משבר הקורונה הנחית מכה קשה על הכלכלה בישראל. מאות אלפי משקי בית הצטרפו אל מעגל האבטלה, משפחות מהמעמד הבינוני אינן יודעות איך יסיימו את החודש, ותורמים שבעבר פתחו את הכיס ביד רחבה לא יכולים לתת עוד.
אין ספק שמשבר הקורונה יצר מציאות חדשה, מורכבת וקשה בהרבה משידענו. בשעה שעמותות וארגוני צדקה רבים קורסים בגלל המצב, עולה חשיבותם של המתנדבים הפרטיים שמתגייסים כדי להושיט יד ולסייע למי שזקוק לעזרה.
בגלל המצב המורכב במשק, רבים מהם מדווחים על עלייה במספר הפניות המקשה עליהם לעמוד בביקוש. ומצד שני, הם מספרים שהתרומות פחתו. אותם מתנדבים, אנשים פרטיים וטובי לב המשקיעים את מיטב זמנם ומרצם כדי לעזור, עומדים היום בחזית הסיוע לנזקקים, ופוגשים את העוני ואת המצוקה מדי יום.
כאן בשבילם
מעיין קאופמן (34), צלמת במקצועה, מתגוררת בעיר העתיקה בבאר־שבע. היא דור שלישי לניצולי שואה, והיא מנסה לתרום ולסייע להם ככל יכולתה.
קאופמן רצתה לסייע לניצולי שואה, אבל הבינה שבעמותות כמו 'עמך' דורשים התחייבות ארוכת טווח, דבר שהיא מתקשה לעמוד בו בשל עבודתה. אבל אז הבינה שיש דרכים אחרות לסייע ופתחה קבוצת וואטסאפ ששמה "התנדבויות חד פעמיות" המעניקה סיוע לניצולי שואה במגוון תחומים - מפגשים, הסעה למקום כלשהו, תיקונים בבית, ועוד.
לדוגמה, מספרת קאופמן, "הייתה ניצולת שואה שאושפזה בבית החולים ובמשך שבוע ימים הגעתי לבקר אותה וישבתי איתה, ואז הרחבתי את הפרויקט הזה. אמרתי לעצמי בטח יש עוד הרבה אנשים כמוני שמאוד רוצים לעזור, אבל לא יכולים להתחייב. גייסתי אנשים שמעוניינים לתרום בדרך הזו, ובשיתוף פעולה עם 'עמך' פתחתי את קבוצת הוואטסאפ, ובכל פעם שמגיעה פנייה מ'עמך', אני שולחת בקבוצה ומי שיכול לוקח אותה".
הקבוצה נפתחה בחודש מאי 2019 ומאז הפכה לכתובת לפניות ואוזן קשבת לניצולים ולמצוקותיהם. אלא שבכך לא תמה התרומה של קאופמן וחבריה המתנדבים.
קראו עוד >>>
לפני פרוץ המשבר הם ניסו להקים מאגר של אנשי מקצוע מתנדבים בכל מיני תחומים שיוכלו לסייע לניצולים. המיזם אומנם לא התרומם בגלל משבר הקורונה, אבל קאופמן מדגישה שהוא לא נזנח. מיזם שכן יצא לפועל הוא מכירת מסכות ובכסף שנאסף קאופמן והמתנדבים רכשו מצרכים כדי להכין סלי מזון לניצולי השואה.
"אני חושבת שלכל אחד יש משהו שמפעיל אותו", אומרת קאופמן, "במקרה שלי אלה ניצולי השואה. אני רוצה שהם יידעו שאכפת לנו מהם ושלא שכחו אותם, שרואים אותם. הבדידות היא הדבר הכי קשה, אבל אני חושבת שגם העניין הזה של לחיות בכבוד. כשחילקנו מזון ראיתי אנשים במצב שיצאתי משם והתחלתי לבכות. זה לא נתפס. אני בכלל חושבת שזה התפקיד של המדינה לדאוג לדבר הזה".
