אחרי השבעה באוקטובר נרשם ביקוש שיא בארץ להוצאת רשיון לנשק אישי. המשרד לביטחון פנים הוצף בפניות של אזרחים שביקשו להוציא רשיון על אקדח, ובתי המסחר התקשו לעמוד במבול הפניות שהגיע אליהם.
הרפורמה של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שהנחה על הקלות משמעותיות בתהליך קבלת רשיונות נשק, היא אחת המשמעותיות בכל הנוגע לביטחונם האישי של תושבי הנגב, אך זכתה ללא מעט ביקורת מצד ארגונים החוששים מאצבע קלה על ההדק מצד אנשים שהוציאו רשיון על אקדח רק באחרונה ואינם מחזיקים בניסיון הנדרש להתמודדות עם מצבים מורכבים הדורשים שימוש בנשק, או במקרה הגרוע, מצבים לא נעימים שאינם דורשים שימוש בנשק.
"הדבר הראשון שעשיתי אחרי השבת השחורה היה להגיש בקשה לרישיון מותנה על נשק", מספר רונן, תושב באר־שבע. "ביום הזה התחדד הצורך של כל אדם להגן על עצמו ועל בני ביתו. התחושה היא שחייבים היום נשק, זה הביטחון שלנו".
חשש לביטחון
עם המספרים היבשים קשה להתווכח. מנתונים שהגיעו לידי "ידיעות הנגב" לגבי מחוז דרום עולה כי בין התאריכים 1.1.2021 ועד ל־1.1.2023 הוגשו 9,083 בקשות רשיון לכלי ירייה פרטי, ניתנו 4,163 אישורים מותנים, ומומשו מתוכם 3,131 רישיונות.
לעומת זאת, בין התאריכים 1.1.2023 (מועד כניסת בן גביר לתפקידו) ועד לתאריך 1.1.2025 הוגשו 63,958 בקשות רשיון לכלי ירייה הפרטי, ניתנו 34,758 אישורים מותנים כאשר מתוכם מומשו 27,824 רשיונות. המשמעות היא ששיעור העלייה במימוש רשיונות הנשק בין שתי התקופות עומד על 788.66%.
הביקורות העיקריות על הרפורמה שנשמעו במהלך השנה האחרונה היו בעיקר על אי סדר גדול ועל כך שניתנו רשיונות מותנים בקלות יתרה, אולם במשרד לביטחון לאומי פוסלים טענות אלה על הסף.
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הביע מספר פעמים את עמדתו בנוגע לחשיבות נשיאת נשק אישי על ידי אזרחים זכאים. לדבריו, "אקדח שאזרח מחזיק יכול להציל בית, ורובה סער שאנחנו נותנים בכיתות הכוננות יכול להציל בניין, ולפעמים שכונה שלמה".
השר מדגיש תמיד את כוונתו, "לספק לכמה שיותר אנשים את האמצעים לביטחון אישי".
בנוסף, ציין כי "באירועי טרור רבים יש משמעות גדולה מאוד לנושאי נשק אישי שנמצאים בסביבה".
השר בן גביר הבהיר כי ימשיך במדיניותו להגדיל את מספר האזרחים הנושאים נשק, למרות הביקורות שמופנות כלפיו.
"בשנה אחת בלבד נעשתה עבודה של 30 שנות עבודה של קודמיי. כ־200,000 אישורים מותנים הונפקו. זה נתון שיא", אומר בן גביר ל"ידיעות הנגב".
קראו גם:
מטווח ומבדקים
לגבי הנגב ראוי לציין כי הערים אופקים, נתיבות, וכעת גם המועצה המקומית מצפה רמון הפכו ליישובים זכאים, בנוסף ליישובי העוטף שהיו זכאים קודם, מה שמביא לעלייה במספר נושאי הנשק האישי בנגב ובדרום.
בנגב ישנם שלושה בתי מסחר לכלי ירייה בהם ניתן לעבור את ההדרכה הנדרשת על מנת לקבל רשיון על אקדח. "רתע" הוותיק שפועל במרכז "ביג" בבאר־שבע, "נץ המדבר" שפועל בערד, ובחודשים האחרונים הושקו "מטווחי באר־שבע" מבית "להב" ו"קליבר 3" בקניון שאול המלך בבאר־שבע.
על מנת לקבל רשיון על אקדח יש לעמוד תחילה במספר תבחינים. התבחינים העיקריים שמגישים תושבי הנגב הם מגורים ביישוב זכאי, שירות צבאי בתפקיד לחימה או בעלי תעודת לוחם. ישנם מספר תבחינים נוספים עליהם מפורט באתר של המשרד לביטחון לאומי.
