בלב העיר העתיקה של באר שבע ניצב מסגד ישן שמהווה סלע מחלוקת בין העיריה לבין מוסלמים תושבי העיר והאיזור מאז שנת 2002. המבנה הפך מוקד לסכסוך מתמשך בין העיריה לתושבים המוסלמים.
• בואו להצטרף לעמוד "ידיעות הנגב" בפייסבוק
בעוד המוסלמים דורשים להעניק להם זכויות תפילה במסגד, העיריה מתנגדת לכך בכל תוקף. בשבוע שעבר פסק בג"ץ בעתירתם של האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים בישראל והוועד המוסלמי בנגב באמצעות ארגון "עדאלה", וקבע כי במסגד יפעל מוזיאון לתרבות האיסלם, אך הוא לא ייפתח לפולחן.
יחד עם זאת בג"ץ קבע כי זכותם של העותרים לפנות לוועדות התכנון, ולדרוש לשנות את ייעוד המבנה ממוזיאון למקום תפילה. אם בקשתם תידחה, הם יוכלו לשוב ולפנות לערכאות משפטיות.
השופטים סלים ג'ובראן ואיילה פרוקצ'יה, דחו את עמדת עיריית באר שבע שביקשה להשתמש במסגד כמוזיאון כללי, וקבעו כי יש להפוך את המתחם למוזיאון עבור האוכלוסייה המוסלמית באזור.
העותרים רואים בפרשת המסגד סוגיה עקרונית: הכרה בזכות התפילה של המוסלמים בעיר הנחשבת למעורבת. העותרים טוענים כי היהודים שכחו איך זה לחיות בתור מיעוט, ולא מאפשרים להם זכות בסיסית, להתפלל במקום הקדוש להם. לטענתם, הסירוב העיקש של עיריית באר שבע גורם לפגיעה קשה בכבודם, בחופש דתם ובפולחנם.
שותפות גורל למרות החלטת בג"ץ שקבעה כי המסגד בבאר שבע יהפוך למוזיאון לתרבות האיסלם נדמה כי הפרשה טרם הגיעה לסיומה. ההחלטה מעוררת המחלוקת זוכה לפרשנויות שונות, והדרך להסכמה עדיין נראית ארוכה. למעשה, בג"ץ קיבל באופן חלקי את העתירה של האגודה לסיוע ולהגנה על זכויות הבדואים בישראל, והוועד המוסלמי בנגב, בקובעו כי יש לייעד את המקום למוזיאון המוקדש באופן ייחודי לתרבות האיסלם ועמי המזרח.
מסגד המריבה (צילום: הרצל יוסף)
עמדת העיריה ורשויות המדינה לפיה אין זה מתקבל על הדעת להפעיל בלב עיר יהודית מסגד פעיל, כשלטענתה, מדובר בדבר אשר עלול לגרום לפגיעה בשלום וביטחון הציבור, עוררה ביקורת בקרב הרכב השופטים, איילה פרוקצ'ה, מרים נאור וסאלים ג'ובראן.
השופט ג'ובראן אף ציין "תמהני על עמדתם של המשיבים, לפיה החזרת ייעודו של המבנה לייעודו המקורי כמקום תפילה לדת המוסלמית בהכרח תביא לעימותים, אלימות ולפגיעה בשלום ובביטחון הציבור. דווקא המשיבים חוזרים ומציינים את היחסים התקינים שקיימים בבאר שבע בין הציבור המוסלמי ובין האוכלוסייה היהודית. אולם אין הם מבהירים מדוע לדידם התחשבות ברגשותיו הדתיים של הציבור המוסלמי תוך מתן אפשרות לתפילה במבנה המסגד, תביא לעוינות ולאלימות מצידו".
השופט ג'ובראן הוסיף ואמר כי "איני רואה מקום להיכנס לעובייה של הסוגיה המורכבת של יחסה של המדינה למיעוט המוסלמי בדרום, ובפרט לאוכלוסייה הבדואית. עם זאת, אציין כי מתקשה אני להבין את עמדתם של המשיבים לפיה נקיטת צעד לשיפור מצבו של מיעוט דתי ותרבותי זה, ויהא זה אף צעד סמלי בלבד כמבוקש בעתירה, היא זו שתביא לעוינות מצידו של ציבור זה, אשר לא פעם דובר על שותפות גורלו בגורל המדינה, וזאת חרף תחושת קיפוח קשה בקרבו, ואשר נדמה כי אינה מנותקת מהמציאות".
השופטת מרים נאור, שהיתה בדעת מיעוט, ציינה כי החלטת הרוב הינה מוטעית, וכי השופטים האחרים נתנו סעד שכלל לא התבקש על ידי העותרים ולא ניתנה הזדמנות למשיבים להתייחס אליו בתשובתם.
מאבק ארוך שנים ארגונים איסלמיים עתרו לבית המשפט בבקשה להורות לעיריה, לרשות הפיתוח באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, לשר הדתות ולשר המדע, התרבות והספורט, לאפשרו לתושבי באר שבע והסביבה המוסלמים, להתפלל ב"מסגד הגדול".
העתירה שהוגשה כבר בשנת 2002, עוסקת במבנה בעיר העתיקה אשר הוקם בשנת 1906 על ידי השלטון העותומאני כדי לשמש כמסגד, כחלק מבנייתה של העיר באר שבע, וכך היה עד לשנת 1948. עם קום המדינה שימש מבנה המסגד את עיריית באר שבע כבית מעצר וכמשכנו של בית משפט השלום בעיר.
בהמשך החל המבנה לשמש כמוזיאון, ובשנת 1987 הוכרז כמוזיאון בהתאם לחוק המוזיאונים. בשנת 1992 הוכרז המבנה כמבנה מסוכן ולכן פונה מתכולתו, ומאז ועד היום עומד המבנה בשיממונו, כאשר עיריית באר שבע ביצעה בו שיפוצים שעדיין לא הסתיימו, כחלק מהתוכנית להפיכת המתחם בו מצוי המסגד למתחם מוזיאונים.
המאבק סביב מבנה המסגד החל למעשה עוד לפני הפנייה לבג"ץ עוד בשנות ה־90 של המאה הקודמת ביקשו ארגונים איסלמיים להתפלל במקום. באחת הפעמים, הם הגישו בקשה למשטרה כדי לקבל אישור להתפלל בסמוך למסגד כחלק ממאבקם. האישור ניתן להם, ואכן הגיעו עשרות ואפילו מאות מוסלמים מאזור הדרום וגם ממקומות אחרים בארץ לקיים תפילה.
אלא שגורמי ימין שהתנגדו למהלך, הכינו להם מארב מתוכנן. יום לפני קיום התפילה, הם דאגו לשפוך זבל כימי ע