"זו חוויה רוחנית גבוהה יותר כשאת עובדת על אלבום ובמקביל נוצרים חיים חדשים בתוך גופך", משתפת הזמרת והיוצרת שירה פרץ בת ה-54. "כאשר בישרו לי שאני בהריון הייתי מופתעת ונרגשת, מנסה לעכל שזה אמיתי. כל הרגשות שלי התערבלו ביחד. ההריון הפיזי הזה הפתיע אותי מאוד. הוא אמנם דרש ממני להגיע לאיזונים בגוף ולשליטה גבוהה כמו בגיל 20, אך למרבה המזל, במשך רוב השנים שמרתי על גופי במודעות גבוהה".
כך, בראיון גלוי לב למיינט באר שבע, חושפת פרץ את המאורע המרגש שהחל לפני כתשעה ויסתיים בימים הקרובים עם לידת בנה הבכור.
"אף פעם לא הייתי במיינסטרים", מעידה על עצמה שפרה פרץ, שנולדה וגדלה בבאר־שבע ולאחר כשלושה עשורים של מגורים בתל־אביב היא חזרה לפני כשלוש שנים למחוזות ילדותה בבירת הנגב, "תמיד הייתי יוצאת דופן. אז אני לא מתפלאת שזה קרה לי, שאני עומדת ללדת בגיל כל כך מבוגר. הכל עניין של גורל".
בכל זאת, להביא ילד לעולם בשלהי העשור החמישי לחייך זה לא דבר של מה בכך.
"זו לא החלטה שבאה עכשיו. הרצון להביא ילד לעולם היה כבר קיים אצלי בגיל 30, אך זה לא הסתייע. הייתי אז עם בן זוג. ראינו אז באורח שונה את הבית שאנחנו רוצים לבנות. אני באה מבית מסורתי והוא היה חוזר בתשובה והתחרד. לאט לאט הבנתי שזה לא מה שציפיתי ודמיינתי לי כשאני הולכת להקים משפחה. הכרתי את אותו בן זוג כמי שהיה אדם חילוני ובהמשך הוא חזר בתשובה והחל פתאום לדבר על בית חרדי בירושלים. לא הייתי שלמה עם המציאות הזו. חרף העובדה שכבר היה לנו מועד לחתונה, ביטלתי את החתונה, ארזתי את חפציי ונפרדו דרכינו".
צ'אנס אחרון
כעשור לאחר מכן, כשבמהלך אותן שנים היא מתמקדת בעשייתה המוזיקלית ומוציאה את אלבום הבכורה שלה "מיזאן", הכולל את הפיוט האנדלוסי "צביה", בזמנים שבהם בישראל לא היתה מקובלת שירת נשים פיוטית, מכירה פרץ בן זוג חדש ושוב היא רוקמת חלום להביא ילד לעולם.
"עשיתי אז צעדים משמעותיים בביקורי אצל רופאים מומחים לפריון", היא מספרת, "כדי לבדוק את הנושא לעומק, אך גם אז היו לא מעט מכשולים שסימנו לי שאולי זה לא הזמן לכך וייתכן שאני מטופלת במקום הלא נכון. כל מה שניסיתי לא הסתייע ולא הסתדר. כאילו כל הדרכים להביא ילד לעולם נחסמו בפניי".
תחושה של ייאוש? תסכול?
"עזבתי אז את הנושא. היתה תחושה של ייאוש והרבה תהיות למה אני לא יכולה להגשים את החלום להיות אמא. תחושה ששום דבר בקטע הזה לא מתקדם. חזרתי לעשייה המוזיקלית שלי והמשכתי ליצור, כשאני כבר חושבת על האלבום הבא שלי".
במקביל לפעילותה המוזיקלית, שפרה פרץ לא זונחת את חלומה להפוך לאם. "לפני יותר משנתיים", היא מספרת, "חודשים אחדים לפני פרוץ הקורונה, הרגשתי רצון לשינוי. היתה לי תחושת בטן שאני צריכה לעשות שינוי. היה לי קשר עם חברה קרובה, שעברה טיפולי הפרייה ושיתפתי אותה על הדרך הארוכה שעברתי. היא הכריחה אותי לנסות לעבור טיפולים אצל הרופא שטיפל בה. הדרך אצלי היתה יותר בשלה בתזמון שהגיע. החלטתי להתמקד בתהליך ולפנות את כל עיסוקיי, שהיו כל הזמן ברקע. כך עזבתי את תל־אביב אחרי 30 שנה כדי לחיות בפרק זמן קצוב בבאר־שבע ליד בני משפחתי עד שתושג המטרה - הריון תוך שנה. נכנסתי להריון שנקלט כבר בטיפול השני, להפתעתי הגמורה, מה שסימן לי באופן ברור שאני במקום הנכון אצל הרופא הנכון ובזמן הנכון".
החלטה לא פשוטה.
