את הים לא נוכל להביא לבאר שבע, אך אין זה אומר שתושבי העיר אינם חובבי שחייה, במיוחד בימי הקיץ החמים. לכן, התשובה החד משמעית של רוב תושבי העיר שנשאלו - מה חסר לכם בעיר? הייתה בריכה עירונית.
בכל קיץ עולה בקרב תושבי העיר באר שבע, סוגיית הבריכות העירוניות, שישמשו גם את בני המעמד הסוציו-אקונומי נמוך, שאינן יכולים להוציא מאות שקלים בכל ביקור משפחתי בבריכה. ותיקי העיר ודאי זוכרים כי במאה שעברה (זה לא היה כל כך מזמן) הייתה עיר באר שבע מרושתת בהרבה בריכות שחיה עירוניות במחיר עממי, שהתאים גם למשפחות ברוכות ילדים.
קראו גם:
מאז עברו מים רבים בנחל באר שבע, והבריכות שהיו באחריות ובפיקוח העירייה נעלמו לטובת כרישי נדל"ן ופרויקטים הוקמו על חורבותיהם. מלון ליאונרדו הוקם על הריסות בריכת השחייה בשכונה ג', המכללה האקדמית על שם סמי שמעון נבנתה על שטח הבריכה בשכונה א', כך גם בריכת השחייה בשכונה ד' ועוד.
התוצאה: משפחות רבות בעיר נותרו ללא אפשרות כניסה לבריכה, והים, כידוע, רחוק ולא נגיש לכולם.
באוגוסט 2019 הגיש חבר המועצה, גיל שטכמן, הצעה לסדר שכותרתה הייתה: "מועדוני ספורט אשר מציעים בריכות שחייה גובים סכומי עתק שחלק מהאוכלוסייה אינה יכולה לשלם". שטכמן הציע כי, "בניית בריכה עירונית יכולה לפתור את הבעיה לתושבים בחודשי הקיץ".
בדברי התשובה, ציין ראש העירייה, רוביק דנילוביץ', כי "כעירייה אין לנו את המומחיות להפעיל בריכה, מה שהיה בשנות ה-70 זה משהו אחר". ולמרות זאת, דנילוביץ' גילה כי העירייה מקדמת הקצאה של שתי בריכות שיפעיל זכיין בשיטת BOT (הקמה, הפעלה, מסירה) למשך 25 שנה. דרך הזכיין ייעשה ניסיון להסדיר כניסה גם לאוכלוסיות ממעמד סוציו אקונומי נמוך.
בינתיים, הקורונה הגיחה, טרפה את הקלפים ושיבשה את לוח הזמנים, אך התכניות להקמת בריכות שחייה באמצעות זכיין שרירות וקיימות. הבעיה היחידה היא שעדיין אי אפשר לשחות בהן.
לעדכונים - חדשות באר שבע
