בנגב המזרחי מתגוררות זו לצד זו שתי קהילות עיקריות - יהודית ובדואית, המהוות חלק בלתי נפרד מהמרחב האזורי. למרות השכנות הגיאוגרפית, היחסים בין הקהילות מורכבים ונובעים בעיקר מפערי שפה, שוני תרבותי וחששות הדדיים.
המפגשים במרחב לרוב אקראיים ואינם יזומים, מה שיוצר שתי חברות החיות זו לצד זו עם מעט אינטראקציה יזומה או משותפת.
סקר חדש שנערך במסגרת תוכנית "הזירה" באשכול נגב מזרחי מעלה נתונים ברורים המצביעים על כך שמפגשים אישיים וישירים בין יהודים לערבים־בדואים בנגב יכולים לשנות את המציאות.
על פי הסקר, מפגשים כאלה מסייעים להפחתת חששות, לבניית אמון הדדי, וליצירת בסיס לחיים משותפים במרחב, המושתתים על הבנה ושיתוף פעולה.
פערי שפה
צוות החדשנות של תוכנית "הזירה" בארגון CIVIX באשכול נגב מזרחי ליווה את תוכנית "מרחב חיים משותפים" דרך מחקר מעמיק באזור. "מרחב חיים משותפים" היא תוכנית בהובלת מחוז דרום של משרד הרווחה ב"ציר 31" אשר שמה לה למטרה ליצור שיח ודיאלוג בין הקהילות השונות לאורך הציר, בעזרת התערבות של צוות הרווחה בכל רשות.
מטרות המחקר היו לזהות תובנות מרכזיות על מרחב החיים המשותף ועל האוכלוסייה בשטח, ודרך תובנות אלו, למפות אזורי הזדמנות בהם ניתן להציע דגשים וכיווני פעולה משמעותיים להובלת שינוי אזורי. כחלק מפעולות המחקר נערך הסקר כדי לבדוק את המוטיבציה לאינטראקציה בין צעירים וצעירות בגילאים 15-35 מארבע רשויות: ערד, כסייפה, מיתר וחורה.
הסקר נעשה בקרב 1,000 משיבים בליווי מרכז "אקורד". מהסקר עולה כי קיים חסם עיקרי למפגש בין יהודים לבדואים בקרב הגברים: אמון בקרב גברים יהודים 47%, בקרב גברים בדואים 30%.
חסם עיקרי למפגש בקרב נשים בדואיות: השפה (32%) .
קראו גם:
65% מהנשאלים שדיווחו שלא מכירים את הצד השני, דיווחו גם על פחד. בהקשר זה רואים שהיכרות מורידה את החשש ההדדי.
50% מהנשאלים שדיווחו שהכירו אחד את הצד השני, מדווחים כי יש בהם תקווה ומסוגלות להובלת שינוי. כאשר מכירים את הצד השני רמת האמון עולה מ־9% ל־26%.
מהסקר עולה עוד כי פערי השפה מהווים את אחד החסמים המרכזיים ליצירת קשרים משמעותיים, כאשר כ־30% מהמשיבים ענו שהשפה היא גורם שמונע מהם להיפגש עם הצד השני.
עם זאת, נמצא שככל שישנה היכרות מוקדמת בין יהודים לבדואים, כך גוברת המוטיבציה להעמיק את הקשרים ולהיפגש. כ־80% מהמבוגרים בשתי האוכלוסיות דיווחו שהם מכירים אנשים מהאוכלוסייה השנייה, לעומת כ־40% מבני הנוער.
עמדות קיצוניות
הסקר מראה הבדלים משמעותיים גם בגישות בין קבוצות גיל: בעוד שהמבוגרים משני הצדדים נוטים להציג עמדות מתונות יותר ונכונות גבוהה למפגש עם "האחר", בקרב צעירים נרשמת מגמה של עמדות קיצוניות יותר והיעדר רצון ליצירת קשר.
בנוסף, הסקר חושף פרדוקס ייחודי: המרחב עצמו מאפשר חיים משותפים, אך בפועל החיים המשותפים כמעט ואינם מתקיימים.
באזור מתגוררים פי 1.7 יותר בדואים מאשר יהודים, וצפויה עלייה משמעותית בשיעור האוכלוסייה הבדואית בשנים הקרובות.
לנוכח נתונים אלה, היה ברור לצוות החדשנות שהמטרה היא יצירת חיבורים עמוקים יותר בין הקהילות, שימנעו נתק חברתי ויבטיחו לכידות אזורית.
בניית אמון
לדברי טלי טבלן, מנהלת תוכנית "הזירה" באשכול נגב מזרחי: "הסקר שנעשה ממחיש את החשיבות והמשמעות של מפגשים ישירים בין יהודים לבדואים. מפגש הוא המפתח לבניית אמון, להפחתת חששות ולחיזוק הקשרים באזור. הנתונים שעלו מהסקר מספקים לנו בסיס מעולה להבנת החסמים ולמיקוד דרכי הפעולה בהמשך, דרך תכנון יוזמות חדשות שיעצימו ויחזקו את הקשרים החברתיים והתרבותיים בנגב".
במסגרת התוכנית פותחו באחרונה כלי עבודה ייעודיים לעובדי רווחה, שמטרתם להתמודד עם פערים תרבותיים וליצור שיתופי פעולה משמעותיים בין האוכלוסיות. כלים אלו כוללים סט ערכים ועקרונות, אשר מימושם יוצרים סיכויי הצלחה גבוהים ביצירת מרחב חיים משותפים. בעזרתם, יהיה אפשר לעודד שיח פתוח, לבנות אמון הדדי, ולהבטיח עתיד משותף לתושבי הנגב המזרחי.
תוכנית "הזירה", הפועלת במסגרת ארגון CIVIX, בשיתוף משרד הפנים ומרכז פרס לשלום ולחדשנות, מתמקדת בקידום חיים משותפים בין הקהילה היהודית והקהילה הבדואית באזור באמצעות מחקר, יוזמות שטח ופיתוח פתרונות חדשניים.
הממצאים שעלו מהסקר מספקים נקודת מוצא משמעותית להמשך העשייה והחיבור בין הקהילות. אשכול נגב מזרחי בהובלת ראש עיריית דימונה, בני ביטון, ומועצת האשכול שחרתה על דגלה את חיזוק החיים המשותפים במרחבי הנגב המזרחי, ממשיך לפעול בשיתוף פעולה, תוך כדי גיוס שותפויות במרחב במטרה לקדם פעולות ויוזמות אשר יסייעו ליצירת מרחב משותף ומכבד בין אוכלוסיות הנגב.
