הכרעת דין יוצאת דופן מסוגה ניתנה באחרונה על ידי שופט בית משפט השלום בבאר־שבע, יריב בן דוד, שהחליט להורות על זיכויה מחמת הספק של גננת, תושבת דימונה, מעבירות של תקיפת ילדים בגן הילדים בו היא עבדה, אותן היא ביצעה על פי כתב האישום לפני למעלה משש שנים.
כנגד הגננת הוגש בשעתו כתב אישום, המייחס לה שתי עבירות תקיפה, כאשר על פי עובדות כתב האישום, נהגה הגננת הנאשמת לצעוק על חלק מילדי הגן וקראה להם בשמות גנאי, כגון "חיות", "כלבים", ו"זבל".
מכתב האישום גם עלה כי הגננת הנאשמת תקפה את אחד מילדי הגן, שהיה אז כבן שש, בכך שמשכה את אוזנו בעודו על הרצפה ובמועד אחר היא ניערה אותו, תוך שהיא צעקה עליו, על מנת שיקשיב לה.
בנוסף לכך, מגולל כתב האישום, הטיחה הגננת הנאשמת את אותו ילד וילד נוסף, אף הוא כבן שש בכיסאותיהם במטרה להושיבם, וכן משכה בחוזקה בזרועותיהם של חלק מילדי הגן עד אשר הילדים בכו או התיישבו והשתתקו.
העדה הופתעה
הגננת הנאשמת אישרה כי בתקופה הרלוונטית עבדה כגננת בגן הילדים, אך כפרה במיוחס לה בכתב האישום בכל הקשור לעבירות תקיפת מי מילדי הגן.
לשאלת בית המשפט, ציין בא כוחה של הגננת, עו"ד נועם אליגון, כי התרחשו מקרים בהם נאלצה הנאשמת לאחוז באחד הילדים, אך זאת בהתאם לאישור שניתן לה על ידי ועדה מיוחדת של משרד החינוך והוריו של הילד, נוכח בעיות רגשיות אישיות והתנהגותיות מהן הוא סבל.
במהלך המשפט העידה הסייעת הראשית בגן בו עבדה הגננת הנאשמת, כאשר בעדותה היא ציינה כי מלבד אלימות מילולית נקטה הנאשמת באלימות פיזית כלפי שניים מילדי הגן. משנשאלה העדה, האם היא הכירה את העובדה כי הגננת הנאשמת קיבלה אישור ספציפי להפעיל כוח על אותו ילד בעל הבעיות הרגשיות וההתנהגותיות, היא ענתה כי "לא שמעתי על כך. היא קיבלה את זה באופן אישי? מוזר לי שאני שומעת את זה עכשיו. אם ההורים של אותו ילד נתנו אישור לגננת, שיוותרו על כל המשפט הזה. אני לא שמעתי על כך".
קראו גם:
חוקרת ילדים, שהעידה במהלך המשפט מטעם התביעה, ציינה כי אותו ילד דיווח לה על שני אירועי אלימות כלפיו מצד הגננת הנאשמת, אירוע אחד בו היא לקחה אותו מהרגליים מהכסא, ואירוע נוסף שהיא משכה לו באוזניים.
בחקירתה הראשית טענה הגננת הנאשמת כי לאותו ילד בעל הבעיות הרגשיות וההתנהגותיות היו התנהגויות חריגות של הפרעה בגן, אלימות כלפי ילדים אחרים בגן וכלפי אנשי צוות הגן לרבות זריקת כסאות.
הגננת הנאשמת ציינה בעדותה כי בוועדה הבין מקצועית שהתכנסה בעניינו של אותו ילד הוצע לבצע לילד חיבוק חזק אשר תופס אותו בכל הגוף על מנת "לווסת לילד את הרעש ואת המחסור בשקט". הגננת ציינה כי לא היתה מוכנה לנקוט בצעד חריג זה מבלי שיש לכך אישור מהוריו של הילד ולדבריה, ההורים הסכימו לכך.
בשלב הסיכומים ביקשה הפרקליטות, שיוצגה על ידי עו"ד שגיא אבנעים, להרשיע את הגננת הנאשמת בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, בטענה כי מעשי הנאשמת לא באים בגדר שיטת הריסון המתונה והמקובלת במקרים חריגים של "חיבוק דוב", זאת מול פעולות משיכה של הילד בידו והושבתו בכוח על כיסא או משיכה באוזנו של ילד נוסף וביתר שאת, במצב בו לא קדם לכך כל אירוע אלימות.
מנגד, טען בא כוחה של הגננת, עו"ד נועם אליגון, כי המעשים שיוחסו לגננת בוצעו בתוך מסגרת גבולות גזרת הרשאת השימוש בכוח אשר ניתנה לגננת, הרשאה שלא היתה ידועה לעדי התביעה, ומשכך, מסרו את תלונתם תוך פירוש המעשים באופן מוטעה.
"ראיות דלות"
בהכרעת הדין התייחס השופט גם לעמדתם של הורי אותו ילד ביחס להפעלת כוח מרסן כלפיו במצבי התפרעות ואישורם, וציין כי ההורים טענו בעדותם בבית המשפט כי נתנו הסכמה אך ורק לחיבוקו של בנם מאחור בזמן התפרעות קיצונית וגם זאת רק בהסכמתו.
"סבורני", ציין השופט בהכרעת הדין, "כי דברי הוריו של הילד בנקודה זאת אינם עולים בקנה אחד עם ניסיון החיים ומבחני השכל הישר, שהרי לא סביר כי ילד במצבו של אותו ילד, הסובל מקשיים בוויסות רגשי, ואשר על פי עדויות שנשמעו בבית המשפט, הגיע בגן למצבי התפרעות ואלימות חריגים, ייתן במהלך השתוללותו הסכמה מודעת לחיבוקו וריסונו".
השופט גם קבע בהכרעת הדין, כי קיים מחדל חקירתי מהותי ברקע הקושי לגבש קביעה בדבר מעשי תקיפה מעל לספק סביר.
בסופו של דבר קבע השופט יריב בן דוד כי "המסקנה המתקבלת היא שהמאשימה לא הצליחה להוכיח את אשמת הנאשמת ביחס לעבירות תקיפת הילד מעל לכל ספק סביר, וכי יש להורות על זיכוי מחמת הספק. ספק זה התהווה על רקע טעמים שונים בהתאם לסוג התקיפה המיוחסת לנאשמת ועל פי הניתוח הראייתי".
בהכרעת הדין זיכה השופט את הגננת גם באשר לעבירות תקיפת ילדים נוספים בגן לאחר שקבע כי "הראיות שהובאו בעניין זה דלות ביותר ואינן מהוות תשתית מספיקה להרשעה במשפט פלילי".
