בדרכי העפר, בשולי היישובים הבדואיים, וגם בלב הערים בנגב, משוטטים אלפי כלבים חסרי בעלים. חלקם רעבים, אחרים נגועים במחלות, ויש גם כאלה שמגלים תוקפנות מסוכנת כלפי בני אדם ובעלי חיים.
למרות הסכנה הברורה והקריאות החוזרות ונשנות מצד תושבים, הרשויות המקומיות והמדינה ממשיכות להסס. בינתיים, התושבים נאלצים להתמודד לבד עם המציאות המטרידה, בתקווה שהפעם זה לא ייגמר באסון.
אולי יעניין אתכם:
"אין כמעט יום שאני לא נתקלת בכלבים שמשוטטים ללא בעלים", מספרת יהודית (58), תושבת שכונת נווה זאב בבאר־שבע. "אני יוצאת מדי ערב להליכה בכביש העוקף וזו תופעה שרק הולכת ומתגברת. בשבוע שעבר היה אירוע של נביחות מבהילות שפשוט גרם לי להיכנס לאחד הבניינים הסמוכים. מישהו חייב לקחת אחריות על הסיפור הזה. אני לא אמורה לצאת מהבית ולפחד מכלבים".
נתי, תושב שכונת רמות, מספר על אירוע בו הבן שלו ברח מכלבים שרדפו אחריו סמוך לכביש העוקף של השכונה: "אני לא יודע אם אלה היו כלבים משוטטים או כלבים שברחו מהבית שלהם, אבל זה נגמר בזה שהבן שלי ברח מהם ונפל על המדרכה, ומבוגר שהיה באזור הרחיק אותם משם כשזרק עליהם אבן. הפעם זה נגמר בשפשוף בברך ובדימום קל, אני אבל אני לא רוצה לדעת איך זה היה יכול להסתיים".
זמן שאול
האחריות לטיפול בתופעת הכלבים המשוטטים מפוזרת בין כמה גופים, ואף אחד מהם לא באמת לוקח אחריות מלאה. הרשויות המקומיות מחזיקות בסמכות הישירה ללכידת כלבים משוטטים בשטחן, אך רבות מהן, במיוחד במועצות האזוריות וביישובים בדואיים, אינן ערוכות להתמודד עם היקף התופעה.
משרד החקלאות, באמצעות השירותים הווטרינריים, אמור לספק מדיניות, תקציבים ופיקוח, אך בפועל מדובר בתמיכה מוגבלת. באזורים של יישובים בלתי מוכרים או כאלה ללא רשות מקומית פעילה, שורר ואקום מוחלט, והכלבים מתרבים ללא כל פיקוח או טיפול.
חשוב לציין כי מבצעי אכיפה ממוקדים שנערכים ברשויות מביאים לא פעם ללכידה של כלבים. אלה נשלחים למכלאות עירוניות. בהסגר העירוני של באר־שבע דיווחו השבוע על תפוסה מלאה. במקרים בהם הכלובים מתמלאים לגמרי, כל כלב שאינו בר אימוץ נמצא על זמן שאול, ובמקרים רבים מומת, על מנת לפנות מקום לכלבים אחרים שאולי יזכו לגורל טוב יותר.
אחת הפעילות המרכזיות שנלחמות בתופעת הכלבים המשוטטים והמתתם היא חברת הכנסת יסמין סאקס־פרידמן, תושבת באר־שבע, שהשתתפה לפני כשבועיים בדיון מיוחד בוועדת הכלכלה של הכנסת שדן בנושא. סאקס־פרידמן קראה למשרד החקלאות לקדם במהירות נהלים מסודרים שימנעו המתת כלבים. "שנים על גבי שנים שהמשרד לא חושב על פתרונות לטווח הארוך, ולא על פתרונות של חמלה, אלא על המתות זולות".
סאקס־פרידמן הציעה להפעיל מדיניות של סירוס והחזרה לשטח כפי שקורה עם חתולים ברשויות עירוניות. "יש כלבים פראיים שאותם אולי נצטרך להמית, אבל יש כלבים שאפשר לעקר, לסרס ולהחזיר לשטח", ציינה.
נציגי משרד החקלאות בדיון ציינו כי ישנה בעייתיות בהחזרת כלבים לשטח עירוני. מנהל השירותים הווטרינריים, סרחיו דולב, אמר: "התוכנית הזאת של עיקור ושחרור מתאימה לסוג של כלבים שכמעט אין בישראל, כמו כלבים שכונתיים. תוכנית כזאת תעבוד רק באוכלוסייה סגורה שניתן לטפל בה. בישראל רוב הכלבים שגורמים לתופעה בלתי רצויה הם פראיים וזה לא עובד".
יש לציין כי משרד החקלאות פרסם בתחילת השנה נוהל מיוחד לתמיכה, בנוסף לתקציב השוטף שניתן לרשויות המקומיות מדי שנה בשנים האחרונות, לטיפול בכלבים הנלכדים בשטחן. היקף התמיכה עומד על 8.1 מיליון שקלים והוא מיועד לטיפול בכלבים בהיבטים נרחבים, ביניהם איסוף כלבים, שיקומם, סירוסם ומסירתם לאימוץ לבעלים אחראיים, פינוי מקורות אשפה ושיפור הסניטציה ברשויות, פעילות הסברה בנושא בעלות אחראית ותברואה ציבורית.