כואב הלב
זה 25 שנה יעקב כהן (60) ממושב מסלול מסייע לאוכלוסיות קשות יום, ובהן ניצולי שואה, קשישים ועריריים, בסלי מזון, ובכל דבר אחר.
בשנות פעילותו נתקל כהן במקרים לא פשוטים ולעיתים קורעי לב, ואולם משבר הקורונה שבר, לדבריו, שיאים חדשים.
"דבר כזה לא הכרתי", אומר כהן בזמן שהוא עובר על רשימות השמות לפני שהוא יוצא לחלק סלי מזון. "הקושי הוא בעיקר כיצד לבוא במגע איתם, מדובר באנשים עם מחלות רקע, מתקשים בניידות, שבעבר סייענו להם ישירות. היום, בגלל האיסור על התקהלויות והחשש לבוא במגע, אני מתקשר, מודיע להם שאגיע לחלק את חבילת המזון, ואז מביא את המצרכים ומניח אותם ליד הדלת. אני לא רואה אותם וכמעט לא פוגש אותם".
כהן מסייע לכל מי שפונה אליו ואף שהוא מתגורר במושב מסלול הוא מקבל פניות מיישובי הסביבה ומרחבי הארץ.
איך משבר הקורונה השפיע על הפעילות שלך?
"אנשי עסקים היו תורמים ביד נדיבה, אנשים שעשו את זה מכל הלב ובסתר מצאו את עצמם לצערי בקשיים כלכליים, רובם לא עובדים ובקושי מתפרנסים. כואב הלב לשמוע את זה, וכתוצאה התרומות ירדו מאוד".
כהן וחבריו תרים אחר מקורות מימון אחרים כדי להשלים את החסר, ומנסים לגייס תורמים באמצעות מתנדבים חרוצים. "כמות הנזקקים רק הולכת וגדלה ומגיעה למימדים שלא ידענו בעבר", אומר כהן. "אני מסייע למאות משפחות שזקוקות למצרכים לעריכת ליל הסדר, ואין להן את היכולת לעמוד בהוצאות הקניות. אני מסייע גם לחיילים בודדים, ליחידות הקרביות בגבול עזה, ולכל פונה ומבקש".
מאיפה בא הרצון לסייע?
"בתחילת הדרך הייתי במכולת ונכנס איש נשוי עם חמישה ילדים שלא היה לו מספיק כסף והתלבט על איזה מצרכים בסיסיים הוא יוותר. פשוט עמדתי המום. אמרתי לעצמי כיצד במדינת ישראל עם כל הטכנולוגיה והמדע שלה אנשים רעבים ללחם ולמצרכי יסוד?".
בעקבות אותו מפגש החליט כהן להתגייס למען מי שלא שפר עליו מזלו. "ארגנתי עגלה ושמתי שלט שעליו כתבתי 'תרומות למשפחה נזקקת'. לא חלפה שעה והעגלה הייתה מלאה במוצרים. אנשים טובי לב קנו מוצרים מהמכולת ושמו בעגלה, וכך החל המסע שלי שנמשך עד היום, ואני עושה את זה מכל הלב והנשמה".
לסיום, אומר כהן, "לצערי, מאז חלף חצי יובל שנים והמצב לא השתפר ואפילו נעשה יותר חמור. היום בעיצומו של משבר הקורונה עוד ועוד אנשים נכנסו למעגל דורשי סיוע ונזקקים, ומצבם הולך ומידרדר".
העניים החדשים
ירון סמימי (38), לשעבר חבר מועצת עיריית נתיבות המתגורר כיום במושב שוקדה, מפעיל את החמ"ל של פרויקט "קמחא דפסחא" שאותו יזם בעשור הקודם. במקביל, הוא אחראי להשקת "המקרר החברתי" בשכונת אלפסי בנתיבות.
