בכניסה למשכן לאמנויות הבמה בבאר־שבע מבקש השומר, כיאה לתו הסגול, למדוד לנו חום ולתעד את ביקורנו בטבלה. באותה טבלה צריך לציין גם את תחום העיסוק, ואושרית סרוסי (30) משרבטת תחילה מילה שנראית כמו "שחקנ...", מוחקת, חושבת לרגע ומתקנת ל"תסריטאית". ככה, עם נקודה ברורה בסוף.
היא הופיעה על מסכינו בפעם הראשונה רק לפני ארבע שנים ובתקופה קצרה יחסית צברה הקומיקאית הצעירה עם שותפה לדרך השחקן חן רוטמן יותר מ־1.1 מיליון צפיות ביוטיוב. ברחוב כבר מזהים אותה בזכות דמויות כמו מכבית מהצמד "חנאל ומכבית", האופה העצבנית או מילעל מהסדרה "זאת וזאתי", קומדיה פרועה ומצחיקה ששודרה עד לאחרונה ברשת 13 ומתארת את סיפורן של הזמרות הכושלות תותית ומילעל. הבנות, ולצידן הסוכן המבוהל רוננדו, מנסות לכתוב את הלהיט המנצח שצפוי לשבור את סצנת המתנ"סים וערבי השירה בציבור. בדרך לשיר הנכסף הן נקלעות לסיטואציות מצחיקות עד דמעות.
הדבר המפתיע הוא שגם אחרי שהתוכנית ירדה מהמסך, היא ממשיכה לצבור קהל מעריצים נאמן, ועשרת הפרקים של העונה הראשונה עדיין ממשיכים להכות גלים. מדי יום עולים לרשת ממים חדשים בהשראת תותית ומלעיל ונראה שהתוכן הקליל והפשוט של "זאת וזאתי" יושב בול על נישת ההפוגה בימי קורונה המתוחים.
לא מוותרת על השבת
אנחנו נכנסים ישירות לבמת האולם המרכזי של המשכן ונדמה שאף שההיכל המרשים עומד מיותם כבר למעלה מחודשיים, משהו בו שמח לקראתנו. "וואו, מעולם לא שיחקתי בתיאטרון, אבל זה נראה מרגש מאוד לעמוד כאן", אומרת סרוסי. "נראה לי שלשמוע קהל צוחק כאן זה צמרמורת. אני מניחה שמתישהו גם ארצה לעשות את זה".
עם בס"ד קטן מלמעלה ובטן הריונית של חודש שמיני, סרוסי מאמינה שהיא רק בתחילת דרכה ללב תעשיית הטלוויזיה הישראלית. "אני כבר מרגישה שוב את הרעב הזה לייצר עוד סדרה, פרויקט חדש, עונה נוספת או אולי משהו אחר. אולי סגנון אחר של עבודה", היא יורה לאוויר. "אומנם ההריון המתקדם והקורונה קצת האטו את העשייה, אבל אני מחכה כבר לחזור לעבודה". ואכן, סביר להניח שאם לא הנגיף סרוסי היתה עסוקה עד מעל הראש, אבל לעת עתה משבר הקורונה טרף את הקלפים.
"אני כבר מרגישה שוב את הרעב הזה לייצר עוד סדרה, פרויקט חדש, עונה נוספת או אולי משהו אחר. אולי סגנון אחר של עבודה. אומנם ההריון המתקדם והקורונה קצת האטו את העשייה, אבל אני מחכה כבר לחזור לעבודה"
היא נולדה וגדלה בבירת הנגב, בת שלישית מתוך ארבעה אחים שגדלו בבית חם ומלא אמוציות. "גדלנו בבית פשוט, אנשים שרבים וצועקים, אבל אחר כך משלימים כאילו כלום לא היה", היא מספרת בחיוך ומוסיפה, "נראה לי שזה מזכיר מאוד את המשפחה ב'זגורי אימפריה', אבל בגרסה רגועה יותר. לדעתי, בכל משפחה באר־שבעית יש קצת משפחת זגורי במקום כלשהו. כל מיני סיפורים כאלה".