"נכון. רציתי לחזור לבית של אמא, שבו גדלתי, לנוח בו ולשוב ולנסות להביא ילד ממקום של קן משפחתי שקט ורגוע, הרחק מההמון הסואן של תל־אביב, העיר ללא הפסקה. חזרתי לבית של אמא בשכונה ב', סמוך לפארק הסופרים בבאר־שבע, ויצרתי קשר עם החברה שלי תוך רצון לקחת ברצינות את הכוונה שלי להרות וללדת, גם כשמדובר בעשור החמישי לחיי".
לא היה חשש שמא תתבשרי שאיחרת את הרכבת?
"לקחתי בחשבון שהרופא יגיד לי שבעצם כבר איחרתי את הרכבת. כל הזמן קיננה בי המחשבה שאין בכוונתי לסיים את חיי מבלי שאהיה אם לילד. נתתי לעצמי את הצ'אנס האחרון".
קיראו גם:
מלווה זמרים
שפרה פרץ נולדה בבאר־שבע. עד גיל 12 היא התגוררה עם משפחתה בשכונה ד' ולאחר מכן היא עברה להתגורר בשכונה ב' בעיר. את הקריירה המוזיקלית שלה היא החלה עוד בהיותה בת 12, כאשר היא שרה על בימות יום העצמאות בבירת הנגב, ובהמשך היא השתתפה בפסטיבלי זמר מקומיים בעיר.
את חלום הילדות שלה להתקבל ללהקה צבאית במסגרת שירותה הצבאי היא הגשימה כאשר היא התקבלה ללהקת המפח"ש (מפקדת חילות השדה), כאשר יחד עימה שירתו אז בלהקה רונית שחר, טל גורדון, שירלי יובל ושרון כהן.
במאי הלהקה באותם ימים היה חנן גולדבלט והמנהל המוזיקלי היה אז יאיר קלינגר. לאחר שירותה הצבאי היא זכתה לשלל הצעות ללוות זמרים שונים. בין השאר היא ליוותה את ירדנה ארזי ("עד היום אני זוכרת שהתלווינו לראש הממשלה המנוח יצחק רבין בביקורו ברוסיה ואת ההופעות שלנו בפני הקהילות היהודיות ברוסיה", היא נזכרת), את עוזי פוקס, שימי תבורי ואדם.
פרץ היא בוגרת בית הספר למוזיקה "רימון" והיא גם מחזיקה בשני תארים במוסיקה של האקדמיה למוזיקה בירושלים. לפני 19 שנים היא הוציאה את אלבומה הראשון "מיזאן" ולפני עשר שנים את אלבומה השני "נשימת עולם".
פרץ נזכרת כי היא למעשה שרה כבר מגיל שלוש כמי שגדלה בבית מסורתי בו התנגנה רוב הזמן מוזיקה אנדלוסית. אביה המנוח, יוסף פרץ זיכרונו לברכה, היה חזן ופייטן. מזה שנים היא מנגנת על עוד, הנחשב לכלי נגינה גברי שאינו מקובל בעולמן של נשים, וגם בכך היא שברה מוסכמות.
"כבת לאב פייטן", היא נזכרת, "גדלתי על המסורת של שירת הבקשות, כשבליבי חרוט הזיכרון שאבי הפייטן היה נוהג להשכים קום ולהשתתף בשירת הבקשות בבית הכנסת".
מקליטה פיוטים
בימים אלה, שפרה פרץ לא רק מצפה ללידה המתקרבת, אלא היא גם עומדת להוציא בקרוב את אלבומה השלישי, שכולל פיוטים ושירים מקוריים פרי עטה. אחד השירים באלבום החדש, היא מציינת, הוא תוצר של שיתוף פעולה עם המשורר והסופר פרץ דרור בנאי.
בד בבד, במקביל ללידה הצפויה, שיחררה בימים אלה שפרה פרץ את הסינגל החדש "דודי ירד לגנו", הכלול באלבומה החדש שהוא פרי שיתוף פעולה שלה עם המוזיקאי אלי זולטא.
הפיוט "דודי ירד לגנו" הוא הפיוט המרכזי בסדר שירת הבקשות של יהודי מרוקו. מחברו של הפיוט הוא רבי חיים כהן, מקובל ותלמיד חכם, שהיה מתלמידיו של רבי חיים ויטאל וחי בארם צובא (חאלב) במאה ה־17.
"מדובר בפיוט שהיה מושר עד כה על ידי מקובלים, גברים בלבד", היא מציינת, ואני למעשה האישה הראשונה שמקליטה ומבצעת את הפיוט בהמלצתו של ידידי הפייטן יוסף בן חמו. ישבנו ביחד ויוסף הציג לי כמה פיוטים. התחברתי למילים ולמנגינה של הפיוט, אבל לא ידעתי על קדושתו הגדולה של הפיוט שהיה מושר בידי מקובלים בלבד ויש לו ביצועים אך ורק של גברים. זה מרגש מאוד לדעת שאני האישה הראשונה שמקליטה את הפיוט הזה".
את רואה איזו הקבלה בין יצירת האלבום החדש לבין יצירת חיים עם הלידה הצפויה?