6 צפייה בגלריה
ירון סמימי (מימין) וצוות המקרר החברתי בנתיבות. "הקושי הוא רב והמחסור במשאבים הוא גדול יותר"
(פרטי)
בימים שלפני החג סמימי מזהה עלייה הולך וגוברת של פניות. "לצערי הרב, בימים אלה עולה הצורך לסייע לאנשים שנקלעו למצבים כלכליים לא פשוטים: אנשים שנאלצו למצוא עצמם מחוסרי עבודה, קשישים, סיעודיים, חד־הוריות", אומר סמימי. "השנה נכנסו אוכלוסיות נוספות של זוגות צעירים שנקלעו לקשיים בגלל המשבר הנוראי, ומהצד האחר, יש פחות תרומות, ואנחנו מתלבטים כיצד לחלק את אותן תרומות ולמי".
יתרה מזו, מציין סמימי, יש גם בעלי עסקים רבים, ובייחוד בעלי עסקים קטנים ועובדיהם, שמתמודדים עם מציאות לא פשוטה. "הקושי הוא רב והמחסור במשאבים הוא גדול יותר", הוא אומר.
מאות אנשים מבקשים בימים אלה סיוע ופונים אל סמימי. "המקרים היותר קשים מקבלים עדיפות, מקרים שאני מתקשה לספק להם מענה, אני דואג להפנות לגורמי סיוע אחרים", מסביר סמימי.
איך עובד פרויקט המקרר החברתי?
"הוא לא רק מהווה אובייקט סמלי וזו לא מטרתם של המתנדבים, אלא התורמים ידאגו שתכולתו תהיה מלאה כדי שתהיה נגישות לאנשים הזקוקים למוצרי המזון בשעת הצורך. מדובר בשיתוף פעולה של מרכז 'צעירי נתיבות', קהילת 'עושים שכונה', ובוגרי 'אחריי' נתיבות. כאן המקום לציין שמי שתרם את המקרר הוא הזוג איתי ויונית כהן מחנות החשמל המקומית 'מיני זול' ואיתמר נגר והזוג קובי ומאירה כהן שתרמו למיתוגו".
איך משבר הקורונה השפיע על הפעילות שלך?
"אחד הדברים שקיבלתי על עצמי בתקופת הקורונה הוא לדאוג לחכות ופחות לדגים, כלומר, בשיחות עם אנשים שמתמודדים עם קושי כלכלי אני בעיקר מבקש לזכור את המציאות היומיומית שלהם ולבחון אפשרות לשלב אותם במקומות עבודה חדשים, ולא רק לדאוג למצרכים, אלא לחפש להם תעסוקה שזה הבסיס הכלכלי לביטחון העצמי. כך גם מוציאים אותם ממעגל האבטלה והעוני".
רשת הביטחון הצטמצמה
גם אביבה אביבית אסולין (44) מבאר־שבע, מרצה ומנחה סדנאות להעצמה אישית ומטפלת רגשית, מדווחת על עלייה במספר הפניות. "בגלל משבר הקורונה אנחנו רואים עלייה במספר המשפחות שפונות לסיוע, ועם המשבר יש גם החמרה במצב העוני", היא מציינת.
אסולין מנהלת פרויקט חברתי לילדים ולמשפחות במצוקה, ופוגשת מדי יום את מי שמתמודדים עם מצוקה ועוני. היא החלה להתנדב כשהייתה סטודנטית לעבודה סוציאלית, מאז חלפו 19 שנים והמצב לא השתפר. "אנשים פשוט לא עבדו. הרוב בחל"ת, לפעמים גם שני בני הזוג בחל"ת, הורים במשפחות חד־הוריות ברוכות ילדים שלא מצליחים להשתלב בשוק העבודה", היא מספרת.
"אלה אנשים שנתמכים המון מהסביבה, מבני משפחה, אבל גם הם הידרדרו מבחינה כלכלית, כי כל המשק דעך מבחינה כלכלית, ואז ההשפעה על אותן משפחות שהיו מקבלות סיוע גדולה יותר".