בימים אלה היא מתגוררת בתל־אביב עם בעלה פורת והשניים מצפים לבת בכורה. המגורים בעיר ללא הפסקה אינם מונעים מבני הזוג לקיים אורך חיים דתי הכולל שמירת שבת וכשרות.
יש נטייה טבעית לחשוב שעולם הדת מתנגש בעולם המשחק.
"כמעט כל הסביבה שלי חילונית ואני לא רואה בזה משהו שמפריע. דווקא היום אני חושבת שאנשים מאוד פתוחים לקבל דעות שונות. מה שכן, יש לי את הקווים הברורים שלי. גם אם תהיה סדרה שתייצר לי רווח גדול ויבקשו ממני להצטלם בשבת, אין מצב שאסכים לזה. אני מאמינה שבדברים טובים אין את ההתניות הללו. מי שירצה, יתגמש על לא לצלם ביום שבת. בתפיסה שלי, אם במאי באמת רוצה שחקן מסוים, ואותו שחקן אמור לעשות דברים שמנוגדים לעולם הערכים שלו, אז יש כל כך הרבה דרכים להביא את הסצנה לידי ביצוע גם בלי לפגוע בשחקן עצמו. יש אלפי טריקים של צילום שאפשר להשתמש בהם. כשיש משהו טוב מוצאים את הדרך לגשר".
חלום ילדות
אף שגדלה בבית דתי, סרוסי מעידה על עצמה שכשהיתה בת עשר בלבד כבר היתה חדורת מטרה להשתתף ביום מן הימים בסדרת טלוויזיה. "מגיל קטן אני זוכרת שמאוד רציתי להיות שחקנית. הייתי רואה סדרות מצחיקות בטלוויזיה, עם קהל כזה שצוחק בין פאנצ'ים, ופשוט ידעתי שזה מה שאני אעשה. אולי לא ידעתי לפרוט את זה כמקצוע ממש, אבל פשוט ידעתי שיום אחד אהיה על המסך ואעשה טלוויזיה", היא אומרת.
היא בוגרת אולפנת מקיף ב' או בשמה התקני אולפנת אמי"ת־אוריה. "כשלמדתי שם זה היה רק אולפנת אמי"ת, מצחיק שהוסיפו לאולפנה שם ולא שינו אותו. זה כמו שהיתה מישהי חולה והרב אומר להוסיף שם ולא לשנות", היא אומרת בשנינותה החדה כתער.
אבל לא תמיד היו הדברים ברורים ופשוטים כל כך בימי האולפנה של סרוסי. "אפשר לומר שהייתי תלמידה מופרעת, אבל בגלל שמגמת תקשורת עניינה אותי, אהבתי לשבת וללמוד גם בלי קשר ללימודים", היא מתארת. "באחד המבחנים הוצאתי ציון 99 שהפתיע את כולם, אבל במקום לקבל פידבקים חיוביים מהמורה היא שאלה אותי 'תעני לי באמת, את העתקת?' וזה ממש ביאס והעליב אותי. היא לא הבינה איך הילדה המופרעת הוציאה כזה ציון".
דלתות מסתובבות
אחרי שהשתחררה משירות צבאי בחיל התקשוב בחרה סרוסי במסלול שייקדם אותה אל עולם הטלוויזיה ונרשמה ללימודי תקשורת במכללת ספיר במסלול קולנוע. "העדפתי בסופו של דבר את מסלול הקולנוע, ותוך כדי הלימודים גם שיחקתי כדי להתחיל ולצבור ניסיון בדברים שעשיתי בעצמי או בדברים של חברים", היא מספרת.
באחד מהצילומים האלה פגשה סרוסי סטודנט צעיר בשם חן רוטמן. "בשנה האחרונה התחברתי עם חן שלמד במסלול טלוויזיה גם כן בספיר. יחד עשינו מערכונים לפסטיבל קולנוע דרום". השניים הופתעו לגלות שקהל הפסטיבל התלהב מהמערכונים שהם יצרו.
"הבנו ביחד שזה הכיוון שאנחנו רוצים ללכת בו ושאנחנו עושים את זה לא רע", היא אומרת. "שיחקנו במערכונים ביחד ושם נוצרו הדמויות של מכבית וחנאל. מכבית היא הבית שגדלתי בו. זה שהרוחות בו מתלהטות, אבל תמיד בסוף משכינים שלום והכל מסתדר".