כל בקשה נבחנת לגופה, כאשר בהמשך מתבצע ראיון מול מגיש הבקשה. אם לא התגלו פרטים יוצאי דופן בבקשה, ניתן אישור מותנה להוצאת רשיון ואחריו נדרשת הכשרה תיאורטית ומעשית במטווח.
חשיבות האימונים
הבעלים והמנכ"ל של "קליבר 3", שרון גת, שהשיק את מטווחי באר־שבע בניהולו של ארנון שקמה, מספר כי "את הפתיחה של מטווחי באר־שבע תכננו הרבה לפני 'חרבות ברזל'. זיהינו שהעלייה בביקושים לנשק התחילה לפני 'שומר החומות' ואחר כך עם אינתיפאדת הסכינים".
ההדרכה שמעבירים כיום לאנשים שקיבלו אישור מותנה מספיקה או שצריך להקשיח אותה?
"זאת שאלה טובה ועל התשובה צריך להסתכל בכמה אספקטים. בנשק, תמיד צריך להוסיף יותר הדרכות. מצד שני, לפני כמה שנים, אדם שהיה רוצה להוציא רשיון, היה מגיע לחנות נשק, מוציא בקשה, עושה אימון של שעתיים ויורה 50 כדורים, ופעם בשלוש שנים עושה חידוש רשיון. בשנים האחרונות נכנסו חוקים ותקנות לפיהם בן אדם מבלה כמעט יום שלם במטווח, הוא מחויב לתכנים מסוימים ונדרש לעבור מבחן עיוני שפעם בכלל לא היה קיים. המבחן בוחן את העברית, את הידע ואת הבטיחות שלו, ואפשר גם להיכשל בו. אחר כך הוא עושה אימון מעשי ומבחן מעשי שגם בו הוא יכול להיכשל. במקום 50 כדורים הוא יורה 100 כדורים. בהמשך, הוא צריך לעבור ריענון פעם בשנה וחצי, כולל מעבר על תכנים מסוימים ולא כל אחד יכול לעמוד בזה. התקדמנו והפכנו למחמירים יותר, ובצדק. נכון שנתנו ליותר אנשים אפשרות לקבל נשק, אבל החמירו את הכללים. מצד שני, אם אתה שואל אותי האם זה מספיק? אני אומר לך שלא, אבל זה יותר טוב ממה שהיה בעבר".
"חשוב לציין", אומר ארנון שקמה, "שיש אפשרות לכל בעל רשיון שרוצה להתמקצע ולהתאמן להגיע כל שבוע לעשות אימון ירי חופשי. הוא לא חייב לחכות כל שנה וחצי למה שדורשים ממנו".
גת: "זה כבר נתון לשיקולו של אדם. הרגולטר עושה עבודה טובה. הפיקוח על המטווחים הרבה יותר אדוק היום. הוא בודק אותנו, את בעלי המטווחים, לראות שאנחנו עומדים בדרישות שלו וסוגר מטווחים שלא עושים את זה וזה חשוב מאוד".
גת הוא הבעלים של ארבעה מטווחים ברחבי הארץ. לדבריו, כיום אין פרופיל חד משמעי לאנשים שמוציאים רשיון על אקדח. "יש גידול עצום במספר אוחזות הנשק", הוא מספר. "מגיעות אלינו נשים עדינות שבעבר לא היו חושבות בכלל על לאחוז נשק. מגיעים גם אנשים מבוגרים. בשורה התחתונה, בחתך ארצי, אין אדם בישראל שאפשר לומר עליו: 'הוא לא יישא נשק'. היום כל אחד, כל אחת, בכל גיל, יכולים לשאת נשק".
עד כמה יש לזה חשיבות במצב הביטחוני? החשש הוא שבגלל ריבוי האקדחים יעלו מקרי הירי הלא מוצדקים.
"בסוף, ביטחון מדינת ישראל הוא לא רק בידיים של הימ"מ וסיירת מטכ"ל. אם נתבסס על היחידות האלה ועל משטרת ישראל בלבד, כנראה שיירצחו הרבה מאוד אנשים ברחובות. יש הרבה מאוד אנשים, שעם הכשרה סבירה, כמו שיש היום, מצליחים להרוג מחבלים ולמנוע מרחץ דמים. יחד עם זאת, אתה רואה שבישראל כמעט ואין אנשים עם רשיונות נשק שביצעו רצח. רוב מקרי הרצח מירי הם מאקדחים שלא היו ברשיון. בדיקות הרקע שעושים במשרד לביטחון לאומי ובמטווחים מספיק טובות כדי לסנן את האנשים הבעייתיים".
