חיים ילין, ראש המועצה האזורית אשכול לשעבר שהפך בחודשים האחרונים לסמל של קיבוץ בארי, התראיין בוועידת חידוש העוטף שנערכה באוניברסיטת רייכמן בהרצליה. ילין סיפר למנחה, אטילה שומפלבי, על התקופה שעברה עליו מאז הטבח הנורא בשבעה באוקטובר. "הזמן לא מרפא את הפצעים. המוח לא מצליח לקלוט שלא נראה יותר את הנרצחים. אי אפשר להבין את זה שהסבים כבר לא יראו יותר את הנכדים והילדים. אני לא מאמין שלא אראה יותר את החברים שלי".
חיים ילין
(צילום: לייבגיבינג)
ילין סיפר כי מה שעוזר לו להתמודד עם המצב הקשה בימים אלה הוא לעשות ולא לעצור לרגע. "המועצות התפרקו לראשי המועצות מול העיניים. הייתי צריך לבוא ולהסביר לצבא את השפה האזרחית, כי מבחינתם הכל פקודות. השפה האזרחית היא לא של משימות כל היום, אחרי מה שעברנו אתה צריך לחבק את האנשים.
ילין מספר כי בימים אלה גרים כשבעים אנשים בקיבוץ בארי: כ-50 צעירים משמשים ככיתת כוננות, כ-20 מבוגרים שהחליטו להישאר. בנוסף, נמצאים בקיבוץ כ-500 עובדים שמגיעים בכל יום למפעל דפוס בארי ועוד כ-150 עובדי חקלאות.
איך אתה רואה את העתיד של בארי?
"אנחנו כרגע תקועים במקום שלא יודעים מה לעשות. אם יבואו היום וישאלו אותנו היום מה אנחנו צריכים שם, אז מבחינת התכנון ייבנה שם אושוויץ. אם ישאלו בעוד שנה, אז נדבר על מקום שיהיה דומה יותר לקיבוץ. בסוף זה לא פקודות, בסוף זה בני אדם שצריכים להיות בטוחים עם עצמם. מה שחשוב בתוך הכאוס הזה הוא איך המשפחות והילדים יכולים לחזור. אנחנו רוצים לחיות בבארי בלי שבצד השני יש מחבלים והילדים יכולים לחיות בשקט בבתים שלהם".
תאר לנו את תמונת הניצחון בעיניך.
"בעיניי, תמונת הניצחון היא משהו הרבה יותר רוחני וגדול. תמונת הניצחון זה אותו מקום שעם ישראל מאוחד בגלל הטלטלה שעברנו. יש קצוות מימין ומשמאל שכל הזמן כופים על רוב עם ישראל להתפצל, להגיד מאיזה מחנה אתה. לאף אחד אין האומץ להגיד שאין יותר מחנות – יש עם ישראל, וזה הניצחון האמיתי. את החמאס אנחנו נחסל, המחיר מאוד כבד ובכל יום הלב מתפרק לרסיסים.
"אנחנו חייבים פעם אחת לנצח את המלחמה הזאת, הפנימית שלנו, את המלחמה על הערכים שלנו. המאחד בין כולנו זה המצוות בין אדם לחברו, שהוא אחד הדברים הבסיסיים שגדלנו עליהם. זה כל מה שאתה עושה למען הכלל כפרט".
ילין סיפר על הרגעים הדרמטיים שבהם יצא מהממ"ד בשבעה באוקטובר. "כשאני יצאתי מהממ"ד היה באופן מפתיע איזשהו שקט. זרקו עלינו רימונים ואז פתאום היה שקט. אתה רואה חיילים ואזרחים הרוגים, אתה רואה את הגופות וקשה לקלוט את העוצמה הזאת. באותו הרגע לא פחדתי למות.
"גם הייתי צריך לכוון את החיילים, מאיפה צריך לצאת כי הם לא ידעו בדיוק מהיכן. לאט לאט אתה מבין שאם יצאת חי מהאירוע הזה יש לך משימה בחיים. אחרי שאני מזקק את זה במשך שמונים יום המשימה היא מאוד פשוטה, וזה יהיה הניצחון שלנו - שאחרי שנחסל את החמאס נבנה את הבית שלנו, נעשה חקלאות ואת כל מה שאנחנו אוהבים והעם הזה יהיה מאוחד.
"כל הנרצחים שלנו נמצאים בבתי עלמין ארעיים וזה מאוד קשה, לגבי חלקם לא נדע אפילו איפה הם קבורים. אנחנו נביא אותם הביתה, המדינה תיעצר לרגע קט וזה יהיה הניצחון. שכולם – ימניים, שמאליים, דתיים, חילוניים. כולם יביאו אותם למנוחת עולמים".
אתם מקבלים את המענה המקסימלי למה שאתם צריכים? יש כתובת לדבר איתה?
"בלי הסקטור העסקי והמתנדבים אנחנו לא היינו יכולים לדבר היום. הכוח הוא של העם, הוא לא יכול להיות של 120 אנשים שמחליטים עבור כולם מה לעשות. הגורם הכי חשוב הוא עם ישראל, כל השיטה צריכה להשתנות. ברגע שהשיטה תשתנה ואנשי ציבור ישרתו ציבור ולא אנחנו נשרת את הממלכה, הכל ייראה אחרת.
"משרד הרווחה הגיע אחרי עשרה ימים, יחסית מהר מאוד. העסק היום עובד ביציבות. משרד הפנים הגיעו לבתי המלון והוציאו לכולם תעודות זהות. משרד הבריאות תקתק את האירוע, נפתחו תורים מהירים בקופות החולים עבורנו. משרד החינוך נכנס באיחור, לקח חודש עד שהבין את האירוע".
מה בעיניך יקפיץ את העוטף לשלב הזה?
"העם הזה יידע לעשות לבד את הדברים, כל מה שצריך לעשות זה לא להפריע. לתת להם את האפשרויות שהם יוכלו להגיע. אני מאמין שהשינוי הזה יתגשם. כלומר, לא רק ניצחון על החמאס והתחדשות של כל האזור. אנחנו בונים היום מדינה עם ערכים של ערבות הדדית, עם סולידאריות ועם אנשים שהם יכולים לבוא בלי קשר לדעות.
"בסוף אנחנו נהיה כולנו ביחד, אף אחד לא יפצל אותנו. ברגע שזה יקרה כל האזור יצמח לשמיים, ברגע שיתנו לו את האפשרויות המגזר העסקי יהיה כבר שם. זה לא עבודה של בן אדם אחד – זה לא אני, אלא אנחנו".