הדמויות האותנטיות של סרוסי ורוטמן צדו כבר אז את עיני המפיקים והוצעה להם פינה בתוכנית טלוויזיה. "היתה אמורה להיות לחנאל ומכבית סדרה קומדית בערוץ 10. הגענו כבר לשלבי הליהוק ואז ערוץ 10 נסגר והחלום התרחק מאיתנו", היא מספרת.
אבל כמו שקורה הרבה פעמים בחיים, כשדלת אחת נסגרת, אחרת נפתחת. "עשינו כמה מערכונים בתוכנית 'טלוויזיה מהעתיד' ברשת שדי זכו להצלחה. השחקנית והיוצרת גיתית פישר ראתה את הדמות של מילעל במערכון שנקרא 'טוקבקים', ואז יום אחד היא מחייגת אליי ואומרת שהיא עושה סדרת רשת עם הדמות תותית ושהיא רוצה שאבוא לשחק את הדמות של מילעל".
"טוקבקים" הוא בהחלט המערכון שמבחינתה של סרוסי הביא לפריצתה לתודעה. "במערכון הזה לקחנו כל מיני דמויות שהתמודדו כביכול עם טוקבקים שנכתבו עליהן ושם בפעם הראשונה חשפנו את הדמות של מילעל", היא מספרת ומוסיפה, "יש קטע מצחיק שאם היום תיכנס לסרטון 'טוקבקים' ביוטיוב אפשר לראות המון תגובות בסרטון של אנשים שכתבו שהם צפו במערכון אחרי שראו את 'זאת וזאתי'. לדעתי זה מעיד על כך שאנשים אהבו מה שעשינו, חקרו עלינו אחורה וראו מאיפה באנו. בעיניי זה מחמם את הלב".
את מביאה את עולם התוכן שלך לדמויות?
"מילעל היא שילוב של כמה דברים: מצד אחד, היא הקצנה של זמרת הארד־קור שבורה שרוצה להצליח בכל מחיר, אבל מצד שני, זה היא חיקוי של בת דודה שלי כשהיא היתה קטנה. אני זוכרת שאם היו כועסים עליה, היא היתה קודם כל עונה בהתגוננות 'ככה' ואז אומרת מה שהיא רוצה. זה קטע קאלט שתפס בדמות של מילעל. משם זה התפתח למשהו רחב יותר".
בהשראת החיים
אבל חוץ מהדמויות, יש ב"זאת וזאתי" גם לא מעט מצבים שהושפעו מעולמן האישי ומההיסטוריה המשפחתית של פישר וסרוסי. "לקחנו כל מיני סיטואציות מאוד ישראליות בחיים ופשוט זרקנו לשם את תותית ומילעל ונתנו להן להסתדר", מסבירה סרוסי. "יש סצנה שבה הבנות מגיעות ליישוב בלי חשמל כדי לכתוב שיר בטבע. הבאתי את הסיטואציה מתוך סרט הגמר שלי בתיכון. צילמנו ביישוב כליל שבצפון עם תושבת המקום, ופשוט לא היה שם חשמל. אני זוכרת שכל הזמן אמרנו 'מה נעשה בלי מחליק ובלי פן?'".
אחת הסיבות העיקריות להצלחה של הסדרה היא שלא מעט ביטויים ממנו השתרשו בסלנג של הדור הצעיר. "יש קטע שתפס מאוד ברשת של 'מכין חביתות לכלבים'", אומרת סרוסי בחיוך. "בסדרה מילעל מספרת שסבא שלה היה מכין חביתות לכלבים וזה סיפור אמיתי לגמרי. סבא שלי היה רואה כלבים ומכין להם חביתות. הוא היה איש של נתינה ולא ידע איך להביע את זה, אז הוא פשוט היה מכין להם חביתות. כשכתבנו את זה לא תיארתי שזה יתפוס כל כך".
מזהים אותך ברחוב? אילו תגובות את מקבלת?