קשה יותר לגייס כעת תרומות?
"כמנהלת ארגון וולונטרי אני רואה קושי. אנחנו לא עמותה רשומה, אנחנו ארגון התנדבותי. אני, אחותי, גיסי, ועוד כמה פעילים טובים שעושים את זה, ברוך השם, הרבה שנים. השנה אני רואה עוד יותר קושי לגייס תרומות.
"אני צריכה להיות יצירתית, לשכנע יותר, לפנות לאנשים שונים. בשנה וחצי האחרונות הצטרף לפעילות גם בן דוד שלי דביר אסולין והוא התחיל לגייס כספים בארצות הברית ובאנגליה, מנסה כל מיני גימיקים שיווקיים. הוא מביא סכומים יפים והוא מציל אותי, וזה דבר מבורך".
למרות הקושי, מי שיכול - פותח את הכיס, ולדברי אסולין, סכום התרומה הממוצע הוא כמאה שקל. באחרונה, מספרת אסולין בהתלהבות, מישהי תרמה לארגון המתנדבים שלה 18 אלף שקל. משפחה מקבלת תרומה של כ־500 שקל בממוצע לחג. יעד התרומות שאסולין והקולגות שלה הציבו לעצמם לחג הוא כ־100 אלף שקל.
לדבריה, הנתונים המתפרסמים על מימדי העוני אינם משקפים תמיד את המציאות בשטח, ומשבר הקורונה החריף את מצבם של מי שממילא מתמודדים עם קשיים.
"רשת הביטחון שלהם הצטמצמה", היא אומרת בצער. "יש כאלה שלא פונים כי הם מתביישים, אז הם לא פונים לרווחה, ואם הם פונים, אז הרווחה לא תמיד יכולה לתת מענה של יותר מאיזו חבילה שהם שולחים. בהזדמנות זו אני רוצה לציין לשבח את העירייה בראשותו של רוביק דנילוביץ' שעושה עבודה נפלאה בסיוע. אבל מה לעשות, האנשים האלה תמיד צריכים את הבונוס של מעבר".
מהיכן מגיע הרצון לעזור לזולת?
"אני אוהבת את זה, זה חלק ממני. הלוואי שהיו לי יותר תורמים, הייתי מחלקת בכל סופי השבוע באהבה. אני תמיד מוקפת באנשים שמוכנים לחלק ולתרום, רק תביא לי תרומות ואני אעשה חסד כל השנה. נולדתי ככה, זאת המהות שלי - טיפול ועזרה לנזקקים זו שליחות".
התורמים נפגעו
ערב חג הפסח, בעמותת "חיי אדם" בעיר העתיקה בבאר־שבע, מנסים לעמוד בלחץ הבקשות לסיוע כשהמשאבים הרבה יותר דלים משנים עברו. "האיזון הופר", מספר מנכ"ל העמותה והעובד הסוציאלי, שלום שגב, והוא מסביר למה הוא מתכוון: "אם בעבר היו תורמים בסדר גודל שעזר לנו לעמוד בצרכים של חג הפסח, הרי שבעקבות הקורונה נוצר מצב שגם התורמים נפגעו ובחלקם ירדו מנכסיהם".
לדברי שגב, בסיטואציה מורכבת זו, כשמספר הנצרכים הולך וגדל ועלה בעשרות אחוזים בהשוואה לשנים שלפני פרוץ נגיף הקורונה, "זה יצר פער גדול בין התורמים הפוטנציאליים שהיו עד כה, והפר את האיזון בכך שמספר הנצרכים גדל והתחזק", אומר שגב.
חג הפסח אינו דבר של מה בכך, הוא משתרע על פני ימים רבים, כאשר הוא כולל בתוכו את החג הראשון והחג השני, את חול המועד ושבת באמצע, זה מחייב היערכות מיוחדת והכנסת כמויות של סלי מזון שיספיקו לתקופה זו ויסייעו לאותן משפחות נזקקות לקיים את החג בהלכתו, ומצד שני, דורש מאמץ גדול של העמותה והמתנדבים שמסייעים לה, להשיג עבור אותן משפחות מוצרים בסיסיים לחג, מבלי להשאיר אף אחד מהם ללא מענה.
