הוועדה לאיכות הסביבה. "המטרה היא להעלות את המודעות ולחנך לשמירה על המרחב הציבורי שלנו. אחרי מסע הסברה מקיף, נתייחס לנושא הפגיעה במרחב הציבורי באפס סובלנות", אמר דנילוביץ' באותה ישיבה שעמד בראשה.
הבעיה מוכרת
דובר עיריית באר שבע, אמנון יוסף, מסר בתגובה כי האגף לאיכות הסביבה מבצע פעולות הסברה ואכיפה בנושא. "מדובר בסיורים הנערכים בפארקים ובמקומות המועדים לכך, בהם מתבצעת תצפית על בעלי כלבים. במידה שבעל הכלב אינו אוסף את הגללים נרשם בגין עבירה זאת קנס כספי".
דובר העירייה ביקש לציין כי "במקביל לפעולות האכיפה ולשם הגברת המודעות, ברבים מהמקרים ניגשים הפקחים לבעלי הכלבים שמנקים ומסלקים את הגללים ומציינים אותם לשבח. אין ספק, הגברת המודעות והרצון של בעלי הכלבים לשמור על סביבה נקייה, יסייעו רבות למגר את התופעה".
גם ברשויות אחרות מתמודדים עם תופעת הגללים ברחובות, בחיפה מקיימים אכיפה מורחבת ולא תמיד בהצלחה רבה.
מנתוני המוקד בראשון לציון עולה כי צואת כלבים מטרידה הכי הרבה את התושבים. בראשון מדווחים כי מדי שנה מתקבלים כ־3,000 פניות ותלונות של תושבים ומספר הקנסות מגיע לכ־2,000 בשנה. טווח הקנסות ברשויות נע בין 430 ל־900 שקל.
בקרב הרשויות הגדולות גוברים הקולות כי יש לשכלל את שיטת האכיפה, וכי השיטה הנוכחית לא מספיק יעילה. כשמדברים על שכלול השיטה לאכיפה טובה יותר, מדברים בעצם על הקמת מאגרי די.אן.איי של כל הכלבים בתחום הרשות המקומית כפי שהוקמו בערים בעולם, דוגמת הערים פניקס, אריזונה ודאלאס בארה"ב. בעזרת שבב המוצמד ניתן לזהות את הכלב שהשאיר את הגללים על המדרכה או בכל מקום אחר ולהגיע לבעליו.
האחריות של האזרחים
חברת המועצה יסמין סקס־פרידמן, פעילה למען בעלי חיים, אשר מונתה באחרונה ליו"ר הוועדה לאיכות הסביבה, היתה שותפה בעבר לדיונים בנושא ובדרכי הפעולה שיש לנקוט.
"הנושא עלה ועולה מדי שנה בוועדות", אומרת סקס־פרידמן בשיחה שקיימנו עימה השבוע. "נערך מבצע הסברה עם פרסומים בעיתונים וברשתות החברתיות, קיים קנס על סך 730 שקל על אזרח שאינו אוסף את הצואה, אך עדיין הבעיה קיימת בכל העיר".
לדעת סקס־פרידמן, "עדיין לא קיימת אחריות אזרחית בנושא. רוב האנשים אינם אוספים את הצואה של כלבם. בנוסף, באר שבע כעיר שמוקפת בשטחים פתוחים ופזורה, היא ייחודית בכמות הכלבים המשוטטים הנכנסים לעיר מדי יום. הנושא של כלבים משוטטים עולה גם כל שנה, מכיוון שמשרד החקלאות אוסר במפורש על עיקור וסירוס והחזרה של כלבי רחוב (כמו שנעשה עם החתולים) אוכלוסיית הכלבים המשוטטים הולכת וגדלה מדי שנה".
האם נעשה מספיק כדי למגר את התופעה?
"העמותות והפעילים יחד עם תחנת ההסגר עושים כמיטב יכולתם ללכוד, לחסן, לעקר, לסרס, ולמצוא בתים לכלבים, ימי אימוץ קבועים בשיתוף עמותת 'באר שבע אוהבת חיות' נערכים באופן קבוע אחת לשבועיים, אך עדיין אין שום יכולת להתגבר על התופעה ללא תמיכה וסיוע כספי".
סקס־פרידמן מודה כי "באופן אישי עייפתי מאישים במוסדות ממשלתיים", שאינם מראים לדבריה רצון לפתור את בעיית הכלבים המשוטטים או לדאוג לבעלי חיים, מה שיביא לשיפור איכות הסביבה והניקיון ברחובות העיר.