"זה אחד הדברים הכי שונים בין באר־שבע לתל־אביב. בתל־אביב גם אם מזהים אז אפילו לא מסתכלים לעברך הרבה פעמים. הם רגילים שכל שלוש דקות עובר יהודה לוי כזה. כאן בבאר־שבע זה יותר נחמד. אנשים מסתכלים, מזהים, מפרגנים מכל הלב ואוהבים להצטלם. יש כאן חום אנושי שתמיד מביא אותך להבנה שכאן זה הבית".
"היתה סיטואציה ממש מצחיקה בתל־אביב עם זוג שזיהה אותנו", מספרת סרוסי ומתאפקת שלא לצחוק. "הלכתי עם בעלי ביום שישי בצהריים לטבילה בים. הוא הולך כל הזמן ובאותה פעם זרם לי ללכת איתו. התרחקנו מהאנשים והלכנו לאזור מבודד יחסית. נכנסתי למים עירומה לגמרי ואז פתאום אני קולטת זוג מתקרב לכיווננו ומספר שהוא ראה את המערכון של האופה העצבנית והם התחילו לשוחח איתנו, וכל זה כשאני רק עם הראש מעל המים. אחרי בערך עשר דקות שאני מנסה לשחרר אותם בחיוך, הבחור שם לב לסיטואציה ובדרך אלגנטית הם פשוט עזבו והלכו, אבל זה היה מביך ומצחיק ברמות אחרות. הכי מוזר שקרה לי לדעתי".
כאן ועכשיו
בגלל הריונה, משבר הקורונה שפגע מאוד בכל מי שעוסק במשחק ואומנות תפס את סרוסי בעיתוי סביר יחסית. למרות זאת, גם היא הרגישה את השפעותיו על התעשייה. "התבטלו לי קמפיינים שהייתי צריכה לעשות", היא משתפת. "לטעמי, לקחו את המצב הזה בצורה קיצונית מדי. סגרו הרבה יותר ממה שהיו צריכים והקשו מאוד על אנשים. שלא יובן לא נכון, אני מעריכה את העבודה שעשו בממשלה, אבל לדעתי המלחמה האמיתית היא כאן ועכשיו: המלחמה של בעלי העסקים, האומנים, המסעדנים וכדומה".
"אני חושבת שבעידן הרשתות החברתיות, אפשר לשמור את עצמך בתודעה גם בצורה הזו. נכון שלא מדובר על הפקות נוצצות וגלאמיות, אבל מעבר לכיף וההנאה שיש בכתיבה ובמשחק, לא מעט אנשים נמצאים בבית וצורכים את התכנים הללו"
בעיצומו של המשבר הוציאו סרוסי ורוטמן מערכון על זוג שבמקום חתונה מפוארת נאלץ להתחתן על גג הבניין שלהם. המערכון זכה ללא מעט צפיות, וסרוסי מרגישה שבמקום מסוים זה יכול להיות פתרון. "אני חושבת שכיום, בעידן הרשתות החברתיות, אפשר לשמור את עצמך בתודעה גם בצורה הזו. נכון שלא מדובר על הפקות נוצצות וגלאמיות, אבל מעבר לכיף וההנאה שיש בכתיבה ובמשחק, לא מעט אנשים נמצאים בבית וצורכים את התכנים הללו. אני מאמינה שאחרי המשבר נגלה לא מעט כוכבים חדשים שהתחילו בצורה הזו ולאחר מכן יקבלו במה להתנסות בדברים גדולים ורציניים יותר. צריך רק להאמין ולחשוב בצורה חיובית, הדברים יסתדרו כבר".
במהלך הראיון סרוסי מרבה לגעת בבטן ההריונית שלה, תנועה טבעית של אמא לעתיד הממחישה את הציפייה ללידה הקרבה. "אני לא יודעת אם בעתיד אחזור להתגורר כאן, אבל אי אפשר לדעת מה נכתב לנו. מה שכן, אני מתכננת אחרי הלידה להישאר כאן בערך שבועיים בבית של אמא ואולי לנצל את ההזדמנות ליהנות מההתפתחות של העיר בשנים האחרונות. בכל פעם אני רואה משהו חדש וזה באמת מרגש לראות אותה כתושבת העיר לשעבר. זה תמיד יהיה הבית שלי".