"בוודאי. המשפט 'קול דודי דופק פתחי לי תמתי' המופיע בפיוט 'דודי ירד לגנו', העביר בי צמרמורת מכיוון שהפרשנות לשיר מסבירה שאלוקים מבקש קשר עם עם ישראל. במהלך הקלטת השיר הרגשתי בו זמנית את העובר דופק ברחמי ובועט, כמי שאומר לי - 'אני כאן, פתחי לי את דלת רחמך'. בפיוט הזה הרגשתי את העובר דופק ברחם. זה היה חזק ועוצמתי. העובר איפשר לי לשיר כל תקופת ההריון ונתן לי משמעות לחיים. שמחתי להיות פורצת דרך עם הפיוט 'צביה' שהופיע באלבומי הראשון 'מיזאן' ואני מתרגשת בגלל הנגיעה הנשית הראשונה שלי בשיר כה קדוש, שיופיע באלבומי השלישי ויכלול שירים מקוריים לצד שירים מהמקורות. ליצור מוזיקה זה יש מאין. זה ממש היריון. כל אלבום הוא הריון בפני עצמו. הפעם חוויתי את שני הדברים במקביל. גם הריון פיזי וגם הריון מוזיקלי".
העשייה המוזיקלית מקבלת עכשיו משמעות שונה מבעבר?
"בימים אלה של ההריון הראשון, העשייה המוזיקלית מקבלת משמעות עמוקה וחזקה יותר. זה היה עבורי אתגר והתנסות ראשונה להקליט שיר חדש כשאני בחודש השישי. יכולתי לשיר שלוש שעות, אבל אחר כך הרגשתי חזק מאוד את המאמץ בשרירי הבטן, ורצתי להקיא את נשמתי בשירותים. בכל זאת, הגוף אמר את שלו, וכך גם העובר. את העוד זנחתי עד לחודש השמיני. הייתי עסוקה מאוד בריצות לאינספור בדיקות ומעקבים. דווקא כעת, בחודש האחרון להריון, מצאתי עם העוד חיבור והפתיע אותי מאוד שהבטן ההריונית לא הפריעה לי לנגן עליו. ניגנתי לעובר את 'אדון הסליחות'. אני יודעת שכעת הוא שומע וזה מרגש מאוד".
כל דקה קריטית
במהלך תקופת ההריון שפרה פרץ לא נחה לרגע. היא שותפה למופע עם התזמורת האנדלוסית, מופע פיוט של נשים. היא גם עוסקת בפעילות מוזיקלית עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים בבית הספר "קשת" בבאר־שבע.
"המוזיקה", היא מציינת, "נותנת לאותם ילדים בעלי צרכים מיוחדים מקום לביטוי, ואני שמחה להביא להם את האפשרות לביטוי דרך המפגשים האלה ולקדם אותם".
שפרה פרץ נרגשת. תחושה של מירוץ נגד הזמן. "נכנסתי לתהליך הטיפולים לקראת ההריון בגיל 53. הרופא אמר לי שהכל בסדר, אבל שיש לנו שנה וחצי לבצע את ההליך הזה והוא הורה לי לא לרוץ אלא לטוס ולהיבדק, כי השעון הביולוגי הולך לעצור תוך שנה וחצי וכל דקה היא קריטית. נכנסתי לתהליך הזה של טיפולי הפוריות בכל הכוח. כשהתבשרתי שאני בהריון כבר לאחר הטיפול השני היתה לי תחושה של בלבול וקושי לעכל את הבשורה הזו. זו היתה הפתעה נעימה ומרגשת. וואו אחד גדול".
כיצד קיבלו זאת במשפחתך, בסביבה הקרובה אלייך?
"תחושה של הגשמת חלום שלי ושל בני המשפחה שלי. אמא שלי כל כך רצתה לראות אותי עם ילד ולזכות בנכד ממני כל עוד היא בחיים. גם בני המשפחה הופתעו והתרגשו מאוד מהבשורה. לא היתה שום הרמת גבה. אצלנו מקבלים כל תינוק באהבה ובשמחה, מה עוד שחיכו כל כך הרבה שנים לפרי בטני".
איך זה לחזור למחוזות ילדותך אחרי תקופה ארוכה במרכז הארץ?
"באר־שבע היא תמיד בית עבורי. נולדתי וגדלתי כאן. כאן הם השורשים שלי. כאן זה העוגן שלי. גם כשהייתי בתל־אביב נשארתי נגבית ומדברית. הלב והנשמה תמיד בבאר־שבע. בתל־אביב הייתי סוג של עוף מוזר וכאן בבאר־שבע אני מרגישה בבית".
מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?
"האימהות תיכנס לחיי. אני מתכוונת להגשים את האימהות שלי במקביל להמשך העשייה המוזיקלית. להוציא אלבום חדש ולהעלות מופע אינטימי עם חומרים מקוריים שלי. להוציא לאור שירים חדשים זה לגמרי הריון ומסע מרגש, שגם האלוקות נוכחת לגמרי בתוכו. נוכחותו של הבורא היוצר חיים בתוכי יצרו בי תחושה עילאית גבוהה".
