החורף והקור שעוד נמצא איתנו מעורר מחדש את סוגיית התושבים העריריים בנגב, רבים מהם מוצאים את עצמם בימים אלה בביתם ללא יכולת פיזית לצאת החוצה על מנת לדאוג לעצמם. רק לפני מספר שבועות התגלתה בבאר־שבע זירה קשה בה תושב ערירי נמצא ללא רוח חיים מספר שבועות לאחר מותו.
בזק"א מכירים היטב את התופעה ועושים מאמצים גדולים לסייע, אך מודים כי ישנה בעייתיות להגיע אל אותם אנשים בזמן, לפני שיהיה מאוחר מדי. בנושא הזה, הם מדגישים, חשוב שהקהילה תיתן יד ותגלה עירנות לאותם אנשים חסרי ישע.
יהודה לורבר, מפקד זק"א במרחב נגב, אחראי על אזור גיאוגרפי נרחב, מנתיבות במערב עד קילומטר ה־100 בכביש הערבה. "אנחנו משתדלים ומנסים לדחוף את עצמנו, את המתנדבים ואת הקהילה לגלות מעורבות בנושא העריריים", הוא מספר ל"ידיעות הנגב". "זה עולם שברגע שאתה נחשף אליו, הוא עולם קשה. זה נושא רגיש, נושא בעייתי. בכל בניין יש את העריריים, את חסר המשפחה או חסר היכולת. אין דפוס מסוים שזה קיים במקום כזה או אחר. נכון שאולי בשכונות הוותיקות יש יותר מקרים כי מדובר באנשים מבוגרים. אנחנו משתדלים לתמוך ולסייע, אבל בסוף זה מגיע לרמת האכפתיות והמודעות של כולנו".
איך אפשר למנוע מקרים כאלה?
"לכולנו יש בסביבה אנשים מהסוג הזה. אתה פוגש אותם במדרגות או במעלית ומבין את הקושי שיש עליהם. הם תמיד לבד. אם כשכן אתה יודע שגר לידך אדם כזה, חשוב לדפוק מדי פעם על הדלת, לשאול מה נשמע, לברר אם הוא צריך משהו. התקשורת הזאת היא קריטית כי אנחנו מגיעים לאירועים קשים לפעמים גם שבועות או אפילו יותר אחרי שאותו אדם נפטר ואיבד צלם אנוש. אין לאנשים האלה דורש, אין מישהו שמתעניין בהם".
קראו גם:
הנושא הזה מתחדד בחורף.
"זה מתחיל הרבה לפני. גם אם קרה לאותו אדם משהו, אבל הוא לא מגיע למצב של ביזיון, למצב הכי נורא שיכול להיות, חשוב לגלות התעניינות בו. העולם היום קר יותר, לא כפי שהיה בעבר. ההתנתקות הזאת, המעליות שניתקו אותנו מהשכנים שיורדים יחד במדרגות, הכל ביחד, לצערינו זה קיים. זה נושא שכולם צריכים להיות מעורים בו יותר, גם הרווחה, גם אנחנו, גם התושבים. שיבינו שיש עניין כזה שאפשר למנוע אותו, למנוע מהבן אדם להגיע לביזיון הכי גדול שיכול לקרות. אפשר למנוע את המקרים האלה, דווקא בתקופה הזו של הקור והגשמים ואי היכולת של האנשים המבוגרים לצאת החוצה ולדאוג לעצמם. קשה להם, קר להם. הם עוברים סוג של הידרדרות, של הפנמה שהם לבד. התקשורת עם האנשים האלה חייבת להשתפר. פעם ביום או פעם ביומיים להתעניין בשלומם, זה מציל חיים".
אתם נתקלים בלא מעט זירות קשות.
"אנחנו נמצאים בקושי עצום. לראות איך בן אנוש חי, אם אפשר לחיות ככה, בהזנחה כל כך גדולה. אתה שואל את עצמך, אנשים לא מודעים לזה? איך אנשים חיים כך ב־2025? זה ממש נורא. אנחנו צריכים להתעורר, כולנו, למשימה הזאת".