ד"ר תמיר גשן, מנהל השירותים הווטרינריים ובריאות המקנה במשרד החקלאות וביטחון המזון, התייחס לנושא: "אנו ממשיכים לבחון כל העת דרכים נוספות לתמוך ולסייע לרשויות, ונמצאים בקשר עם כלל המשרדים והרשויות האמונים על כלל האתגרים המחריפים את הבעיה ומביאים להתרחבותה".
אחריות בסיסית
בינתיים, בשטח, המציאות רק הולכת ומחריפה. ההערכה היא שבגלל המלחמה והעובדה שיישובים היו נטושים זמן רב, גרמו לכך שכלבי פרא רבים מרצועת עזה הגיעו לאזור הדרום והנגב.
על פי החוק בישראל, בעלות על כלב אינה מסתכמת בזכות - אלא גם באחריות ברורה ומוגדרת. כל בעל כלב מחויב להחזיק ברשיון תקף מטעם הרשות המקומית, המתחדש מדי שנה, וכולל חיסון חובה נגד כלבת והזדהות באמצעות שבב אלקטרוני. החוק אוסר על כלבים לשוטט חופשי במרחב הציבורי, ומחייב החזקתם ברצועה - ובמקרה של גזעים מסוכנים, גם עם מחסום.
בעל הכלב נושא באחריות משפטית לכל נזק שהכלב גורם, לרבות תקיפה של בני אדם או בעלי חיים אחרים. נוסף על כך, חובה על הבעלים לשמור על ניקיון המרחב הציבורי ולאסוף צואת כלבים, בהתאם לתקנות העזר העירוניות.
בפועל, במרחבים פתוחים ובאזורי פריפריה, ובעיקר בנגב, חוקים אלה נותרו לרוב הם בגדר המלצה בלבד. הכלבים המשוטטים הם התוצאה הישירה של אכיפה רופפת, חוסר מודעות ולעיתים גם חוסר אכפתיות מצד בעלי הכלבים ומצד הרשויות גם יחד.
יש לציין כי עיריית באר־שבע עורכת מבצעי אכיפה בכל הנוגע לכלבים משוטטים, וגם פתחה בשנים האחרונות לא מעט פארקים המיועדים לכלבים. קנס על אי איסוף צואה עומד על קרוב ל־500 שקל, וקנס גבוה פי שלוש יוטל על בעלים של כלב שיצא לשוטט לא רצועה וללא השגחה. בנוסף, בעירייה פועלים בשיתוף פעולה עם עמותת "באר־שבע אוהבת חיות" שמקיימת ימי אימוץ, ופועלת, בין היתר ,באמצעות משפחות אומנות ולמען הוצאת כלבים מההסגר העירוני.
"מדי שנה מגיעים לכלבייה העירונית מאות כלבים שמחפשים בית לצד עוד אלפים המשוטטים ברחובות ובפזורות", אומרת יו"ר העמותה, שני שוורץ, "חלקם ננטשו או עברו התעללות, חלקם נולדו בשטח ומעולם לא זכו להכיר בית חם ואוהב. מאז המלחמה כמות האימוצים ירדה וכמות הנטישות עלתה. מאות כלבים הגיעו מעוטף עזה ומאזורי לחימה נוספים והעמותות בארץ קורסות תחת העומס".
העמותה מקיימת ימי אימוץ רבים וניתן לעקוב אחרי פעילותה ולמצוא כלבים המיועדים לאימוץ בעמוד הפייסבוק שלה. בשישי הקרוב (היום) בין השעות 10:00־14:00 תערוך העמותה ברחבת הדשא הצמודה למרכז המורים בבאר־שבע יום אימוץ מיוחד אליו יגיע כלבים רבים המחפשים בית חם.
"בהסגר העירוני יש יותר מ־100 כלבים שחיים בתא קטן, וכל מה שהם חווים במהלך היום זה נביחות בלתי פוסקות, יללות של צער ובעיקר לחץ וחוסר הבנה של איפה הם נמצאים", מוסיפה שוורץ, "אנחנו מגיעים כמה פעמים בשבוע יחד עם המתנדבים המדהימים שלנו להוציא אותם לטיול ולתת להם אהבה, אבל לצערנו אי אפשר להגיע לכולם, וחצי שעה מחוץ לכלוב זה לא מספיק. אנחנו פועלים בצמוד לשירות הווטרינרי בעיר בכל מה שקשור לטיפול בבעלי החיים. צוות המחלקה מסור מאוד, אנחנו בקשר יומיומי והעבודה נעשית בשיתוף פעולה מלא מתוך אהבה לכלבים ולחתולים. לצערנו, יש בהסגר כלבים שקופים שמחכים כבר יותר משנה שמישהו יראה אותם ויהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהמשפחה".