מסתבר שלמצב של מחסור ומצוקות ישנן השלכות בעלייה במתח ואלימות במשפחה. "אנחנו מנסים לתת מענה בתחום הרגשי והחברתי", מספר שגב, ומוסיף: "זה סוג של פניות שלא הכרנו בעבר, ובא לידי ביטוי בתחום הטיפול הסוציאלי של בעיות אישות, גירושין, אלימות במשפחה, וכדומה, ואנחנו משתדלים לסייע ככל האפשר".
בזכות המתנדבים
ראש ארגון "נאיר" בבאר־שבע, יאיר שושן, שמוביל מיזם בשיתוף בני הנוער בעיר למען המשפחות הנזקקות, אומר: "עברנו כולנו שנה לא פשוטה בכלל, מאתגרת ולא צפויה.
נגיף הקורונה ללא ספק העמיק את הקשיים הכלכליים של משפחות בעיר, ועקב זאת כמות הפניות גדלה משמעותית, אך היתרון הוא שזה גם פתח את הלב בקרב הרבה אנשים, להעריך את זה שמקור פרנסתם לא נפגע ולתת מעצמם יותר".
כיצד אתם מצליחים לגייס תרומות?
"התשובה היא פשוטה, כולנו יודעים מה הכוח שקיים ברשתות החברתיות, אנחנו בחרנו להשתמש בצורה טובה בכוח הזה ולעודד כמה שיותר אנשים לתרום, לשתף, לגייס ולהתנדב, האווירה בהחלט מורגשת בשטח, אנו שמחים על כך, ולולא כל מאות המתנדבים, זה פשוט לא היה קורה".
כפועל יוצא, מספר האנשים שביקשו להתנדב הלך וגדל, וזה חימם את הלב: "הצטרפו אליי אנשים יקרים שעשיית הטוב היא חלק מאורח חייהם, לכל אחד יש תפקיד עליו הוא אחראי, ויחד אנחנו מצליחים לתת יותר מענה ולספק יותר תפוקה עבור האנשים שצריכים את הסיוע, וזו ההזדמנות שלי להודות להם, בלעדיהם היו נעשים פחות מעשים טובים בארגון".
כמו בכל שנה ערב החג, ארגון "נאיר" מחלק תווי קנייה וסלי מזון ונוטל חלק נכבד כדי להקל על המצוקות. "ככל שנצליח לגייס יותר תרומות, כך נעזור ליותר משפחות לקראת החג והלוואי ונצליח באמת לסייע לכולם", מסכם יאיר שושן.
התמיכות קוצצו
בשל משבר הקורונה הרשויות המקומיות נאלצו לקצץ את תקציבי התמיכות שהן מעניקות לעמותות
מדי שנה הרשויות המקומיות מסייעות בתקציבים לעמותות, תאגידים וארגוני חסד וצדקה שפועלים ללא כוונות רווח (מלכ"רים). תקציבי התמיכות האלה למעשה מאפשרים את את קיומם של אותם ארגונים.
ואולם, משבר הקורונה טרף את הקלפים ויצר בור תקציבי בלא מעט רשויות. התוצאה - קיצוץ רוחבי בתקציב התמיכות העירוניות לעמותות. לדוגמה, עיריית באר־שבע אישרה להעניק לעמותות תמיכות בשיעור של 70 אחוז מתקציב התמיכות המאושר, זאת לאחר שקודם לכן נקבע סכום של 50 אחוז מסך התמיכות המאושרות. במילים אחרות, מדובר בקיצוץ בשיעור של 30 אחוז בתקציב התמיכות לעמותות בסיווג "קהילה ורווחה" המסייעות ישירות למשפחות במצוקה.
לעדכונים: חדשות באר שבע
